עמוד הבית > תקופת ההתנחלות > שופטים

תקציר
בעקבות נצחונו של גדעון על המדינים בקשו "איש ישראל" כי ייסד שושלת מלוכה. הבקשה נדחתה, אולם עיון בסיפור מגלה שגדעון נהג במובנים רבים כמלך ולאו דווקא בהבטים החיוביים של המלוכה.

 
פרשת גדעון : הצעת המלוכה | מחבר: ישראל רוזנסון
 

תבונות

השיא בסיפור גדעון, מנקודת הראות של המבנה הפנימי של ספר שופטים, הוא מה שנראה כהצעת מלוכה. בטרם נבוא לעסוק בה במישרין ראוי להקדים דבר מה באשר להשוואה בין גדעון לדוד. ציינו לעיל את היותם הצעירים במשפחתם, והדברים נוגעים גם בשאול.57 עתה נעמוד על השוואה אחרת. דומה שאין זה מקרה, שגם שאול וגם דוד כרוכים במלחמות נגד נוודים. מלכותו של שאול נבחנה כידוע במאבק נגד העמלקים, ומנקודת ראות דתית הוא כשל ומלכותו ניטלה ממנו. גם דוד מגיע לרגע מיוחד במינו במלחמתו בעמלקי כאשר הוא מגלה שהעמלקים פשטו על ציקלג ושבו את הנשים והילדים. דומה כי הנאמר שם "ויתחזק דוד בה' אלהיו" (שמ"א ל', ו) מהווה נקודת תפנית באותו סיפור, המעבירה אותו ממלכודת של סדרת מהלכים המצטיירים כמוטעים ומכשילים אל מסלול חדש המרוממו ומביאו בסופו של דבר למלוכה. גדעון הרודף את המדיינים ומכה את מלכיהם פוגע בעצם בנוודים – האויב הנצחי של הארץ הנושבת, המנצל את היעדר אחדותה וצבאה, שפירושו בעצם בתנאים של תקופת השופטים – היעדר מלכות. בניגוד לשאול, הוא הורג את מלכיהם, ועל כן יש זיקה בין המלחמות בנוודים לבין שאלת המלוכה.

ראוי שייאמר, המאבק בעמלק נושא פנים נוספות, ויש לו בוודאי ממד היסטורי שונה ומצווה הקשורה בזיכרונות מימי המדבר. המאבק במדיינים שהיה טרם הכניסה לארץ היה בוודאי מלחמת מצווה ומלחמת ה' מובהקת, שתבעה אחדות של שבטי ישראל (המסומלת במספר: אלף לוחמים מכל שבט58). אך הוא לא הגיע לעיגון המאבק בנוודים בזיכרון ובמצווה באופן שנקבע לעמלק. אולם שאלת היכולת לעמוד במבחן נגד סוג מסוים של אויב המעמיד אתגר מול האחדות הלאומית עולה גם במלחמות כנגד מדיין וגם במלחמות בעמלק, מה גם שהעמלקי נטל חלק במקרה הנידון במחנה מדיין.59

בנקודה זו מוצגת פנייה ישירה של 'איש ישראל' לגדעון שיכונן משטר מסוג חדש: "ויאמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך בן בנך כי הושעתנו מיד מדין" (ח', כב). ברור שהכוונה למלוכה, שכן מדובר בכינון משטר שושלתי – 'אתה', 'בנך', 'בן בנך', שימסד את השלטון ויחסוך את הצורך לחכות למושיע כשיהיה צורך בכך. ההנמקה 'כי הושעתנו מיד מדין' מכוונת לכל מה שהתגלה בפרשה מורכבת זו, והצורך במלוכה, כמו גם מידותיו של גדעון שהוכחו בסיפורנו בעניינים שונים – בין שמדובר ביחסו לאויב ובין שמדובר ביחסו לישראל – מחזקים את עצמת הבקשה. מי המבקש? 'איש ישראל' מציין מעמד מסוים, כנראה רם דיו וייצוגי, או קבוצה חברתית רבת השפעה, שמסוגל להעלות בקשה שכזו בסמכות ולעמוד מאחריה.60 מעניין שבניגוד לספר שמואל, שם מציעים הזקנים את המלוכה (שמ"א ח'), כאן מדובר ב'איש ישראל'. אולי משום שמוסד זקנים ברמה הלאומית לא נזכר בספר, פרט לקטע המספר על מות יהושע. כנראה אין 'מוסד' כזה באופן פעיל. 'איש ישראל' פחות מוגדר ופחות מחייב. יש בו גם ערך סגנוני משום שגדעון עצמו כונה 'איש ישראל' (ז', יד). והדברים מצטיירים כמעין 'מידה כנגד מידה' זוטא – מי שמכונה איש ישראל זכה להכרה במנהיגותו מאיש ישראל. במובן מסוים 'איש ישראל', תהא משמעותו המציאותית אשר תהא,61 מסמל אפוא סוג מסוים של אחדות שלא יהיה כמותו עד בספר שופטים, אלא בפרשת פילגש בגבעה שגם בה יסמל אחדות מיוחדת לאותו עניין.

נותר עוד לברר מדוע לא מדובר כאן במפורש על מלך. ייתכן שאין לכך משמעות מיוחדת, ובפועל הכול מבינים שהכוונה להמלכת מלך. אך אפשר שזה חלק ממדיניות הכיסוי שאנו מוצאים בספר כולו. כפי שנראה להלן, מתגלים בגדעון סממני מלוכה שונים, מבלי שהדברים ייאמרו במפורש, ועדין לא קוראים לתופעה בשמה. אכן, מלכות בספר שופטים, ספר המבליט כל כך מנגנון שבו שלטון ה' מתגלה על ידי מינוי מנהיגים, איננה עניין מובן מאליו. הדבר בא לידי ביטוי באופן שבו מסתיר הספר את גינוני המלוכה ההולכים ונוצרים.

תשובתו של גדעון מושתתת על עיקר דתי חשוב מאוד: "ויאמר אלהם גדעון לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם ה' ימשל בכם" (ח', כג). ויש לזכור, העיקר הדתי החשוב הזה מעוגן בצורה פשוטה מאוד בחיים החברתיים והמדינים של תקופת השופטים, שכן עליית השופט, המנוגדת כמובן לחלוטין למנגנון שהוצע בדברי 'איש ישראל', מציינת שלטון ישיר יותר וגלוי יותר של ה'.

לכאורה, בנקודה זו הסיפור היה צריך להסתיים. אולם, גדעון פונה לעם בבקשה: "ויאמר אלהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם" (ח', כד). מעניין שהדיאלוג בנקודה זו אינו סימטרי. מדובר בפנייה של נציגי העם ('איש ישראל') לגדעון, תשובה של גדעון ופנייה של גדעון. ייתכן שמוסתרת כאן שתיקה של העם שקיבל כנראה את דעת גדעון והשתכנע. מי שמעורר את הנושא הוא אפוא גדעון. מה טיבו של עניין זה? בהמשך מדובר על שימוש בשלל הרב באופן שכל אחד שותף לו:

ויאמרו נתון נתן ויפרשו את השמלה וישליכו שמה איש נזם שללו. ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע מאות זהב לבד מן השהרנים והנטיפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין ולבד מן הענקות אשר בצוארי גמליהם

(ח', כה-כו).

הייתה זו אפוא תרומה נדיבה ביותר, אך היא הייתה לעם לרועץ. הכתוב מבאר כיצד: "ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש" (ח', כז). אפוד משרת צורך דתי.62 'ויזנו', 'מוקש' נאמרו בקשר לעבודה זרה.63 אך לא נאמר כאן בשום אופן שעבדו לאל אחר. לעומת זאת מדובר כאן על 'גדעון וביתו'. אנו נוטים לפרש זאת כבעיה החורגת מעבודה זרה כפשוטה, שהרי זו לא הוזכרה כאן במפורש.64 הכסף נאסף במעין מפעל לאומי האמור להנציח גדעון לזיכרון לעד. מודגש שהיה זה בעפרה עירו ההופכת כאן למעין מרכז (כינוי המדיינים 'ישמעאלים' מכוון לסיפור יוסף שנמכר על ידי מדינים-ישמעאלים. רמיזה לפנינו, דקה מן הדקה, לאבי השבט ולשורשים השבטיים של גדעון). אולי עבודה זרה מפורשת אין כאן, אך גם שם שמים לא נזכר, וההקפדה הגדולה להזכיר כי ה' עומד מאחורי ניצחונות גדעון – "חרב לה' ולגדעון" – נעלמה עתה ואיננה. יותר מכך, בראייה כוללת של סיפור גדעון ניכר היעדר סימטרייה בולט. ההתחלה כרוכה בדיאלוג שוטף עם ה' ומלאכו, וכאן אין בקשה לשמוע את דבר ה', והדבר בולט במיוחד על רקע העובדה כי האפוד משמש לשאלה. גדעון 'שואל שאלה' – הכוונה כמובן במשמעות של לקיחה, אך דמיון הצליל לשאלה מכון לבעייתיות של היעדר שאלה בה'. ואולי, ניתן להביע את השינוי הזה בהשוואה לסיפור דבורה וברק. על רקע הרבה נקודות דמיון ביניהם בולט ההבדל הגדול בסיום – סיפור גדעון איננו מסתיים בשירה!

הקטע האחרון מבאר יותר את מה שנחשף כאן בצמצום. "ולגדעון היו שבעים בנים יצאי ירכו כי נשים רבות היו לו" (ח', ל). ריבוי הנשים הנו בוודאי מסימני המלוכה.65 "ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם את שמו אבימלך" (שם, לא). ניתן להבין כי גדעון נתן את השם,66 ואם כך הוא יש כאן מקום לפרשנות פסיכולוגית – גילוי חיצוני להתפרצות של רגשות כמוסים. הוא רואה עצמו כאבי מלך, אך מעתיק זאת לבנו. כפי שהעם לא קרא למלוכה בשמה, גם גדעון מכסה טפחיים ומגלה טפח. הרמזים הם חלקיים, אך מתחת לפני השטח הכוחות המניעים את המסע אל המלוכה כבר נוכחים. כך גם בתיאור מותו וקבורתו: "וימת גדעון בן יואש בשיבה טובה ויקבר בקבר יואש אביו בעפרה אבי העזרי" (ח', לב); והרי נחלת קבר היא בוודאי מסימני השושלת. מכל מקום, אצל השופטים שקדמו לו נושא המוות והקבורה לא הודגש.67

אפשר כי הפילגש בשכם איננה רק פרט ברשימה גדולה של נשים שהיו לגדעון. לאור מה שנראה על מעמדה של שכם בפרק הבא אפשר שמדובר ב'נישואים דיפלומטיים', וגם אלו הם מגינוני המלוכה.

יש לסיים בקטע מעבר בין גדעון לבין אבימלך:

ויהי כאשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים. ולא זכרו בני ישראל את ה' אלהיהם המציל אותם מיד כל איביהם מסביב. ולא עשו חסד עם בית ירבעל גדעון ככל הטובה אשר עשה עם ישראל

(ח', לג-לה).

בעל ברית מטרים את האל של שכם שיידון להלן. מתחילה כאן נטייה לשכם. אך מושג הברית הוא מהותי לכינון הקשר בין ישראל לה',68 והעתקת המונח הזה לאל אחר אומרת הרבה מעבר לעבודת אל זר. יש כאן החמרה במצב. גם אי-עשיית חסד עם בית גדעון מטרימה את מה שעשה אבימלך, ומסתבר כי הוא צמח על רקע מסוים של התכחשות לבית, שקודם כה חפצו ביקרו.

מכאן ואילך יידון סיפורו של אבימלך שירש את גדעון. אבימלך שלא היה בכורו (יתר היה בכורו), אך עלה לגדולה בכוח תכסיסים, שלא היו מביישים שושלת מלוכה שבעת ימים ורקובה כדבעי.

לחלקים נוספים של המאמר:
פרשת גדעון : האויב
פרשת גדעון : עליית גדעון
פרשת גדעון : סיפור הקרב
פרשת גדעון : הצעת המלוכה (פריט זה)
אבימלך : עלייתו
אבימלך : משל יותם
אבימלך : שררת אבימלך וסופו

הערות:
57. לעיל, הערה 46.
58. "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא" (במדבר ל"א, ה). 'אלפי ישראל' כאן מזכיר את דברי גדעון: "אלפי הדל במנשה" (ו', טו). ההשוואה למלחמת מדיין הקדומה מאלפת – שם היה שוויון בחלוקת הנטל בין השבטים, כאן ההפך הגמור!
59. על האפשרות להשוואה מהותית יותר בין ישראל למדיין (ועמלק) ראה לעיל הערה 41.
60. "איש ישראל – הצבא המנצח וזקני ישראל שיצאו לקראתו" (י' אליצור, דעת מקרא לשופטים, עמ' ק).
61. בניגוד לי' אמית (ספר שופטים – אמנות העריכה, ירושלים-תל אביב תשנ"ב, עמ' 87) הנוטה להעניק לו משמעות ראלית, אנו דבקים במשמעות הסמלית.
62. האפוד הוא מבגדי הכהונה של הכוהן הגדול (שמות כ"ח, ד). התמקדות מיוחדת באפוד, מבין כל בגדי הכהונה מצויה אצל עלי: "ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני..." (שמ"א ב', כח). ואצל דוד: "ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד" (שמ"א כ"ג, ט). גם שמואל המשרת במקדש שילה מכונה "נער חגור אפוד בד" (שמ"א ב', יח).
63. יש לכך דוגמות רבות ביהושע: "והיו לכם לפח ולמוקש..." (כ"ג, יג). ובספרנו: "...ואלהיהם יהיו לכם למוקש" (ב', ג).
64. דיון בפירושים אחרים ראה: י' קויפמן, ספר שופטים, עמ' 190.
65. ספר דברים מתריע במפורש: "ולא ירבה לו נשים" (דברים י"ז, יז). דוד ובמיוחד שלמה הרבו בנשים תוך שהם מבססים קשרים חברתיים ובינלאומיים שסייעו להם בביסוס המלוכה ובדיפלומטיה המסובכת שדרשה מלכותם.
66. מובן שניתן לייחס למתן השם משמעות תמימה שהכוונה למלכות ה' (י' קויפמן, ספר שופטים, עמ' 194), אך בהקשר הנוכחי אין להתעלם מהפרשנות הרואה בכך רמז למלכות הבן.
67. בספר מלכים מצאנו התייחסות עקרונית למוות וקבורה אצל דוד (מל"א ב', י), אצל שלמה (מל"א י"א, מג) ועוד.
68. הדבר עולה שוב ושוב במקרא וניתן לדבר על בריתות עם ה' כעניין דינמי למדיי. ספרנו מתריע על הפרת הברית: "...לא אפר בריתי אתכם לעולם. ואתם לא תכרתו ברית לישבי הארץ הזאת..." (ב', א-ב).

ביבליוגרפיה:
כותר: פרשת גדעון : הצעת המלוכה
שם ספר: שפוט השופטים : עיונים פרשניים בספר שופטים
מחבר: רוזנסון, ישראל
תאריך: תשס"ג
הוצאה לאור : תבונות
בעלי זכויות: תבונות
הערות: 1. ספריית הגיונות.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך