האנושות מתחילה ברצח – בראשית פרק ד'
 

ישראל. משרד החינוך

לקריאת המאמר בגרסת word לחצו כאן

האב-טיפוס של האלימות האנושית, על פי ספר בראשית, נמצא במסגרת המשפחתית דווקא. הסיפור מציג לפנינו את הטבע האנושי: רגשות תחרות וקנאה לצד יסודות של בחירה והכרעה מוסרית. לאחר הגירוש מגן עדן אנו פוגשים בקין והבל. שני הבנים עולים על הבמה בזה אחר זה ונעים בשני צירים מקבילים; נולדים ומתפרנסים. המתח ביניהם נוצר בעקבות יחסו השונה של האל אל כל אחד מהם. עקב כך מתרחש רצח. אח הורג את אחיו.

האם המעשה היה צפוי? איך אפשר היה למנוע אותו? האם העונש ראוי והולם את המעשה?

נשאל את השאלות ונבחן את המגמות המבקשות ללמד על אודות תכונותיו של המין האנושי.

מדוע הבל!?

לא נעים להודות, אבל גם במשפחות הכי טובות קורה לפעמים שההורים אוהבים יותר או מעדיפים את אחד מילדיהם. כך אצל רבקה ויצחק ביחסם לזוג תאומיהם או אצל יעקב הממשיך את הדפוס ביחס לבנו יוסף. אין המצב שונה במשפחת אדם וחוה, אך אצלם היחס המועדף מגיע מאלוהים, מעין הורה שלישי, שלהתערבותו השפעה ניכרת על היחסים בתוך המשפחה.

האקספוזיציה של הסיפור מציגה את שני הבנים.

כבר מתוך ההשוואה ביניהם – האם נוכל לדעת שהבל יהיה הבן המועדף?

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה': וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה (בראשית ד' 2-1).

קין נולד ראשון. ציון לידתו, וַתֵּלֶד, מופיע אחרי פירוט שלבי התהליך: וְהָאָדָם יָדַע; וַתַּהַר חוה: שני ההורים היו שותפים פעילים בתהליך, והתוצאה הייתה לאירוע מרכזי בחייהם. ואין בכך פלא. קין הוא הבכור, ומשום כך הוא זוכה מאימו למדרש השם החצוף: קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. חוה מתגאה ביצירתו עד כדי כך שהיא מרגישה שותפה לאלוהים במעשה הבריאה. 1

הבל הוא השני, ואם לדייק – המשני. הוא מוזכר כתוספת – חוה "מוסיפה" ללדת, והופעתו בעולם היא בראש ובראשונה בתור אחי קין, ורק אחר כך כאדם בעל שם: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל. ואשר לשמו, חוה כבר אינה מספקת מדרשי שם. שמא ההתרגשות מהולדת ילד פגה במקצת? אולם גם בלי מדרש נקל להבין שהשם לא עושה כבוד רב לנושא אותו. הבל כ"רִיק", "הבל הבלים", אותו אוויר היוצא מן הפה, ובעיקר, רמז לימי חייו הקצרים של האדם, כמשמעות הביטוי במקומות אחרים: אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה; יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר (תהלים קמ"ד 4); לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה [...] כִּי הֶבֶל יָמָי (איוב ז' 16). האם אימו של הבל ידעה על הגורל הצפוי לילדהּ, כשהעניקה לו את שמו?

קין והבל בבגרותם

האקספוזיציה מציגה את האחים, ותחילה מצביעה על עדיפותו של קין במשפחה. הוא נולד ראשון ומוענק לו מדרש המבאר את שמו. כחלק מבכורתו קין זוכה לרשת את מלאכתו של אדם, אביו, עובד האדמה (בראשית ג' 23). הבל נולד כ"אחיו" של קין והוא מקבל שם מעליב בלי הסבר נלווה. ואולם, בחייהם הבוגרים מִקֵּץ יָמִים (ד' 3), כלומר – אחרי שָׁנִים, הפערים בין האחים מתמסמסים לכאורה. קין ממשיך אמנם את הענף המשפחתי, אך הבל אינו נותר חסר תעסוקה, ונעשה אחראי לתחום נכבד בכלכלה, רעיית הצאן. הכתוב אינו רומז לעליונות של אחד המקצועות על משנהו. האחים חולקים ביניהם את פרנסת המשפחה ומשלימים זה את זה. עשויים כמובן להתגלע ביניהם עימותים בשל ניגודי אינטרסים – עובד האדמה דואג לתנובת שדותיו, ורועה הצאן זקוק לשדות לצורכי מרעה2 – אבל המאבק ביניהם אינו ישיר. כיאה לאחים, המתח מוצת סביב תשומת הלב שהם מקבלים. ובמקרה שלנו לא תשומת לב מההורים המולידים, אלה נעלמים מן התמונה ואולי גם מחיי הבנים. בחיפושם הם פונים להורה שלישי, לאלוהים. והלה, במקום להביע אהבה שווה לשני בניו המאמצים, מעדיף את האחד על פני השני בפנייתו אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (פס' 4) בלבד.

אז מדוע הבל?

מה הסיבה לכך? מדוע העדיף ה' את מנחתו של הבל על פני מנחת אחיו? מדוע בחר בהבל על פני קין? פרשנים, בחיפושם אחר תשובה, מעלים את האפשרות שהבחירה במנחתו של הבל היא בשל איכותה, בהיותה מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן (פס' 4). ואולם תשובה זו אינה מסבירה מדוע קין נדחה. הבל הביא אולי את המיטב שהיה לו, אך אין במידע זה כדי להעיד שקין הביא מן המקולקלים שבפירותיו, כפי שמפרש רש"י.3 והרי קין פנה ראשון וביוזמתו שלו לאלוהים; והבל למד ממנו ושכלל את מעשיו: וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ (פס' 4-3). האם העובדה שקין לא עמד בַּתֶקֶן שהציב (בדיעבד) אחיו הצעיר ראוי היה שתוביל לדחייתו? וככלל יש לשאול: האם איכות הקורבן היא הקריטריון הבלעדי לזיהוי הכוונות והנכונוּת של בני האדם בהתייחסותם לאל? ואולי ההחלטה אינה קשורה כלל במעשי האנשים אלא בנתוני הפתיחה שלהם? הרי אנו מכירים, מהמשכו של ספר בראשית ומסיפורי מקרא אחרים, את הנטייה המוזרה של אלוהים ליצור אפליות מתקנות כלפי מוסד הצעירוּת, לבחור את הקטנים והחלשים ולהעדיפם על פני הבכורים. אולי זהו מוקד העניין הפעם, במיוחד כשלשמו של הצעיר בסיפור נקשרה הַבְלוּת? ואף על פי כן קשה להסתפק בהסבר זה, ואנו יכולים להוסיף ולשאול, כפי ששאל קין שקונן על האפליה הקשה, וכפי ששאלו הקוראים במהלך הדורות, ושואלים אנשי החינוך שבינינו: מדוע בעצם לא יכול ה' להתפנות לשני בניו ולשתי המנחות זו לצד זו? מדוע בחר בבן אחד על פני השני בצורה כה בוטה, כפי שהמספר אוהב להדגיש: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה (פס' 5). האם יש בלבו של אלוהים (ובעולם) מקום קטן כל כך, לאחד בלבד?

שני פסוקי האקספוזיציה ושלושה פסוקים של הסיפור אינם מעניקים נימוק משכנע להתנהלות ה"הורה" עם שני ילדיו, העדפת האחד וביטול השני. ואף שהסכמנו שגם במשפחות הכי טובות יש מצבים כאלה, נוסיף ונאמר שהיינו מצפים שההורים ידעו להסוות אותם מילדיהם. אלוהים אינו עושה זאת. הוא חושף את העדפותיו ואינו טורח לספק להן הסבר או תירוץ. זאת אולי משום שאין לו הסבר... הכרעותיו אינן תלויות בצו קטגורי או בטוב אובייקטיבי, השייכים לתחום בני האדם. אלוהים בוחר כי הוא בוחר! ולאדם לא נותר מקום להשפיע על בחירה זו. כך זה בחיים, קיימת שרירותיות בעולם, ולפעמים דברים קורים בלי הסבר רציונאלי או מוסרי.4 על הרעיון הזה אנו למדים מן הצורה שבה שני הבנים מוזכרים בסיפור. הם "עולים על הבמה" שוב ושוב, האחד אחרי השני, והשני אחרי הראשון, בתורנות, בתיאור לידתם, משלח ידם, הבאת המנחה ויחס האל אליהם:

לידה: קין – הבל

מקצוע: הבל – קין

הבאת מנחה: קין – הבל

יחס האל אל המנחה: הבל – קין

המידע מוצג באופן כיאסטי ומדגיש את השוויון ביניהם: כמו זה, כך גם זה. אין בהכרח עילה לבחור באחד ולדחות את האחר. הבחירה נעשתה, ואין לה סיבה.

סוף סוף אלוהים פונה אל קין. אבל מה הוא אומר לו?

על תסכולו של קין בעקבות הדחייה ובעקבות ההיענות לאחיו אלוהים מגיב בשאלה: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ (פס' 6). התייחסות זו מעוררת תהייה: האם אלוהים אינו יודע את מקור עצבותו של קין? השאלה נשמעת מוזרה ואפילו צינית ולא אמפטית. קין נדחה על ידי הסמכות הגבוהה, ואחר כך מקבל ממנה התייחסות מיתממת כאילו אינה מבינה מה הבעיה. ואולם במקום לראות בכך היתממות או שאלה רטורית נוכל להניח שהשאלה שימשה כפתיחה להמשך דבריו של אלוהים, כפי שעשה בפנייתו לאדם המתחבא בגן, אַיֶּכָּה (בראשית ג' 9). ואכן, מכאן ואילך אלוהים פונה אל קין בדברי הדרכה וייעוץ להתמודדות עם מצב התסכול והמצוקה: "מדוע אתה מתעצב, הרי אין שום סיבה לכך..., הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (ד' 7). ואולם, גם מדברי ההדרכה אנו יוצאים בשן ועין... הדברים קשים להבנה, וחז"ל מנו פסוק זה בין "חמש המקראות בתורה שאין להם הכרע" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ב עמ' א'-ב'). ואם החכמים התקשו בהבנת הפסוק, לא בלתי סביר שאף אזובי הקיר יתקשו בכך... אולי גם קין כלל לא הבין את דברי האל והחמיץ את המוסר השכל האלוהי, ובעיקר את ההזדמנות החד פעמית לתקשורת ישירה ואישית עם האל...

ואף על פי כן ננסה בעצמנו, על אף המרחק מן האירוע ומן הדיאלוג, למצוא את הדרך להבנת דברי ההדרכה של אלוהים. יסודו של הקושי בשני פרטים הקשורים זה לזה: המילה שְׂאֵת ומבנה המשפט. מן הפירושים השונים שהוצעו נצביע על שני פירושים שונים המובילים להשלכות מעשיות שונות. הראשון מוצא בפסוק אפשרות לשני תסריטים שונים, והשני מזהה בפסוק משפט המתאר מצב נתון. נציג את הדברים בעזרת סימני פיסוק:

1. הלוא אם תיטיב – שאת; ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ...

2. הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב [שאת] – לפתח חטאת רובץ...

הלוא אם תיטיב – שאת; ואם לא תיטיב – לפתח חטאת רובץ...

אפשרות ראשונה מוצאת בפסוק שְׁנֵי משפטי תנאי:

במקרה שתיטיב – אז "שאת", ובמקרה שלא תיטיב, אז – "לפתח חטאת רובץ".

לפי פירוש זה, תֵּיטִיב הוא ההפך מ-לֹא תֵיטִיב, ולכן גם שְׂאֵת הוא התסריט החיובי שיכול לקרות, העומד בניגוד ל-לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ.

קשה אמנם להכריע במשמעות המילה שְׂאֵת, אך ברור שהיא מייצגת את הדרך החלופית, החיובית, המנוגדת לדרכו של החטא המכשיל. היא יכולה לרמוז לאפשרות של "נשיאת פנים" של קין בניגוד לנפילת פניו ברגעי החולשה, כנאמר: לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ (פס' 6); ואז יהיה המשפט כך: אִם תֵּיטִיב – אז: "תישא פניך". 5

שְׂאֵת יכולה גם לבטא את האפשרות להתמודד בבטחה עם הסבל, לסובלו באופן יציב (לשאתו), חרף הפיתוי לחטוא וסכנת החטא המאיים, כאילו אמר: אִם תֵּיטִיב – אז "תצליח לשאת את הסבל ולהתמודד עמו". 6

המילה שְׂאֵת יכולה לרמוז גם ליחס שיקבל קין מן האל, כפי שמציע אונקלוס: אִם תֵּיטִיב – אז "האל יישא את החטא עבורך, ימחל לך, שהרי הוא ניחן בתכונת נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע (שמות ל"ד 7)". 7

הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב [שאת] – לפתח חטאת רובץ...

פירוש זה רואה בשני הפעלים, תֵּיטִיב ו-לֹא תֵיטִיב חלק מהרישא של משפט התנאי המציג שתי אפשרויות להתנהגות, בעוד ההמשך מציג את התוצאה הקבועה המתקבלת בין כה ובין כה. לפי פירוש זה, המילה שְׂאֵת היא מושא הפועל תֵּיטִיב, ועניינה אך ורק התנהגותו של קין, אך הפעם כחלק מתיאור התנאי ולא התוצאה. למשל: "אם תיטיב לשאת את פניך (ולא תתייאש, ולא תפיל את פניך...)", או "אם תיטיב לשאת את הקושי והסבל (ולא תתפתה לחטא...)". לצד תיאור הדרך ה"טובה" של קין מובאת ברישא גם הדרך השנייה – אִם לֹא תֵיטִיב [שאת], ושתי הדרכים הללו, להיטיב לשאת ולא להיטיב לשאת, מובילות לתוצאה האחת המוצגת בחלקו השני של המשפט: החטאת ירבוץ לַפֶּתַח ויתאווה להכשיל את קין.

איזה משני הפירושים מעניק לקין יותר אחריות ויותר חופש הכרעה?

לכאורה, הראשון: ביכולתו של קין לבחור אם להיטיב או לא, ועל ידי כך להשפיע על גורלו. אם ייטיב – יוכל לשאת את פניו, להתמודד, לקום, להתייצב, להמשיך בהתנהלות שקולה ויציבה. אם לא ייטיב – יאפשר לחטא להתפרץ ממארבו. הפירוש השני, לעומת זאת, מתאר מצב נתון שאינו תלוי בבחירה האנושית: בין כך ובין כך החטא ירבוץ ויפתה את קין.

ואולם חלקו האחרון של הפסוק יוצר תפנית במסר ומציע תשובה מורכבת לסוּגְיָה בדבר כוחו של האדם ביחס לעצמו – וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. בכך הוא מכריז על חירותו של האדם להכריע בתוך המצב הקיומי שבו הוא נתון, הפיתוי התמידי לחטוא. הפיתוי קיים ועומד לעד, אך לצדו קבועה ונתונה גם האפשרות למשול בפיתוי ולרסן אותו, ולא רק במקרה שהאדם כבר נכשל ו"לא היטיב" לעשות זאת.

מבחינה זו, אף הפירוש השני מאפשר מידה רבה של הכרעה וכוח לאדם. אמנם לא תמיד האדם יכול להשפיע על הקורות אותו, ולא תמיד הוא אינו מסוגל לשלוט בתחושותיו, אבל אופן ההתמודדות עם המצב הנתון, בין שהוא חיובי ובין שלאו, ועם הרגשות הבאים בעקבותיו – נתונה לו תמיד. אלוהים קבע את מהלך העניינים, אך על התגובות לקביעותיו אחראי האדם עצמו. בהסבר הזה עשויה להסתתר תשובה לשאלתנו באשר לבחירה בהבל. לא היה הכרח לבחור בהבל על פני קין, אח על פני אח; אך כך קרה, וכעת על קין להתמודד עם המצב כי ביכולתו לעשות כן.

הרג או רצח?

על אף דברי ההנחיה והעידוד שקיבל מאלוהים, קין הורג את הבל. במעשהו זה הוא נכנע לאותו חטא הרובץ לפתחו. בין שעשה זאת בעקבות דין ודברים ספונטני שהחליף עם אחיו בעת ששהו בשדה, וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה (פס' 8)8, ובין שקבע מראש להיפגש עמו כדי לממש את תכנית הריגתו (אם נקבל את ההצעה שהביטוי הקשה וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו משמעותו קביעת פגישה)9 – התוצאה היא מותו של הבל.

האם אפשר להגדיר אפוא את מעשהו של קין כרצח בדם קר – הריגה בכוונה תחילה?10 או שמא עלינו להניח, לאור מיעוט המידע בטקסט, שהפגיעה באחיו לא הייתה מכוונת ושנולדה מתוך שיחה אקראית שהובילה למריבה ובסופה להריגה?11 ובהמשך לכך נשאל, כיצד יסייעו לכל אחת מן האפשרויות הללו ידיעותינו באשר לתחושות הקשות שהניעו את קין: עצב, כעס וקנאה. הדברים אינם חד משמעיים, ואף על פי כן יש לציין שאילו היה למספר עניין בהעברת שיעור משפטי על רמות פשיעה שונות, היה יכול לעשות זאת בצורה ישירה. לעומת זאת נראה ששאלה גדולה אחרת העסיקה אותו: סוגיית אחריותו של האדם לעצמו בהתנהגותו כלפי הזולת. כך עולה מדבריו של אלוהים לקין בפס' 7 ומתגובתו לאחר האירוע.

לאחר הרצח

לאחר הרצח אלוהים פונה אל קין בשתי שאלות רטוריות נוספות: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ (פס' 9) ו-מֶה עָשִׂיתָ (פס' 10).

האם פניית אלוהים מאשימה? מוכיחה? לכאורה כן. השאלות הרטוריות חושפות את קין ומעלליו: הוא יודע היכן אחיו, הוא עשה מה שעשה למרות שניתנה בידיו האפשרות לנהוג אחרת. ואולם ייתכן שאין כאן רק תוכחה אלא גם מתן הזדמנות. השאלות פותחות פתח לקין להודות במעשיו כמעין וידוי או חרטה. אם הדבר נכון, אזי זוהי פעם נוספת שבה אלוהים מאפשר לו לשאת באחריות. הפעם על ידי חשיפת מעלליו. אבל קין, כאדם בגן העדן, מסרב לקבל אחריות על מעשיו. לדבריו, הוא אינו השומר של אחיו (ונוכל לתהות בינינו לבין עצמנו אם זו היתממות סתם או התרסה כואבת – מי באמת אמור להיות השומר של הבל – קין? אלוהים? ההורים?...)12. כך או כך, קין מתחמק מתשובה. התחמקותו מדגישה את הפער מול הצעקה הרמה הנשמעת מן האדמה וחושפת את מעשיו: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה (פס' 10). את הדם השפוך אי אפשר להשתיק או להחביא. הזעקה מעידה על השבר שמעורר הרצח. הדם צועק, ואי אפשר להשתיקו או להשכיח את קיומו. נותר רק לרצותו באמצעות חשיפת הפושע וענישתו. חשיפת המעשה אינה נעשית אפוא רק בזכות יכולתו של האל לראות הכול. היא נעשית גם בזכות הקיום האנושי הממשיך להשאיר את חותמו בעולם גם לאחר המוות.

מדוע נע ונד?

אם בעקבות חטא גן העדן האדמה קוללה בעבור האדם: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ (ג' 17), הרי שבעקבות הפגיעה באחיו, קין נושא את הקללה על עצמו, וקללתו חמורה מזו של האדמה: אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ (ד' 11). בעקבות חטא אביו בגן עדן קוללה האדמה, כעת מקולל הבן עצמו באמצעות האדמה. דמיון קיים גם לגורלה של האם: על פשעהּ בגן עדן היא נענשה בכבילה לתשוקותיה ולאישהּ המושל בה – וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (ג' 16) – וכעת הבן נכשל בשל כניעה לחטא המשתוקק לפתותו, אף שהיה בכוחו להימנע ממנו ולמשול בו ואף שקיבל על כך הדרכה מן האל: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ (ד' 7).

כך נפתח מסעה של האנושות בעולם, בכניעה לתשוקות ובקללות. מצבה הולך ומידרדר מרגע היווצרותה; מעשהו של קין חמור ממעשהו של אדם, וחמורה יותר התנהגותו של למך המוצגת בגאווה בשירו בסוף הפרק (פס' 24-23). האבות-טיפוס הראשונים של האנושות מתקשים להתגבר על תשוקותיהם ומאווייהם בעזרת הכלים (שניתנו להם) של חירות ושליטה עצמית.

זהו ההסבר לחיי העמל והקושי של המין האנושי מחוץ לגן עדן, שכעת נוסף עליו עונש הנדודים: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ (פס' 12). קללתו של קין, עובד האדמה, לא רק שהיא חמורה מקללת האדמה, אלא אף תבוא ממנה. אותה אדמה שבה הסתיר את פשעו היא שתעניש אותו. היא תמנע את "כוחה" דווקא ממי שהיה תלוי בה, ומשום כך ייאלץ לנדוד.

קין יוצא לגלות, כפי שאביו הוגלה מגן עדן, ומעתה יחסר לו לא רק מקום מחיה קבוע, אלא גם רוגע ושלווה, כפי שעולה מחששותיו: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי (פס' 14). זהו שינוי באורח חייו של האדם היושב על אדמתו ומעבדהּ, כאילו נגזר עליו לחיות בנדודיו את זיכרון אחיו, הנווד רועה הצאן, ואולי אף לשאת עמו את גורלו.

האם קין הביע חרטה? האם עונשו הופחת?

לאחר ההכרזה על העונש קין מגיב באמירה המשתמעת לשתי פנים: גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. מצד אחד – זוהי חרטה. העוון הוא פשע (נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע, שמות ל"ד 7). קין מבין את גודל הפשע ומתנצל על שביצע אותו. על רקע זה הוא פונה בדברי תחינה אל האל ומסביר את מצבו הקשה: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי (בראשית ד' 14).13 מצד אחר – המילה עָוֹן יכולה לשמש כאן גם במשמעות של העונש על הפשע (כמו בדברי שאול לבעלת האוב: חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה, שמ"א כ"ח 10), ומכאן שבדבריו הוא מלין על חומרת העונש המשתקפת בפירוט שהוא מציג14: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי (שם, שם). בדבריו של קין עולה לא רק החרדה מגזרת הנדודים, בהיותו אדם מחובר לאדמתו, אלא גם ההבנה שעינו הפקוחה של האל לא תצפה בו יותר – וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר. האל, שכבר העדיף את אחיו על פניו, מגרשו כעת מעל אדמתו. 15

קין שוטח את טענותיו, ואלוהים קובע קביעה חדשה המיועדת להקל עליו ולהפחית את חששותיו: וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ (בראשית ד' 15). לא זו בלבד שקין ניצל מאותו עונש מוות שייכנס לתוקף רק מאוחר יותר, בימי צאצאיו, שילמדו ש-שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ (בראשית ט' 6), אלא גם שאלוהים מעניק לו הגנה מיוחדת, אות שימנע את הפגיעה בו. שלא כמו השימוש באותות שהוצמדו לאנשים במהלך ההיסטוריה במטרה להעיד על קלונם, כאן משמש האות (שאיננו יודעים את צורתו ואת מיקומו) ככלי להגנה על מי שחרפתו כבר נודעה ושצפוי לפגיעה מן הסביבה. מבחינה זו הוא קרוב במהותו לאות שקשרה רחב בחלון ביתה להגנה מפני צבא יהושע (יהושע ב' 18). מערך ההגנה על קין אינו נגמר באות המייחד אותו משאר העולם אלא כולל גם את ההבטחה לנקום את מותו, אם האות לא יפעל את פעולתו.

קין זוכה אם כן במערך מורכב של הגנות מן האל, המפחית את ענישתו רבת הסעיפים.

מה פשר הדבר? מדוע קין זכאי לכך? האם בזכות דברי החרטה שהביע (עֲוֹנִי =פשעי)? או שמא מתוך חשש מן התסריט שקין תיאר, של פגיעה בנצר נוסף של מייסדי האנושות? בקביעת האות לקין הכריז אלוהים, גם בלי שהדבר נאמר במפורש, שהוא מתנגד ומגביל את מנהג נקמת הרוצח וגאולת הדם.16 ואולם ייתכן שבהחלטתו של האל היה גם שמץ של קבלת אחריות, שכן גם לו יש חלק בהתרחשות. אפשרות זו עולה באחד ממדרשי חז"ל, שבו הם אינם חוששים להצביע על הרצח כעל תוצאה של כשלון אלוהים כאב מגונן:

כיוון שאמר לו הקב"ה: "אי הבל אחיך". אמר לו: "לא ידעתי, השומר אחי אנכי?", אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי? משל למה הדבר דומה? לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש. לבוקר תְפָשׂוֹ השוער. אמר לו: למה גנבת את הכלים? אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אומנתי, אבל אתה אמונתך בשער לשמור, למה הנחת אומנתך ועכשיו אתה אומר לי כך? – ואף קין אמר: אני הרגתי אותו, שבראת בי יצר הרע. אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו? אתה הוא שהרגתו, שאילו קיבלת קורבני כמותו לא הייתי מתקנא בו (מדרש תנחומא, בראשית, ט). 17

על עונשו של קין נוסף סעיף לריכוך העונש, אך למעשה אין זה רק ריכוך אלא כמעט חנינה, שהרי בפועל הוא מקיים את הנדודים ברמה הסימבולית בלבד. הוא אכן יוצא מִלִּפְנֵי ה' אך מיד אחר כך, למרבה האירוניה, מתיישב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן (פס' 16). שם הוא חווה חיי משפחה וממשיך מבחינה זו את שרשרת הדורות. כמו אביו, וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וזו וַתַּהַר וַתֵּלֶד לו (פס' 17). נוכל לתהות כמובן היכן מצא אישה בעולם הריק מבני אדם, אך התנ"ך אינו מוטרד מכך. יש לו עניינים אחרים לטפל בהם. קין מוליד בן ואחר כך בונה עיר, על שם בנו (פס' 17). קשה לומר, אם כן, שבעקבות הרצח נגזרו עליו חיים לא יציבים. הוא זוכה לחיי משפחה ואף להמשכיות של בנים: חנוך-עירד-מחויאל-מתושאל-למך, ונכדים רבים, בעלי מלאכות, הנושאים את שמות שני האחים, אבות אבותיהם: יבל, יובל, תובל-קין ונעמה (פס' 22-20). ואולם יחד עם נשיאת השם של קין, במישרין או בעקיפין, עוברת בירושה גם אותה נטייה לפורענות שלא שככה כליל. המספר מביא לפנינו את שירו של למך, המהלל את האכזריות והאלימות (פס' 24-23), ומוכיח שלצד ההתקדמות החומרית של בני דורו לא זכתה האנושות להתקדמות מוסרית. בדרך זו הוא נוטע יסודות להמשך תיאור מחדליו של המין האנושי (ואנו נוסיף ונתהה לאורך הדורות על חלקו של בוראו באותם מחדלים), ומכאן קצרה הדרך להצדקת ההשמדה במבול וההתחלה מחדש של האנושות עם מי שאינו מצאצאיו של קין.

הרחבה: מיהו קין? קין בתרבות המערבית

בתורה זכה אמנם קין לחנינה, אך במהלך ההיסטוריה הואשם עוד פעמים רבות, ועוד שנים רבות המשיך לשאת את קלונו לפני שזוכה מכלל אשמה. נציג בקצרה כמה תחנות בגלגול דמותו של קין, כפי שנתפס בעיני הדורות, וכיצד הפך מאדם פרטי, סמל לגילדת עובדי האדמה למייצג של עם שלם ואחר כך של האנושות כולה.

...........

בתרבות המערבית מוכרת דמותו של קין בין היתר בשל המקום שזכה לו בכתבי הנצרות – בברית החדשה ובפרשנות של אבות הכנסייה. הברית החדשה שופטת בחומרה את קין הנחשב "מִן הָרָע [...] יַעַן כִּי מַעֲשָׂיו הָיוּ רָעִים וּמַעֲשֵׂי אָחִיו מַעֲשֵׂי צֶדֶק" (האיגרת הראשונה ליוחנן השליח, ג' 12), ומחשיבה את הבל צדיק ומאמין: "בָּאֱמוּנָה הִקְרִיב הֶבֶל לֵאלֹהִים זֶבַח טוֹב מִקָּיִן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לְעֵדוּת כִּי צַדִּיק הוּא בְּהָעִיד אֱלֹהִים עַל מִנְחֹתָיו וּבָהּ עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אַחֲרֵי מוֹתוֹ" (האיגרת לעברים, י"א 4). אף על פי כן, מלבד השיפוטיות המגדירה מי רשע ומי צדיק, אין בתיאור האחים בכתוב מידע החורג בהרבה מפשט הסיפור בתורה. לעומת זאת, בפרשנות הנוצרית הבאה במאות השנים הבאות, לאחר ההתנתקות מן היהדות ועל רקע העימות בין ישראל לכנסייה, נעשית דמותו של קין לסמל של היהודים הדוחים את ישו לאחר שרצחו אותו. הבל נתפס בהתאמה כישו, הקדוש המעונה, שנרצח לאחר שהאל בחר בו.

כך מוצגת דמותו ה"יהודית" והאנטי נוצרית של קין בכתביו "נגד פאוסטוס המניכא" של אוגוסטינוס, אב הכנסייה שחי במאות ה-5-4 לספירה, והוא מעלה את הנקודות האלה:

  • כשם שנדחתה מנחתו של קין, כך נדחו מצוות הברית הישנה.
  • הבל, האח הצעיר, נרצח בידי הבכור. כך גם ישו, ראש העדה הצעירה, נרצח בידי העם הבכור – היהודים.
  • כשם שדמי הבל האשימו את קין – כך מאשימים דמי ישו את היהודים.
  • קין לא הוצא להורג; כך גם המשך קיומם של היהודים מוכיח את צדקת שעבודם של היהודים.
  • אות קין מנע את המתתו; כך גם לא איבדו היהודים את אות מצוותיהם. 18

דמותו המיתולוגית של קין, כרוצח בנו של האל, מוסיפה להתבסס ביצירות אמנות מימי הביניים. כך ביצירה של האמן הפלמי יאן ון אייק מ-1432, המציג את הסיפור בשתי מערכות בתוך עבודתו הגדולה "תמונת המזבח של גנט". לעומת קין המזוקן והזועף, העומד בחושך ומרים בקושי את אלומתו, הבל, צעיר ויפה, מביט לעבר האור ונושא את כבשתו למעלה, ובכך רומז על דמותו של ישו העתיד לבוא (בפרשנות הנוצרית השה מייצג את ישו). לא בלתי סביר שלצד זה באופן התיאור של קין נוכל למצוא קווים בעלי מאפיינים "יהודיים". 19

User:Channel R (en.wikipedia) (CC BY-SA 3.0)

יאן ואק אייק, תמונת המזבח של גנט, 1432

באמנות היהודית המודרנית אנו מוצאים הפנמה של הדמות שנרקמה סביב קין במהלך הדורות. כך שמואל הירשנברג, בציורו מ-1899, המציג את קין הבורח עם האות על מצחו וממשיך לשרוד בתוך החורבן מסביבו, כפרשנות והתייחסות ליצירה של גוסטב דורה מ-1852, העוסקת במיתוס היהודי הנצחי שנידון לנדוד באשמת התייחסותו לישו הצלוב.

היהודי הנצחי" (1899) מאת שמואל הירשנברג. מתוך ויקיפדיה העברית

גוסטב דורה, "היהודי הנודד", 1852 מתוך ויקיפדיה העברית

לעומת אלה נמצא בפרשנות האמנותית והאישית לסיפור גם מגמה המתנגדת להבחנה המהותנית בין האחים, ולאור זה להבחנה בין שתי הדתות. כך בשירו של דן פגיס, "כתוב בעיפרון בקרון החתום", המעורר בקורא הדהוד לצליל קרונות הרכבת למחנות ההשמדה. באמירה המזכירה שבנה הגדול של חוה, אם האנושות, הוא גם "בן אדם" בוחר פגיס להדגיש את האוניברסליות שבמעידה לעבר החטא, את האנושיות שבמעשה הרצח. בכך הוא חוזר במידה רבה לפשט הטקסט. בין שהרצח נעשה כלפי אח ובין שהוא נעשה כלפי עם שלם – שני הצדדים היו בני אדם, ולמעשה בני האל: יציר אלוהים אחד הרג יציר אלוהים אחר. את הרצח כולם, כולנו, יכולים לעולל:

כאן במשלוח הזה

אני חוה

עם הבל בני

אם תראו את בני הגדול

קין בן אדם

תגידו לו שאני...

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

ביבליוגרפיה

  • א' אהוביה, "כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה", בית מקרא 41, תשנ"ו, עמ' 331-329.
  • ב' אופנהיימר, "קין והבל (גלגולו של המוטיב מן המזרח הקדמון, דרך המקרא ועד לספרות האגדה ולספרי אבות הכנסייה)", מחקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית, תש"ל, עמ' 68-27.
  • נ' אררט, "סיפור קין והבל", בית מקרא 30, תשמ"ה, עמ' 321-312.
  • מ' בובר, דרכו של מקרא, ירושלים, תשל"ח.
  • י' דומן וג' מילגרום, "מחוץ לגן עדן: סיפורו של קין", מאגר אמנות תל"י (תגבור לימודי יהדות) באינטרנט, קרן תל"י, 2007.
  • גלי דינור, "סיפור קין והבל: החיים כערך עליון", מועד: שנתון למדעי היהדות, מכללת בית ברל, גיליון י"ח, תשס"ח, עמ' 21-1.
  • י' הררי, קיצור תולדות האנושות, אור יהודה, תשע"א.
  • רחל וולפיש, "כיתה, מורה, קין והבל, אדם וחווה, אלוהים – סיפור הוראה":

http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2010/01/blog-post_7672.html

  • א' ורשבסקי ואחרים, "המתח בין רועים לעובדי אדמה", בתוך: עלילות הראשית – פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות, מט"ח, תשס"ג.
  • ש"א ליונשטם, "קין והבל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ז, ירושלים, תשל"ו, עמ' 124-119.
  • מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, עמ' 167-118.
  • A.Y. Kim, "Cain and Abel in the Light of Envy: a Study in the History of the Interpretation of Envy in Gen. 4 1-16" ,JPS 12 (2001), pp. 65-84.
  • מדרש בראשית רבה (הרחבה להערה 8):

הערות שוליים:

  1. אין זה פלא שתרגומי המקרא הקדומים ריככו מעט את העזות הנושבת מן האמירה. לפי הסבריהם, חוה אמרה שקנתה איש על ידי ה', כלומר – בעזרתו (תרגום השבעים), או מלפניו (אונקלוס).
  2. על המתח במקרא ובמזרח הקדום בין גילדת רועי הצאן לגילדת עובדי האדמה ראו בהסבריהם של אבי ורשבסקי, אביבה לוטן, רוני מגידוב ואיילה פז http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8088. ובהתייחסות היסטורית כלל אנושית – אצל י' הררי, קיצור תולדות האנושות, בפרק על המהפכה החקלאית, "התרמית הגדולה בהיסטוריה", עמ' 103-83 (רשימה ביבליוגרפית בסוף המאמר).
  3. רש"י לפס' 3: מפרי האדמה – מן הגרוע.
  4. מרטין בובר מדבר גם הוא על פעולה שרירותית של אלוהים בבחירתו בבן זה ולא בבן האחר, אך לעצם הבחירה הוא מוצא הסבר מכוון ומודע: הרצון להעמיד בפני קין מבחן וניסיון: "המסופר בפרשה זו נראה לי כדוגמה לאותה התרחשות מחרידה שהמקרא עצמו תופסה כניסיון מצד אלוהים [...] כיצד יתמודד בן בכור עם דחייה ועם העדפת אחיו הצעיר ממנו? האם יצליח לשלוט ביצר הקנאה העזה? כיצד יתמודד קין עם קיפוח ואפליה?" (מרטין בובר, דרכו של מקרא, עמ' 62).
  5. משמעות דומה לזו אנו מוצאים בדברי צופר הנעמתי לאיוב: "אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם" (י"א 15).
  6. על כך אפשר ללמוד מן ההקבלה של המילה "שאת" לרעיון העמידה והקימה: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כ"ג 24), בניגוד לרביצה על הארץ: "כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מ"ט 9) (הצעתו של קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, עמ' 141-140).
  7. אונקלוס לפס' 7: הלא אם תוטיב עובדך – ישתביק לך; ואם לא תוטיב עובדך – ליום דינא חטאך נטיר דעתיד לאתפרעא מנך אם לא תתוב, ואם תתוב – ישתביק לך. ובתרגום לעברית: הלוא אם תיטיב מעשיך – ייעזב / ייפרע לך (החטא); ואם לא תיטיב מעשיך – ליום הדין חטאך שמור, שעתיד להיפרע ממך (לפגוע בך) אם לא תשוב, ואם תשוב – ייעזב לך.
  8. וכאן נשאלת השאלה, מה אמר להבל בשדה. חז"ל העלו השערות שונות בעניין: שרבו על שטח מחיה, על מקום בניית בית המקדש ועל אישה (בראשית רבה, פרשה כב, סעיף ז. ראו בסוף המאמר). שלוש ההשערות נועדו להציג שלושה תחומים מחיי האדם: מחיה, דת וזוגיות. ואולם דבר מכל אלה אינו ידוע לנו מן הפסוק עצמו; ואולי בכוונה, כפי שאיננו יודעים מדוע הבל נבחר. העילה לרצח אינה חשובה. רצח הוא רצח, ויכול להיות לו כל תירוץ שהוא, גם בין אחים. ובכל מקרה אין לו הצדקה.
    וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה מדרש: בראשית רבה כב, טז "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" (בראשית ד' 8) – על מה היו מדיינים? אמרו: "בואו נחלוק את העולם". אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל את המיטלטלין. דין אמר: "ארעת דאת קאים עליה – דידי" (זה אמר: הארץ אשר אתה עומד עליה שלי היא). ודין אמר: "מה דאת לביש – דידי" (וזה אמר: מה שאתה לובש שלי הוא).דין אמר: "חלוץ!", דין אמר: "פרח!". מתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (ד' 8). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהם נטלו את המיטלטלין. ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר: "בתחומִי בית המקדש ייבנה", וזה אומר: "בתחומִי בית המקדש ייבנה", שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה", ואין "שדה" אלא בית המקדש, דכתיב: "ציון שדה תיחרש" (מיכה ג). ומתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (שם). יהודה בר' אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר רבי איבו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין? אמר רבי הונא תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר: "אני נוטלה שאני בכור", וזה אומר: "אני נוטלה שנולדה עמי". ומתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".

  9. קאסוטו משער כך בעזרת בחינת שימושי השורש א-מ-ר בשפות שמיות אחרות (קאסוטו, שם, עמ' 144). רעיון זה משתקף בהרחבת פס' 8 בתרגום השבעים המוסיף לחלקו הראשון של הפסוק ביוונית את המילים: "נלכה השדה".
  10. כך כאמור קאסוטו, שם. וכן: ליונשטם, "קין והבל", עמ' 121.
  11. אחד הנימוקים לכך הוא גזר הדין הקל יחסית שקיבל קין. ראו: בובר, שם, עמ' 63; אררט, "סיפור קין והבל", עמ' 321-318.
  12. ראו את התייחסותה המרתקת של רחל וולפיש לנושא דרך סיפור ההוראה של הפרק בכיתה ("כיתה, מורה, קין והבל, אדם וחווה, אלוהים – סיפור הוראה", קישור בסוף המאמר).
  13. כך רמב"ן לפס' 13: "אמת כי עֲוֹנִי גדול מלסלוח, וצדיק אתה ה' וישר משפטיך, אף על פי שענשת אותי הרבה מאד והנה גרשת אותי היום מעל פני האדמה, כי בהיותי נע ונד ולא אוכל לעמוד במקום אחד הנה אנכי מגורש מן האדמה ואין מקום למנוחתי, ומפניך אסתר, כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה, כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי אבל מה אעשה כי כל מוצאי יהרגני, ואתה בחסדך הרבים לא חייבת אותי מיתה".
  14. כך רש"י לפס' 13 בעקבות המדרש בבראשית רבה: "ויאמר קין אל ה' גדול עֲוֹנִי מנשוא לעליונים, והתחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל". כך גם אבן עזרא, המסתמך על דברי קין בהמשך: "כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו ויורה על אמתת (=אמיתות) זה הפירוש הפסוק הבא אחריו (="הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי)" (אבן עזרא לפס' 13).
  15. זאת לעומת הפירוש של קאסוטו, המדבר על ההבנה של קין שייאלץ לנסות באופן תמידי ונואש להסתתר מן האל (קאסוטו, שם, עמ' 151).
  16. אם כי ידוע לנו ממקומות אחרים במקרא שהמחוקק מאפשר ומעגן את האפשרות לנקום את האובדן בהריגת הרוצח, ולמעשה אף כאן נרמזת אפשרות נקמת הדם שתבוא מאלוהים עצמו: כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם (בראשית ד' 15).
  17. על חלקו של האל במאבק בין האחים ראו במאמרו של קים, Cain and Abel in the Light of Envy, עמ' 84-65.
  18. כלומר – מצוות היהודים שמרו עליהם במהלך הדורות כמו האות ששמרה על קין. סעיף זה נועד להשיב, בין השאר, על השאלה המתבקשת: כיצד זה, שעל אף פשעם ואי צדקתם, היהודים והיהדות מוסיפים להתקיים?
  19. ראו בביבליוגרפיה הפניה למאמר בנושא קין והבל באמנות.

ביבליוגרפיה:
כותר: האנושות מתחילה ברצח – בראשית פרק ד'
שם פרסום מקורי: מאמרים דדקטיים על פי תוכנית הלימודים במקרא (תשע"ג)
תאריך: 2012
בעלי זכויות : ישראל. משרד החינוך
הערות: 1. פותח על ידי הפיקוח על הוראת המקרא, אגף מורשת, המזכירות הפדגוגית , משרד החינוך.

הספרייה הווירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך