עמוד הבית > ממצרים לכנען > משה

תקציר
המאמר דן בשלושה ארועים המסופרים על משה בתקופה שקדמה להפיכתו למנהיג: הריגת המצרי מכה העברי, הפרדה בין שני עברים ניצים, העזרה לבנות יתרו. המאמר מציג ניתוח ספרותי של כל אחד מהסיפורים בנפרד ולאחר מכן בוחן את היחס בין הסיפורים, ומראה שיש בניהם תהליך. משה מתקדם מארוע וארוע לקראת עשיית צדק בחברה האנושית בלי קשר לסוגייה הלאומית.

 
ילדותו ובחירתו של משה | מחבר: בני גזונדהייט
 

שלושה אירועים קצרים מילדותו של משה מתוארים בספר שמות בפרק ב' (יא-יט).
לאור סיפורים אלו, ותוך השוואתם לפסוקים אחרים המתארים את חייו של משה, ננסה לנתח את הקווים המרכזיים באישיותו של משה הצעיר. בנוסף, נבדוק את המילה המנחה "איש" בפרק ב' ואת משמעותה באישיותו של משה.

"איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" – המפגש הראשון (פסוקים יא-יב)

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה
איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול.

למרות חינוכו בבית המלך המצרי, אין משה מתנכר לעמו. עובדת היותו בבית המלך אינה מרחיקה אותו מעמו אלא דווקא גורמת לו לפעול לטובת אחיו1, ואף האירוע הראשון המסופר לנו על משה הצעיר מתאר את זיקתו האדומה לאחיו2. הוא אינו מסתובב בבית פרעה בחברה האצילה של המלכים, בה הוא גדל, ואף אינו מתפעל מבנייני הפאר של מלכי מצרים, אלא רגיש הוא לסבלם של אחיו המשועבדים – "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". הוא מתרשם מהניגוד החברתי בין המצרים והעברים, ורואה את "המכות" של אחיו המשועבדים – "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". חוש הצדק "לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יט, יח) מחייב אותו לעזוב את בית פרעה ולרדוף אחרי הצדק:

אולי סבב ה' זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך
הלימוד והרגילות ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים הלא תראה שהרג
המצרי בעבור שעשה חמס והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שהיו עושים חמס
להשקות צאנם מהמים שדלו3.

(ראב"ע שמות ב', ג)

התכונות האלה מסגלות אותו להיבחר על ידי "אלהי העברים" (שמות ג, יח). דווקא משה, אשר התרשם בצעירותו מ"המכות" של המצרי וכתגובה הכהו – "מכה איש עברי מאחיו... ויך את המצרי..." – הוא אשר ראוי להביא את עשר "המכות" על מצרים, כדי להוציא את עם ישראל משעבוד מצרים.4

ראוי לשים לב לדיוקים הלשוניים הבאים:

  • שלוש פעמים כתוב "וירא" כנגד שלוש פעמים שראו את משה: "ותרא אתו כי טוב הוא... ותרא את התבה בתוך הסוף... ותפתח ותראהו את הילד". משה מודע, כביכול, למעמדו המיוחד, בהשגחה המיוחדת מצד משפחתו ובת פרעה. "ראיית" אמו הביולוגית ואמו המאמצת הובילה לחמלה ולעמידה מצפונית מול גזירת פרעה.
    משה גדל באווירה כזאת וממילא הוא ממשיך ו"רואה" את חובתו המוסרית להחזיר טובה לאחיו הסובלים בשעבוד מצרים.5
  • "וירא כי אין איש" – אין לפרש את המילים, שמשה פחד מעונש על ידי משקיפים אחרים, אלא פירושו שמשה לא מצא אנשי צדק, אשר מוכנים היו להתערב ולעזור לעשוקים, ולכן פעל בעצמו. כך משמע גם מפסוקים אחרים, אשר יש בהם מעין חיקוי לפסוק בשמות פרק ב':

ישעיהו מא, כו-כח:

"מי הגיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק אף אין מגדי אף
אין משמיע אף אין שמע אמריכם. ...וארא ואין איש ומאלה
ואין יועץ ואשאלם וישיבו דבר".

ישעיה נט, יד-טז:

"והסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד כי כשלה ברחוב
אמת ונכחה לא תוכל לבוא. ותהי האמת נעדרת וסר מרע
משתולל וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט. וירא כי אין איש
וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו.
וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו..."

"שני אנשים עברים נצים" – המפגש השני (פסוקים יג-יד)

למרות הסכנות יוצא משה אל אחיו שוב ביום השני. משה לא הוכיח את המצרי בדברים, כי נוכח התנאים הפוליטיים במצרים אין סיכוים לשינויים מדיניים,6 אך לגבי אחיו העברים יש מקום ליישם את המצוות שבין אדם לחבירו: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז-יח).7 לפיכך אף המשפט הראשון בתורה, היוצא מפיו של משה, הוא תוכחה לשני אנשים עברים, המנוסחת בשאלה קצרה של לוש מילים בלבד: "למה תכה רעך". בסופה מודגשת הרגשת האחווה "רעך", אשר מבליטה את מרכזיותה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך"8. יש לציין שמשה אמנם פונה לרשע ישירות, אך אינו קורא לו "רשע", אלא מחפש איתו את ההידברות, על פי העיקרון הבא: "באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש" (יחזקאל ג, יח).

תשובתו החצופה של הרשע הפחידה והבריחה את משה למדין, שם הוא נושא את בתו של יתרו לאישה. יתרו, אשר ידע ככל הנראה את סיבת בריחתו של משה למדין, נפגש עמו גם לאחר יציאת מצרים. עצתו הטובה למשה (שמות יח, כא) מורכבת מאותן מילים כמו תשובתו של אותו רשע במצרים:

שמות ב, יג-יד

מקבילות

"ויצא ביום השני והנה שני אנשים
עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה
רעך.
ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו
הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את
המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע
הדבר" (ב, יג-יד).

"ואהבת לרעך כמוך..." (ויקרא יט, יח)


"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל...
ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות
שרי חמשים ושרי עשרות. ושפטו את
העם בכל עת..." (יח, כא).

עקב חוש הצדק, צריך היה משה לברוח, אך עתה יתרו מצדיק, כביכול, את גישתו ומתרגם אותה לטובה במציאות הנוכחית, בכדי להקים מערכת שיפוטית מסודרת בעם ישראל בדורות הבאים.

"ויבאו הרעים ויגרשום" – המפגש השלישי (פסוקים יז-יט)

ניתוח לשוני של הפסוקים הבאים חושף לפנינו קשרים רבים:

.

שמות ב, יז-יט

מקבילות

1

"ולכהן מדין שבע בנות...

"אסנת בת פוטי פרע כהן אן לו לאשה" (בראשית מא, מה).
"והייתם לי סגלה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש"(שמות יט, ה-ו) ".

2

ויבאו הרעים ויגרשום

ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שמות ו, א).
"ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה"(שמות ב, כב).

3

ויקם משה ויושען

"ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, ל-לא).

4

וישק את צאנם

השקית את העדה ואת בעירם..." (במדבר כ, ח)
"והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה.והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הואירעה אתם והוא יהיה להן לרעה." (יחזקאל לד, כב-כג).

5

ותאמרו איש מצרי הצילנו מיד הרעים...

"ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצלנו מחרב פרעה... ויספר משה לחתנו... ויצלם ה'. ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים" (שמות יח, ד ח-י).

6

למה זה עזבתן את האיש קראו לו ויאכל לחם".

"למה תכה רעך" (שמות ב,יג).
"ויאמר אל נא תעזב אתנו..." (במדבר י, לא).
"ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני הא-להים" (שמות יח, יב).

  1. כיוסף, אף משה מתחתן עם בת כהן של עם אחר, ומתוך היכרותו מקרוב את תרבותם ועולמם הדתי של עמים אחרים (כהונה מצרית ומדינית), זוכה משה לתת לעם ישראל את התורה, לשם הייעוד של "סגולה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו).
  2. "ויגרשם" – משה ברח ממצרים וגם בעתיד יגורש מבית פרעה. הוא הכיר היטב את גורלם של המגורשים, ואולי גם שמו של בנו בכורו – "גרשם" – רומז לכך מבחינת הצליל והעניין.
  3. "ויקם משה ויושען" – גם אחרי שנזקק לברוח ממצרים, משה אינו מתייאש מחוש הצדק שלו וממשיך להציל עשוק מיד עושקו, ומידת הצדק מאפיינת איפוא את חייו.9 אף ה', במעין הקבלה, מושיע את ישראל מיד מצרים.
  4. הצאן והרועה הם בדברי הנביאים משל לעם ישראל ולמנהיגיו, ולפי הבנה זו משה מוכיח כביכול את תכונותיו כמנהיג בדאגתו לצאנם של בנות יתרו.
  5. "איש מצרי הצילנו מיד הרעים" – משה "הציל" את צאן בנותיו של יתרו, קורא לבנו השני אליעזר, על שם הצלתו מחרב פרעה (יח, ד) ולאחר יציאת מצרים אף מספר ליתרו על הצלת עם ישראל ממצרים בידי ה'. לאור זה מובנת תגובתו של יתרו: "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים" (יח, י).
  6. יתרו מביע דאגה למשה בשאלתו – "למה", כשם שמשה ברח ממצרים עקב שאלה של "למה" והוא מזמין את משה לאכול לחם10. ומשה יחזיר לו טובה לעתיד – אף הוא יזמין אותו לאכול לחם עם כל זקני ישראל ויבקש ממנו לא לעזוב אותו ואת עם ישראל.

שלושת המאורעות הראשונים בחיי משה

בשני מישורים בולט המבנה ההגיוני בשלושת הסיפורים:

"איש מצרי מכה איש עברי"
רצח: גוי ↔ ישראל

"שני אנשים עברים נצים"
אלימות: ישראל ↔ ישראל

"ויבאו הרעים ויגרשום"
עושק: גוי ↔ גוי

יחס ישראל והאומות: צדקותו של משה מתחילה בדאגה לישראל המשועבד במצרים, אך גם היחסים הפנימיים בתוך עם ישראל מושכים את תשומת ליבו. עשיית צדק בין עמים אחרים אף היא חובה וייעוד של מנהיג ישראל11.

חומרת הפשע מהחמור אל הקל: בתחילה מונע משה שפיכות דמים בידיים, אך גם אלימות ועושק "מקצועי" הם נושאים אשר מחייבים התערבותו12.

"איש" בשמות פרק ב – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"

מספר פעמים מופיעה בפרקנו המילה "איש" ורמוזים בחזרה זו מסרים חשובים:
"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (א)
"ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד" (ז)
"...ותקח האשה הילד ותניקהו:" (ט)
"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (יא)
"ויפן כה וכה וירא כי אין איש וידך את המצרי..." (יב)
"... והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע..." (יג)
"מי שמך לאיש שר ושפט עלינו..." (יד)
"... איש מצרי הצילנו מיד הרעים..." (יט)
"למה זה עזבתן את האיש" (כ)
"ויואל משה לשבת את האיש" (כא)

חרף הגזירות הקשות נגד ישראל, מקים אביו של משה משפחה13 וזוכה בשל כך לתואר "איש" (א): "כל 'אנשים' שבמקרא לשון חשיבות" (רש"י במדבר י"ג, ג). מרים אחות משה דואגת לכך, שהתינוק יינק מ"אשה מינקת מן העבריות".14 הן מצד האב והן מצד האם – משה מושפע אם כן מ"אישיותם" של ההורים. משה רואה את המצרי ואת העברי, ולמרות ההבדלים הלאומיים ביניהם, מנסה לראות את הצד האנושי המשותף שלהם, בבחינת "אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי... הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו רחם אחד" (איוב לא, יג-טו), ולפיכך מתארת התורה את שניהם באותו הכינוי "איש מצרי... איש עברי" (יא). אך כיוון שמשה לא מוצא במצרים "איש עשה משפט מבקש אמונה"15, דהיינו – "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" (יב), המצרי מאבד בעיני משה את התואר "איש"; משה הורג את "המצרי" ובאופן מכוון אין התורה קוראת לו בשלב זה "איש מצרי" כי אם "המצרי" בלבד (יב). למרות האכזבה האנושית העמוקה מאותו "מצרי", משה מחפש את הצדק ולמחרת הוא יוצא שוב אל אחיו, אל "אנשים עברים". אך הם מתנגדים בתוקף להתערבותו של משה: "מי שמך לאיש שר ושפט עלינו..." (יט) ומשה נאלץ לברוח למדין.

למרות כל האכזבות משה אינו שותק בראותו עושק ואי צדק, שהרי "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (משנה אבות ב, ה), ואפילו בארץ נכריה מנסה משה להוכיח את בני האדם והוא מציל את צאנן של בנות יתרו. בעקבות זה הוא ראוי לתואר "איש מצרי" בעיניהן של בנות יתרו – "איש מצרי הצילנו מיד הרעים" (יט)16. גם יתרו רואה את הערך האנושי של מעשה משה ללא קשר לזהותו הלאומית17 ודורש בשלומו "למה עזבתן את האיש" (כ), ובעקבות כך גם משה מכבד את חתנו כ"איש" – "ויואל משה לשבת את האיש" (כא)18.

בסוף הפרק אנו מוצאים סגירת מעגל – משה הוא בנם של "איש מבית לוי" ו"אישה", אשר לא פחד לבנות משפחה בתקופה של גזרות קשות, ואף משה "השתדל להיות איש" על ידי חיפוש הצדק בכל דרכיו. ואכן, בזכות אישיותו המיוחדת השאיר "האיש משה" רושם חזק על כל הסובבים אותו:

שמות יא, ג:

"...גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם."

במדבר יג, ג:

"והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה."

דברים לג, א:

"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו".

מתוך המקבילות התברר שקווים חשובים באישיות של משה קיימים כבר בשחר ילדותו, מלווים ומאפיינים אותו בכל חייו": חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו). בקבות תכונות אלה הוא נבחר להיות רבם של עם ישראל, ובהמשך חייו "אישיותו" המיוחדת באה לידי ביטוי מלא, כאמור במדרש:

ואין איש אלא משה שנאמר 'והאיש משה עניו מכל האדם'

(מדרש דברים רבה פרשה ב, ב)19

הערות שוליים:

  1. מסר דומה מצאנו גם באסתר (ד, יג-יד): "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך בכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת בית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות."
  2. ראה גם בפרק ד, יח: "אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם בחיים". ראוי לשים לב לניגוד הבולט לכל ספר בראשית, בו מדובר רבות על שנאת אחים.
  3. וראה גם מלבי"ם על אתר באותו עניין.
  4. למרות שללפי פשוטו של מקרא מעשו נראה מוצדק, לאור התנאים המדיניים, המדרש מסביר אותו כפשע חמור שבעקבותיו משה נענש קשות בסוף חייו: "וכשהגיע יומו של משה רבנו ע"ה ליפטר מן העולם אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך למות... כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?! א"ל: ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד?! ואתה דומה אלי – ממית ומחיה – כלום אתה יכול להחיות כמוני..." (אוצר המדרש הוצאת אייזנשטיין עמוד שנו, ד"ה וכשהגיע).
  5. נרמז בפירושו של מ"ד קאסוטו על אתר.
  6. ראה הסברנו למעלה על "וירא כי אין איש".
  7. ראה ספורנו: "'מכה איש עברי מאחיו' – ומצד האחוה התעורר להנקם, 'ויאמר לרשע' – מפני היות כל אחד מהם אחיו לא התעורר להתנקם אבל הוכיח במישור".
  8. ראה גם שבת דף לא, ע"א סיפורו של הגר שבא לפני הלל הזקן. ראה בהרחבה בדיוקי תורה לספר בראשית נספח ג "ואהבת לרערך כמוך".
  9. הרמב"ם פסק ממקרא זה הלכה למעשה לדיינים ולשופטים: "...(ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כענין שנאמר 'ויקם משה ויושען'..." (סנהדרין ב, ז).
  10. משה הבורח ממצרים ודאי ידע להעריך את קבלת הפנים הלבבית של יתרו לאור שנאת הזרים במצרים: "כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים" (בראשית מג, לב).
  11. ראה ישעיה י"א, א ואילך, רמב"ם הלכות מלכים פי"א ה"ד: "...ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד...".
  12. לפי הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה א, יא) ניתן להסביר לפי עקרון זה את הסדר של עשרת הדברות: "התאוה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנאמר וחמדו בתים וגזלו ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו לגזול יבא לידי שפיכות דמים צא ולמד ממעשה אחאב ונבות"; הרמב"ם מסביר את הסדר לפי העקרון של "עבירה גוררת עבירה" ולכן מן הקל אל החמור, אך בעשרת הדברות הסדר הפוך, כי ע"י הימנעות מאיסורים האדם מתעדן בבחינת "מצווה גוררת מצווה". על העיקרון החינוכי בדברי הרמב"ם ראה דב רפל "הרמב"ם כמחנך", ירושלים, הוצאת מכללת ליפשיץ, תשנ"ח.
  13. ראה דברי חז"ל במסכת סוטה דף יב, ע"א: "וילך איש מבית לוי להיכן הלך אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו...".
  14. המקרה משתמש בשם "מינקת" גם בלי התוספת "אשה": "ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות:" (בראשית ל"ה, ח).
  15. הניסוח הוא על פי הפסוק בירמיה ה, א.
  16. חז"ל פרשו אחרת, ראה במפרשים.
  17. שהרי יתרו נותן את צפורה בתו לאיש זר, למרות שהוא כהן במדין. משמע, שלא הזהות הלאומית והדתית אלא הערכים האנושיים ("איש") הם שמכריעים עבורו.
  18. שים לב ליחס בו משה וחתנו – כל אחד קורא לרעהו "איש", ולכן כתוב בפגישתם אחרי יציאת מצרים "וישאלו איש לרעהו לשלום" (יח, ז).
  19. ומקבילות ספרי דברים פיסקא שנז ד"ה ולא ידע, דברים רבה פרשה יא, י.
ביבליוגרפיה:
כותר: ילדותו ובחירתו של משה
מחבר: גזונדהייט, בני
תאריך: שבט תשנ"ט , גליון י"ג
שם כתב עת: עלון שבות לבוגרי ישיבת הר עציון
עורכי הכתב עת: אורבך, איל ; הכהן, אביעד
הוצאה לאור : ישיבת הר ציון (אלון שבות)
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך