עמוד הבית > ספרות החוכמה > קהלת

תקציר
ספר קהלת הוא הגותו של חכם אחד, אך משולבים פתגמי חכמה עתיקה אשר אליהם מגיב קהלת. כן ניכרים בספר קהלת מעשי העורכים אשר הדגישו את ערך יראת ה'.

 
אסופות החכמה : קהלת | מחבר: אלכסנדר רופא
 

כרמל

בדברים שראינו יש משום סיוע להבנתו של ספר חכמה נוסף שבמקרא –ספר קהלת,46 שנוצר כנראה במחצית השנייה של המאה השלישית (250-200) לפסה"נ, ויהיה בדברים גם הסבר לחלק מהתמיהות שהספר מעורר.

ראשית, יסתבר לנו שדברי קהלת, עם שהם מביעים את הגותו של חכם יחיד, הרי הם ממשיכים את מסורת האוספים שבספר משלי. כבר ראינו לעיל, שקוהלת יורש את החכמה העתיקה, המסורתית, שלפניו, ויוצא להפריך אותה על ידי נסיונו האישי. קוהלת, אמרנו, שמע ממוריו ש"טובה חכמה מגבורה" (ט' 16א), "טובה חכמה מכלי קרב" (ט' 18א), אבל הוא ראה, שאם החכם הוא איש פשוט, אז "אדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" (ט' 15ב), שהרי "חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים" (ט' 16ב). ואם כן, מורשת החכמה מופרכת היא.

באותו אופן מצטט קוהלת (ז' 6-1א) סידרה של פתגמים:

(1)
(2)

(3)
(4)
(5)
(6א)

טוב שם משמן טוב.
טוב ללכת אל בית אבל
באשר הוא סוף כל האדם
טוב כעס משחוק,
לב חכמים בבית אבל,
טוב לשמע גערת חכם
כי כקול הסירים תחת הסיר

ויום המות מיום הולדו.
מלכת אל בית משתה,
והחי יתן אל לבו.
כי ברע פנים ייטב לב.
ולב כסילים בבית שמחה.
מאיש שומע שיר כסילים,
כן שחוק הכסיל

וכאן מתערב קוהלת ומוסיף את דעתו: "וגם זה הבל (6ב): כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה" (פס' 7). כלומר: אין בפתגמים הללו ממשות, משום שאם לחכם יזדמן עושק (= כסף שנחמס שלא כדין) העושק יהולל אותו (= יעשהו הולל, כסיל), ואם שופט חכם יקבל מתנה (= שוחד), הדבר יאבד את לבו (= שכלו). זוהי הערה חריפה, היוצאת נגד החלוקה השאבלונית שעשתה החכמה בין טובים לרעים, בין חכמים לכסילים. אבל ראוי לשים לב שקוהלת ציטט כאן שלושה פתגמים (פס' 3-1) עד שהגיע לעימות של חכם וכסיל, שנגדו הוא מתפלמס. שלושת הפתגמים הראשונים אינם מתקשרים היטב להשגתו של קוהלת. למה איפוא הביא אותם? מסתבר שהוא ממשיך את מסורת האוספים של ספרות החכמה; הוא מצטט גם פתגמים מסורתיים, שאין בדעתו להתפלמס עמם.47

מקרה יותר קיצוני נמצא, אולי, בקה' ד' 12-9:

(9)

טובים השנים מן האחד,
ואם יתקפו האחד,

אשר יש להם שכר טוב בעמלם.

10)

כי אם יפולו, האחד יקים את חברו

ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו.

11)

גם אם ישכבו שנים וחם להם,

ולאחד איך יחם?

12)

ואם יתקפו האחד,

השנים יעמדו נגדו

והחוט המשלש לא במהרה ינתק.

האשוריולוג אהרן שפר מצא את יסודותיה של המסה הקצרה הזאת בשבח החברות שבעלילת גלגמש, קודם בגירסתה השומרית ואחר-כך בגירסתה האכדית;48 גם הביטוי 'החוט המשולש', המצוי שם, מסתבר כלקוח מן הריאליה של קשירת ספינות בנהרות של ארץ שומר. ובכן, המסה על הריעות היא מורשת חכמה בדברי קהלת. אבל נראה, שהפעם קהלת לא השיב עליה. כיצד מתקשרים הדברים אל מחשבתו של קהלת? עד שתימצא תשובה, צריך להניח, שגם כאן נמשכת מסורת האוספים.

עוד פרשה אחת בקהלת קיבלה הארה מעלילת גלגמש,49 ושוב מדובר בהגות חכמתית עתיקה.

בקה' ט' 9-7, נאמר:

לך אכל בשמחה לחמך

ושתה בלב טוב יינך,

כי כבר רצה האלהים את מעשיך.

בכל עת יהיו בגדיך לבנים,

ושמן על ראשן אל יחסר.

ראה חיים עם אשה אשר אהבת,

כל ימי חיי הבלך, אשר נתן לך תחת השמש,

כל ימי הבלך, כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש.

בסדר זה ממש – האכילה והשמחה, הבגדים הלבנים, רחצת הראש, אהבת האישה – באה ההמלצה ההדוניסטית הזאת בדבריה של הפונדקית אל גלגמש, כאשר ביקש חיי נצח בייאושו על מות ידידו אנכידו. גם בקהלת באו הדברים לאחר שדיבר על המתים ש"אינם יודעים מאומה כי נשכח זכרם. גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש" (ט' 6-5). ואולם כאן ייתכן שאפשר להבין, כיצד קוהלת שילב את מורשת החכמה בתוך הגותו: בגילגמש היה מדובר בנחמת האדם על כך שלא ישיג חיי נצח. אצל קוהלת באו הדברים בקונטקסט אחר – חדש בהקשר זה: "אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה" (ט' 10). בשאול אין חיים! בשאול אין חיים! אין שום הישארות לנפש! לא נותר לאדם אלא לשמוח בכל ימי חיי הבלו, כי זה חלקו.

עריכת ספר משלי מסייעת בידנו להבין גם את המגמה שהנחתה את העורך של ספר קוהלת.הרי ראינו את ההטעמה על יראת ה' שפתחה את ספר משלי ושולבה בין פתגמיו. והנה אנו מוצאים את ההטעמה הזאת גם בחתימת קוהלת (י"ב 14-9) שבאה מידי עורכי ספרו:

סוף דבר הכול נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע (פס' 14-13).

מלבד הדרישה ליראת ה' (כאן: יראת אלהים), שאותה פירשנו כדרישה לאמונה המביאה (כאן במפורש) לשמירת מצוות, יש כאן הכרזה על משפט בעתיד על כל הברואים. השאלה היא, האם מי שהוסיף דברים אלה בחתימת ספר קוהלת גם התערב בתוך הספר? האנאלוגיה מספר משלי מטה לתשובה חיובית, שהרי מצאנו שם את מאמרי האמונה במרכזו של האוסף השני (י' 1-כ"ב 16). והנה באמת יש בתוך ספר קהלת מאמרים המזהירים מפני משפט האלהים לעתיד והמבטיחים שכר טוב ליראי האלהים לעתיד לבוא. כך בי"א 9ב.

ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט

המשפט הזה מפסיק את המשך הרעיון של פיסקה הממליצה על הנאות החיים (י"א 9-י"ב 1) כדלקמן:

(9א)

שמח בחור בילדותך

וייטיבך לבך בימי בחורותיך

והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך

(10)

והסר כעס מלבך

והעבר רעה מבשרך

כי הילדות והשחרות הבל

(יב 1)

וזכר את בוראך50

בימי בחורותיך

עד אשר לא יבאו ימי הרעה...

את כל ההנאות האלה מבקש העורך לרסן על ידי האזהרה, שצריך לזכור את משפט האלהים.

וכן הדבר בקה' ח' 14-11. קוהלת מתלונן שאנשים חוטאים, משום שהעונש הצפוי אינו מגיע, ו"חוטא עשה רע מאת (פעמים) ומאריך לו (האלהים את אפו) ויש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים". העורך אינו יכול לסבול, שייאמרו דברים כאלה על ההשגחה האלוהית והוא חש לתקן:

כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר יראו מלפניו
וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל, אשר איננו ירא מלפני אלהים (פס' 12ב-13)

תורת הגמול חוזרת למקומה בידי העורך. הוא מסגיר לקורא את התערבותו בטקסט על ידי המינוח שלו: קוהלת דיבר על צדיקים ורשעים; העורך מנסח "יראי האלהים / אשר איננו ירא מלפני אלהים" – ממש כמו בי"ב 13. 51

לחלקים נוספים של המאמר:
אסופות החכמה : יצירת האוספים וסידורם בספר משלי
אסופות החכמה : עריכת ספר משלי
אסופות החכמה : קהלת (פריט זה)
אסופות החכמה : בן סירא
אסופות החכמה : מסכת אבות

הערות שוליים:
46. לפירושים אחרונים לקהלת ראה: R. Gordis, Koheleth - The Man and his World, New York (repe.) 1968; J.L. Crenshaw, Ecclesiastes: A Commentary (OTL), Philadelphia 1987; M.V. Fox, A Time to Tear Down and a Time to Build Up, Grand Rapids, Mich. - Cambridge, U.K. 1999
47. כאן אני סוטה מדעתו של וויברי במאמרו החשוב: R. N. Whybray, `The Identification and Use of Quotations in Ecclesiastes`, Congress Colume - Vienna 1980 (SVT 32), Leiden 1981, 435-451
48. א' שפר, 'הרקע המסופוטמי של קוהלת ד, ט-יב', ארץ-ישראל ח' (ספר א"ל סוקניק), ירושלים תשכ"ז, 246-250; וכן א' שפר, 'ידיעות חדשות על מקור "החוט המשלש", ארץ-ישראל ט' (ספר ו"פ אולברייט), ירושלים תשכ"ט, 160-159
49. ראה שפר, 'הרקע המסופוטמי', עמ' 247246 ושם ספרות קודמת.
50. על פי הכתוב במשלי ה' 1815 "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך... יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך", מסתבר שכאן הגירסה הייתה 'בורך' או 'בארך' ככינוי לאבר המין של האישה, ויש כאן זירוז לפעילות מינית. ראה: H. Graetz, Kohelet, Leipzig andidelberg 1871, 133-134; וכן ראה ח"א גינזברג, קהלת, תל-אביב/ירושלים: ניומן תשכ"א, עמ' 129: הוא פירש 'בוראך' לשון בריאות
51. הצירוף "כי גם יודע אני" נמצא בקהלת רק כאן. במקומות אחרים יש 'ידעתי', 'וידעתי': א' 17; ב' 24; ג' 12, 14. וכן כותב קהלת 'אמרתי', 'ואמרתי' (ב' 1, 15; ג' 17, 18, ו' 3; ז' 23; ח' 14, ט' 16) ואינו כותב 'אומר אני'.

ביבליוגרפיה:
כותר: אסופות החכמה : קהלת
שם ספר: מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא
מחבר: רופא, אלכסנדר
תאריך: תשס"ד,2004
הוצאה לאור : כרמל
בעלי זכויות: כרמל
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך