עמוד הבית > מבוא למקרא


 
הנחיות לכתיבת מבחן | מחברת: איריס יניב
 

הכותבת היא מנחה למקרא, שעבדה שלוש שנים במכון סולד, שם התנסתה בעבודה טסטולוגית, כלומר: בדרכי בנייה וניסוח של בחינות.

מקובל להבחין בין שני סוגי הערכה:

  1. הערכה מעצבת.
  2. הערכה מסכמת – מבחן הוא סוג של הערכה מסכמת.

מטרותיו של מבחן:

לבחון ידע (להבדיל ממידע), הבנה ויישום של חומר הלימוד (כך זה בבחינות הבגרות). התלמידים נדרשים להפגין שימוש במיומנויות דיסציפלינריות שונות, לא את יכולת הזיכרון והשינון שלהם.

  • מבחנים נועדו להוות משוב למשרד החינוך, להנהלה, למורים, לתלמידים ולהורים.
  • מבחן מהווה דרך לחזור על חומר הלימוד, לארגן אותו, לסכם אותו ולהעמיק בו.
  • הרצון להצליח במבחן מעורר אצל התלמידים מוטיבציה ללמידה.
  • מבחן נועד לדרג את התלמידים לפי הישגיהם.

ההערות להלן מתייחסות למבחנים בלבד (ולא לחלופות בהערכה או לדפי עבודה, שיעורי בית, וכו'), והן מתאימות לכל גיל, לכל רמה של תלמידים ולכל מקצוע.

כיוון שמבחן לא נועד, כאמור לעיל, לבדוק את מידת הזיכרון והשינון של התלמידים, כדאי לשים לב לדברים הבאים:

  • מוטב לאפשר חומר עזר במבחן, אם ניתן (מחשבון, אטלס, וכו').
  • אם אתם שואלים על פרשנות כלשהי – הביאו אותה בפני התלמידים.
  • במקצועות הומניים לא מומלץ לתת לתלמידים שאלות סגורות (כלומר: שאלות שיש להן רק תשובה נכונה אחת, כגון: שאלות אמריקאיות, שאלות של "נכון/ לא נכון", שאלות של מתיחת קווים, וכו'), כיוון שזה אינו מכין אותם כראוי לסוג השאלות בבחינת הבגרות. כמו כן, זה מרגיל את התלמידים לחשוב באופן דיכוטומי, מה שסותר דרכי חשיבה ביקורתית. מה עוד שבמדעי הרוח בעיקר ישנן דעות כאלה ואחרות, ואף הפוכות, לאותו עניין, וראוי שהתלמידים יתרגלו לחשיבה פלורליסטית שכזו. סוג כזה של שאלות מתאים יותר למדעי הטבע ולשפות, וגם אז – המינון המומלץ הוא 40% מהמבחן, ולא יותר.
  • עדיף לא לשאול שאלות זיכרון ושינון המחייבות הגדרת מושגים, זיכרון של תאריכים – אלא לשאול שאלות שדרכן התלמידים יצטרכו להוכיח ידע פעיל, הבנה ויישום של עניינים אלו.
  • מוטב לציין את מראי המקום, ולא להשאיר אותם לזיכרונם של התלמידים.
  • כיוון שהמבחן בודק ידע ושימוש במיומנויות דיסציפלינריות, אין להוריד בו ניקוד על דרכי ניסוח והבעה ועל דרך ארגון התשובות, אלא במבחנים בהבעה (ולא משנה באיזו שפה). אין זה אומר, כמובן, שאנו פטורים מעבודה עם תלמידינו על המיומנויות הללו, וכן מתיקון והערות על שגיאות כתיב, ניסוח, פיסוק וארגון תשובה במבחנים.

הכנת התלמידים למבחן:

  • כדאי להודיע לתלמידים כשבוע לפני המבחן מה יהיה משך המבחן (שיעור, שני שיעורים או יותר); מה יהיה חומר הלימוד עליו הם ייבחנו; מה יהיה מבנה המבחן, כולל ניקוד לכל חלק במבחן. אם במבחן ייכלל קטע שלא נלמד – יש לומר זאת לתלמידים מראש. המטרה במסירת מידע זה לתלמידים היא להפחית ככל שניתן את החרדה לקראת המבחן.
  • כדאי לתרגל כתיבת תשובות מנוסחות כהלכה כחלק מתהליך הלמידה בכיתה ובבית, וזאת כדי להגיע למבחן כשמיומנות זו כבר בידי התלמידים. למשל: אפשר להביא בפני התלמידים סוגים שונים של שאלות ולענות עליהן בכיתה. ניתן ורצוי לעבור עם התלמידים על רשימת הנחיות נפוצות במבחנים, ולעמוד על משמעותן.

עיצוב טופס המבחן:

  • המבחן צריך להיות מודפס, ולא בכתב יד, כדי למנוע קשיי פענוח. הגופן המומלץ הוא דוד 14 לפחות, ברווח של שורה וחצי לפחות.
  • על גבי טופס המבחן, שכותרתו תהיה "מבחן ב______" (או בניסוחים חלופיים), יש לציין את הפרטים הבאים:
    תאריך המבחן.
    הכיתה לה מיועד המבחן.
    משך המבחן.
    חומר הלימוד אותו מקיף המבחן.
    חומר עזר מותר בשימוש.
    ניתן לציין את לוגו בית-הספר ואת שם המורה.
    בסוף המבחן כדאי לרשום "בהצלחה"…

חלוקת המבחן:

  • רצוי שהמבחן יהיה מחולק לחלקים, ולא יהיה כולו חטיבה אחת (3-2 חלקים לערך, בהתאם למשך המבחן). רצוי להפריד באופן ברור בין חלקי המבחן על גבי הטופס.
  • רצוי לציין בתחילת כל חלק על כמה שאלות יש לענות באותו החלק, מהו הניקוד לכל שאלה ומהו משקלו של אותו החלק במבחן. זאת על מנת שהתלמידים יוכלו לתכנן את זמנם כראוי במהלך המבחן. יש אף מורים המציינים את משך הזמן המוערך כדי לענות לכל חלק. אחרים טוענים, שציון משך הזמן המוערך מלחיץ את התלמידים. העניין נתון לשיקול דעתו של המורה. בכל אופן, יש לעבוד עם התלמידים על חלוקת זמן כחלק מהכנתם למבחן.
  • אם חלק מסוים מוקדש לקטע שלא נלמד – כדאי לציין זאת בפירוש בטופס המבחן.
  • כדאי לציין לגבי כל חלק מהו הנושא באותו החלק (אם זה רלוונטי למבנה המבחן).
  • לא כדאי להגזים בכמות השאלות במבחן, כי גם לקרוא את השאלות ולבחור ביניהן גוזל זמן ומעורר קושי, בעיקר לתלמידים החלשים.
  • לא כדאי להגזים בכמות הפריטים הנדרשת בשאלה אחת. לדוגמה: אם בכיתה דיברתם על ארבעה הבדלים, במבחן מספיק לדרוש שניים, וזאת כדי לא להעמיס יותר מידי על התלמידים.
  • רצוי לתת לתלמידים אפשרות בחירה סבירה (2 מתוך 3, 3 מתוך 4, 4 מתוך 6 וכו') בתוך כל חלק.
  • השאלות באותו חלק צריכות להיות שקולות זו לזו מבחינת דרגת הקושי שלהן, כדי שהבחירה ביניהן (בתקווה שיש ביניהן בחירה…) תהיה ריאלית.
  • רצוי שיהיה קשר בין סעיפי המשנה של אותה השאלה, אך אין הכרח שיהיה קשר בין שאלות שונות לאותו קטע. את השאלה נציין במספר, ואת הסעיפים – באותיות.
  • מקסימום הנקודות לשאלה רצוי שלא יעלה על 30 נקודות, וגם אז כדאי לחלק את השאלה לסעיפי משנה עם ניקוד לכל סעיף, וזאת כדי שתלמיד שלא הצליח בשאלה זו או אחרת לא יפגע יתר על המידה בסיכוייו להצליח במבחן.
  • אם השאלות מתחלקות לסעיפי משנה, רצוי לציין באופן ברור כל סעיף בנפרד ולציין את הניקוד הניתן לכל סעיף במסגרת ניקוד השאלה. כדאי לשים לב לחלוקה הגיונית של מספר הנקודות בהתאם לדרישה. למשל: אם דרשתם 3 הבדלים, כדאי לא לתת לסעיף זה 5 נקודות.
  • אם בסעיף א' ביקשתם לציין מספר מסוים של נקודות ובסעיף ב' אתם רוצים שהתלמידים יתייחסו אל הנקודות שציינו בא' – יש לומר במפורש ובאופן מובלט האם להתייחס לכל הנקודות ביחד או לכל אחת לחוד.
  • השאלות במבחן יכולות להיות מסודרות מהקל לכבד או מהכבד אל הקל – על-פי שיקול דעתו של המורה (ההמלצה היא לסדר את השאלות מהקל לכבד במדעים ובשפות, ולהיפך במקצועות ההומניים), אך הסעיפים בתוך השאלה מסודרים מהקל לכבד.

תקיפות המבחן:

מבחן תקף הוא מבחן, שמהווה מדגם מייצג של הידע של התלמיד בתחום התוכן שעליו הוא נבחן – הן מבחינת הכמות והן מבחינת החשיבות, כלומר:

  • כמות - לא סביר שאם חומר הלימוד למבחן כלל 10 פרקים – ינתנו שאלות רק על 3 פרקים מתוך ה- 10. את היקפי החומר למבחן צריך להתאים לגיל התלמידים ולרמתם, כך שהתלמידים יתרגלו בהדרגה להיקף חומר הולך וגדל ככל שהם מתבגרים.
  • חשיבות - ניקוד השאלות במבחן צריך להיות פרופורציונלי למה שנלמד בכיתה ולמיומנויות הנדרשות מהתלמידים. כלומר: אם הקדשתם לפירוש מילה מסוימת 5 דקות בכיתה – לא סביר לשאול על כך שאלה שמשקלה 20 נקודות…

מהימנות המבחן:

כלומר: ניסוח המטלות צריך להיות בעל רמת מפורשות גבוהה, ניסוח חד-משמעי. אין זה אומר, שהתשובה היא אחת. בהחלט ייתכן, ואף רצוי, שלמטלה חד-משמעית תהיה יותר מתשובה "נכונה" אחת!

כיצד נוכל לדעת, שהמבחן אכן מהימן?

  • לפני המבחן

    1. לכתוב מבחנים עם שאר המורים בצוות. כמו כן, יש לחבר תשובון (מחוון) למבחן.
    2. אם אין לנו אפשרות לעבוד עם מורים נוספים – ניתן להיעזר באדם קרוב, שאנו סומכים עליו שייתן לנו חוות דעת אינטיליגנטית וכנה על המבחן שכתבנו.
    3. קריטריון נוסף לבדיקת מהימנותו של מבחן היא, שכל מורה באותו תחום תוכן יבין את השאלה וידע לאיזו תשובות לצפות.
    4. כל תלמיד שלמד את תחום התוכן במקום כלשהו בארץ ולפי תכנית הלימודים של משרד החינוך - צריך להבין מה בדיוק נדרש ממנו (זה לא אומר שהוא יידע לענות למה שנדרש ממנו…).
  • תוך כדי המבחן

    1. אין כמעט שאלות לגבי מה שנדרש במבחן, כי הדברים ברורים.
    2. פחות "מריחות".
  • אחרי המבחן

    1. בדיקה קלה ומהירה.
    2. ציונים גבוהים יותר.
    3. פחות פערים בין הציונים של מורים שונים.
    4. פחות ערעורים של תלמידים על הציון.
  • להלן רשימת הנחיות (לא סופית):

    הנחיות, שמוטב להימנע מהן, כיוון שאינן מהימנות

    הנחיות בעייתיות

    הנחיות, שמותר להשתמש בהן

    השווה, במה דומה או במה שונה, מה דומה או מה שונה, וכו'.

    המונחים סוג/ תחום

    כתוב/ ציין

    עמוד על

    האם?

    השלם את הטבלה הבאה

    דון ב…

    הסבר

    צטט/ בסס דבריך על הכתוב/ בסס דבריך מן הכתוב/ הוכח

    כיצד/ באיזה אופן מתאר…

    שימוש ב-ה' הידיעה

    הסבר כיצד

    תאר

    .

    הדגם

    חשוב/ שער

    .

    פתור/ חשב

    נסה

    .

    מה?

    חפש

    .

    מדוע?

    מצא

    . .

    חווה דעתך, מה דעתך, וכו'

    . .

    פרט/ כתוב בהרחבה/ בקיצור

    . .

    כתוב חיבור על… (חוץ מאשר בהבעה)

    . .

    מילות ערך – מרכזי, עיקרי, חשוב

    . .

    משמעות (מהי משמעות...?)

    . .

    לפחות

    . .

    מה ידוע לך על...? מה ניתן להסיק מ...?

    . .

    למה התכוון...?

    . .

  • ההנחיה "קרא (בעיון)" יכולה להוות פתיח להנחיה "וענה על השאלות", אך אינה עומדת בפני עצמה.

  • ההנחיה "צטט" מזמנת אמירת ידע. ההנחיה "ציין" מזמנת המרת ידע.

מטלות, הפותחות בהיגד, ממקדות את התלמידים. אם ההיגד כולל ציטוט – הוא עשוי לסייע לתלמידים אף יותר.

לסיכום: מבחן צריך להיות תקף ומהימן.
תקף – משקף כראוי ובאופן פרופורציונלי את חומר הלימוד והמיומנויות שהתלמידים נדרשים לדעת.
מהימן – ניתן להערכה מדויקת ככל האפשר.
כמו כן, מבחן טוב מצטיין בשקיפות. הוא אינו "קוד סודי" בין המורה לתלמידיו, כך שרק הם והוא מבינים למה התכוונה השאלה.

מבחן טוב בודק שימוש במיומנויות, שאותן רכשו התלמידים במהלך לימודיהם. המבחן יכול לעורר ולעודד חשיבה ביקורתית ועצמאית של התלמידים, ורצוי שכך יהיה. מבחן מסוג זה מחייב להתאים אליו את דרכי ההוראה – מחד. מאידך – יש דברים, שהמקום המתאים להם הוא הכיתה, ושם צריך לעסוק בהם, כיוון שהם לא מתאימים למבחן מסיבות שונות, שהוסברו לעיל (למשל: דיון ערכי וחוות דעת של התלמידים; עיסוק במיומנויות של ניסוח ובניית תשובה ועוד).

ניסוח ובניית מבחן הם מיומנויות שהמורה צריך לרכוש ולהתאמן עליהן עד שהן הופכות לקלות ופשוטות, כמו שהתלמידים זקוקים לתרגול המיומנות של כתיבת מבחן. חיבור מבחן כזה מחייב את המורה לשאול את עצמו מהי מטרתו בכל שאלה, ובהתאם לכך לנסח אותה. אחת המורות אמרה לי בעניין זה, שהמבחן הוא מעין חוזה משפטי בין המורה לתלמידיו, ולכן הוא צריך להיות מנוסח בהתאם, כך שנוכל לעמוד מאחורי כל דרישה שלנו וכל נקודה שהורדנו. זה לא קל, אבל חשוב.

ביבליוגרפיה:
כותר: הנחיות לכתיבת מבחן
מחברת: יניב, איריס
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך