עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > עמוד הבית > עולם המקרא > אתרים במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > עמוד הבית > תקופת המלוכה > ירושלים במקרא

 
הר הזיתים | מחבר: אהרון יפה
 

עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל
חזרה3

הרכס הגדול שימש לקבורה יותר מ-3000 שנה

הר הזיתים שייך לרכס ההררי המקיף את ירושלים ממזרח לאורך כ-3.5 קילומטרים ובו שלוש פסגות בולטות: הר הצופים המתנשא לגובה 829 מטר, פסגת א-טור – בגובה 815 מטר ו"הר המשחית", שהוא הפסגה הדרומית שלו המתנשאת לגובה 747 מטר. שמו של ההר בא לו מכרמי הזיתים שכיסוהו בעבר והוא מהווה גם את הגבול בין הרי יהודה ובין המדבר.

הר הזיתים שייך לקבוצה הגדולה של "הרי קודש" בארץ-ישראל. מאז ימי קדם האמינו בני המזרח בקדושה האופפת שיאי הרים, שלהם ייחסו תכונות וכוחות מיוחדים. קבורת צדיקים וקדושים על שיאי הרים הוסיפה להרים קדושה, שימרה את הקברים והפכה אותם למקומות של עליה לרגל לאנשים רבים. הר הזיתים הוא גם מקום קדוש למוסלמים ולנוצרים, אגדות רבות על ישו ושליחיו קשורים להר והוקמו שם כנסיות רבות. המוסלמים הקימו בית קברות על צד חומת הבית המזרחית.

הר הזיתים תופס מקום נכבד במסורת ובאגדה היהודית הקשורות לירושלים. בימי הבית הראשון והשני היו שוחטים ושורפים במרומי ההר את הפרה האדומה אשר אפרה מטהר טמאים. ומלבד המשואות החגיגיות שהכריזו על ראש חודש כדי להודיע על כך לגולה, מוקמו עליו גם מחסני אספקה לבית המקדש. בירושלמי, תענית, נאמר, כי "שני ארזים היו בהר המשחה, תחת אחד מהם היו מוכרין ארבע חנויות טהורות והאחד היו מוצאין ממנו ארבעים סאה גוזלית בכל חודש וחודש".

מול המקדש

גם לאחר חורבן בית-המקדש מילא הר הזיתים תפקיד חשוב בחיים הדתיים, הציבוריים והלאומיים של עם ישראל, בארץ ובתפוצות. בהיות מרומי הר הזיתים ממוקמים נוכח בית המקדש וקודש הקודשים, נחשב ההר מעין "תחליף זמני" להר המוריה בשעה שנאסר על היהודים להיכנס לעיר.

אף-על-פי שנקבעו הלכות מפורשות שלפיהן "אין מקיימים בה [בירושלים] בתי קברות", הנה קמו בתי קברות סביב לחומות העיר בייחוד בהר הזיתים, ומסוף המאה ה-15 גם בתחתית הר הזיתים, בין קבר זכריה בנחל קדרון למעיין הגיחון.

מאחר שההלכה הקדומה אסרה את הקבורה בתוך חומות ירושלים, היו תושבי העיר בונים את קברות משפחותיהם מחוץ לחומות. קצתם בנו את קברות משפחותיהם בתוך מערות קבורה חצובות בסלע ובכוכים, ששם טמנו את גלוסקמאות יקיריהם. על מכסיהן חקקו את שמות הנפטרים וכן כתובות שונות.

לא עבר זמן רב מאז כבש דוד המלך את יבוס וקבע בה את בירת ממלכתו עד שנהיה הר הזיתים למקום קברות מרכזי לירושלים. במהלך הדורות נתקדשה במיוחד פסגתו הדרומית של הר הזיתים (באטן-אל-הוא) שזוהתה כהר המשחית. כפי שמקובל, במקום הזה הרס יאשיהו את הבמות אשר בנה המלך שלמה לכמוש, לעשתורת ולמולך (מלכים א', י"א).

בתקופת בית שני השיאו על הר הזיתים משואות שנועדו להכריז על ראשי החודשים והמועדים. המשואות נראו מעל פסגת הר סרטבה ומשם הועלו משואות שהעבירו את דבר ההכרזה הלאה ליהודי בבל. עזרו להתקדשותו של הר הזיתים מדרשי חז"ל באיכה רבתי, שלפיהם נותרה השכינה שלוש שנים ומחצה בהר הזיתים לאחר חורבן הבית וכן עתידה תחיית המתים להתחיל בהר הזיתים. מדרשים אלו הביאו יהודים רבים לרצות להיקבר בשטח ההר שבו עתידים להישמע פעמי המבשר.

בית החופשית

בין ראשוני הקברים שבשטח ההר, ובעיקר באזור נחל קדרון שלמרגלותיו,מצויים קברים עתיקים מימי בית ראשון. כן מצויות בו כמה מערות קבורה קדומות חצובות בסלע. מערה כזו, אשר פתחה פונה אל הר הבית, נקראה בפי העם בשם "בית החופשית", ובה ישב עוזיהו מלך יהודה בדד עד יום מותו מחמת הצרעת שבה לקה. בשנת 1868 גילה החוקר הירושלמי יעקב ספיר במערה הזאת כתובת באשורית שבה נחרט: "זה הקבר והנפש של אלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף ואלעזר בני כהנים מבני חזיר". כן מצויים בנחל קבר המיוחד לאבשלום, לזכריה הנביא, לחולדה הנביאה, קברי נביאים ועוד. בין הכתובות שעל הגלוסקמאות נחשפו מצויה כתובת אחת על גלוסקמא של אשה מאיטליה האומרת "בהר הזיתים מול בית המקדש", ואחת של האיש "דמן אבידן". מכתובות אלו אנו למדים כי עד ימי שלטון הביזנטים הובאו מתים יהודים מארצות רחוקות לקבורה בהר הזיתים.

בתקופה הערבית נמשכה קבורת יהודים על הר הזיתים למרות הקשיים. למן המאה ה-14, לאחר שחדלו היהודים לקבור את מתיהם בבית-הקברות שלרגלי הר הבית, לאורך החומה המזרחית, החל המנהג לקבור אותם במדרון הר הזיתים. גם חוקי הקרקעות אילצו את היהודים לחזור ולקנות קרקעות לקבורה מידי הערבים כל אימת שזו חזרה לידי השלטונות. בשנת 1782 ניסו הערבים להפקיע בכוח חלק משטח בית-הקברות שעל הר הבית.

במאה הי"ט החל בית הקברות היהודי לקבל צביון עדתי עם הקמת חלקות קבורה וחברות קדישא נפרדות לבני העדות השונות. עד שנת תרכ"ח (1868) בערך היו בתי-הקברות משותפים לכל העדות – ספרדים ואשכנזים. אחר כך נפרדו האשכנזים וקנו חלקת אדמה במעלה ההר לבית קברות מיוחד לאשכנזים. אחרי כמה שנים נפרדו הכוללים השונים וקנו חלקות מיוחדות לבני הכוללים שלהם. בשנת 1940 ייסדה הקהילה העברית של כנסת ישראל חברה-קדישא מיוחדת שקנתה חלקת אדמה במעלה ההר לבית-קברות כללי בלי הבדל עדה.

שש חלקות

החוקר זאב וילנאי חילק את ההר לשש חלקות קבורה שונות, אף כי יש כמה חלקות קבורה עתיקות וחלקות כוללים נוסף לחלוקה זו:

א. החלקה המערבית – משתרעת בין הכביש ליריחו, בין הכפר סילואן במעלה ההר ובין נחל קדרון בשיפוליו. בחלקה זו נמצאים הקברים הקדומים ביותר בהר סביב קבר זכריה. בין הקבורים בחלקה זו מצויים הרב אברהם יצחקי, הרב אברהם שלמה זלמן, רבי קלונימוס, רבי עובדיה מברטנורא, הרמב"ן, רבי יהודה החסיד, רבי חיים בן עטר ורבי מנחם מנדל משקלוב.

ב. חלקת החסידים – משתרעת במעלה בית הקברות לצד הגדר של כביש יריחו. תחילתה סמוך לקבר של "אור החיים הקדוש" – רבי חיים בן עטר. בחלקה קבורים רבנים מפורסמים כמו המקובל שלום שרעבי, הרב שלמה משה סוזון, הרב ישראל יעקב אלגאזי, הרב יעקב שאול אלישר ועוד רבים.

ג. החלקה המזרחית – משתרעת מכביש יריחו ומזרחה במעלה ההר התלול בכיוון מלון "אינטרקונטיננטל". במעלה הכביש ובגבול בית-הקברות נבנה מסגד בעל צורה בולטת. סמוך לבניין מטה המשטרה המחוזית מסתעפת דרך המובילה לתוך חלקות הקברים, בהם קברו של החוקר של א.י. לונץ.

ד. "בית העלמין הישן" – משתרע מאחורי המסגד החדש הנזכר למעלה, שממנו מתחילה הדרך הירדנית המובילה מזרחה מכביש יריחו שאותה סללו הירדנים במעלה ההר אל מלון "אינטרקונטיננטל". החלקה נרכשה בשנת 1855. מפעילה אותה "חברת קדישא הראשית והכללית ירושלים", שהיא עמותה שמחזיקה בבעלותה את גושי בית העלמין (סך הכל כ-120 דונם). רישום הקרקעות היה בעבר על שם חברי הנהלת החברה כפי שהיה נהוג בכל המוסדות היהודיים בארץ כדי להימנע מכפיפות לחוק ההקדשים המוסלמי (ואקף). מאז לא רכשה החברה קדישא שטחים נוספים אך נאלצה לבצע, כמו כל יתר חברות קדישא, עבודות לשיקום חלקות הקבורה שנהרסו וחוללו בעת הכיבוש הירדני.

האזור בבית-הקברות הקרוי "חלקת הקדושים" נקרא על שם הרוגי מאורעות תרפ"ט, ובו מצוי קבר האחים של הנהרגים בירושלים וסביבתה. לצדם קבורים אליעזר בן-יהודה ובנו איתמר. בקרבתם טמונים שלמה שילר, ה.א. זוטא, ליאו מוצקין – מראשי ההסתדרות הציונית – בוריס שץ – מייסד בצלאל – ואלכסנדר אייג – מראשוני הבוטניקאים העברים בארץ. בגוש בית-העלמין הישן, שהוא מהגדולים בהר הזיתים, נטמנו עד תש"ח, 1948, כ-18,000 מתים. בינואר 1968 נתחדשה הקבורה בחלקה זו. כאן קבורים בין השאר הרב שמואל סלנט – רבה של ירושלים – דוד ילין ואביו, יואל משה סלומון, ברטולד פייבל – ממייסדי הטכניון – פרופ' בודנהיימר, משפחת מקלף – משפחת הרמטכ"ל לשעבר שנהרגה בפרעות תרפ"ט – שני חללי המחתרת שהוצאו להורג, פיינשטיין ובראזאני, משפחת פיינברג, אמו של ארתור רופין, הרב אברהם יצחק קוק, הרב יצחק הרצוג, שושנה פרסיץ ועוד.

ה. האזור הצפוני – משתרע בין רחבת מלון "אינטרקונטיננטל" בגבול קברי הנביאים לדרך הצרה היורדת אל כביש ירושלים-יריחו. חלקו העליון של האזור הזה הוא בית קברות אשכנזי וחלקו התחתון ספרדי. במרומי ההר אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות העיר העתיקה. כאן טמונים בקבר אחים עצמות 48 לוחמי הרובע היהודי שנפלו בקרבות תש"ח והובאו אחר-כך לקבר ישראל בהר הזיתים.

ו. חלקת הספרדים – משתרעת בשיפולי ההר לצד כביש יריחו. בחלקה זו קבורים רבנים מפורסמים ובהם: הרב ידידיה רפאל אבולעפיה, הרב מאיר רפאל פאנציל, הרב יקיר גירון, הרב יהודה אלקלעי, הרב דוד בן שמעון ורבי גרשון קיטובר.

חורבן ההר

הקדושה שייחסו היהודים, המוסלמים והנוצרים לא מנעה את החורבן הגדול שנגרם לבית-הקברות ולמצבותיו שחוללו מ-1948 ועד 1967, שנת שחרור ירושלים – בידי השלטונות הירדניים והתושבים המוסלמים.

כבר הנוסע רבי בנימין מטודלה שביקר בארץ בשנת 1173, בימי שלטון הצלבנים, מתאר ביקור בהר הזיתים וכותב: "אבל בני אדום (הצלבנים) הורסים בו הקברים ובונים מהם בתיהם מן האבנים". הקונסול הבריטי בירושלים פין מספר בספרו "זכרונות" כי "באמצעות החכם באשי, היהודים משלמים קיצבה מיוחדת לפלחים מכפר השילוח שלא יהרסו הקברים בהר הזיתים".

בעשרים שנות השלטון הירדני חובל בית-הקברות, ורבות ממצבותיו נלקחו והשתמשו בהן כחומרי בניין. בזמן בניית בית-המלון "אינטרקונטיננטל" נסלל כביש בשטח בית-הקברות וההרס היה גדול. גם המחנות והמתקנים הצבאיים במרחבי ירושלים הוקמו בין היתר ממצבות שהובאו מבית-הקברות. לפי ההערכה, ניזוקו מתוך 50 אלף מצבות בבית-הקברות כ-38 אלף.

עם איחודה של ירושלים ב-1967 הותקנו מחדש המצבות ובית-הקברות שופץ. מאז היה בית-הקברות למקום קבורה לבני ירושלים, וכן לאישי ציבור ואנשי רוח, בהם ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג, ולאחרונה ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שנטמן ליד רעייתו עליזה, סמוך לקבר עולי הגרדום.

ביבליוגרפיה:
כותר: הר הזיתים
מחבר: יפה, אהרון
תאריך: אוגוסט 1992 , גליון 104
שם כתב עת: עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל
הוצאה לאור : יד יצחק בן-צבי
בעלי זכויות: יד יצחק בן-צבי
הערות: 1. כתב העת עת-מול יצא בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן עד לשנת 1998. החל משנת 1999 ההוצאה לאור הינה יד יצחק בן צבי.