עמוד הבית > משפחת האבות > סיפורי אברהםעמוד הבית > ממצרים לכנען > משה

תקציר
פסוקי התורה המתארים את מותו של משה (דברים לד) מספרים על קבורתו בעבר בהר נבו בעבר הירדן וקובעים
"ולא ידע איש את קבורתו". בניגוד לכתוב המקראי קיימת אגדה הקובעת שמשה נקבר יחד עם שאר אבות האומה במערת המכפלה. המאמר דן במסורת זו ובמקורותיה.

 
מערת המכפלה וקבורתו של משה : לגלגולה של מסורת אגדה | מחבר: מיכאל איש שלום
 

תרביץ

[א]

על מקום קברו של משה נמסרו בתורה פרטים שונים: 'סימן בתוך סימן',1 ואף-על-פי-כן הסיכום הוא 'ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה'.2 אף ניתנו סיבות לכך: לפי שנתעצל משה במעשה זמרי, לכן ולא ידע איש את קבורתו 'ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר... לעשות רצון קונו. מכאן את למד שמדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.'3 נימוק אחר להיעלמותו של קבר משה הוא משום יראת-הכבוד, שכן 'אמר רשב"י שאם ינקב נקב מקבורתו של משה, אין כל העולם יכול לעמוד באורה.'4 חשיבותו של הקבר הגיעה למדרגה כה גבוהה, עד שהיה בין אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.5 אולם נראה, שהנימוק החשוב והמשכנע ביותר הוא החשש, שמא ייהפך הקבר מקום מקודש לישראל, ובעיקר מקום לעבודה זרה לגויים: 'ומפני מה לא נודע קבורתו של משה? כדי שלא יהו ישראל הולכין ומניחין שם בית-המקדש, ומזבחים ומקטרים שם, וכדי שלא יטמאו אומות העולם את קברו בפסיליהם ובתועבותיהם.'6

אין אפוא להתפלא על כך, שחז"ל ניסו לפרש את הכתוב בתורה בדבר קברו של משה בדרכים שונות כדי לתהות על מקומו, שהרי הכתוב, על כל הפרטים שבו, אינו ברור די-צורכו: 'ויקבר אותו בגיא [אם נאמר בגיא] למה נאמר בארץ מואב? ואם נאמר בארץ מואב, למה נאמר בגיא? לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן, ונקבר בשדה-נחלתו של גד.'7 על כך יש תוספת במדרש לקח טוב: 'ומי קברו? הוא קבר עצמו.'8 על הכתוב 'ולא ידע איש [את קבורתו]' נאמר: 'י"א אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה, שנאמר: "והאיש משה עניו מאד".'9

העדר ידיעה ברורה על מקום קברו של משה וההתעניינות היתירה והמובנת בזיהוי איתורו באו לידי ביטוי באגדה התלמודית בדבר משלחת מיוחדת מטעם מלכות רומי שנשלחה לחפש את קברו. אולם הדבר לא עלה בידי המשלחת.10 מצוי גם מדרש שלפיו נוהלה המשלחת על-ידי אדריינוס קיסר עצמו, ש'הלך משם לארץ מואב למצוא קברו של משה רבינו, ראש לכל הנביאים, וצוה לחפר שם וחופרים בהר' וגו'.11 מדרש זה – בנוסף למסופר ב'ספרי' ובעוד מקומות – מראה אפוא לא על שגירת משלחת בלבד לחפש את קברו, אלא, כביכול, על מעין חפירה ארכיאולוגית, שאמנם בסופו של דבר, כאמור, לא הצליחה במשימתה לגלות את מקום הקבר המקודש והנערץ ביותר.12

על יסוד הנאמר בתורה ברור היה מכל-מקום, לפי מסורת חז"ל, שאת קברו של משה יש לחפש בהר העברים, שזוהה עם הר נבו.13 אף בתרגומים נקבע, ש'נבו – בית קבורתיה דמשה.'14

[ב]

והנה, למרבה התמיהה מצויה בידנו מסורת-אגדה, שיסודה, כנראה, ממקור תורת הסוד והקבלה, שלפיה מצוי קברו של משה לא במקום שצוין בתורה, אלא בחברון, במערת-המכפלה, ביחד עם קבורותיהם של האבות והאמהות. אגדה קבלית זו נמסרה בשינוי-נוסח במקומות שונים, והרינו להביא בזה, לצורך העניין, כמה מהם.

ב'ספר התמונה', שזמנו הוא המאה הי"ג,15 נאמר, שבמערת-המכפלה קבורים ה' זוגות: 'ג זוגות ידועות ושתים נסתרות', ולפי הפירוש שבצדו (מסופה של המאה ה-י"ג) של 'מקובל גדול' לספר זה

הנסתרות הם אדם וחוה משה וציפורה, ואע"פ שנא' במשה ויקבור אותו בגי, זהו למשל.
כי הנה פסוק אחר יש בזה שאמר ולא ידע איש את קבורתו. אלו ואלו דברי אלהים חיים. אמת שלא ידע איש את קבורתו, אבל המלאכים יודעים. והראיה שהכתוב אומר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא. כלומר לא תבוא בעצמך, אלא יביאך במהרה, וזהו למה ששם נקבר משה על-ידי המלאכים, ועל ענין אדם וחוה יש לנו קבלה מדברי חז"ל.16

אגדה זו עברה, בשינויי-נוסח קלים, לילקוטים ולחיבורים שונים, כעדות מחבריהם.17 מחבר אחד, ר' אליהו הכהן, המספר על העברת משה לקבורה למערת-המכפלה על-ידי המלאכים, מביא גם סברה נוספת: 'ואפשר לומר בזה כוונה אחרת במאמר שהזכרתי "ולא ידע איש את קבורתו", אפילו משה. אף משה אינו יודע מקום קבורתו,18 שהכונה כיוון שנקבר מול בית פעור ורואה עצמו במערת המכפלה, אינו יודע עיקר מקום קבורתו, היכן.'19 וכבר ר' דוד, נכדו של הרמב"ם, כתב, שמשה קבור במערת-המכפלה, בפירושו על התורה לפ' חיי שרה 'ואקברה את מתי שמה', מצא משום רמז לכך, שהרי במלת שמה מצויות אותיות משה.20

[ג]

מן הראוי אפוא לראות מניין 'צמחה' מסורת-קבלה זו, העומדת בניגוד ממש לכתוב בתורה, ולבדוק אם אין שורשה של מסורת זו נעוץ כבר בתקופות קדומות. לשם זה מן הנכון לברר תחילה למי, לפי מסורת חז"ל, נועדה לקבורה מערת-המכפלה, ולאחר-מכן גם לראות אם יש בספרות חז"ל זיקה – ואם כן לבדוק מה טיבה – בין קברי האבות בחברון לבין משה וקברו.

לפי המכילתא דרשב"י21 נועדה מערת-המכפלה רק לאבות ולאמהות בלבד, 'שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלוש אמהות.'22 עם זאת ידעו קדמונינו, שלא רק האבות והאמהות קבורים במערכת-המכפלה, אלא אף אדם וחוה.23 זאת ועוד אחרת: האגדה המאוחרת יודעת לספר, שבגלל אדם וחוה מצא אברהם אבינו לנכון לקנות את מערת-המכפלה. הוא נכנס למערת-המכפלה, 'ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות וישנים ונרות דולקי' עליהם וריח טוב אליה' כריח נחוח, לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחזת קבר.'24

בהקשר לכך יש להזכיר כאן גם את ה'מסורת' על קברו של יוסף במערת-המכפלה. היא נזכרת כבר אצל אנטונינוס פלאקנטינוס (המאה הו'),25 וכנראה אינה אלא שיבושה של האגדה התלמודית (סוטה יג ע"א), שלפיה נכרתה גולגולתו של עשו במערת-המכפלה, ואת עשו הפכה האגדה ליוסף.26 אך אין זה מן הנמנע, שאכן היתה מסורת יהודית עממית על קבורתו של יוסף עם האבות במערכת-המכפלה, שכן לפי המכילתא27 אמר יוסף לאחיו 'וכשאתם מעלין אותי, קברו אותי בכל מקום שתרצו. מקובל אני שאיני [נ"א: אין אני] נכנס לקבר אבות.' מתוך כך סבור היה ש' קליין,28 שאכן לפי אמונת העם היה יוסף קבור עם האבות במערת-המכפלה. אם אמנם התהלכה אמונה כזאת בקרב ההמון היהודי, הרי זה בניגוד לנאמר ביהושע (כד: לב), שיוסף נקבר בשכם 'בחלקת השדה אשר קנה יעקב', ובניגוד למצוי אצל חז"ל,29 שיוסף אמר לאחיו 'משביע אני עליכם, ממקום שגנבתוני לשם תחזירוני, וכן עשו לו'; ופירשו חכמינו:30 'משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו.' חכמינו ראו את קברו של יוסף בשכם כאחד המקומות המקודשים ביותר לאומה, והוא נחשב ל'אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל ולומר להן גזולין הן בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף.'31

ראינו אפוא, כי המסורת בדבר קברו של יוסף במערת-המכפלה לא היתה אלא מסורת עממית בלבד, ומשום שהיתה מנוגדת למסופר בתורה, לא נתקבלה על דעת חז"ל. מצד שני היתה מסורת שלפיה היו קבורים במערת-המכפלה גם אדם וחוה, ומסורת זו היתה מקובלת על חז"ל מכיוון שאינה מנוגדת לכתוב בתורה. מה שאין כן לגבי המסורת המאוחרת בדבר קברו של משה רבינו במערת-המכפלה, שעומדת בסתירה גמורה לדברי התורה.

[ד]

מה היתה אפוא הזיקה שבין קברי האבות בחברון לבין משה רבינו וקברו שבאה לידי ביטוי במסורת חז"ל?

על המסופר בדברים לד: א-ג, שהראה הקב"ה למשה לפני מותו 'את כל הארץ', אנו מוצאים בספרות חז"ל, שבין המקומות האלה היו גם קברי האבות: 'ומנין שהראה אף קברי אבות, תלמוד לומר "ואת הנגב". [ומנין] למדנו על קברי אבות שהם בנגב? שנאמר [במ' יג:כב] "ויעלו בנגב ויבא עד חברון".' זהו נוסח המכילתא,32 ואילו נוסח שונה במקצת מובא בספרי: 'ואת הנגב – מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה. נאמר כאן "ואת הנגב", ונאמר להלן [במ' שם] "ויעלו בנגב ויבא עד חברון.'33

עד כאן בדבר הזיקה שבין קברי האבות לבין משה עצמו. נראה עכשיו מהו הקשר שבין קברי האבות לבין קברו של משה.

בין האגדות על הדין-והדברים שהיו למשה רבינו עם הקב"ה בדבר רצונו להיכנס לארץ לפני מותו אנו מוצאים גם כאלה שלפיהן טען משה 'הואיל ונגזרה גזרה שלא איכנס לארץ לא כמלך ולא כהדיוט, אכנס לה [כלומר, אליה] במחילת קיסריון שהיא מתחת לפמייס,'34 אולם הקב"ה לא נענה למשה וסירב לקבל משאלתו. לפי המדרש אנו למדים, שהיו בארץ עוד 'מחילות', שלא פורשו בשמן, שדרך אחת מהן ביקש משה להיכנס לארץ, באמרו, בין השאר: '...כך הכנס אותי במחילין לארץ',35 ושוב משאלתו לא נתקבלה. בקשתו של משה, לפי המדרש, נתבססה, כנראה, על כך, שאם ייכנס לארץ דרך 'מחילה' לא יעבור על ה'לאו' של הקב"ה ('לא תעבר את הירדן הזה'), ואכן, בסופו של דבר עלה בידו של משה – לפי האגדה – לקיים קשר עם הארץ באמצעותה של 'מחילה' דווקא. אנו מוצאים אגדה מתמיהה, שלפיה היתה 'מחילה' מסוימת בארץ, שהיתה מחוברת עם קברו של משה. בספרי36 נאמר: 'מחילה היתה יוצאת מקבורתו של משה לקבורתם של אבות, נא' כאן וימת שם ונא' להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו [בר' מט: לא].'37 נראה, שמכאן מקור האגדה המדרשית, שעברה את גלגוליה השונים דרך האגדות המאוחרות יותר, בדבר קבורתו של משה רבינו, שהוטמן על-ידי המלאכים במערת-המכפלה, ביחד עם האבות. ה'מחילה' שימשה לפי האגדה מוצא נאות למילוי משאלתו של משה, ללא פגם ופגיעה בצו האלוהי 'לא תעבר את הירדן הזה', וה'מחילה' הפכה ל'קבר'.

[ה]

לכאורה, ניתן לסיים בכך את פרשת המסורת בדבר הזיקה המצויה בספרות חז"ל ובזו שלאחריה, שבין קברי האבות לבין קברו של משה. אך מסתבר, שבכך לא נסתיימה הפרשה, שכן אנו מוצאים במדרש38 אגדה תמוהה זו:

...ואותו יום אמר אהרן למשה: אחי! אמור לי מה אתה צריך ממני? אמר לו: המתן עד שנעלה בהר. לאחר שעלו, אמר לו: אחי, שמא פיקדון הפקיד הקב"ה עמך ומבקשהו ממך? אמר לו אהרן: משה אחי! אהל מועד וכליו מופקדין בידי, שמא חסרתי מעבודתם? אמר לו משה: מנורה ושבעת נרותיה מסר לך הקב"ה. והוא לא היה נותן בלבו שעל נשמתו הוא אומר: נר אלהים נשמת אדם [מש' כ: כז], ולא הרגיש בדבר. אמר לו משה: אהרן אחי, הגיע זמנך ליפטר מן העולם. כשמוע כך הניח ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה והיה קורא מקרא זה: (חזו) [וראו] מפעלות אלהים נורא עלילה על בני-אדם [תה' סו: ה], וכיון שרצו ליכנס במערה, אמר לו משה: אהרן אחי! שם מתו אברהם יצחק ויעקב, ואתה לובש בגדי כהונה?! שמא תטמא אותם? לבוש אתה בגדי אלעזר, ואלעזר ילבש בגדיך, ונכנס אני ואתה במערה, וכן עשה. כיוון שנכנסו, ראו נר דלוק ומטה מוצעת. אמר לו משה: אהרן אחי! עלה בזו המטה, ועלה. אמר לו: פשוט ידיך, ופשט. קפוץ עיניך – וקפץ. סתוך פיך, וכן עשה. ובאותה שעה יצאה נשמתו. כיוון שראה משה כך חמד מיתתו. אמר לו הקב"ה: חייך! כמו זה כן מות זה. כך תהיה מיתתך, שנאמר: כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו (דב' לב: ג).

אגדה זו אינה אלא אחת הנוסחאות בדבר פטירתו של אהרן והתפקיד הנכבד והקשה מבחינה רגשית שמילא בכך משה, על-פי פנייתו של הקב"ה, כדי להודיע לאחיו אהרן שהגיע זמנו למות. המדובר הוא, ככל הנראה, בפטירתו של אהרן בהר ההר, שבו נטמן ונקבר. אולם מצוי בסיפור-אגדה זה פרט המראה שוב על הזיקה שבין הר ההר לקברי האבות שבמערת-המכפלה. לשאלתו של אהרן מה משה מבקש ממנו הוא משיב לו: 'המתן עד שנעלה בהר'. אולם בהמשך הסיפור האגדי הזה ייאמר 'וכיוון שרצו ליכנס במערה [!] אמר לו משה: אהרן אחי, שם [!] מתו אברהם, יצחק ויעקב, ואתה לובש בגדי כהונה?' לפיכך הוא מבקש ממנו שיפשוט בגדיו מעליו, וימסרם לבנו אלעזר, ושוב: 'ונכנס אני ואתה במערה' [!]. לאחר שאהרן עשה כמצוות אחיו 'יצאה נשמתו', ומשה קינא בו על הדרך שבה מת ['חמד מיתתו'], והקב"ה מבטיח לו מיתה, ממש כזו של אחיו, שנאמר: 'כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמו' (דב' לב: נ). אם-כי סיפור-אגדה זה אינו מחוור דיו, נראה מכל-מקום, שהמדובר כאן בכניסה לתוך 'מערה', וכיוון שמשה אומר כי בה, במערה זו, מתו 'אברהם, יצחק ויעקב', הרי הדעת נותנת, שהכוונה כאן למערת-המכפלה, אם-כי סיפור-האגדה מסתיים במותו של אהרן בהר ההר.39 אולם לוי גינצבורג, כפי שמסתבר, הרחיק לכת בנדון, ובא לכלל מסקנה, שמקטע זה של האגדה אנו נמצאים למדים, לא שמשה רבינו קבור במערת-המכפלה, כפי שנראה לי, אלא שקברי שלושת האבות נמצאים על הר נבו (?!),40 הר המזוהה עם הר העברים בדברים לב: מט ('עלה על הר העברים הזה, הר נבו').41 אך קביעתו של גנצבורג, שהאבות קבורים על הר נבו, כלומר, ביחד עם משה רבינו, נראית כפליטת קולמוס, שהרי כאן לא מדובר כלל על הר נבו, אלא על הר ההר (ובכך אף מסתיים הסיפור האגדי!). לפיכך נראה לי, עם כל אי-הבהירות שבאגדה זו, שהמסופר בה על המערה ש'שם מתו אברהם, יצחק ויעקב': מערת זו אינה אלא מערת-המכפלה שבחברון!

וכאן מן הראוי להביא קטע ממדרש אחר, שלפי השערתי יש לו מן המשותף עם מה שהבאנו ממדרש תנחומא (שבמהדורת בובר). המדובר הוא על מדרש פטירת אהרן,42 ובו מצוי נוסח אחר במקצת, בשינויים ובתוספות, בעניין פטירתו של אהרן בהר ההר. שם נאמר בין השאר: 'ולא ידע [משה] היאך יאמר לו [לאהרן בדבר פטירתו]. אמר לו: אהרן אחי! למערה שאנו נכנסים לתוכה אין ראוי להיכנס שם [= עם ?] בגדי כהונ' שעליך, שמא יטמאו, והמערה נאה מאד, שמא מקברים ראשונים היו בה' וגו'. מה פירושה של הסיפה בדבר 'קברים ראשונים' שהיו בה? נראה לי, שלא נטעה אם נשער, שאף כאן אין הכוונה אלא ל'אבות', שהם היו ה'ראשונים' במערה. גם במדרש זה ('פטירת אהרן') מדובר על הר ההר, ושוב אין, לדעתי, להניח, שכוונת מדרש זה היא, שהאבות קבורים היו בהר ההר, או, לפי גירסת גינצבורג, בהר נבו (הר העברים). המסופר במדרש פטירת אהרן אינו, לדעתי, אלא חזרה או השלמה לאגדה המובאת במדרש תנחומא שבמהדורת בובר, ואף ממדרש זה, כך נראה לי, אנו למדים על הזיקה שהיתה לקברו של משה (שאליו צורף במדרש זה גם אחיו אהרן!) עם קברי האבות במערת-המכפלה.

הנה כי כן, רואים אנו שהמסורת העברית קבעה במשך הדורות, לאחר גלגולים שונים, שבמערת-המכפלה קבורים לא רק אבות האומה ואבי האנושות, אלא אף אבי הנביאים!

הערות שוליים:

  1. סוטה יג ע"ב.
  2. דב' לד: ו; השווה במ' כז: יב-יג; דב' לב: מט-נ; לג: כא.
  3. במ"ר בלק, כ: כה.
  4. פסיקתא רבתי, מהדורת מאיר איש-שלום, כא, דף קב ע"א.
  5. ספרי דברים, מהדורת מאיר איש-שלום, דף קמז ע"א; מהדורת ל' פינקלשטיין, עמ' 418; פסחים נד ע"א.
  6. מדרש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא), מהדורת הרא"ם, דף סח ע"א. החשש לעשיית מקום הקבר למקום לעבודה זרה נמצא באגדה המדרשית גם לגבי אדם הראשון: '...יבואו כל הדורות ויקחואת עצמותי ויעשו אותן עבודה זרה' (מדרש הגדול לס' בראשית, מהדורת מ' מרגליות, עמ' קלא; פדר"א כ, בסופו). אף יעקב אבינו ביקש 'שלא ליקבר במצרים שלא יעשו אותו עבודה זרה' (בר"ר צו: ו), או בנוסח אחר: 'שלא יעשוהו המצרים אלוה' (מדרש לקח טוב, מהדורת בובר, לבר' מז: כט, דף קיד ע"א), וכן בילקוט שמעוני לבראשית, רמז קנו ('שלא יעשוני עבודה זרה').
  7. ספרי דברים, מהדורת איש-שלום, שנז, דף קמט ע"ב; מהדורת פינקלשטיין, עמ' 428; ירוש' סוטה פ"א ה"י; תוספתא סיטה ד: ה; וראה: מ' איש-שלום, קברי אבות, עמ' 95. מעניין הוא פירושו של הראב"ע (לדב' לד: ו), הכותב: 'והנה דבר ברור כי במקום שמת משה שם קבורתו.'
  8. וזאת הברכה, דף סז ע"ב.
  9. ספרי, מהדורת איש-שלום, דף קמט ע"ב – דף קנ ע"א; מהדורת פינקלשטיין, עמ' 429-428; וראה גם סוטה יד ע"א; מדרש לקח טוב, שם.
  10. ספרי שם, דף קנ ע"א; מהדורת פינקלשטיין, עמ' 429; וכן מדרש לקח טוב, שם.
  11. וראה מ' איש-שלום, 'מדרש עשר גלויות', סיני, מג (תשי"ח), עמ' רב-רג. על משלחת זו בראשותו של אדריינוס ראה גם בתוספת ל'סדר עולם', כמובא אצל א' נויבאואר, סדר החכמים וקורות הימים, א, עמ' 175.
  12. על כך ראה: ש' קרויס, 'הקיסר הדריינוס – הראשון לחוקי הארץ', השלוח, לט (תרפ"א), עמ' 433-421, 540-526.
  13. דב' לב: מט.
  14. בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל לבמ' לב: לח; וראה קרויס (לעי, הערה 12), עמ' 424, הערה 2. והעניין צריך עיון.
  15. וראה ג' שלום, ראשית הקבלה, ירושלים-תל –אביב תש"ח, עמ' 181, הכותב, שמחברו אינו ידוע, אבל ברור הוא, שהספר חובר בקאטאלוניה סמוך לשנת 1250.
  16. ספר התמונה המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ולרבי ישמעאל כהן גדול... קארעץ תקמ"ד, דף ס ע"ב.
  17. וראה ילקוט ראובני, וארשה תרמ"ד, עמ' 32-31; וכן שם, עמ' 148: 'ואע"פ שעל משה נאמר "ויקבור אותו בגי". זהו למשל, כי זה הפסוק מכחיש לזה שאומר: "ולא ידע איש את קבורתו".'
  18. כמובא בספרות חז"ל; וראה המקורות לעיל, הערה 9.
  19. מגלת צפונות, ג, אזמיר תרכ"א, דף קמד ע"ג.
  20. וזה מה שנאמר שם, כלשונו: '...דבר אחר המכפלה: משום שהיא מערה [?] ואמרו רבותינו עליהם השלום למשה רבינו עליו השלום, קברו ה' יתעלה שם, כמו שאמר: "ואקברה את מתי שמה" [בר' כג: יג] שאם תהפך "שמה" יבוא "משה" ' (מדרש רבי דוד הנגיד, תרגם מערבית והוסיף מבוא והערות א"י כץ, ספר בראשית, ירושלים תשכ"ד. עמ' פד); המלים 'משום שהיא מערה' אינן מחוורות דיין, וראה שם הערת המהדיר.
  21. מכילתא דרשב"י, מהדורת הופמאן, עמ' 40-39; מהדורת אפשטיין ומלמד, עמ' 47-46. הובא (בשם המכילתא) גם בפירוש הרמב"ן לבר' מט: לא (וראה פירוש הרמב"ן על התורה, מהדורת ח"ד שעוועל, עמ' רעד); וראה גם מדרש הגדול לבר' נ: כה, מהדורת מ' מרגליות, עמ' תתפד.
  22. בילקוט תורה לר' יעקב סקילי (כ"י ששון) הנוסח קצת שונה, ובמקום 'שאין נכנס לקבר אבות' וגו' נאמר: 'שאין... נכנס במערה ליקבר בה' (וראה מכילתא, מהדורת אפשטיין ומלמד, עמ' 251).
  23. בתלמוד: עירובין נג ע"א; סוטה י"ג ע"א; ב"ב נח ע"א. במדרש: בר"ר ד: י; פדר"א כ.
  24. פדר"א לו (וארשה תרל"ט, עמ' 69); ובנוסח שונה במקצת: מדרש הגדול לבר' כג: ו, מהדורת מ' מרגליות, עמ' שפג-שפד.
  25. וראה: מ' איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עמ' 220.
  26. וראה: מ' איש-שלום, קברי אבות, עמ' 82-81.
  27. מכילתא דרשב"י, מהדורת הופמאן, עמ' 40-39; מהדורת אפשטיין ומלמד, עמ' 46, וכן עמ' 251, שהובא לעיל, הערה 22.
  28. תולדות הישוב היהודי בא"י, עמ' 25, הערה 47. לפי המסופר בספרים החיצוניים נקברו גם בני יעקב במערת-המכפלה, כולל יוסף (עליו ראה בס' צוואות השבטים כ: ו). אולם בספר היובלים מו: ט-י נאמר, שיוסף לא נקבר, ביחד עם אחיו, במערת-המכפלה; ואין כאן המקום להאריך בפרשה זו.
  29. מכילתא דר' ישמעאל, מהדורת האראוויטץ, עמ' 80; מהדורת מאיר איש-שלום, דף כד ע"ב.
  30. סוטה יג ע"ב, וכן במקומות אחרים. וראה: מ' איש-שלום, קברי אבות, עמ' 79, הערה 3.
  31. ראה מדרש הגדול לבר' לג: יט, מהדורת מ' מרגליות, עמ' תקפה; בר"ר עט: ז (וראה מתנות כהונה, שם); וראה גם ילקוט שמעוני לבר' לג: יט.
  32. מכילתא דר' ישמעאל, מהדורת איש-שלום, דף נה ע"ב; מהדורת האראוויטץ ורבין, עמ' 84; וכן במכילתא דרשב"י, מהדורת אפשטיין ומלמד, עמ' 125.
  33. ספרי, שנז, מהדורת איש-שלום, דף קמט ע"א; מהדורת פינקלשטיין, עמ' 426; ובשינוי-מה גם במדרש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא), דף סז ע"ב, מהדורת הרא"ם, עמ' 134: 'ואת הנגב – מלמד שהראה לו קברי האבות שבמערת המכפלה' וגו'. וכן ראה (על המסופר בדבר הליכתו של משה לקברי האבות כדי לספר להם על חורבן בית-המקדש) פתיחתא דאיכה רבתי, כד; מדרש איכה זוטא, מהדורת ש' בובר, דף לב ע"ב; וכן שם, נוסחה ב, דף מב ע"א.
  34. מכילתא דר' ישמעאל, מהדורת איש-שלום, ב, דף נה ע"ב; מהדורת האראוויטץ ורבין, עמ' 183; מכילתא דרשב"י, מהדורת אפשטיין ומלמד, עמ' 124, וכן עמ' 240. מובא גם בילקוט שמעוני לדברים, רמז תתכ.
  35. מדרש דברים רבה2, מהדורת ש' ליברמן, ירושלים תשכ"ה, עמ' 47.
  36. בספרי דברים, מהדורת איש-שלום, שנז, דף קמט ע"ב; מהדורת פינקלשטיין, עמ' 428.
  37. אגדה זו שבספרי מובאת גם בילקוט שמעוני, רמז תתקסה.
  38. מדרש תנחומא (הקדום והישן), מהדורת ש' בובר, וילנה 1885, עמ' 132.
  39. כאן נזכרו בצוותא המושגים 'הר' ו'מערה' (ראה גם להלן). אם אמנם – כפי השערתנו – הכוונה כאן ב'מערה' למערת-המכפלה, מן הנכון להעיר גם על הצעד הטופוגראפי של המערה. במקורותינו אנו מוצאים 'וישלחנו מעמק חברון. והלא אין חברון נתונה אלא בהר' (בר"ר פד: יג; וכן במדרש הגדול לבראשית, מהדורת מ' מרגליות, עמ' תרלד, ועיין שם ב'הערות'), והמדרש מצא תשובה לכך (וראה שם). וראה גם ב'תוצאות ארץ-ישראל' לתלמידו האלמוני של הרמב"ן (א' יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 88). זה אשר לחברון. אולם מה בנוגע למקום מערת-המכפלה? המעניין הוא, שלפי המדרש גם המערה נמצאת בהר: 'הראהו הקב"ה למשה אותו הר שהאבות קבורה בו' (דב"ר א: יד; מובא גם בילקוט שמעוני לדברים, רמז תתו; והועתק גם בס' מגלה צפונות לר' אליהו הכהן, ג, אזמיר תרכ"א, דף נה ע"ג. אך נראה לי, שניתן לפרש, שהכוונה כאן לעיר חברון שהיתה 'נתונה בהר', ואי-הבהירות נבעה מתוך טשטוש התחומים. ואכן, בימי-הביניים הבחינו בין מקומה של העיר לבין מקומה של המערה. ר' בנימין מטודילה כותב: 'אבל מדינת חברון היתה בהר והיא הריבה היום. ובעמק [!] בשדה המכפלה, שם העיר היום. ושם הבמה הגדולה שקורין ש' אברם', היינו, מערת-המכפלה. תלמידו האלמוני של הרמב"ן מודיענו אף הוא 'בחברון שם מערת המכפלה, קברי אבות, וחברון החדשה הנה היא סמוך למערה, וחברון הקדומה היתה למעלה בהר'. ובייחוד חשובה עדותו של ר' אישתורי הפרחי, הכותב: 'ונחל אשכול הוא לצפון ההר ששם היה חברון, ומערת האבות הקדושים ע"ה היא למזרח... ועתה העתיקו העיר מן ההר ובנאוה סביב המערה' (על מקורות אלו ואחרים, ראה: מ' איש-שלום, קברי אבות, ערך 'אבות ואמהות', עמ' 39 ואילך. בעניין זה עיין גם: ב' מייזלר [מזר], 'קרית-ארבע היא חברון', ספר היובל לב' דינבורג [דינור], עמ' 312).
  40. L. Ginzberg, Legends of the Jews, VI (Notes), p. 162
  41. וראה פרטים על כך בספרו הנ"ל של גינצבורג, ג, עמ' 444.
  42. א' ילינק, בית-המדרש, א, עמ' 94-93.
ביבליוגרפיה:
כותר: מערת המכפלה וקבורתו של משה : לגלגולה של מסורת אגדה
מחבר: איש שלום, מיכאל
תאריך: טבת-אדר תשל"ב , גליון מ"א (ב)
שם כתב עת: תרביץ
הוצאה לאור : י"ל מאגנס
בעלי זכויות: י"ל מאגנס
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך