לפני עיוור לא תתן מכשול: שיעור המבוסס על גליונות נחמה | מחברת: מרים בלומנטל
 

ויקרא יט 14: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"

החוק "לפני עיוור לא תתן מכשול" הוא אחד החוקים המובאים תחת הכותרת "קדושים תהיו" המלווה את הפרשה כולה.

על פניה, נראית מצוות "ולפני עור לא תתן מכשול" מצווה מובנת מאליה הדנה באיסור להעמיד מכשולים פיזיים מול אדם שהראייה שלו לקויה. עיון בפרשנות היהודית לדורותיה מרחיב את המונח "עיוור" ואת משמעות האיסור להכשלת האדם בהקשרים שונים. לפי אותם מקורות פרשניים, החוק תובע למעשה מן האדם מודעות מתמדת ורגישות יתירה לסובבים אותו.

השיעור מבוסס על גיליון תשי"א של נחמה ליבוביץ ועל עיבודה של ד"ר מרלה פרנקל לגיליון.

הצגת השאלה

"...וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'"

בקשו מהתלמידים להסביר את החוק.
הציגו בפניהם את המקרה הבא ושאלו האם לדעתם החוק מתייחס גם אליו:

חמדי הוא סוחר תושב מזרח ירושלים. הוא שולט בעברית כשפת דיבור אך מתקשה בקריאה.

לפני מספר חודשים רכש מכשיר טלפון נייד במסלול מיוחד לאנשי עסקים. כאשר החלו להגיע החשבוניות לתשלום הוא גילה שהחברה מחייבת אותו על סל שירותים רחב שאין לו צורך בו. הוא פנה אל החברה וביקש לבטל את השירותים הללו. בחברה סירבו בטענה שבחוזה ההתקשרות שנחתם עימו נכללו השירותים הללו והוא התחייב למסלול של 36 חודשים.

עורך דינו של חמדי אומר: להחתים אדם שאינו קורא עברית על מסמך שאינו מובן לו הוא בגדר "בפני עור לא תתן מכשול".

שוחחו עם התלמידים:
מה דעתם? האם אפשר להכליל את המקרה של חמדי בחוק?
כיצד אפשר להגדיר את ה"עיוורון" של חמדי? את ה"מכשול" ששמו לפניו?
האם הם יכולים לחשוב על מקרים נוספים?
כיצד אפשר להגדיר מיהו העיוור, ומהו המכשול?

עיון בפרשנים

רבים מפרשני המקרא הבינו שהחוק הנדון אינו מתייחס רק למתן מכשול פיזי בפני אדם שאינו רואה בעיניו אלא גם למצבים נוספים של הכשלה ושל ניצול נקודות התורפה של הזולת.

חלקו את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תעיין בפירוש אחר.

לאחר מכן כדאי לערוך "הוראת עמיתים" שבה יְשתפו התלמידים את חבריהם בלימוד שערכו.

ספרא ל"ה:

"ולפני עור לא תתן מכשל" – לפני סומא (=עיוור) בדבר. אמר לך: "בת איש פלוני, מה היא לכהונה?" אל תאמר לו: "כשרה היא", והיא אינה אלא פסולה. היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. לא תאמר לו: "צא בהשכמה" שיקפחוהו לסטים (=שודדים) . "צא בצהרים" , שישתרב (=שיכהו השרב) אל תאמר לו: "מכור שדך וקח לך חמור" ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו...

הגדירו על פי הספרא: מיהו "עיוור"? מהו "המכשול" שאסור לתת בפניו?

  • תנו דוגמאות מקבילות מחיינו לדוגמאות שמציעים בעלי המדרש.

רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש יב, הלכה יב:

אסור למכור לעכו"ם (לעובדי כוכבים) כל כלי המלחמה ... ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים....

הלכה יד:

כל שאסור למכור לעכו"ם אסור למכור לישראל שהוא ליסטים (= שודד, עבריין) מפני שנמצא מחזיק יד עוברי עברה ומכשילו. וכן כל המכשיל עיור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עובר עברה, שהוא עיור ואינו רואה דרך האמת מפני תאוות לבו, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "ולפני עור לא תתן מכשול."

  • הגדירו על פי הרמב"ם: מיהו "עיוור"? מהו "המכשול" שאסור לתת בפניו?
  • תנו דוגמאות מקבילות מחיינו לחוק כפי שמסביר אותו הרמב"ם.

פסחים כב, ב:

ר' נתן אומר: מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר: "ולפני עור לא תתן מכשל."

  • הגדירו על פי ר' נתן: מיהו "עיוור"? מהו "המכשול" שאסור לתת בפניו?
  • תנו דוגמאות מקבילות מחיינו לחוק כפי שמסביר אותו ר' נתן.

בבא מציעא ע"ה ב':

אמר ר' יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול".

  • הגדירו על פי רב: מיהו "עיוור"? מהו "המכשול" שאסור לתת בפניו?
  • תנו דוגמאות מקבילות מחיינו לחוק כפי שמסביר אותו רב.

בדיון בכיתה תוכלו להיעזר בנקודות הבאות:

ספרא:

אנו רגילים לכנות "עיוור" אדם שאינו רואה, שכושר הראייה שלו לקוי. אך במדרש זה חז"ל מפרשים את המונח עיוורון כעיוור "בדבר". אדם שחסר לו מידע בעניין מסוים הוא עיוור בעניין זה ואסור לתת לו מידע שגוי שעלול לפגוע בו. המדרש מביא דוגמאות מתחומים שונים:

תחום החוק/ המצווה - כהן שאינו יודע מה מצבה המשפחתי של אישה שהוא רוצה להתחתן איתה, עלול להיכשל באיסור, אם חבריו יתנו לו מידע שגוי.

תחום הביטחון האישי - אדם שאינו מכיר את תנאי הדרך עלול להגיע לסכנת חיים אם חבריו ייעצו לו לנסוע בדרך מסוכנת.

התחום הכלכלי - אדם שאינו מכיר את האופציות הכלכליות ואת שווי נכסיו עלול להפסיד אם יקבל עצה רעה. ייחודה של דוגמה זו היא שנותן העצה עושה זאת כדי לנצל את המצב לטובתו.

רמב"ם:

הרמב"ם מוסיף על המדרש מרכיב נוסף והוא תאוות הלב. האדם הסובל מ"עיוורון" סובל מעיוורון ערכי ונגרר אחרי תאוות לבו.

הדוגמה שאותה מביא הרמב"ם היא מתחום הסחר בנשק. הסוחר בנשק פועל ממניעים כלכליים ומתעלם מן ההשפעות החברתיות של מעשיו. לדעת הרמב"ם, על אדם כזה להיות אחראי לכך שהנשק שהוא מוכר (אפילו החלקים התמימים כביכול) לא יגיעו לידיים מסוכנות שעלולות לסכן את הציבור, גם בטווח הארוך, וגם בלי ידיעותיו. לפי הרמב"ם אין האדם פטור מלדאוג להיכן תתגלגל סחורתו. הוא לא יוכל להגיד, "אין זה ענייני"; "לא ידעתי". הרמב"ם מבין את המצווה "ולפני עור לא תתן מכשול" כמצווה התובעת מן האדם מודעות ואחריות חברתית.

פסחים כב, ב:

לנזיר אסור לשתות יין (במדבר ו, ג), ואכילת אבר מן החי אסורה לכולם (בראשית ט,ד). דוגמאות אלו מזכירות לנו את הדוגמה של הכהן (המבקש לשאת אישה גרושה), כלומר עניינים הקשורים למצוות מן התחום הדתי-פולחני.

בבא מציעא ע"ה ב':

הלווה הוא אדם עני שייתכן שכל פרצה בהסכם בינו לבין המלווה יאפשר לו להתחמק מחובתו להחזיר את התשלום. לכן היעדר עדים עלול למנוע ממנו למלא את חובתו.

צרו מראה לוח שמסכם את הרחבת האיסור:

וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל

ספרא: עיוור= עיוור בדבר. מכשול= מידע מטעה

רמב"ם: עיוור= רמה מוסרית נמוכה. מכשול= אמצעי לעשיית פשע.

ר' נתן (פסחים): עיוור= כל אדם. מכשול= פיתוי לדבר שאסור לו.

רב (בבא מציעא): עיוור= כל אדם. מכשול= יצירת תנאים שיאפשרו לו לעשות מעשה שלילי.

מפרשנות החוק להתנהגות חברתית בימינו

בקשו מהתלמידים למיין את הדוגמאות הבאות לפירושים השונים שלמדנו:

  • היכרות בין חברים למטרת נישואין כאשר אחד מהם אינו יהודי ואין לו כל כוונה להתגייר.
  • הפניית אדם למקום חנייה כאשר אתה יודע שיקבל קנס היות שהמקום אסור לחנייה.
  • הצעת מסלול נהיגה לאדם כאשר הדרך אינה בטוחה והיא עלולה לסכן את חייו.
  • פרשת "מיידוף" - אדם שאמור להיות יועץ כלכלי מכשיל בעצותיו עשרות אנשים וגורם לאבדן של סכומי כסף אדירים של קרנות (של יחידים וציבוריים גם יחד) במטרה ברורה לצבור הון אישי.
  • סחר בנשק עם איראן.
  • הגשת עוגה למי שחולה בסוכרת.
  • הצעת סיגריה לנער שאינו מעשן.
  • שכירת דירה בלי הסכם כתוב.
  • קיום בחינה בלי משגיחים.

דיון : מה מטרת החוק לפי תפיסת הפרשנים, מה תהיה דמותה של החברה שעלינו לבנות, איזו התנהגות אנושית מבקש החוק לטפח בנו?

מה דעתם: עד כמה אדם צריך להיות מודע למה שהוא עלול לגרום לחברו? עד כמה אדם צריך להיות אחראי להתנהגות שיש לה השלכות על אדם אחר?

לסיכום הדיון, חדדו כי התפיסה הפרשנית מעלה את רף האחריות שלנו כבני אדם.

לסיכום: "קדושים תהיו"

החוק שבו דנו במהלך השיעור, מופיע ברשימת המצוות תחת הכותרת "קדושים תהיו".

  • לאור מה שלמדנו, כיצד אפשר להבין את ההנחיה הכללית של "קדושים תהיו"?

כחלק מהדיון בשאלה זו אפשר להביא בפני התלמידים את דבריה של נחמה ליבוביץ:

מצוות הפתיחה של הפרשה "קדושים תהיו" מקנה לכל שאר המצוות המופיעות בהמשך הפרשה משנה תוקף; דרכן מצליח האדם לבטא את קדושתו, את ייחודו כאדם הנברא בצלם אלקים, כאמור "...קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם". (נחמה ליבוביץ, עיונים בספר ויקרא. עמ' 253)

  • כיצד מביאה מצוות "לפני עיוור לא תתן מכשול" את החברה למצב של "קדושים תהיו"?
ביבליוגרפיה:
כותר: לפני עיוור לא תתן מכשול: שיעור המבוסס על גליונות נחמה
מחברת: בלומנטל, מרים
שם פרסום מקורי: גליונות נחמה מעובדים להוראה

הספרייה הווירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך