עמוד הבית > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דבריםעמוד הבית > תקופת ההתנחלות > יהושע

תקציר
הגבעונים היו אחד מעמי כנען. לפי המסופר ביהושע ט' כרתו הגבעונים ברית עם ישראל. דף המידע דן בסוגיות הקשורות בברית זו.

 
הגבעונים | מחברת: רוני מגידוב
 

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

הגבעונים היו חלק מאוכלוסיית עמי כנען שמוצאם האתני מהחִוִוים ["...בִּלְתִּי הַחִוִּי, יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן..." (יהושע יא 19 וכן ראו שם ט 7)]. כשיהושע כבש את הארץ – לאחר שכבש את יריחו והעי - שיגרו הגבעונים משלחת אל שבטי ישראל וביקשו לכרות עימהם ברית. הם התחפשו לאנשים הבאים מדרך ארוכה והציגו עצמם כתושבי ארץ רחוקה, אף על פי שגבעון ושלוש ערי הגבעונים האחרות – בארות, הכפירה וקריית יערים - נמצאות מצפון לירושלים במרחק 10 ק"מ מהעי. (העי הייתה העיר שבני ישראל כבשו אותה לפני כן.) למרות ההיסוס של ראשי העם, בסופו של דבר כרתו יהושע ונשיאי העדה ברית עם הגבעונים, אולם בדיעבד התברר שהגבעונים שיקרו. בשל השבועה שנשבעו להם נשיאי העדה לא יכלו בני ישראל לפגוע בגבעונים שהערימו עליהם והברית נותרה תקפה, כפי שניתן ללמוד גם מיהושע י 1-7:

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ ישְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם: וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים: וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ: וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי ישְׁבֵי הָהָר: וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל:"

לפי תנאי הברית הגן יהושע על הגבעונים מפני המתקפה של מלכי כנען האחרים, אולם בשל העורמה שבה נקטו כדי להשיג את הברית הזאת, הפכו הגבעונים לשואבי מים ולחוטבי עצים – למעֵין עבדים במקדש.

כיצד הצליחו הגבעונים לשכנע את מנהיגי ישראל כי הם אמנם באו מארץ רחוקה וכי אין הם יושבי כנען?

ראשית בתחפושתם –

"...וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים: וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים: וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:" (יהושע ט 4-6)

לא רק בחיצוניותם סיגלו לעצמם הגבעונים מראה של אנשים שעברו דרך ארוכה והגיעו ממקום רחוק, אלא גם בדבריהם הם הצליחו להציג עצמם כאנשים לשכנע שהם אנשים הבאים מרחוק. כשסיפרו את מה ששמעו על בני ישראל הזכירו הגבעונים – "...וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם: וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת:" (יהושע ט 9-10)

הגבעונים זכרו להשמיט את הניסים והכיבושים האחרונים – קריעת הירדן, כיבוש יריחו וכיבוש העי - שכן אם הגיעו מארץ רחוקה, עדיין לא הספיקו להתעדכן לגבי האירועים האלה.

פרט נוסף בדבריהם הרחיק מעליהם את החשד כי הם תושבי כנען – "וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל ישְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית:" (שם 11). השלטון בארצם הוא אפוא שלטון של זקנים ולא שלטון מלכים המאפיין את ערי כנען.

מדוע הגבעונים היו צריכים להציג את ההצגה המשכנעת הזו?

תשובת איש ישראל לפנייתם רומזת לבעיה שממנה חששו אנשי גבעון – "ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אכרות (אֶכְרָת) לְךָ בְרִית:" (יהושע ט 7)

מדוע לא יכולים ישראל לכרות ברית עם הגבעונים אם הם מארץ כנען? התשובה לכך מצויה בכמה מקומות בתורה, שם אוסרים על בני ישראל לכרות ברית עם יושבי הארץ. חוק בולט בעניין זה הוא דברים כ 10-18:

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ: וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ: כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה: רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם:"

על פי החוק הזה יש להציע הצעת שלום רק לערים רחוקות ואם הן לא נענות להצעה, המלחמה איתן מוגבלת להשמדת הכוח הלוחם בלבד; לעומת זאת לעיר קרובה אין לפנות בהצעה לשלום אלא יש להילחם בה ולהשמיד את כל תושביה מקטן ועד גדול. מהסיפור ביהושע ט נראה כי הגבעונים הכירו את החוק הזה ועל כן התחפשו לקבוצה המגיעה מרחוק.

סיפור אטיולוגי

סיפור הגבעונים ביהושע ט נראה כסיפור אֶטיולוגי המסביר את ישיבתם של הגבעונים הנוכרים בקרב ישראל כמשרתי המקדש. יש הסבורים כי ניתן להבחין בכמה שלבים בתולדותיו של קיבוץ זה – בשלב הראשון ישבו הגבעונים בנחלתם, היו משועבדים למחצה ושימשו כחוטבי עצים ושואבי מים בכמה מקומות; ובשלב השני, ייתכן שמימי שלמה, היו הגבעונים חלק משכבה של עבדים – "נתינים" - בבית המקדש ובעבודות המלך. אין עדות לעבודתם של הנתינים (ובהם הגבעונים) בימי הבית השני.

פרשת הגבעונים בספר שמואל

סיפור השבועה לגבעונים נרמז במקומות נוספים במקרא - רישומה של הפרשה מצוי בפרקים המתארים את מלכות שאול. לפי שמ"ב כ"א הפר שאול את השבועה שניתנה לגבעונים, מעשה שגרם לבצורת קשה בימי דוד: "וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים: וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:" (שמ"ב כא 1-2). על מנת להסיר את הבצורת פנה דוד אל הגבעונים ואלה ביקשו ממנו להוקיע (להרוג בדרך קשה – הפלה מצוק, או תלייה על עמוד מחודד) שבעה מצאצאיו של שאול. דוד נענה לבקשה והרג חמישה מנכדיו של שאול ושניים מבני רצפה בת איה, פילגשו של שאול. סיפור מזעזע הקשור בפרשה זו הוא סיפורה של רצפה בת איה שישבה ימים רבים ליד גופותיהם של השבעה ושמרה עליהן מפני חיית השדה ועוף השמים.

ההערה בשמ"ב כא ששאול היכה את הגבעונים איננה נזכרת במפורש בסיפורים על מלכות שאול, אלא רק בהערה רטרוספקטיבית בתוך סיפורים מזמנו של דוד ולאחר מותו של שאול. האם יש עדויות נוספות להנחה ששאול היכה את הגבעונים? יש הלומדים על כך מהערה בשמ"ב ד 2-3: "וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי מִבְּנֵי בִנְיָמִן כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן: וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה:" בארות הייתה אחת מארבע ערי הגבעונים וייתכן שההערה על שיוכה לתחום שבט בנימין ועל בריחת תושביה מרמזת ששאול כבש את ערי הגבעונים וסיפח אותן לנחלת שבטו.

נספח - אי התאמות וכפילויות בספר יהושע

בסיפור הגבעונים משתקפת התפיסה שלפיה נאסר על בני ישראל לכרות ברית עם תושבי הארץ הקדומים. תפיסה זו מצויה בכמה מקומות בתורה, בייחוד בדברים כ, וזאת הסיבה שהגבעונים פעלו בעורמה והתחפשו לאנשים הבאים מרחוק. בניגוד לכך, בספר יהושע מוזכרת גם עמדה אחרת שלפיה יכלו יושבי כנען להשלים עם בני ישראל –

"יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה: לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה: כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (יהושע יא 18-20).

על פי הפסוקים האלה לערי כנען הייתה אפשרות להשלים עם הכובשים הישראלים, אך בגלל עיקשותן הן לא השלימו עם ישראל ועל כן הושמדו. יתֵרה מזאת, חז"ל במדרש מפורסם סבורים כי יהושע שלח שליחים לכל יושבי הארץ והציע להם שלוש אפשרויות: לעזוב את כנען, להשלים עם ישראל בתנאים מסוימים או להילחם בו. ואמנם הגרגשים פנו לאפריקה, הגבעונים השלימו עם ישראל, ועם השאר - נלחם יהושע (ראו תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א).

אם אמנם הייתה אפשרות ליושבי הארץ הקדומים לכרות ברית עם ישראל, מדוע נאלצו הגבעונים להתחפש לאנשים הבאים מרחוק?

נציע כאן שתי תשובות:

א. הגבעונים שהכירו את החוק בדברים לא פירשו אותו נכון. כזכור דברים כ 10-18 מבחין בין שני סוגים של אוכלוסייה – עיר קרובה ועיר רחוקה:

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ: וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ: כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה: רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם:"

מה היא אם כן ההבחנה בין עיר קרובה לעיר רחוקה? הגבעונים סברו שההבחנה היא מוחלטת – לערים קרובות לא מציעים שלום אלא מיד כובשים אותן והורגים את כל יושביהן. לעומת זאת יהושע ובני ישראל פירשו את ההבחנה בין שני סוגי הערים כאילו לשניהם מציעים שלום, ובמקרה שהעיר לא נענית להצעת השלום יש לנהוג אחרת: לגבי עיר רחוקה – הורגים רק את הכוח הלוחם, ולגבי עיר קרובה – הורגים את כל האוכלוסייה שלה.

לפיכך הגבעונים לא הבינו את החוק בדברים וסברו שלא עומדת בפניהם האפשרות של הסכם שלום עם הכובשים.

ב. הרמב"ם פירש את חוק החרם בדברים בהשפעת מדרש חז"ל. לפי המדרש יהושע שלח שליחים לכל ערי כנען ואלה הציעו להן לא להילחם ולהסכים על תנאי שלום. אם כך, הגבעונים הבינו מהשליחים שעומדת לפניהם אפשרות של שלום. מדוע אם כן היה עליהם להתחפש לעם המגיע מעיר רחוקה?

לדעת הרמב"ם, בהתחלה לא השיבו הגבעונים על פניית השליחים של יהושע כי התכוונו להילחם בכובשים הישראלים, אולם משראו שאין להם סיכוי לנצח במלחמה, העדיפו לכרות עימם ברית שלום. הגבעונים סברו שמאחר שלא נענו מלכתחילה אין הם יכולים להשלים עוד עם בני ישראל, ולכן התחפשו לעם המגיע מרחוק (הלכות מלכים ו, ה).

ביביליוגרפיה:

• אחיטוב שמואל, יהושע (מקרא לישראל), תל אביב תשנ"ו, עמ' 147-156.
• אייזנברג יהודה , "יהושע ט – המלחמה על גבעון", בתוך: עיונים בספר יהושע, ספריית השכל תשנ"ה.
• אלגביש, דוד, "כריתת הברית בין יהושע והגבעונים", בתוך: "טללי אורות" ז, תשנ"ז.
• הרן מנחם, "הגבעונים – מקומם במערכת הכיבוש", עיונים בספר יהושע, ירושלים תשל"א, עמ' 101-110.
• ויסמן זאב, "היבטים משפטיים במעורבותו של דויד המלך בגאולת דמם של הגבעונים", ציון נד (תשמ"ט), עמ' 149-160.
• ליוור ישראל, "יהושע פרט ט", אנציקלופדיה מקראית, כרך ג, ירושלים 1965, עמ' 553-556.
• רוזנסון ישראל, "בין יהושע לנשיאי העדה; עיון במעשה הגבעונים - יהושע ט", בשדה חמ"ד 33, ה-ו (תש"ן), עמ' 24-32.

ביבליוגרפיה:
כותר: הגבעונים
מחברת: מגידוב, רוני
שם פרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך