עמוד הבית > ממצרים לכנען > משהעמוד הבית > ממצרים לכנען > יציאת מצרים


 
המיילדות העבריות: עיבוד של גליונות נחמה להוראת הנושא | מחברת: מרלה פרנקל
 

מתוך גיליונות תשי"א ותשכ"ט

מבוא

בשמות פרק א (ח-כב) מתוארת התכנית השיטתית להשמדת עם שיזם המלך החדש שקם על מצרים. שלבי ההשמדה (העולים בהדרגה בשקיפותם) כוללים תעמולה שהיא היפותטית לגמרי: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו..." ( פס' י); עבודה פיזית מפרכת: "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבדה בשדה... " (פס' יד); וגֵזרה מפורשת לרצח הבנים הזכרים: "בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו..." (פס' טז). אך כמו השלבים הראשונים של תכניתו, המלך מתקשה לבצע גם את השלב הזה לשביעת רצונו. זאת מכיוון ש"המיילדות העבריות" אינן סרות למרותו. אדרבה, הן יראות את האלוהים, ומתוך כך "ותחיין את הילדים" (פס' יז).

על מי נכפתה המשימה הנוראה של השמדת התינוקות? מי היא "שפרה" ומי זאת "פועה"? האם פנה המלך לנשים עבריות וסמך על כניעתן המוחלטת לשלטונו האכזרי? או אולי פנה דווקא לנשים מצריות (המיילדות את העבריות) בציפייה ברורה לנאמנות גמורה? אם כן, כיצד יש להבין את הביטוי "מילדות עבריות"?

סביב זהותן של המיילדות, נוצר שיח פרשני רב שנים, ונחמה פורשת אותו לפנינו בכמה גיליונות. על פניה, הסוגיה מצטיירת כסוגיה תחבירית בלבד (האם הביטוי "מילדות עבריות" מורכב משם ותואר או מנושא ומושא?) אך לשיטתה של נחמה לפנינו סוגיה ערכית ומשמעותית המעוררת אסוציאציות מן ההיסטוריה הלא רחוקה של עם ישראל ומציבה נורמות לכלל האנושות.

יחידה א' – שמותיהן של המיילדות

למעט הרשימה המפורטת של בני יעקב היורדים למצרים ושמותיהן של שתי המיילדות, הפרק הראשון בספר "שמות" דווקא ממעט להזכיר שמות. כך גם פרק ב, למעט שמו של משה שניתן לו על ידי "בת פרעה", נזכרים רק "איש מבית לוי" (עמרם); "אשה מבת לוי" (יוכבד) בפסוק א; "אחותו" (מרים) פס' ד, "בת פרעה" ששמה הפרטי לא נמסר לנו. עובדה זו של העדר שמות השחקנים הראשיים בעלילה, הניע את הפרשנים לראות משמעות מיוחדת בשמותיהן של המיילדות.

אברבנאל (ספרד 1437 – 1508)

הענין כך הוא, שהיה מנהג במצרים שהיו באות שתים מילדות לעמוד שם על כל אשה שהייתה יולדת ואחת מהן היה עסקה בהוצאת הולד ובשכלולו ולכן נקראת "שפרה" על שם שמשפירה את הולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים ובקולות ובתפילות, ולכן נקרא "פועה" מלשון (ישעיה מ"ב) "כיולדת אפעה". ואמר שדבר פרעה למילדות העבריות" רצונות לומר: לכולנה,... וציוה זה, כולן היו נחלקות לשתי אומנויות ההם. וזהו אמרו: "אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה".

1. האם לדעת אברבנאל, השמות של המיילדות מייצגים שתי נשים בלבד או שמות של קבוצות של נשים? נמקו.
2. לפי דעתכם, מדוע אברבנאל מפרש כך?
3. מה היה תפקידה של כל אחת מהמיילדות?

שאלותיה של נחמה:
א. מהו הקושי שאותו מנסה אברבנאל לתרץ בדרך זו?
ב. התוכלו ליישב קושי זה בדרך אחרת?

סיכום:
אברבנאל ראה בשני השמות, שפרה ופועה, שמות של קבוצות נשים שמלאכתן ("אומנויות") היא לסייע ללידה. הקבוצה הראשונה אחראית לטפל ברך הנולד ושמה של הקבוצה הוא "שפרה", בעוד הקבוצה השנייה אחראית לטפל ביולדת בשעת הלידה והיא נקראת "פועה" (כמו ההבחנה היום בין אחות הפגייה ובין אחות חדר לידה). עבור אברבנאל, לא ייתכן ששתי נשים לבדן טיפלו בכמות גדולה כל כך של יולדות. לדעתו, השמות הם קבוצתיים ואין לזהות אותם עם שתי נשים הנושאות את השמות הללו.

רש"י (צרפת 1040 – 1105)

ד"ה שפרה: זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד.
ד"ה פועה: זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה.

1. מה משותף לפירושו של רש"י ולפירושו של אברבנאל בעניין שמות המיילדות?
2. מהו שונה בין שני הפירושים?

שאלתה של נחמה:
מה ראה רש"י להביא כאן את דברי המדרש המזהה את המיילדות עם נשים ידועות לנו מן המקרא, והלא אין דרך רש"י להביא דברי המדרש (ומדרשים של זיהויי אישים בכלל) אלא אם כן מצא קושי בפסוק האומר "דרשני"?

סיכום:
שני הפרשנים מפרשים את השמות של המיילדות בדרך אחת. פירוש השם הראשון, שפרה, שמטפלת ברך שזה נולד. פירוש השם השני, פועה, שמטפלת דרך קולות העידוד שהיא משמיעה. אך אצל אברבנאל הכוונה דווקא ליולדת, ואצל רש"י הכוונה לתינוק עצמו.
הבדל מהותי יותר הוא בהבנת השמות כשמות קיבוציים או כשמות של יחידים. כאמור, אצל אברבנאל מדובר בשמות קיבוציים של מיילדות, כאשר לכל קבוצה, תחום טיפול שונה. לעומת זאת, רש"י רואה בשמות המיילדות שמות של נשים יחידות, המטפלות, כל אחת מהן, באישה היולדת.

יחידה ב' – עבריות או מצריות? (חברות ביודנראט או חסידות אומות העולם?)

ביחידה זו נחמה פורשת לפנינו רשימה ארוכה של שמונה מפרשים, הדנים בזהותן של המיילדות מהיבט נוסף. לא בשמותיהן הפרטיים אלא בזהותן בכלל. המפרשים שואלים, לאיזו אומה השתייכו אותן נשים שהפרו את הצו המלכותי? הכינוי "מילדות עבריות" (פס' טו) מתפרש לשני כיוונים, המאירים את הסיפור בספר שמות באור עכשווי.

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה: (שמות א טו)

יוסף בן מתתיהו (המכונה גם יוספוס פלביוס, פרשן יהודי הלניסטי, 100-38)

אחד האצטגנינים – אנשים שמוכשרים להגיד עתידות – הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להיולד איש בישראל שישפיל את מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במדותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציוה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמילדות מצריות תשגחנה שעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן היתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו, ואילו את אלו שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הולד, ציוה להרוג עם כל המשפחה, אולם אין בכוחו של שום איש להפר את עצת אלוהים, ואפילו יחבל אלפי תחבולות. כי אותו הנער שניבא עליו האצטגנין הלך וגדל בצנעה מפני משמר המלך. (קדמוניות היהודים ספר שני ט)

1. איך מבין יוסף בן מתתיהו את הביטוי "מילדות העבריות"? הסבירו.
2. על סמך מה הוא סבור כך?

סוטה י"א

רב ושמואל. חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מאן דאמר "אשה ובתה" – יוכבד ומרים; מאן דאמר "כלה וחמותה" – יוכבד ואלישבע.

1. האם חכמי התלמוד במסכת סוטה מסכימים עם פירושו של יוסף בן מתתיהו?
2. לפניכם עוד שישה פירושים. חלק אותם לשתי קבוצות. אלה המפרשים כמו יוסף בן מתתיהו, ואלה המפרשים כמו חכמי התלמוד.

מדרש תדשא פרק כ"א

ועוד שני נשים חסידות גיורות מבין הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת-פרעה, רחב, רות, יעל.

רש"י (צרפת 1040 – 1105)

ד"ה שפרה: זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד.
ד"ה פועה: זו מרים, על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה.

רשב"ם (צרפת 1080 – 1160)

ד"ה למילדות העבריות: למילדות שהם העבריות.

אמרי נעם (ר' יעקב ד'אילישקאש המאה הי"ד)

מצאתי ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג היהודים. וגם הם - היאך הודו לדבריו, והא אמרינן: בכל יעבוד ואל ייהרג חוץ מע"ז גילוי עריות ושפיכת דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות את האלוקים", אף על פי שלא היו מתיראות מלכתחילה בגויותן. ואם לא כן (=דאם לא מצריות היו) מאי רבותייהו? ומאי יראה היה זה? פשיטא. ואף על פי שפרעה נתן להם שוחד, לא רצו לקבל.

אברבנאל (ספרד 1437 – 1508)

ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל נשים מצריות מילדות את העבריות, רצונו לומר, עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר "בילדכן את העברית" (פס'טז).

ארנולד בוגומיל אהרליך (רוסיה – נו יורק, 1848 – 1919)

ד"ה למילדות העבריות: לנשים המצריות.

סיכום:

את הביטוי "מילדות עבריות", אפשר להבין בשתי דרכים: א) המיילדות את העבריות. ב) המיילדות שהן עבריות. במקרה הראשון, הנושא הוא המיילדות, והמושא הוא העבריות. במקרה השני, הביטוי מורכב משם - המיילדות, ומתואר - העבריות.
לכל פירוש יש השלכות. לפי הפירוש הראשון, מדובר בנשים מצריות שסיכנו את חייהן וגילו נכונות לעמוד לצדם של העשוקים. נשים אלו היו למעשה חסידות אומות העולם הראשונות בהיסטוריה של עמנו. לפי הפירוש השני, פרעה ניצֵל דווקא את הנשים העבריות שהכירו את היולדות, ובכך הבטיח את ביצוע תכניתו. מעין יודנראט שפעל בקרב מחנות העבודה של מצרים העתיקה.

מתוך שמונת המפרשים שמביאה נחמה, חמישה סבורים שהמיילדות היו מצריות, ורק שלושה סבורים שהן היו עבריות. נחמה תומכת בצורה נחרצת בדעת הראשונים, וביחידה הבאה היא מביאה אסמכתות מן הכתוב על מנת לחזק את עמדתה שאכן היו נשים מצריות המורדות במלכות.

יחידה ג

ותראן המילדות את האלהים... (שמות ב יז)

עיין במקראות הבאים וענה על השאלות הבאות:
- בראשית כ, יא
- בראשית מב, יח
- דברים כה, יח

1. מה משותף לכל המקראות האלה?
2. כיצד אפשר להבין את המושג "יראת אלוהים" לאור המקראות הנ"ל?

על כך כותבת נחמה במקום אחר:

ויושם לב לכך, שבכל המקומות אשר בהם הנכרי (וביניהם יוסף המשחק תפקיד של נכרי) ישובח, על כי יש בלבו יראת אלקים או יגונה על כי איננה בו, בכל אותם מקומות "יראת אלהים" מתבטאת בהתנגדות אל בן עם אחר, אל בן המיעוט. כי יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלקים בלב או אין. לכן גם בגלל הביטוי הזה "ותיראנה המיילדות את האלקים" נראה, שעדיף הפירוש האומר: מצריות היו. אך לא רק מטעם זה. ...יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות – דווקא בסמוך לפסוק יג המראה את מצרים (הממלכה והעם) ברשעותם – כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי. ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית, וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים. (עיונים בספר שמות, עמ'33)

יחידה ד'

ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים: (שמות א, יז)

שמות רבא א', יט

ותחיין את הילדים" - וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר שאליהן, אין אנו יודעים שקיימו את הילדים?
יש קילוס בתוך קילוס: לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא עוד הוסיפו לעשות עמהן טובות; יש מהן שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהן של עשירות ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן; הוא שכתוב "ותחיין את הילדים".

1. למה סבורים חז"ל שהמילים "ותחיין את הילדים" הן מילים "מיותרות"?
2. לדעת חז"ל, כיצד פעלו המיילדות?

ראב"ע (ספרד 1089 – 1164)

ד"ה ותחיין: בכל כוחן, יותר ממשפט הראשון, כי מה היה צורך להאריך?

1. האם גם ראב"ע סבור שמילים אלה מיותרות?
2. עמוד על המשותף והשונה בפירושיהם של חז"ל וראב"ע.

ביבליוגרפיה:
כותר: המיילדות העבריות: עיבוד של גליונות נחמה להוראת הנושא
מחברת: פרנקל, מרלה
שם פרסום מקורי: גליונות נחמה מעובדים להוראה
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך