עמוד הבית > חוק וחברה במקרא

תקציר
בכור לאב הוא ראשון הנולדים לאב. במקרים של ריבוי נשים ושל נישואין עם גרושה או אלמנה יש מצב שבו הבכור לאב אינו הבכור לאם. במקרא רשימות היחס ודיני הירושה מתיחסים לבכור האב.

 
בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא | מחבר: גרשון ברין
 

החברה לחקר המקרא בישראל

המושג בכור מציין את ראשון הנולדים, אלא שאפשר לקבוע את עובדת הבכורה גם בייחס לאם היולדת וגם בייחס לאב המוליד. והנה במשפחה מונוגמית רגילה כשזה ילדם הראשון של בני הזוג, הרי ברור שהוא בכור לשניהם ושאר הבנים לכשיוולדו יהיו בנים "פשוטים" (כמונח התלמודי לסתם בן – ב"ב יג, ע"א, ועוד) בייחס לבכור זה.

במה דברים אמורים: בתנאים רגילים וטבעיים של משפחה מונוגמית, כלומר, שאלו נישואיו הראשונים של הבעל ואף נישואיה הראשונים של האשה. בכל אותם כתובים במקרא, המקיימים תנאים אלו, אזי הבכורות הנזכרים בהם הם בכורות לשני הוריהם – בכור לאם ובכור לאב כאחד.

שאלת האבחנה בין בכור לאב ובכור לאם מתעוררת במצבי נישואין שונים, שלפיהם לא יהיה בכור לאב בהכרח גם בכור לאם (ולהיפך). במשטר נישואין מונוגמי מתעוררת השאלה משום אפשרות הנישואין עם גרושה או אלמנה, שהיו להן ילדים מנישואיהן הקודמים. והיא אף תתעורר במקרה של נישואין עם אשה, שכבר ילדה מחוץ לנישואין. בכל המקרים הללו יש אפשרות, שבכור לאב לא יהיה גם בכור פטר-רחם. באותה מידה אפשר לתאר מצבי נישואין במשטר מונוגמי שבהם יוולד פטר-רחם, ועם זאת לא יהא הוא בכור האב, משום שלזה כבר ילדים מנשים קודמות, כגון מנישואי גרוש או אלמן עם בתולה.

צורת הנישואין הפוליגמית מעוררת ביתר-שאת את שאלת זיהויו של הבכור באשר כל-אחת מנשות הבעל עשויה ללדת בכור לבעלה. ולמעשה נראה, שכל השאלה מתעוררת באופן מעשי סביב עניין ריבוי הנשים; אם כי כאמור לעיל, היא עשויה לצוץ גם בהקשרי נישואין שונים מזה.1 ועדיין לא קבענו מי מכלל הבכורות לאמותיהם נחשב גם בכור לאב.

האבחנה בין סוגי הבכורות יש לה חשיבות רבה לגבי עניינים שונים. בדין הירושה למשל, זכות החלק העודף שמורה לבכור לאב2 דווקא. וכנגד זאת בדין קדושת הבכורות ופדיונם, הקובע הוא פטר-רחם, כלומר בכור לאם.

ברוב העניינים, שנזכר בהם בכור במקרא הריהו מן הסתם בכור לאב, וזאת משום טיב הטקסטים שבהם נזכרו הבכורות. בדרך כלל אלו הן תעודות העוסקות ביחוסי המשפחה: בין שהן תעודות יוחסין ממש ובין שהן קטעי רשימות, המשובצים בתוך סיפורים שונים. זה הכלל: כשנזכר בכור בהקשר של המשפט ה"אזרחי", הריהו בכור בהקשר של המשפט ה"אזרחי", הריהו בכור לאב. ואילו בכור לאם מופיע רק בהקשרים מועטים מסויימים – בענייני קדושה ועוד.

יש לציין, שרק בן אחד מכל בני האב יכונה בכור לאב, ולא כן בכור לאם, שמבחינה עקרונית כמה וכמה מבכורות נשותיו של בעל אחד עשויים היו להיות מכונים כך.

אשר לזהותו של בכור לאב במשטר נישואין פוליגמי, יש לשער, שמדובר בראשון בני אב מאחת מנשותיו. אולם נראה, שבפועל ממש היו קשיים בנידון זה: א. משום הבדלים במעמד החברתי של הנשים השונות של בעל אחד, כגון פלגשים, שפחות וכד' בצד נשים גבירות. במקרה כזה הבכור עשוי להיות בכור אחת מן הנשים הגבירות למרות שלא היה ראשון בני האב. ב. משום אהבה יתרה של הבעל לאחת מנשותיו, שתתבטא בבחירת בנה להיות בעל זכויות הבכורה. אשר לעניין זה הרי דין מפורש – דברים כ"א, טו-יז – אוסר להעדיף את מי שאינו בכור על פני הבכור. ועל אחת כמה וכמה, שאין הוא מסכים למינויו של בן מאוחר להיות בכור לאב.

מן העובדה, שהמקורות הרשמיים – בעיקר רשימות יחס – כוללים את הקביעה על הבכור, ברור, שההכרעה בין בכורות נשותיו השונות של הבעל כבר נעשתה, והרשימה משקפת את ההחלטה.

במכילתא דר' ישמעאל [פרשת בא, יג-לעניין שמות י"ב, ל: "אין בית אשר אין בו מת" – על מכת בכורות] מצוייה הגדרה של בכור לאב בכך שנאמר שם: "והם לא היו יודעים שנשותיהם חשודות על העריות וכולן בכורים מרווקים אחרים". והשווה רש"י לב"מ סא, ע"א על עשרה רווקים, שבאו על מצריה אחת וכל הצאצאים הם בגדר בכורות: "שהן בכורות של אביהן" (וכן גם בפירושו לשמות י"ב, ל: "וכל אחד בכור לאביו"). והשווה תנחומא בובר כו, ע"ב "וכן אשה שהיתה נשואה לחמש (כך!) אנשים והיו להן מהן חמש (!) בכורות" (וכן פסיקתא רבתי, פרשה ז' – ויהי בחצי הלילה: "וכולן בכורי אנשים"3 (=היינו, בכור לאב).

ברור, שבכל המקורות הנ"ל הוצגה בדרך קיצונית שיטת בכור לאב. קיצונית – משום שהדגמה זו היא משיטת נישואין מעין פוליאנדרית, היינו, שלאשה אחת "בעלים" רבים4, ונמצא, ששני לאם ושלישי לאם וכו' נחשבים לגבי אבותיהם כבכורות5, ואין אנו דנים בסוג זה של בכור לאב. אלא, כמובן, במבנה נישואין, שלפיו הבעל הוא אחד, ואותו הבעל הוא הנושא אשה אחת או מספר נשים.

לחלקים נוספים של המאמר:
בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא (פריט זה)
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור לאם במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : הלשונות המשמשים לציון בכור אב במקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : בכור האב במשפחה הפוליגמית בספרות המקרא
בכור לאם ובכור לאב במקרא : שאלת בכור לאב בספרות המזרח

הערות שוליים:

  1. על מערכת האפשרויות של נישואין, המעמידות סוגים שונים של בכורות ר' במשנה בכורות פרק שמיני. והשווה גם משנת רבי אליעזר, פרק י"ט, עמ' 342-341. ועוד מקורות. על פוליגמיה והשפעתה על מבנה המשפחה, שאלות הירושה וכו' ר' נויפלד. Ancient Hebrew Marriage Laws, Laws, London 1944 1944, pp. 120-121 (ושם ספרות). והשווה 261-2 H. S. Maine, Ancient Law, London 1931. pp. 2-261 על מידת תפוצתה של הפוליגמיה בישראל ר' י' ליוור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', עמ' 585; והשווה פלק, שם, ערך נישואין, עמ' 858.
  2. ההפרדה בין בכור האב ובכור האם קיימת בכמה וכמה חברות פוליגמיות וגם אצלם החשיבות הגדולה ביותר היא לבכור האב. ר' H. N. Granqvist, Birth and Childhood among the Arabs, Helsingfors 1947. p. 212, n 38.
  3. כך במהדורת בובר סד, ע"ב. בפסיקתא שבהוצאת איש-שלום הגירסה: בכורים אנשים. ואותו כתוב – שמות י"ב, ל – משמש במדרש אחר יסוד להגדרה עקרונית של בכור לאם. בתנחומא בובר כו, ע"ב בא פתרונו של הכתוב הנ"ל על ידי שימוש בהגדרה של בכור לאם במצורף להגדרת בכור לאב: "כיצד מצרי נושא חמש נשים וכו' וכן אשה שהיתה נשואה לחמש (כך!) אנשים" וכו' וכו'. הגדרה כפולה אתה מוצא בפסיקתא דרב כהנא פרק ז': "בכורי נשים... בכורי אנשים". והשווה משנת רבי אלעזר, שבמצרים הוכו כל סוגי הבכורות, אבל בגלל זימת המצריים הוכרו רק בכורות האשה. וכן בדומה מדרש הגדול בא יב, ל"ג (עמ' רי"א).
  4. לעניין שיטת נישואין זו (שלא היתה קיימת בישראל) ר' א"ש הרשברג, לחקר המשפחה הקדומה בישראל, התקופה כ"ח (תרצ"ו), עמ' 348.
  5. אלא שתמונה דומה (היינו ששלישי לאם ישמש כבכור לאב) אפשרית גם במשטר הנישואין המקובל. ר' למשל דברי רס"ג ספר ירושות (פאריס תרנ"ז) עמ' 14: "אם היה בכור לאביו אף על פי שהיו לאמו כמה ילדים מן אנשים רבים אין משגיחים על זה". ור' לשון הרמב"ם הלכות נחלות ב, 9 באותו עניין. והשווה גם J. D. Michaelis, Commentaries on the Laws of Moses, vol. London 1814, pp.498-449.
ביבליוגרפיה:
כותר: בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא
מחבר: ברין, גרשון
שם ספר: ספר בן-ציון לוריא : מחקרים במקרא ובתולדות ישראל : מוגשים לו במלאת לו שבעים שנה
תאריך: 1979
הוצאה לאור : קרית ספר; החברה לחקר המקרא בישראל
בעלי זכויות: קרית ספר
הערות: 1. בשיתוף עם המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך