עמוד הבית > מבוא למקרא > מגילות מדבר יהודהעמוד הבית > מבוא למקרא > נוסח המקרא

תקציר
מגילות בעלות תוכן מקראי, שהתגלו במדבר יהודה, שינו באופן משמעותי את חקר המקרא. ע. טוב סוקר את הממצא של המגילות לפי התאמתו לנוסחי המקרא השונים, ומסביר את חשיבות המגילות להבנת הדרך שבה נוצר הטקסט המקראי ואת תרומתן לחקר נוסח המקרא.

 
המגילות המקראיות ממדבר יהודה | מחבר: עמנואל טוב
 

י"ל מאגנס

רקע

בימינו קשה להבין איך יכלו חוקרי המקרא לעמוד על טיבו של הנוסח העברי של המקרא בתקופה שקדמה למציאתן של מגילות מדבר יהודה. אנחנו יודעים שהנוסח העברי של המקרא נכתב במשך מאות רבות של שנים עד למאה השנייה שלפנה"ס. ברם, עד גילוי המגילות בשנת 1947 נודע הנוסח העברי של המקרא לעולם המלומד מתוך מקורות מאוחרים מאוד, כתבי-יד של נוסח המסורה - הענף המרכזי של נוסח המקרא העברי - מימי הביניים המוקדמים.

מה היה מצב ידיעותינו לפני גילוי המגילות? כתב-היד השלם הקדום ביותר של המקרא נכתב בשנת 1009 לספירה (כתב-יד לנינגרד). ממועד קדום יותר נשתמרו כתבי-יד חלקיים של המקרא, בין היתר מגניזת קהיר, אבל ככלל אין לנו מקורות טובים של המקרא העברי מהתקופה שקדמה למאה השמינית לספירה. מכאן שעברו לפחות אלף שנה בין חיבור ספרי המקרא המאוחרים ביותר לבין כתבי-היד הקדומים ביותר שלהם שהיו ידועים עד לשנות הארבעים של המאה הנוכחית. במקרה של ספרי המקרא הקדומים ביותר חצצו יותר מאלף וחמש מאות שנה בין ספרים אלה לבין תיעודם בימי הביניים. אמנם, ידוע לנו מקור נוסף לנוסח העברי הקדום של המקרא, פפירוס נאש מן המאה השנייה או הראשונה לפנה"ס, אבל פפירוס זה, של עשרת הדיברות, הוא מצומצם בהיקפו, והוא איננו נוסח מקראי רגיל, כי אם טקסט ששימש למטרה דתית, כנראה כתפילין.

אין לשכוח שנוסח המקרא היה ידוע מאז ומתמיד מתוך תרגומיו השונים לשפות עתיקות וכי תרגומים אלה נודעו מכתבי-יד ומפפירוסים קדומים. ברם, מידע זה קידם את הידע על נוסח המקרא באופן כללי, אך לא על נוסחו העברי. ענף הנוסח המשתקף בנוסח המסורה היה מוכר היטב מתוך מקורות שונים הקרובים אליו, בעיקר התרגומים הארמיים והתרגום הלטיני (הוולגטה), וגם אלה נודעו מתוך כתבי-יד קדומים. אבל בכל מקרה היה צורך לשחזר את הנוסח העברי מתוך שפות התרגומים, ואין הדבר דומה לשימוש בכתבי-יד עבריים. טקסטים נבדלים מנוסח המסורה (נה"מ) היו ידועים מתוך התורה השומרונית (בעברית) ומתוך התרגום היווני של המקרא, תרגום השבעים (תה"ש). מקורות אלה עזרו לחוקרים להבין איך נראו נציגיו השונים של נוסח המקרא בימי קדם, ובדיעבד נראה שמידע זה היה מדויק למדי, אך כאמור שני מקורות אלה נבדלו מנה"מ. המקור העיקרי לחקר המקרא היה מאז ומתמיד נה"מ, שנלמד מתוך מהדורות שונות. אבל יש לזכור כל העת שמהדורות אלה התבססו על כתבי-יד מימי הביניים, וזה מצב בלתי רגיל.

מפני שהיום נמצא בידינו ממצא עתיק ממדבר יהודה, נעשינו מודעים למידה הרבה שבה התבסס חקר המקרא עד כה על מקורות מאוחרים. בדיעבד אין לטעון, שבהתבססו על מקורות מאוחרים היה חקר המקרא שגוי במהותו, שכן בסופו של דבר יש לנה"מ יסודות במאות האחרונות שלפנה"ס, והוא לא נוצר בימי הביניים. אך טבעי הדבר, שבתקופה שקדמה לגילוי המגילות לא היו החוקרים מודעים לחסר במידע מן העולם העתיק ולעובדה שחסר זה הגביל את מרווח התמרון בניתוח המקרא. בגלל העדר זה של מידע יש להתפלא על הביטחון המופרז של חוקרים שהרבו להתבטא על ממצא מן העולם העתיק ועל תהליכים טקסטואליים שקרו בימי קדם, על סמך מקורות מימי הביניים.

הממצא החדש

בעקבות הגילויים החדשים חל שינוי גדול בהבנתנו את נוסח המקרא, ועתה אפשר להתבטא בביטחון מסוים לגבי תולדות מסירתו של המקרא בימי קדם. לדעת חוקרים מסוימים השינוי הוא מהפכני ממש, הן ביחס להבנתנו את המקורות שהיו ידועים לפני 1947 והן ביחס למידע החדש. הממצא החדש חיזק דעות שהושמעו קודם לכן במעומעם לגבי עדי הנוסח של המקרא שהיו ידועים עד אז והוסיף מידע רב לגבי עדי נוסח חדשים. כמו כן הורחבו ידיעותינו ביחס לעצם התהליך של כתיבת ספרי המקרא והעתקתם. רק כעת אנחנו יודעים כיצד נראו המגילות המקראיות במאות האחרונות שלפנה"ס ובמאות הראשונות לספירה. אף על פי שאין להמעיט במידע שהיה ידוע לחוקרי הנוסח של המקרא לפני גילוי המגילות, לא במעט מתוך מקורות תלמודיים, הרי המידע החדש הוסיף נדבך חשוב ביותר להכרתנו את נוסח המקרא. היום ניתן לומר שבלי אוצר חדש זה לא ניתן להבין אל נכון פרטים חשובים בחקר הנוסח של המקרא, ביניהם כאלה הנוגעים להבנת תוכנם של פסוקים ושל פרקים רבים. חוקרים רבים סבורים כי המידע החדש הוא חיוני להבנת המקרא וכי לא ניתן לוותר עליו כשבאים לפרש את המקרא. מי שמפרש את המקרא אינו יכול להסתפק בעיון בנה"מ, הנוסח המקודש על היהדות לפי המסורת, מפני שנוסח זה משקף רק ענף אחד של נוסח המקרא. לנוסח המקרא פנים שונות, והמידע על עדי הנוסח של המקרא הוכפל ושולש בעקבות הממצאים החדשים ממדבר יהודה, וכולם חשובים להכרתנו את המקרא.

יחד עם השימוש בממצא העברי ממדבר יהודה נשארת בעינה החשיבות של העיון בתה"ש שקיבל משנה תוקף בעקבות ממצאי קומראן (ראה להלן). מתוך תיאור זה יוצא שלעתים קרובות אין נה"מ משמר את הצורה המקורית של המקרא, כך ששומה על מי שמפרש את המקרא להתחשב בכל הענפים של נוסח המקרא מימי קדם. תהליך זה של עיון בעדי הנוסח מורכב ומסובך. אין בו מוסכמות ומעטים הם הכללים בהערכת הממצא, אבל שומה עלינו לצעוד את הצעדים הראשונים. צעדים אלה נעשים עתה ביתר קלות, שכן חלק חשוב של הממצא מעבר לנה"מ כתוב עברית. עם זאת, אין להקל ראש בנתונים המשתקפים בתרגומי המקרא, במיוחד בתה"ש, שכן עדותו חשובה ביותר והיא מובילה בדרך כלל לכיוונים הנבדלים מתוכנן של המגילות.

ראוי גם ראוי לזכור שהכרת המקורות הקדומים אמנם מקרבת אותנו לנוסחים המקוריים של ספרי המקרא, אבל אנו עדיין רחוקים מרחק רב מן הנוסחים המקוריים, שכן בדרך כלל חוצצות מאות אחדות בין העותקים שנמצאו בקומראן לבין ספרי המקרא המקוריים. עם זאת שתי מגילות של ספר דניאל, 4QDanc,e, שזמנן המשוער בין השנים 125 ו- 100 לפנה"ס, נכתבו כנראה לא יותר משישים שנה אחרי זמן חיבור הספר. לפיכך, הממצאים החדשים הרחיבו בהרבה את מאגר הנתונים על נוסח המקרא, והעמיקו את המידע על מסירת נוסח המקרא, ובאי-אלו מקרים הם אף פתחו אשנב לשלב האחרון של תהליך היצירה של ספרי המקרא, אבל הם עדיין רחוקים מרחק רב מן העותקים המקוריים של ספרי המקרא. אילו היינו מוצאים בקומראן או במקום אחר מגילות מקראיות שנכתבו במאות החמישית-הרביעית לפנה"ס, היינו מרחיבים בהרבה את ידיעותינו על ספרי המקרא המקוריים. הפרש זה של מאות שנים אחדות הוא משמעותי ביותר שכן באותן שנים נוסף הנדבך האחרון לספרי המקרא, וספרי מקרא מסוימים נכתבו בתקופה הזאת.

הממצאים, מסגרתם הכרונולוגית ופרסומם

מגילות מקראיות החלו להתגלות עם הגילויים הראשונים בקומראן בשנת 1947 ועד לשנת 1956 כאשר הופסקו החפירות. חפירות נוספות שהתנהלו בשנים 1994-1996 לא הביאו לגילויים נוספים של מגילות מקראיות בקומראן. האתר שבו נתגלו מרב המגילות היה קומראן, אבל פרגמנטים של מגילות נוספות נתגלו באתרים נוספים: נחל מורבעאת, נחל חבר, נחל צאלים ומצדה.

המגילות שנמצאו בקומראן נכתבו כנראה בתקופה שבין אמצע המאה השלישית לפנה"ס לבין שנת שבעים לספירה. הטקסטים שנמצאו במצדה נכתבו עד לאותו מועד, בעוד שהתאריך העליון אינו ברור. לעומת זאת, הטקסטים שנמצאו במקומות האחרים במדבר יהודה נכתבו החל מן המאה הראשונה לפנה"ס, או במקרה של נחל מורבעאת, מאמצע המאה הראשונה לספירה עד לראשית המאה השנייה לספירה. במילים אחרות, הממצא ממקומות אלה מאוחר מן הממצא מקומראן וממצדה, אם כי הטקסטים הקדומים מאתרים אלה קודמים למגילות המאוחרות מקומראן. התארוך נקבע על סמך בחנים פלאוגרפיים (בחנים הנוגעים לכתב של המגילות) ובדיקות פחמן 14, במיוחד אלה שנערכו בשנות התשעים. חשוב גם לזכור שישנו הבדל באופי הטקסטואלי בין המגילות שנמצאו בקומראן לבין אלה שנמצאו במקומות האחרים. המגילות שנמצאו בקומראן הן רב-גוניות מבחינת אופיין הטקסטואלי, בעוד שהמגילות שנמצאו במקומות האחרים משקפות באופן בלעדי את נה"מ.

מגילות קומראן התפרסמו וממשיכות להתפרסם באופן ארעי בבמות שונות, בעוד שפרסומן הסופי הוא בסידרה Discoveries in the Judaean Desert המתפרסמת מאז 1955 באוקספורד.

מגילות קומראן

הממצא העשיר ביותר של מגילות מקראיות נמצא בקומראן, מקום בו נמצאו שרידים של כמאתיים מגילות מקראיות באחת-עשרה מערות מסביב לאתר שבו התגוררו, לפי הסברה, אנשי קומראן. מגילות אלה מהוות חלק מתוך מאגר טקסטים גדול יותר (שרידים של כשמונה מאות מגילות) שנמצאו במקום. מפני שחלק ניכר של הטקסטים נרקב במרוצת השנים, סביר להניח שהמערות הכילו פעם (הרבה?) יותר מגילות.

לפי אופיין של המגילות הלא מקראיות שנמצאו במקום סביר להניח שאנשי קומראן היו איסיים, ובתור שכאלה השתייכו לקבוצה גדולה יותר של איסיים שהתגוררו במקומות שונים בארץ-ישראל. אף על פי שנמשך ויכוח על מהותה של קבוצת האנשים שהתגוררה בקומראן, ואף על ייעודם של הבניינים ששרידיהם נחפרו, אין הכרח שתהיינה לכך השלכות על הבנתנו את המגילות המקראיות. מגילות אלה אינן נושאות אופי כיתתי, גם אם חלקן נכתב אולי על ידי סופרים שהיו בין אנשי קומראן האיסיים. אף על פי שמגילות רבות כוללות רכיבים פרשניים רבים, לא הוכח כי יש ביניהם כאלה המשקפים את תורתם של אנשי קומראן.

מספרן המדויק של המגילות שנתגלו במקום לא ייוודע לעולם, שכן החישוב מתבסס על המידע המקוטע המגולם בקטעי הטקסטים שנמצאו בקומראן. תוכנו, מראהו וכתב-ידו של קטע מסוים הם הקריטריונים העיקריים לשייוך הקטע למגילה מסוימת, ועל סמך קריטריונים אלה נמנו עד כה כמאתיים מגילות מקראיות. לפי שיטה זו, מייחסים החוקרים קטע מסוים מפרק א של ספר ישעיה למגילה מסוימת, וקטע מפרק סו למגילה אחרת, אך אין ביטחון בקביעות אלה, שכן ייתכן ששני הקטעים השתייכו לאותה מגילה שנכתבה בידי שני סופרים שונים. בגלל אי-ודאות זאת קשה לקבוע את מספרן המדויק של המגילות, וניתן להבחין בתנודות קלות באומדן בשנים האחרונות. מגילת ישעיהו השלמה ממערה 1 (מגי"א, 1QIsaa ) היא המגילה המקראית היחידה שנשתמרה בשלמותה, על כל טוריה. אורכה 7.34 מטר. כל יתר המגילות, לעומת זאת, הן מקוטעות, ולפעמים מכילות שורות בודדות בלבד מספר מקראי קצר או ארוך.

בקומראן נמצאו עותקים של כל ספרי המקרא למעט מגילת אסתר. מגילת אסתר היא ספר קצר יחסית ודומה שהעדרה מקומראן הוא מקרי, ואין ללמוד ממנו על מועד חיבור מאוחר של הספר או על יחסם השלילי של אנשי קומראן אליו. כדי לעמוד על מרכיב המקריות די לתת את הדעת לעובדה שמתוך ספר דברי הימים, המכיל 65 פרקים, נשתמרו חמש שורות בלבד (4Q118). אם מתוך ספר ארוך כדברי הימים נשתמר רק קטע קטן אחד, אין להתפלא שמתוך ספר הרבה יותר קצר כמגילת אסתר לא נשתמר אף קטע.

אין ספק שטקסטים רבים שהופקדו במערות קומראן אבדו ועל כן המגילות שנשתמרו הן במידה מסוימת אוסף מקרי. אף על פי כן ניתן לעמוד על כוונות מסוימות שעמדו מאחורי האוסף, ובמיוחד מאחורי מאגר הטקסטים שנתגלה במערה 4. המערה, שהיתה ממוקמת בסמיכות למקום המגורים ובנייני הציבור של אנשי קומראן, כללה מספר מרשים של מגילות, כשלושה רבעים מכלל המגילות שנמצאו בקומראן. דומה שהיא שימשה כמחסן שבו הפקידו אנשי המקום את המגילות. במקום נשתמרו סימנים של אצטבאות, ולכן מכנים חוקרים אחדים את המערה בשם 'ספרייה'. יש לשער שהיתה כוונה מסוימת מאחורי האוסף שנמצא במערה זאת, כפי שניתן להסיק מעצם הספרים שנמצאו במערה וממספרם. נראה שנעשה ניסיון מכוון לאסוף עותקים של כל הספרים הכלולים עתה במקרא העברי, ובאותה תקופה הוחזקו כבעלי סמכות, בולטת לעין העובדה שכל כ"ד ספרי המקרא (למעט מגילת אסתר שהעדרה כנראה מקרי) מיוצגים במערה 4, בעוד שלא נמצאה שלמות כזאת לגבי הספרות שמחוץ למקרא. רק אחדים מבין הספרים המכונים אפוקריפים נמצאו במערות קומראן: טוביה, מזמור קנא וקצת מזמורים נוספים המוכרים מן המסורת הסורית, בן סירא (קטע ממערה 2 כמו גם קטע הכלול במגילת המזמורים ממערה 11), ואיגרת ירמיהו היוונית. בין מגילות קומראן לא נמצאו: עזרא החיצוני, יהודית, ספרי המקבים, חכמת שלמה, מזמורי שלמה, ברוך, והתוספות לדניאל ולאסתר.

המעמד המיוחד של ספרי המקרא משתקף גם בחיבורים המתארים את חייהם של אנשי קומראן שהיו עסוקים בלימוד התורה במשך שעות רבות, במיוחד בלילה. גם פרשנות המקרא היתה מפותחת מאוד אצל אנשי קומראן. הם פירשו, בין היתר, ספרי מקרא שונים בחיבורים שהדגישו את ההגשמה של תוכן ספרי המקרא במעשיה של קבוצתם ('פשרים' על ספרי הנביאים). ש' טלמון הטעים את ההמשכיות בין ספרות המקרא לבין כתבי 'היחד' (כך כינו עצמם אנשי הקבוצה). לדעתו, אנשי היחד ראו את עצמם כאחרוני אנשי המקרא, כגל האחרון של שבי ציון. בעיני הכת רוח הנבואה לא פסקה, כפי שהיא פסקה לדעת הזרם המרכזי של היהדות, שכן מורה הצדק המשיך אותה באופן ישיר.

בעבר, הרבו החוקרים לדון בשאלת תפיסתם ה'קאנונית' של אנשי קומראן ביחס להיקף כתבי הקודש. חוקרים שונים מחזיקים בדעה כי לאנשי קומראן היתה דעה מיוחדת על היקף כתבי הקודש, שהיתה שונה מזו של קבוצות אחרות בארץ-ישראל. העובדה שבאותה מערה נמצאו פרגמנטים של ספרי המקרא, ספרים 'חיצוניים', וספרים נוספים מתפרשת אצל חוקרים אלה כמצביעה על תפיסה קאנונית מקיפה יותר מאשר זו המשתקפת באסופת המקרא של הפרושים. ברם, דעה זאת בעייתית, שכן לא קיים מידע ודאי על מהותה של מערה 4 (ספרייה? מקום אחסון?), וממילא אין יודעים מה היתה דעתם של אנשי קומראן על האוסף שנמצא במערה זו.

אפשר ללמוד על גישתם של אנשי קומראן לאסופת כתבי הקודש בעיקר מתוך כתביהם הם, דהיינו, אילו ספרים צוטטו על ידם כספרים מחייבים, מעבר לכ"ד ספרי המקרא. נראה שמעבר לכ"ד ספרי המקרא הוחזקו כמחייבים גם ספר היובלים (שצוטט בספר ברית דמשק), ספר חנוך, ואולי גם מגילת המקדש.

יש הבדל במספר העותקים שנשתמר מכל אחד מספרי המקרא. מספר העותקים הגדול ביותר הוא של ספרי דברים (27 עותקים), ישעיה (21 עותקים) ותהלים (36 עותקים). עותקים רבים יחסית נמצאו גם מספרי בראשית (17-20) ושמות (16). ספרים אחרים, לעומת זאת, מיוצגים במספר מועט של עותקים (יהושע 2; משלי 2; עזרא-נחמיה 1; דברי הימים 1 ). נראה שמבחר זה משקף את העדפותיהם של אנשי קומראן; ספר דברים היה חביב מאוד על אנשי קומראן (חיבורים שונים נכתבו ברוח ספר דברים); אנשי קומראן למדו הרבה מרעיונותיו של הנביא ישעיהו (נשתמרו שרידים של שלושה פשרים לספר זה), והם גם כתבו חיבורים שונים ברוח ספר תהלים. שלושת הספרים האלה הם גם המצוטטים ביותר בתוך כתבי היחד.

בין העותקים שנזכרו לעיל יש אחת-עשרה עד ארבע-עשרה מגילות מקראיות הכתובות בכתב העברי הקדום. מגילות אלה אינן בהכרח עתיקות יותר מן המגילות שנכתבו בכתב המרובע (הן נכתבו כנראה סביב שנת מאה לפנה"ס). מבחינה טקסטואלית אין קבוצה זאת משקפת מסורת אחידה, כך שלא אופייה הטקסטואלי הוא המפתח להבנת הכתיבה בכתב זה. העובדה שהמגילות הכתובות בכתב העברי הקדום כוללות את ספרי התורה כמו גם את ספר איוב מצביעה על כך כי הכתיבה בכתב זה היתה שמורה לספרים שעתיקותם ומעמדם הנעלה חייבו זאת (סביר להניח שספר איוב נכלל בקבוצה זאת משום שהמסורת ייחסה אותו לתקופת משה).

משום שהכתיבה של ספרי קודש בכתב העברי נאסרה לפי התלמוד (בבלי סנהדרין כא ע"ב), ומשום שבין מגילות אלה יש בכל זאת עותקים של המקרא שבאו מחוגי הפרושים (אם אכן נה"מ יצא מחוגים אלה), הועלתה ההשערה כי המגילות שנכתבו בכתב העברי הקדום באו מחוגים אחרים שהקפידו גם הם בענייני הלכה. באופן עקרוני היו אלה יכולים להיות האיסיים עצמם, אך גם הצדוקים. נראה שחז"ל אסרו על הכתיבה בכתב העברי הקדום, שכן הן השומרונים והן חוגים נוספים (כנראה הצדוקים) השתמשו בו.

נוסח המקרא מוכר בצורה הטובה ביותר מתוך המגילות המקראיות שנמצאו במדבר יהודה, אבל יש להתחשב גם בממצאים עקיפים אחדים. חשובים במיוחד הם חיבורים המשכתבים את תוכן המקרא, במיוחד את התורה. כמו שיוסף בן מתתיהו שיכתב את המקרא בסוף המאה הראשונה לספירה, כך נמצאו בקומראן חיבורים שונים ששיכתבו חלקים של המקרא. יש חיבורים שקשה להכיר בהם את נוסח המקרא שעמד לפני המשכתב ויש חיבורים שנוסח המקרא ניכר בהם היטב. חיבור ארוך הנקרא 'תורה משוכתבת' ממערה 4 (QRP4) מכיל טקסטים רצופים ארוכים מאוד של התורה, והוא הדין לחלקה השני של מגילת המקדש ממערה 11 המשכתב את ספר דברים. פחות ברורה היא התשתית המקראית של העותקים השונים של ספר היובלים. בדיונים טקסטואליים יש להתחשב גם בטקסטים אלה.

במסגרת זאת יש להזכיר גם את התפילין ואת המזוזות מקומראן וממקומות אחרים במדבר יהודה. תעודות קצרות אלה כוללות קטעים מספרי שמות ודברים, גם מעבר לקטעים שנקבעו במסורת ישראל. (תפילין אחדות מקומראן כוללות גם את פרשת 'האזינו' ואת עשרת הדיברות.) מנקודת ראותו של חוקר הנוסח כוללות תפילין ומזוזות אלה טקסטים מקראיים לכל דבר. מבחינת הנוסח יש תפילין הקרובות לנה"מ ויש תפילין הקרובות לנוסח השומרוני (שומ').

נוסח המקרא בקומראן

המגילות המקראיות מקומראן נבדלות לעתים קרובות זו מזו בפרטים שונים. ההבדלים נוגעים לכתיב, לצורות לשוניות, ואף לענייני תוכן קטנים כגדולים. כאמור לעיל, יש להתייחס להבדלים הללו כשאנו ניגשים לפרש את ספרי המקרא, שכן אי-אפשר לדעת מראש באיזה מקור (נה"מ, תה"ש, מגילה מקומראן או מקור נוסף) נמצא את הפרט הנראה לנו מתאים ביותר בתוך הקשר נתון. ההבדלים נוצרו בתהליך ההעתקה של ספרי המקרא, וחלקם משקפים שלב קדום בהיווצרות הספרים, בזמן שספרי המקרא טרם היו חתומים ועדיין היה אפשר להכניס בהם שינויי תוכן גדולים יחסית. הבדלים מכל הסוגים הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההעתקה של ספרי המקרא ואינם אופייניים לאזור מסוים בארץ-ישראל, לקבוצה חברתית מסוימת, לספרי מקרא מסוימים או לסופרים מסוימים. נראה שמגילות קומראן נכתבו במקומות שונים בארץ-ישראל, ביניהם בקומראן, ועובדה זו תרמה להיווצרות הבדלים בין המגילות, ככלל, אין כמות ההבדלים בין עותקים של ספרי המקרא גדולה יותר או קטנה יותר מאשר בחיבורים הלא מקראיים. היה זה רגיל בימי קדם, שסופרים ירגישו עצמם שותפים זוטרים בתהליך יצירתם של הספרים, והם נהגו להכניס בהם שינויים, מי יותר ומי פחות. כמות השינויים שהוכנסה למגילות תלויה היתה באופיים של הסופרים. כמו כן, ככל שהמגילה עתיקה יותר כן יש לצפות בה ליותר שינויים כאלה, הן במגילות המקראיות והן במגילות הלא מקראיות. ראוי גם להתייחס בנפרד לתורה: בתקופה קדומה לא ניכרת גישה שונה של הסופרים לתורה מאשר ליתר הספרים. אף על פי שספר זה הוחזק כקדוש, תפיסת הקדושה לא מנעה מן המעתיקים להכניס לתורה אותם שינויים שהוכנסו לספרי המקרא האחרים. גישה זאת עומדת בניגוד לגישה שהתפתחה מאוחר יותר לגבי נה"מ והשומ' כאשר לא הותר כל שינוי בנוסחים אלה, לא בתורה ולא בספרי נ"ך.

קשה לאפיין את מכלול המגילות שנמצאו בקומראן משום שהמגילות נכתבו במקומות שונים בארץ-ישראל, בתקופות שונות ועל ידי סופרים בעלי רקע שונה. קשה גם לחלק את הגירסאות המופיעות במגילות לקבוצות מסוימות, הן מפני שאין אפיון אחיד למגילה מסוימת והן משום שהממצא הטקסטואלי הידוע לנו על נוסח המקרא מקוטע מאוד: רק חלק קטן של כל המגילות שנכתבו אי-פעם בארץ-ישראל ידוע לנו היום מתוך מגילות מדבר יהודה. מכאן, שכל תיאור של היחס בין מגילות המקרא עלול בהכרח להיות בלתי מדויק. בכל זאת, למרות קשיים אלה, מנסים לאפיין את המגילות המקראיות שנמצאו בקומראן ולתאר את היחס ביניהן לבין עדי הנוסח שהיו ידועים לפני תגליות קומראן. יהיה זה טבעי אם נשווה את מגילות קומראן למקורות האחרים, במיוחד לנה"מ, שכן נוסח אחרון זה משמש כנוסח המרכזי בעם ישראל. קל גם להשוות אליו כל טקסט חדש מפני שהוא מיוצג בכל הדפוסים. ראוי לזכור כי ההשוואה לנה"מ אינה מחייבת נקיטת עמדה לגבי מרכזיותו או עתיקותו של נוסח זה, אלא היא נעשית בעיקר מטעמי נוחיות.

הטקסטים שאליהם משווים את מגילות קומראן הם אלה שהיו ידועים לפני גילוי המגילות: נה"מ, השומ' ותה"ש. התרגומים העתיקים האחרים אינם נכללים בהשוואה זאת, שכן הם הולכים בדרך כלל בעקבות נה"מ, אף כי הפשיטתא סוטה ממנו יותר מן התרגומים האחרים. ההגדרה של חמש קבוצות הטקסטים שנמצאו בקומראן מתבססת בעיקר על ההשוואה עם שלושת הטקסטים הללו. כמו כן אנו מבחינים בקבוצה אחת (קבוצה 5 להלן) המורכבת ממגילות שנכתבו כנראה על ידי אסכולת סופרים אחת.

1. מגילות הקרובות לנה"מ

חלקן הגדול של מגילות קומראן (כנראה כ- 40%) קרוב לנה"מ באופן כזה שאפשר לכנות את הקבוצה בשלמותה 'משפחת נה"מ'. כידוע, אין נה"מ מתייחד בתכונות טקסטואליות מסוימות (כגון אריכות, קיצור, עתיקות, מגמות מסוימות), כך שלא ניתן לאפיין את מגילות קומראן השייכות לקבוצה זאת אפיון טקסטואלי. עיקר האפיון נוגע לקרבה של המגילות מהמשפחה הזאת לכתבי-היד של נה"מ מימי הביניים, כשיש לזכור שההשוואה נוגעת לטקסט העיצורי בלבד, שכן במגילות קומראן טרם הוכנסו הניקוד, הטעמים ומנגנון המסורה (כמו כן, טרם מוספרו הפסוקים ואין חלוקה לפרקים). נה"מ משקף נוסח שנבחר כמקור המרכזי של הפרושים ושל חוגי המקדש, והוא נמסר בדרך כלל בקפדנות רבה. ברם, גם אם מתקופה מסוימת ואילך נשתמר נה"מ היטב, לפני תקופה זאת נהגו בו כבכל טקסט אחר וגם בו הוכנסו שינויים רבים. הטקסטים הארוכים ביותר מקומראן המשקפים את נה"מ הם 1QIsab (מגי"ב) ו- 4QJera,c. אם משווים את מגילת ישעיהו הנזכרת לכתב-יד לנינגרד הידוע מוצאים אך מספר מזערי של הבדלים בכל טור (הבדלי כתיב, הבדלי לשון, ומעט הבדלי תוכן קטנים) בינו לבין כתב-היד מימי הביניים. הפרגמנטים השונים של מגילת 4QGenb קרובים עוד יותר לכתבי-היד מימי הביניים ולמעשה הם זהים לחלוטין עם כתב-יד לנינגרד (מלבד הבדל אחד בכתיב). יש בהחלט להתפלא על כך שמגילות אלה השייכות לקבוצת נה"מ קרובות כל כך לנוסח של ימי הביניים, עד לפרטים הקטנים ביותר. מכאן יוצא, שהטקסטים השייכים לענף זה של מסירת הנוסח, נכתבו ונמסרו בקפדנות רבה, ולא חלו בהם שינויים רבים מאז המאה השלישית לפנה"ס. יש לזכור כמובן, שהמגילות השייכות לקבוצה זאת אינן זהות זו לזו בכל פרטיהן, שכן גם אם הוחלט שאין להכניס שינויים בנוסחים אלה, כבר היו קיימים הבדלים בין נציגיו השונים של נה"מ. לעולם יהיה קיים הבדל בין הרצון המופשט של הבריות לא להכניס שינויים בנוסחים אלה לבין המצב במציאות של עצם קיום ההבדלים. רק באמצעותו של אב-טיפוס אחד, שממנו מעתיקים את כל העותקים, ניתן להגיע לעותקים פחות או יותר זהים. אבל אידאל זה לא הוגשם מעולם למרות שהמקורות התלמודיים מדברים על עותק מרכזי אחד של התורה שהוחזק במקדש ('ספר העזרה').

2. מגילות הקרובות לנוסח השומרוני של התורה

אחד החידושים הגדולים של תגליות קומראן היה מציאת קבוצה קטנה של טקסטים שנוסחם קרוב ביותר לתורה השומרונית, תורתם הקדושה של העדה השומרונית (שאינה מחזיקה בספרי מקרא נוספים מלבד ספר יהושע המשוכתב המשקף דרגה משנית של קדושה). השומ' מתייחד בתכונות טיפולוגיות בולטות

כאלה, שלא קשה להבחין בקירבתן של כמה מהמגילות אליו. כל הטקסטים הללו עברו עריכה מסוימת מבחינת תוכן הכתוב והם משקפים אפוא גישה חופשית לנוסח המקרא. עם זאת, גם טקסטים אלה משקפים לפעמים גירסאות מקוריות. מה שמאפיין את הטקסטים הללו במיוחד הוא ההשלמה השיטתית של סיפורים על ידי הוספת קטעים הלקוחים ממקומות אחרים בסיפור או מסיפורים אחרים. מילוי הכתוב מצוי במיוחד בהשלמת ביצוען של פקודות ה' למשה בסיפור עשר המכות, ובהכפלתם של כל קטעי הדיבור שבסיפור על קורות ישראל בדברים א-ג בפרשיות המקבילות בספרי שמות ובמדבר (על הוספות אלה אפשר לעמוד היטב מהמהדורות של השומ' מאת א' טל וא' ור' צדקה). הוספות אלה מניחות שלמות תוכנית מסוימת שעמדה לנגד עיניו של האדם שערך את העריכה התוכנית של כתבי-היד. הוספות מסוג זה מכונות בדרך כלל 'הרמוניסטיות', שכן הן מתאימות כתוב אחד לכתוב אחר. מלבד תכונה זאת התאימו טקסטים אלה פרטים קטנים רבים הנבדלים בתוך מערך סיפורי אחד ובין מערכים סיפוריים שונים. כל ההתאמות הללו מעניקות לטקסטים אופי טקסטואלי שניכר היטב, והמבוסס כנראה על אב-טיפוס אחד, שכן הפרטים הם ייחודיים מכדי לשקף עבודה קבוצתית. עם זאת, בשלב שני המשיכו עורכי הטקסטים להכניס שינויים ברוח הקווים שתוארו לעיל. הטקסטים העיקריים מסוג זה שנמצאו בקומראן הם: 4QNumb, 4QpaleoExodm ובאופן משני גם 4Qexod-Levf וחיבורים לא מקראיים המבוססים על טקסטים מן הסוג הזה - ה'תורה המשוכתבת' ממערה 4 (4QRP) ויעדויות' ממערה 4 (4QTest). יש אף תפילין אחדות מקומראן שנוסחן קרוב ביותר לשומ'. גם התורה השומרונית עצמה שייכת לקבוצה זאת, אבל נוסח זה אינו מתועד במקורות קדומים. הדמיון המובהק בין השומ' לבין המגילות הנזכרות מקומראן ניכר היטב, אלא שדמיון זה מתערפל קמעה בגלל שכבה דקה של גירסאות כיתתיות שומרוניות בשומ', המדגישות את המרכזיות של שכם והר גריזים כמרכז דתי. מסתבר אפוא, שהשומ' מבוסס על טקסט הדומה לאלה שנמצאו בקומראן, ושבתוכו הוכנסו השינויים הכיתתיים השומרוניים. לאור זאת, עזרו גילויי קומראן לחוקרים להבין ביתר שאת את אופיו של השומ', שהוחזק גם לפני 1947 בתור טקסט קדום של המקרא. החוקרים רגילים לכנות את המגילות האלה מקומראן בשם 'טקסטים קדם-שומרוניים', כלומר, טקסטים הדומים לשומ' אך קודמים לו. כינוי זה ניתן להם לא בשל היותם שומרוניים אלא מפני שהם דומים דמיון מפליג לשומ'. פ"מ קרוס מכנה את הטקסטים הללו 'ארץ-ישראליים', וכינוי זה אולי מתאים יותר, אבל גם הוא מטעה, שכן בארץ-ישראל רווחו גם טקסטים נוספים.

3. מגילות אחדות הקרובות לתה"ש

תה"ש הוא תרגום ליוונית, שנעשה באלכסנדריה שבמצרים במאות השלישית והשנייה לפנה"ס, מתוך מגילות שהובאו לצורך זה מארץ-ישראל. אין זה מפליא אפוא שנמצאו בקומראן מגילות וגירסאות בודדות הדומות עד מאוד לתוכנו של תה"ש. במילים אחרות, כשמתרגמים בחזרה את תה"ש לעברית מקבלים לפעמים פרטים, קטנים כגדולים, הנבדלים מיתר עדי הנוסח, והזהים לפרטים המופיעים במגילות מסוימות, מכאן מסתבר, שטקסט כגון זה של המגילה המסוימת מקומראן, נשלח למצרים לשם תרגום ליוונית. כך, מעבר לדמיון בגירסאות בודדות, ניכר דמיון מופלג בין תה"ש לירמיה לבין מגילות 4QJerb,d המתבטא בתכונות מרכזיות של הטקסטים היווניים והעבריים כאחד. אף על פי ששתי המגילות העבריות מקומראן מקוטעות אפשר לראות כי, כמו תה"ש, הן קצרות בהרבה מנה"מ, ולעתים סדר פסוקיהן שונה. הועלתה אפשרות שנוסח קצר זה של מגילות קומראן ושל המקור העברי של תה"ש משקף עריכה שונה של הספר, שקדמה כנראה לעריכה הארוכה יותר המשתקפת בנה"מ ובעדי הנוסח האחרים. כמו כן, הנוסח הארוך של הפסוק האחרון של שירת 'האזינו' במגילת 4QDeutq מסכים עם תה"ש (נה"מ משקף כנראה קיצור מגמתי), וניכרים דמיונות רבים בפרטים בין תה"ש לבין מגילת 4QSama. כל הטקסטים הללו מקומראן הדומים לתה"ש אינם מהווים קבוצה נפרדת בעלת תכונות אופי ייחודיות כמו שתי הקבוצות הקודמות, אלא הם טקסטים שהיו קרובים בתוכנם לטקסטים שמתוכם הוכן התרגום היווני.

4. מגילות 'בלתי תלויות'

הדור הראשון של חוקרי קומראן ניסה להראות שכל המגילות שנמצאו בקומראן קרובות לאחד הטקסטים שהיו ידועים לפני גילוי המגילות: נה"מ, תה"ש או השומ', אבל עם הזמן התברר שאי-אפשר לשייך את כל המגילות לאחת מהקבוצות הללו, כי יש מגילות שיש להן מעמד עצמאי ביחס לשלושת המקורות הנזכרים. למעשה, אין זה מפתיע שיש מגילות שהן בלתי תלויות בשלושת הטקסטים הללו, שכן הם שלושה טקסטים (ולא קבוצות), שלא היו בהכרח מרכזיים מבחינת תוכנם. היום, אחרי שהם נעשו למרכזיים לשלוש דתות (נה"מ ליהדות, תה"ש לנצרות, והשומ' לעדה השומרונית), הם נתפסים כחשובים, אבל לא תמיד זה היה כך.

במחקר תוארו בדרך כלל שלושת הטקסטים כ'עריכות טקסטואליות', אבל אין לכך הצדקה, כי התאוריה של העריכות מתבססת, שלא אל נכון, על הנחה של התערבות שיטתית בטקסטים, בעוד שרק השומ' משקף תכונות של עריכה. טבעי הוא, שמגילות מסוימות מקומראן לא תדמנה באופן בלעדי לאף אחד משלושת הטקסטים הנזכרים, ולמעשה, ככל שידיעותינו מתרחבות, מספרם של טקסטים אלה צפוי לגדול. אם יש אמת בתיאור זה - עדיין מדובר בהנחת עבודה - הרי מספר העדים של נוסח המקרא הוא כמעט אין-סופי, אף על פי שבין עדי הנוסח ניכרות גם קבוצות של טקסטים, כמתואר לעיל. תיאור זה משקף מציאות שבה כל מעתיק יצר טקסט חדש שהיה שונה במידה קטנה או גדולה מן הנציגים האחרים של נוסח המקרא. תשומת לב מיוחדת ניתנת כאן למגילות הנבדלות באופן ניכר מן המקורות האחרים כגון: 4QJosha, שיש בה סדר שונה ממה שמוכר לנו (פרשת הקמת המזבח בפרק ח 35-30 קודמת לפרק ה); 4QJudga, המחסירה את שופטים ו 10-7; ו- QSama4 המשקפת פרטים רבים שאינם ידועים מתוך המקורות האחרים, כגון תוספת ארוכה לפני הנוסח של שמואל א יא. יש עוד מגילות, המשקפות נוסח עצמאי, אם כי אין הוא מתבטא בהבדלים ניכרים כל כך אלא בפרטים קטנים, שאין בהם קירבה לטקסט זה או אחר.

בין המגילות 'הבלתי תלויות' מצויות גם קבוצות של טקסטים שיש להם מעמד עצמאי בגלל ייעודם המיוחד. הכוונה למגילות הכוללות נוסח של המקרא, שתוכנן שונה ממגילות מקראיות רגילות מפאת ייעודן המיוחד בחיי היום-יום. בהשוואות טקסטואליות יילקחו בחשבון רוב הפרטים הטקסטואליים הכלולים במגילות הללו, אבל לא אלה הקשורים לייעודן המיוחד. קבוצת טקסטים אחת כוללת מגילות ליטורגיות ששימשו בתפילה, מעין המחזורים המוכרים לנו. מגילות אלה כוללות אוסף של טקסטים המסודרים לפי צורכי התפילה, אף כי לא כל הפרטים של שימוש ליטורגי זה נהירים לנו. המגילה המוכרת ביותר מסוג זה היא מגילת המזמורים ממערה (11QPsa) 11, הכוללת מעבר למזמורים המקראיים והחיצוניים גם מזמורים שלא היו ידועים. המזמורים מובאים בסדר שונה מזה שבנה"מ, ובתוכם שזורים המזמורים הלא מקראיים. למזמור קמה אף נוספו הוספות ליטורגיות ('ברוך יהוה וברוך שמו לעולם ועד'). אוספים כאלה של מזמורים מוכרים במקוטע גם ממערה 4, ולכל אחד יש אופי אחר וסדר אחר. קבוצת טקסטים אחרת, פחות מוגדרת, מביאה את ספרי המקרא או חלק מהם במהדורה מקוצרת. אחדות מבין המגילות הללו, כגון 4QDeutn ו- 4QDeutj, היו מיועדות כנראה לצורכי תפילה. שתי מגילות אלה מביאות פרשיות מקראיות בסדר שונה ובצורה מקוצרת. למשל, מגילת QDeutn4 מקדימה את דברים ח 5-10 לעשרת הדיברות. גם מגילת 4QExodd מביאה נוסח מקוצר, שכן היא מחסירה את שמות יג 22-17 ואת פרק יד כולו. מגילות 4QCanta,b מחסירות פרשיות קטנות כגדולות: מגילת QCanta4 מחסירה את שיר השירים ד 7-ו 11, ומגילת QCantb4 את שיר השירים ג 8-6; ד 7-4. ייתכן שהמגילות הללי נועדו לשימוש פרטי. ניתוח טקסטואלי של מגילות אלה מתחשב בכל פרטיהן, למעט החיסורים, שכן המגילות שימשו למטרה מיוחדת, לא תמיד ברורה.

5. מגילות הכתובות בשיטה ה'קומראנית'

קבוצת טקסטים גדולה למדי מתייחדת לא בתוכנם השונה של הטקסטים, כי אם בתכונות שנבעו כנראה מהעובדה שנכתבו על ידי אסכולת סופרים נפרדת. טקסטים אלה נכתבו בקומראן או במקום אחר בידי אותם מעתיקים, שכתבו בין היתר את החיבורים הכיתתיים שנמצאו בקומראן. דומה שהשיטות שבהן נהגו סופרים אלה אינן ייחודיות לאנשי קומראן, אבל בגלל המידע המקוטע העומד לרשותנו נוצר לפעמים הרושם כאילו תכונה זו או אחרת ייחודית לקבוצה הזאת של הטקסטים. קבוצה זאת מתייחדת בכתיב, בתורת הצורות ובמנהגי הסופרים. הכתיב של טקסטים אלה הוא מלא ביותר (למשל, חוכמה, מושה, פרעוה) וכולל גם כתיבים בלתי רגילים כגון כיא, מיא, זואת/זואת/זות, כוה, יאתום. הצורות הלשוניות כוללות את כינויי הקניין המוארכים כגון הואה, מלכמה, צורות הפסק המופיעות בהקשר (יקטולו), צורות מוארכות כגון אקטולה, ומילת מאודה (=מאוד). (ראה תיאור מפורט של שיטה זאת לגבי מגי"א אצל קוטשר*.) מנהגי הסופרים המיוחדים של טקסטים אלה כוללים, ללא עקיבות, כתיבת אותיות לא סופיות במעמד סופי (כגון עמ), שימוש רחב בסימני סופרים (סימונים לפיסוק פרשיות, לציון פרטים מיוחדים בטקסט, ולתיקון שגיאות), וכתיבת שם ההוויה בכתב העברי הקדום. רובן המכריע של המגילות הכיתתיות נכתבו לפי שיטה זו, ולמעשה, כמעט ואין מגילות כיתתיות של אנשי קומראן שלא נכתבו כך. מכאן נוצרה הסברה (ראה טוב*, תשנ"ב) שהיתה אסכולת סופרים של אנשי היחד, שהשתמשה בכתיב, בתורת הצורות, ובמנהגי סופרים שנזכרו כאן. יש לציין יחד עם זאת, שסופרים אלה לא המציאו את התכונות הייחודיות הללו, שכן הן שיקפו מנהגים שהיו נהוגים בחוג חברתי כלשהו או בסביבה גאוגרפית מסוימת. בשיטה זאת נכתבו גם מגילות מקראיות לא מעטות, שהארוכה מביניהן היא מגי"א. הקבוצה כוללת גם מגילות נוספות שנשתמרו היטב כגון 4QNumb, 4QIsac, 2QJer. מבחינת נוסחן, משקפות מגילות אלה קשת רחבה של טקסטים: אחדים קרובים לשומ', ואחדים הועתקו אולי ממקורות אחרים, ביניהם טקסטים הקרובים לנה"מ.

עיון במכלול הטקסטים שנמצאו בקומראן מראה, שהם נבדלו ביניהם בתוכן, בלשון, ובכתיב. פרטים אלה משקפים הבדלים במנהגי כתיבה ולשון, ולפעמים הם מלמדים על היצירתיות של הסופרים, שנטלו לעצמם חופש רב בגישתם למקרא; חופש זה דומה לחופש שבו נהגו הסופרים לגבי החיבורים הלא מקראיים. מכאן, שקדושת המקרא לא מנעה מסופרים רבים לנהוג כלפיו כמו לגבי כל חיבור אחר.

קשה לדעת מה ניתן ללמוד מן העובדה שכל סוגי הטקסטים הללו נמצאו באותן מערות בקומראן, שכן אין אנו יודעים מה היה ייעודן של מערות אלה. מערות שונות שימשו כנראה למגורים במשך תקופות מוגבלות, אך עיקר השאלה מתעוררת לגבי מערה 4 שהכילה פרגמנטים של שש מאות מגילות (מתוכן מאתיים מגילות מקראיות). לגבי ייעודה של מערה זאת הוצעו הצעות אחדות, ובין אם היא שימשה לאחסון ובין אם היא שימשה כספרייה שבה אנשי קומראן עשו שימוש חי, עלינו להתמודד עם הרב-גוניות הטקסטואלית המתגלה במגילות שנמצאו במערה זו. רב-גוניות זו היא עובדה גם אם רקעה אינו ברור. אין אנו יודעים אם לאנשי קומראן היתה הבחנה ערכית כלשהי בין סוגים שונים של טקסטים, למשל בין טקסטים מדויקים יותר ומדויקים פחות. אין אנו יודעים גם אם הבריות התייחסו באופן שונה לקבוצות הטקסט השונות, שנמנו לעיל. שמא היתה גישה מיוחדת למגילות השייכות למשפחת נה"מ ולמגילות שנכתבו כנראה על ידי 'האסכולה הקומראנית', כמו כן, לא ברור אילו טקסטים מקראיים שימשו את אנשי קומראן בחיי היום-יום, ואם כן, באילו נסיבות. האם השתמשו אנשי קומראן בלימודם היום-יומי בתורה בטקסטים השונים מאלה ששימשו לקריאה הציבורית? או שמא במרוצת השנים השתמשו אנשי קומראן בטקסטים מסוגים שונים? מכל מקום, נראה שאנשי קומראן לא התחשבו בהבדלים שבין הטקסטים השונים.

אך גם מעבר לשאלות הנוגעות לאנשי קומראן עצמם, עלינו לקבל את עובדת היסוד של רב-גוניות טקסטואלית המצוייה במגילות, והמשקפת כנראה את המצב בארץ-ישראל כולה. רק חלק מתוך המגילות שנמצאו בקומראן נכתב במקום והיתר הובא מבחוץ. אין אנחנו יודעים אם היחס הכמותי בין הסוגים השונים של הטקסטים שנמצאו בקומראן מתאים למצב בארץ-ישראל כולה, אבל אין נימוק שיעיד נגד הנחה כזאת. עם זאת ברור, שסוג טקסטואלי מסוים היה נפוץ יותר באזור גאוגרפי מסוים או בחוג חברתי מסוים. לפחות לגבי נוסח המסורה ידוע, שהוא נשמר, ואולי אף נוצר, בחוגי המקדש. משם הגיע נוסח זה לקומראן, ואין זה מקרי שהעותקים מן הסוג הזה הם הרוב בין מגילות קומראן. אין ספק שלעותקים אלה היתה סמכות ניכרת, וייתכן שזו היתה המטרה להבאתם לקומראן. ייתכן שמגילות קומראניות רבות הועתקו מעותקים אלה, אבל הדבר אינו ניתן להוכחה. ייתכן שמגי"א ומגילות אחרות שנכתבו בשיטה היקומראנית', הועתקו מתוך מגילה מדויקת ממשפחת נה"מ כגון מגי"ב, אך עד היום לא הוכחו קשרים הדוקים בין שתי מגילות אלה או בין שתי מגילות כלשהן שנמצאו בקומראן. באשר לסוגים אחרים של טקסטים, ייתכן שהמגילות הקרובות לתה"ש עתיקות יותר מן המגילות האחרות מבחינת תוכנן, אך לא בהכרח מבחינת תאריך כתיבתן. לבסוף, לא ברור עד כמה היו נפוצות המגילות שעברו עריכה תוכנית רחבה למדי מן הסוג של השומ' והמגילות הדומות לו.

מגילות שנמצאו באתרים אחרים במדבר יהודה

בתקופה שבה נתגלו בקומראן מגילות מקראיות נמצאו מגילות גם במקומות אחרים במדבר יהודה: בנחל מורבעאת, בנחל חבר, בנחל צאלים ועל המצדה (מתחת לרצפה של בית הכנסת), כמותם של טקסטים אלה קטנה בהרבה מזו של המגילות שנמצאו בקומראן, וגם אופיים שונה. בעוד שבמגילות קומראן משתקפת רבגוניות טקטסואלית, כמתואר לעיל, הרי שבכל המקומות שמחוץ לקומראן נמצאו אך ורק עותקים של המקרא השייכים ל'משפחת נה"מ'. אין בינתיים מידע מדויק על הרקע הכרונולוגי של טקסטים אלה, אך ברור כי הטקסטים שנמצאו בנחל מורבעאת, בנחל חבר ובנחל צאלים הם מאוחרים בדרך כלל מאלה שנמצאו בקומראן (זמנם עד לימי המרד של בר- כוכבא), בעוד שהמגילות שנמצאו במצדה נכתבו פחות או יותר בתקופה של מגילות קומראן, אם כי בחלק האחרון של תקופה זאת. מכאן יוצא, שלא הרקע הכרונולוגי הוא המפתח להבנת ההבדלים בין אופיים של הטקסטים מקומראן לבין הטקסטים שנמצאו במקומות האחרים, אלא הרקע החברתי. המגילות שנמצאו בקומראן הן אוסף של טקסטים שנכתבו במקומות שונים בארץ-ישראל, ומכאן גם ההבדלים הפנימיים בתוכנן. הטקסטים שנמצאו במדבר יהודה מחוץ לקומראן, לעומת זאת, משקפים מציאות חברתית שונה. אלה טקסטים שהיו בידי מאמינים קנאיים, וחזקה עליהם שהחזיקו בעותקים מדויקים ובעלי סמכות בגלל קשריהם עם מרכזי הסמכות בארץ, או במילים אחרות, בעותקים של נה"מ שבאו כנראה מחוגי המקדש.

לעותקים של המקרא, ממקומות שונים במדבר יהודה מחוץ לקומראן, נודעת חשיבות רבה להבנת התפתחותו של נוסח המקרא, אבל חשיבותם לפרשנות המקרא מוגבלת, שכן נוסחם זהה בדרך כלל לזה של כתבי-היד של נה"מ מימי הביניים, למעט הבדלים אחדים בחלוקה לפרשיות.

מוצאם של כלל הטקסטים שנמצאו במדבר יהודה

מאז שנמצאו המגילות הן נודעו בציבור בכינויים שונים, הקושרים אותן למקום גילוין או לאופיין המשוער: מגילות קומראן, מגילות ים המלח, המגילות הגנוזות ומגילות מדבר יהודה. הקישור עם קומראן עלול להטעות ואף גרם ללא מעט אי-הבנות, כשהחוקרים החלו לחפש במגילות רמזים לאמונות ולדעות של אנשי קומראן. היום ברור, שרק אחדות מבין המגילות הועתקו בידי אנשי הקבוצה (כנראה המגילות הכתובות בשיטה ה'קומראנית'), ולדעת מיעוט של חוקרים (בעיקר נ' גולב), אף לא היתה מגילה אחת שנכתבה במקום. אם יש ממש בדעות אלה, הרי שאין לראות במגילות שנמצאו בקומראן מגילות מקומיות אלא מגילות ארץ-ישראליות לכל דבר. במקרה כזה מקבלות המגילות משנה חשיבות, שכן הן מלמדות על המצב של נוסח המקרא ומסירתו בארץ-ישראל כולה.

לא ברור אם החדר בקומראן, שהחוקרים ייעדו לו את התפקיד של חדר סופרים (אתר 30 בקומראן), אכן שימש להעתקת ספרים, על אף שנמצאו בו שתי קסתות דיו ורהיט שהוא ספק שולחן (שולחן כתיבה?) ספק ספסל. אין גם אסמכתאות לתעשייה של הכנת מגילות בקומראן.

גם המגילות המקראיות שנמצאו באתרים אחרים במדבר יהודה נכתבו כנראה במקומות שונים בארץ-ישראל.

חשיבות המגילות לחקר המקרא

המגילות המקראיות מקומראן תורמות תרומה משמעותית לחקר המקרא על ענפיו השונים. תרומתן העיקרית היא בתחום הנוסח והלשון, אבל נודעת להן חשיבות גם לפרשנות המקרא ולביקורת הספרותית שלו.

א. לפרש את המקרא עלינו לעיין בכל העדים של נוסח מקרא, ולברור מבין כלל הגירסאות את הגירסה הנראית לנו טובה ביותר בהקשר. עתה נפתח לפנינו אוצר בלום של ירסאות חדשות, שעוזר לנו במקרים רבים להגיע ביתר קלות גירסה הנראית מועדפת. הדברים אמורים לגבי כל ספרי מקרא, ובמיוחד לגבי ספר שמואל, שהשוואתו עם מגילות ומראן (במיוחד מגילת 4QSama), מניבה גירסאות חשובות לפעמים עדיפות על פני אלה שבנה"מ. למשל,

שמואל א א 24
נה"מ: ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה
4QSama: אותו שילה כאשר [ ? בפר בן] בקר משלש
במקום 'בפרים שלושה' גורסת המגילה ' ]בקר משלש' (השווה תה"ש: פר משלש). לשלושת הפרים של נה"מ אין מקום בהקשר, שבו נזכר בפסוק הבא פר אחד בלבד (25: 'וישחטו את הפר'). שים נא גם לב לסדר הבלתי רגיל של המילים בנה"מ. נראה שהנוסח המקורי הזכיר רק פר אחד ('בפרמשלש', בנוסח שבו טרם היו רווחים בין המילים), וגירסה זאת השתבשה בנה"מ, תוך כדי חלוקה בלתי נכונה של המילים ובתוספת אמות קריאה, ל'בפרים שלשה'.

ישעיה מה 2
נה"מ: אני לפניך אלך והדורים אישר (קרי. אושר כתיב)
מגי"א: אני לפניכה אלך והררים יאושר
נה"מ נראה תקין לכאורה לאור השימוש במטבע הלשון 'ליישר הדורים' המצוי בעברית החדשה. ברם, הצירוף המקראי מוקשה ואולי אף מוטעה, שכן אין ל'הדורים' מקבילה מתאימה בשפה העברית ובשפות הקרובות. הגירסה 'הררים', המשתקפת גם בתה"ש, הולמת היטב את ההקשר, שבו מדובר על פעולות על טבעיות שהאל מסוגל לבצע ('דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע'), והשווה גם ישעיה מ 4-3. מסתבר אפוא, שיש לגרוס 'הררים', על פי מגי"א ותה"ש, במקום 'הדורים' של נה"מ (חילוף האותיות הדומות ד/ר והוספת וי"ו כאם קריאה), גירסת נה"מ, על כן, ועמה מטבע הלשון 'ליישר הדורים', בטעות יסודם.

ב. התגליות מספקות מידע מפורט על המראה החיצוני של המגילה ועל כל ההיבטים החיצוניים של מלאכת הכתיבה. כל הטקסטים המקראיים שנמצאו במדבר יהודה נכתבו על גבי מגילות, ובעקבות בדיקתן התרחבו עתה מאוד ידיעותינו על צורת הכתיבה. נצטבר מידע רב על נושאים שונים: היקף המגילות; הממדים של היריעות ושל הטורים; הרווחים בין הטורים; שרטוט שורות; 'תליית' האותיות מתחת לשיטין; צורות שונות של כתב-יד של סופרים; מידת הדיוק שבהעתקה; כמות השגיאות, מהותן ושיטות שונות לתיקונן; צורת האותיות והדמיון בין האותיות (כולל חיבורי אותיות); הוספת אותיות ומילים בין השיטין ובשוליים; שיטות לחלוקת משנה של הטקסט (חלוקה לפרשיות); סימני סופרים, ועוד.

כל הנושאים הללו חשובים בפני עצמם, שכן הם מראים לנו כיצד נכתב נוסח המקרא ונמסר במאות האחרונות שלפנה"ס. הם גם מלמדים אותנו על מקורן של תכונות רבות של נה"מ (אותיות מנוקדות, חלוקה לפרשיות, אותיות מיוחדות, נונין הפוכות, ועוד), שהוא ענף של נוסח המקרא שהפך למרכזי ביהדות. פרטים אלה גם מסבירים את הרקע לתופעות טקסטואליות רבות שהתרחשו תוך כדי העתקת נה"מ והנוסחים האחרים. לדוגמה, עיון בצורת האותיות מגלה את הדמיון בין אותיות שקל להחליפן בטעות. במגילת המזמורים ממערה 11, למשל, כמעט ואין הבדל בין יו"ד לוי"ו. כמו כן היו האותיות כ/ב/מ דומות מאוד. אף חיבורי אותיות היו מקור לשגיאות: חיבורי האותיות עי/עו/עז היו פחות או יותר זהים מבחינת צורתם, וכולם היו דומים לאות שי"ן. מכאן נובע, למשל, החילוף הבא בנה"מ:

נחמיה יא 11: שריה בן חלקיה בן משלם
דברי הימים א ט 11: ועזריה בן חלקיה בן משלם

השוואת המגילות גם מבליטה את ההבדלים בחלוקה לפרשיות, המשקפת הבדלים בתפיסה הפרשנית. (דוגמאות נוספות הובאו אצל טוב*, תש"ן, 169-168.)

ג. המגילות העבריות מקומראן עוזרות לנו להבין בצורה טובה יותר את מהותם של שני מקורות חשובים, שהיו ידועים לפני גילוי המגילות, תה"ש והשומ'. במשך דורות רבים נהגו לשחזר גירסאות עבריות מתוך תה"ש תוך כדי תרגום חוזר של היוונית לעברית בעזרת כללי שחזור מסוימים. עתה, כשהתברר כי פעמים רבות תואמים שחזורים אלה להפליא גירסאות המצויות במגילות (במיוחד בספרי שמואל וירמיה) ניתן יתר אמון בתהליך השחזור.

כמו כן, רק כעת הובנה בצורה טובה יותר מהותו של השומ'. הוברר ללא צל של ספק, שנוסח זה בעיקרו אינו שומרוני ואף לא כיתתי אלא נוסח שהיה קיים עוד לפני שהשומרונים הכניסו בו את השינויים שלהם.

ד. באופן בלתי צפוי נמצאו במגילות גירסאות בודדות ואף קטעים שלמים, הנבדלים מיתר עדי הנוסח, והם מחזירים אותנו לשלב שקדם לתקופה של מסירת הנוסח של ספרי המקרא, הוא השלב שבו נוצרו ספרים אלה כיצירות ספרותיות. לתקופה קדומה זאת נראה לנו לשייך את ההבדלים הגדולים, שנזכרו לעיל, במגילות 4QJoha, 4QJerb,d, 4QSama, 4QJudga.

ה. הרבגוניות של מגילות המקרא שנמצאו בקומראן מראה כי במאות האחרונות שלפנה"ס היו בנמצא בארץ-ישראל עותקים רבים ושונים של המקרא. ייתכן כי הממצא מקומראן אינו משקף את הפרופורציות בין סוגי הטקסטים שהיו רווחים בארץ-ישראל, אבל בקווים כלליים משקף כנראה האוסף מקומראן את המצב בארץ-ישראל כולה. נה"מ כפי שהוא ידוע היום, וכפי שהיה בנמצא כבר בין מגילות קומראן, משקף רק אחד מענפי הנוסח של המקרא ויש להתייחס אליו בהתאם. פירוש נכון של המקרא צריך להתחשב בכל הטקסטים ובכל ענפי הנוסח.

ביבליוגרפיה

ר' ויס, 'המקרא בקומראן', בתוך: משוט במקרא, ירושלים תשל"ז, 316-221

ע' טוב, ביקורת נוסח המקרא: פרקי מבוא, ירושלים תש"ן הנ"ל, 'הטקסטים המקראיים שנמצאו במדבר-יהודה ותרומתם לביקורת נוסח המקרא', בתוך: מגילות מדבר יהודה: ארבעים שנות מחקר (ערכו מ' ברושי ואחרים), ירושלים תשנ"ב, 98-63

הנ"ל, 'אסכולת הסופרים של קומראן', עיוני מקרא ופרשנות, ג, ספר הזכרון למשה גושן-גוטשטיין (ערכו מ' בר-אשר ואחרים), רמת גן תשנ"ג, 154-135

הנ"ל, 'מגילות קומראן לאור המחקר החדש', מדעי היהדות 34 (תשנ"ד), 67-37

ש' טלמון, 'תנ"ך, נוסח', אנציקלופדיה מקראית, ח, ירושלים תשמ"ב, 641-620

י' קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים תשי"ט

רשימת הקיצורים

א. כללי

השומ' הנוסח השומרוני של התורה
מגי"א מגילת ישעיהו א = מגילת ישעיהו השלמה (1Qisaa)
מגי"ב מגילת ישעיהו ב (1QIsab)
נהיימ נוסח המסורה
נוייק נוסח קומראן
תה"ש תרגום השבעים

ב. סימון המגילות מקומראן

הסימון הלועזי כולל את הפרטים הבאים (משמאל לימין): מספר המערה שבה נמצאת המגילה ( ו- 11); Q = קימראן; קיצור של שם החיבור; מספר העותק. אם נמצא יותר מעותק אחד של אותו חיבור מסמנים אותו באות מן האלפבית האנגלי, לפי סדר גילוי המגילות. למשל,4Qdeutq פירושו טקסט מספר 17 (q היא האות ה- 17 באלפבית) של מגילת ספר דברים שנמצא במערה 4 בקומראן (דוגמה לסימון מגילה מקראית), ו- 4QTest פירושו מגילת 'העדויות' (Testimonia) ממערה 4 בקומראן (דוגמה לסימון מגילה לא מקראית). לפרטים מלאים על המגילות וסימוניהן ראה J.Fitzmyer, The Dead Sea Scrolls: Major Publications and Tools for Study, Atlanta 1990; E. Tov (ed.) with the collaboration of S. J. Pfann, Companion Volume to the Dead Sea Scrolls Edition, Leiden, 1995

ג. כתבי-עת וסדרות

DJD – Discoveries in the Judaen Desert
HSS – Harvard Semitic Studies
HTR – Harvard Theological Review
RQ – Revue de Qumran
ZAW – Zeitschrift für die Alttestamentliche Wissenschaft

כוכבון (*) אחרי שם של חוקר, הנזכר במאמר, מציין שהפרטים הביבליוגרפיים המלאים רשומים בביבליוגרפיה שבסוף המאמר.

ביבליוגרפיה:
כותר: המגילות המקראיות ממדבר יהודה
מחבר: טוב, עמנואל
שם ספר: על מגילת ספר : מאמרים על מגילות מדבר יהודה
עורכת הספר: מזור, לאה
תאריך: 1997
הוצאה לאור : י"ל מאגנס
הערות: 1. הרצאות על מגילות מדבר יהודה, האונ' העברית בירושלים, המכון למדעי היהדות. כסלו-טבת, תשנ''ו.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך