עמוד הבית > נבואה > ישעיה


 
נבואת ישעיהו – ישעיהו ב' 5-1 | מחברת: רבקה בן חורין
 

ישראל. משרד החינוך

מומלץ ללמד את הפרק לאחר ישעיהו א'. הנרטיב המוצג כאן מסתמך על לימוד קודם של פרק זה.

הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה' (ישעיהו ב' 5-1).

מתי אמורה להתרחש אותה אַחֲרִית הַיָּמִים שהנבואה עוסקת בה? האם מדובר במציאות פנטסטית שמעבר לחיי העולם או בתאריך יעד עתידי בתוך גבולות המציאות המוכרת?

בספר בראשית פגשנו ביעקב מסדר את המחנות לקראת הפגישה עם אחיו: וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים (בראשית ל"ג 2). אם לכך הכוונה במילה "אחרית", אזי מדובר בימים האחרונים שיבואו, הימים שהם בסוף כל הימים האחרים, כלומר – בעתיד הרחוק1.

בעוד שבפרק הקודם הנביא דיבר על הראליה העכשווית ברחובות ירושלים, כעת הוא עובר לדבר על אוטופיה עתידית רחוקה. מבטו של הנביא מופנה אל רגע עתידי שבו יקבלו כל העמים את עליונותו ומשפטו של ה', וכל הסכסוכים עלי אדמות יבואו על פתרונם.

האם הנביא ישעיהו תלוש מהמציאות?

בישעיהו א' קראנו על מציאות קשה בירושלים, הן מבחינה דתית הן מבחינה ביטחונית: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם (ישעיהו א' 23-21). והנה, מיד בהמשך, בפרק ב', הנביא (או העורך שמיקם את הנבואות זו אחר זו) עובר לדבר על מה שיקרה בעתיד הרחוק ומציג תמונה חיובית ואוטופית של המציאות בירושלים2. איך קורה המעבר החד הזה? מדוע הנביא מתרחק ומתעלם בדבריו מהמציאות שבה הוא חי? כיצד הוא מסוגל לצפות לעתיד האופטימי שהוא מתאר – מתוך מציאות קשה כל כך?

מה בין חיי ההווה לחזון העתיד?

אחד הכלים של נאום רטורי מוצלח הוא שימוש במוכר – והיפוך משמעותו. היפוך מעין זה אפשר למצוא בנבואה שלפנינו: וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה (ישעיהו ב' 4). בדבריו אלו קורא הנביא לעם להפוך את כלי המלחמה לכלי עבודה חקלאיים. פסוק יפה ודורש שלום זה יוצר מציאות הפוכה מן המציאות השוררת בעת מלחמה ומתוארת בספר יואל: קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים (יואל ד' 10-9). אין ביכולתנו לדעת אם הכיר הנביא את הפסוק מנבואת יואל, אך נראה שאת תהליך הפיכת כלי העבודה לכלי נשק, הכיר, והוא משתמש בו לצרכיו – בהפיכת התהליך על פיו. קריאת הקרב הופכת בפי הנביא ישעיהו לקריאת שלום, וכך הוא מחבר את המציאות שבה הוא חי למציאות שאליה הוא שואף.

כשם שהנביא הופך את קריאת הקרב לקריאת שלום, כך הוא משנה גם את דמותם של העולים לרגל לשמוע את דבר ה'. תיאור העלייה לרגל לשמיעת דבר ה' משמש בפי הנביא מעין הדהוד נוסף אל הידע התרבותי המוכר לו ולסובבים אותו – מעמד מתן תורה. האירוע המפורסם מקבל כאן פנים חדשות. עד כה הכרנו ברית של ה' עִם ישראל בלבד. בברית שנכרתה בין עם ישראל לאלוהים חויב העם להאמין בה' ולשמוע למצוותיו, ובתמורה הבטיח ה' לדאוג לעם ולהגן עליו. בנבואה שלפנינו מתואר מצב שבו עתידים הגויים להכיר בחוכמת דרכיו של ה'; הם ינהרו אל הר הבית, ושם ישמעו את דבר ה' ויעברו "קורס מזורז" בהלכות ה', יעמדו לפניו למשפט ויניחו את כלי נשקם.

מה מחדש הנביא במעמד מתן התורה העתידי?

האירוע המתואר בפרקנו נושק בנקודות רבות לאירוע מתן תורה לבני ישראל במדבר, שני המעמדות מתקיימים על הר. האחד אמנם נמצא בירושלים, והשני במדבר – אך שני ההרים נקראים באותו שם – הַר ה'3, כינוי שניתן בתנ"ך לשני הרים בלבד: להר סיני, שעליו ניתנה התורה לבני ישראל במדבר, ולהר שעליו נעקד יצחק, המוזכר בספר דברי הימים כהר בירושלים שעליו נבנה בית המקדש.

שני המעמדות מתקיימים על הר הנושא את אותו השם – הַר ה'. אשר לתוכן המעמד, בשני ההקשרים מדובר במתן תורה. האחד מיועד לבני ישראל ומתרחש ביוזמת ה' (שמות י"ט), ואילו השני מיועד לכל העמים ומתרחש ביוזמתם (ישעיה ב').

מתן תורה בהר סיני מלווה בקול גדול ומאיים: ...וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה... וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה'... וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד (שמות י"ט 18-16). עם ישראל מגיע לאחר מסע ארוך אל ההר, על פי רצונו של ה'. רק למשה מותר לעלות אל ההר; כל אדם אחר שיתקרב אל ההר מתחייב בנפשו – לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי (שם 23). מתן התורה נעשה במדבר, בשטח ציבורי, ויחד עם זאת הוא מיועד לעם ישראל בלבד.

בפרקנו מתואר אירוע של מתן תורה שקט ורגוע: הר ה' יהיה נָכוֹן, מוצק, יציב (המילה נָכוֹן מופיעה במשמעות זו במל"א ב' 45, תהלים צ"ג 2-1). כל החפץ יעלה בהר ויקבל את התורה. זהו מתן תורה אוניברסאלי, והעמים חפצים לעלות בהר מיוזמתם: וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'. במעמד זה כל אחד יכול להיות כמשה ולעלות אל ההר, מתן התורה מתרחש בלב ארץ ישראל, והארץ נעשית מקור התורה.

אם מעמידים את הבריתות אחת מול השנייה, רואים שמדובר בסוגי מעמד שונים לחלוטין: בסיני ניתנה התורה באופן פרטיקולרי, לעם ישראל, והמעמד נעשה ברצונו וביוזמתו של האל. לעומת זאת, מתן התורה בירושלים הוא מתן תורה אוניברסאלי, והוא מתקיים ביוזמתם של העמים וברצונם. נוסף על כך, בעוד מעמד מתן התורה לבני ישראל היה אירוע עז רושם ומלא יראה ונעשה על פי רצונו וביוזמתו של ה' – הסיטואציה בעבור העמים מתוארת כנינוחה, נעימה ומזמינה, ונעשית על פי רצונם שלהם.

"לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'" – המשך או החלפה של ברית סיני?

האם הנבואה על אחרית הימים מלמדת שבעתיד ה' לא יזדקק עוד לעם ישראל כעם שומרי מצוותיו הנבחר, או שמה מדובר בהליכת הגויים בדרכי האל בעקבות עם ישראל? מיקום מתן התורה השני אינו מבטל בהכרח את מתן התורה הראשון, אלא משאיר את האפשרות למרכזיותו של עם ישראל במתן התורה העתידני, בכך שיקיים את מעמד מתן התורה בירושלים, בשטח ישראל, ולא במדבר. אך האם עם ישראל עצמו, ולא רק אדמתו, יהיה בעל תפקיד במתן התורה של אחרית הימים?

האם לעם ישראל יש מעמד כעם סגולה בחזון אחרית הימים?

זוהי בדיוק השאלה שהנביא מעוניין לעורר בלב העם. הנביא בונה את דבריו כך שיצרו עניין והקשבה בעם. תחילת דבריו נשמעת לעם כחזון אופטימי: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, כלומר – ירושלים עתידה להיות מקום מרכזי וחשוב, וחשיבותה מודגשת בתיאור נהר האנשים העומדים להגיע אליה: וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל... וההפתעה טמונה בסוף המשפט: לא בני ישראל ינהרו אל ההר, כי אם כָּל הַגּוֹיִם. האם לנצח יהיה עם ישראל עם סגולה יחיד ונבחר, או שהוא עתיד להיעלם במציאות האוטופית השוויונית שבה כולם יעבדו את ה'? הנביא מתאר את קריאת העמים – לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', והוא מבקש להשמיע לעם, שהוא אינו העם היחיד העשוי לשמוע את דבר ה' וללכת בעקבותיו. באחרית הימים עומד אלוהים לקיים משפט צדק, ובו הוא עתיד לשפוט בין העמים: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים. אלוהים ישפוט את כל העמים בדרך שווה. התמונה המצטיירת היא אוניברסאלית ושוויונית. מיקום מתן התורה האוניברסאלי הוא אמנם בירושלים, אך לא די בכך בכדי להבטיח את עתיד העם כבעל זכות ראשונים על הקשר עם ה'.

הנביא מציג לעם מעמד תורה אלטרנטיבי, ובכך מציב סימן שאלה לגבי מקומו של עם ישראל בהשוואה לשאר האומות ביחסיהם עם אלוהים. האם יהיה לעם ישראל תפקיד מיוחד או שההסדר בין העם לאלוהיו עומד להתמסמס לאור המציאות החדשה?

מדוע הנביא מדלג מענייני השעה בירושלים לעתיד הרחוק והפנטסטי?

תשובה על שאלה זו אפשר למצוא בפס' 5: בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. פסוק זה מופרד מחלקה הראשון של הנבואה על ידי פרשה סגורה, אך קשור אליה באופן הדוק. בתחילת הפרק העמים אומרים: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'. מנגד, פס' 5 מסתיים עם הקריאה בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה. הגויים נוהרים אל הר ה', ואילו בית יעקב נקרא ללכת באור ה'. לאחר נבואה שלמה העוסקת במעשי הגויים, הנביא קורא לישראל, ולהם בלבד, ללכת באור ה'. קריאתו של הנביא לעם ישראל מוצבת כנגד קריאת העמים ונותנת לה מענה עכשווי: אמנם בעתיד העמים כולם ילכו באור ה', ואולם לפי שעה זהו תפקידנו שלנו.

הקריאה בדברי ישעיהו אל העם, לחזור וללכת באור ה', סוגרת מעגל. בפרק א' הנביא דיבר על המציאות הקשה שבה העם נמצא, הן מבחינה פיזית הן מבחינה חברתית. בפתיחת פרק ב' הנביא עובר לדבר על עתיד אוטופי ורחוק. החזרה אל המציאות כרוכה בהצעת הפתרון המעשי למצבו של העם: לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. כלומר – על העם לבחור את תפקידו במציאות העכשווית, ובחירתו תקבע את תפקידו בעתיד הרחוק. האם במציאות העתידנית יהיה מקום מיוחד שמור לעם ישראל בירושלים? זאת יקבע רק העם. הנביא קורא לעם לעלות בהר בעוד מועד ולהקדים את העמים, היכולים להתייצב לשמוע את דבר ה' – עִם ישראל או בלעדיו.

בית יעקב לכו ונלכה

בתקופת העלייה הראשונה אומצה קריאתו של ישעיהו לעם בפס' 5 על ידי תנועת ביל"ו, שראתה את עצמה כתנועה המובילה את שיבת עם ישראל לארצו. שם התנועה בנוי מראשי התיבות של הפסוק בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה (אם כי חסר, וכנראה לא במקרה, את שתי המילים החותמות – בְּאוֹר ה'). קריאה דומה לקריאתו של הנביא מופיעה בשיר שחיבר יחיאל מיכל פינס, "חושו אחים", המתאר את אופי פעולתם של חברי תנועת ביל"ו:

חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ!

נָרִימָה פְּעָמֵינוּ!

טוּשׂוּ, אַחִים, טוּשׂוּ,

לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ! [...]

שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה

אֶל עִירֵנוּ הַחֲמוּדָה

כִּי עַל כַּנְפֵי יוֹנָה

נַעֲלֶה הָרֵי יְהוּדָה!

בעוד שבפרקנו הקריאה בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה מופיעה כמענה לקריאת העמים – לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', בשיר של פינס קריאתם של העולים מופיעה כתשובה וכפתרון לצרותיהם של ישראל בגולה:

אַל נָא פְתָאִים תִּתְלוֹצָצוּ!

אַל נָא בָנִים שְׁוֹכְחֵי אֵם

פֶּן בָּכֶם, אוֹי, יִפְרֹצוּ

צוֹרְרֵינוּ, צוֹרְרֵי שֵׁם [...]

אנשי התנועה אימצו אל לבם את קריאת הנביא, ובכך היו חלק מהקמתה המחודשת של מדינה שתהיה בית לעם היהודי. ואולי חשבו שבמעשיהם יובילו את הבאים אחריהם להר ה'?

ביבליוגרפיה

  • י' פלג, "שתי קריאות בחזון אחרית הימים (ישעיה ב' 5-2, מיכה ג' 5-1)" (עורכת שרה יפת), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ, תש"ע, ירושלים, עמ' 50-27.

  • מ' סיסטר, "והיה באחרית הימים (ישעיה ב' 5-1)", ספר שילה, 1960, ת"א, עמ' 132-117.

  • י' זקוביץ, "מתן תורה בירושלים (ישעיה ב' 5-2), משמיע שלום מבשר טוב – שבעה פרקי חזון לשלום ירושלים", חיפה, תשס"ד, עמ' 145-166.

הערות שוליים:

  1. מופעים נוספים של הביטוי "אחרית הימים": בראשית מ"ט 1, דברים ד' 30, ירמיהו כ"ג 20, מ"ח 47, מ"ט 39, הושע ג' 5.
  2. יש חוקרים הטוענים שלא ישעיהו כתב את הנבואה (Gray 1912, p44). על שיקולי מיקומה של הנבואה כתב (Childs (2001, pp 32-33. במאמר זה אבקש להצביע על מקומה המתאים של הנבואה ועל קשר בין הפרקים, בין שכך הציב אותם ישעיהו עצמו ובין שעורך יצר מלאכת מחשבת זו.
  3. ראו את מופעיו של הביטוי בבראשית כ"ב 14, במדבר י' 33, דברי הימים ב' ג' 1.

ביבליוגרפיה:
כותר: נבואת ישעיהו – ישעיהו ב' 5-1
מחברת: בן חורין, רבקה
שם פרסום מקורי: מאמרים דדקטיים על פי תוכנית הלימודים במקרא (תשע"ג)
תאריך: 2012
הוצאה לאור : ישראל. משרד החינוך
בעלי זכויות: ישראל. משרד החינוך
הערות: 1. פותח על ידי הפיקוח על הוראת המקרא, אגף מורשת, המזכירות הפדגוגית , משרד החינוך.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך