עמוד הבית > תקופת המלוכה > דוד


 
שמואל ב' יח': דוד המלך או דוד האב | מחברות: סיגל שטרק; נעמי גרשון
 

ישראל. משרד החינוך

לקריאת המאמר בגרסת word לחצו כאן

קריאת שמ"ב י"ח מעלה תהיות לגבי דמותו של דוד ותפקודו כמלך וכאב. בפרק זה דוד עומד בפני אחת הדילמות הקשות בתקופת מלכותו: דיכוי מרד שבראשו עומד בנו אבשלום.

במאמר זה ננסה להתחקות אחר הדילמה בה ניצב דוד בהיותו בעל שני תפקידים: מלך ואב. כיצד הוא מתמודד ברגעים המאלצים אותו להכריע בין השניים, וכיצד חשב שניתן לנהוג "לאט" באבשלום ומהם המניעים המובילים את דוד לאמירתו המרכזית המניעה את כל הדמויות בפרק: לְאַט-לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם (פסוק 5). נרצה לבחון את השפעת התנהלותו על צבא לוחמיו וכן לעמוד על עמדת המספר כלפי פקודת דוד.

האם התכוון דוד לצאת למלחמה נגד אבשלום?

ההתרחשות נפתחת עם הצעתו של דוד לעמו ועם הצגת דיאלוג מפורט בינו לבין העם: יָצֹא אֵצֵא גַּם-אֲנִי עִמָּכֶם (פס' 2). ואילו העם עונה לו: לֹא תֵצֵא כִּי אִם-נֹס נָנוּס לֹא-יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם-יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא-יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי-עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים וְעַתָּה טוֹב כִּי-תִהְיֶה-לָּנוּ מֵעִיר לעזוֹר (פס' 3). העם רוצה להגן על מלכו ולשמור עליו ולכן לא מוכן שהוא ייצא למלחמה, פן יקרה לו רע.

יציאה לקרב בעולם העתיק הייתה בעבור המלך ותחת פיקודו. עם מות המלך – מסתיים הקרב. דוגמא לכך ניתן לראות בסיפור מות אחאב במל"א כ"ב 29 – 36, ובהוראה שנותן מלך ארם לחייליו:

וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת-שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר-לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת-קָטֹן וְאֶת-גָּדוֹל כִּי אִם-אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ.

דוד, שבתחילה נראה כאילו התכוון לצאת למלחמה נענה לעם ונכנע באופן מידי לבקשתו: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה (פס' 4). המלך החזק שואל, כביכול, את עצת העם ומיד מסכים לעמדתם. האם כאב שדואג וחרד לחיי בנו ולשלומו דוד נכנע בקלות רבה מדי לרצון העם? ובכלל לאיזה צורך הכריז דוד יָצֹא אֵצֵא גַּם-אֲנִי עִמָּכֶם? נראה כי אין בהכרזה זו אלא כדי לקבל את התנגדות העם ולהיעתר לה.

נראה, כי בתחילת הפרק, דוד נוהג כמלך: הוא פעיל, יוזם ומתפקד. יחד עם זאת, הוא אינו יכול להתעלם מרגשותיו כאב ומהעובדה שהוא עומד לצאת למלחמה נגד בנו. כיצד יש לנהוג באבשלום: כאויב או כבן המלך? האם ניתן להביסו מבלי להורגו? דוד נכנע בקלות לדרישת עמו כי רצה להימנע מעימות חזיתי מול בנו. העם פתר עבורו את הבעיה המוסרית והרגשית בה היה נתון.

דוד נישאר מאחור, אך שולח את ראשי הצבא בדרישה אחת: לְאַט-לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם.

מה פשר פקודתו של דוד?

עיון בצוו של דוד ובהתנהגות חייליו ושליחיו מלמד כי דוד הקשה מאד במסריו על חייליו. דרך העיצוב הספרותי שוב עולה הדילמה העיקרית של הסיפור: כיצד יש לנהוג באבשלום?

דוד הוא מלך ואילו כינויו של אבשלום בצו שציווה דוד הוא נער. הצו ניתן קבל עם ועדה: וְכָל-הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-הַשָּׂרִים עַל-דְּבַר אַבְשָׁלוֹם (פס' 5). מהו היחס שדוד מצפה מקציניו וחייליו כלפי אבשלום?

למעשה דרישתו לְאַט-לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם היא דרישה בלתי אפשרית המשתקת ומבלבלת את המפקדים והחיילים. לאור העובדה כי ניצחון במלחמה יושג עם מות המלך, דוד למעשה נותן הוראה לצאת לקרב מבלי להשיג את היעד הסופי.

ניזכר כיצד תיאר דוד את אבשלום ה"נער" כשהתקרב לירושלים: וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל-עֲבָדָיו אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא-תִהְיֶה-לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן-יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת-הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי-חָרֶב (שמ"א ט"ו 14).

לאור התיאור של דוד את אבשלום, הפקודה הנוכחית של דוד, מייצרת שיתוק ופאסיביות הן שלו עצמו והן של הצבא ומפקדיו. ניתן להבין את דוד האב שאינו יוצא לקרב, אולם הפקודה לצאת לקרב, מבלי לנסות להרוג את מפקד צבא האויב, מחולל המרד, ששכב עם נשות המלך על גג הארמון, שברור כי לו הוא היה מנצח היה הורג את כל נאמני דוד – פקודה זו ללא ספק פוגעת ברוח הלחימה. המשך הסיפור יוכיח טענה זו.

אבשלום תלוי חסר אונים בשערו על האלה – כיצד ינהגו חיילי דוד ומפקדי צבאו בסיטואציה זו?

העם שמע את הציווי של דוד ויצא למלחמה ביער אפרים. תוצאות המלחמה קשות - עם ישראל (כך מכונים תומכי אבשלום) ניגף לפני אנשי דוד. המספר עובר מפירוט תוצאות המלחמה אל הסצנה המרכזית של הפרק - אבשלום הרכוב על פרדו, בזמן מנוסתו מאנשי דוד, נתלה על שובך האלה ונתון בין שמים וארץ. התיאור הוא תיאור אירוני, שלא מתאים להדרו של בן מלך - וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו עָבָר. (פס' 9). שערו היפה של אבשלום, שפיאר אותו ומשך את העם ואף את אביו אל יופיו, הפך למוקש. אבשלום נתון בחוסר אונים לחסדיו של חיילי דוד. מה הם יעשו? הלוא הם קיבלו את צו המלך: לְאַט-לִי לַנַּעַר, אולם מפקד צבא האויב לפניהם. בכל מלחמה "נורמלית" משמעות הריגתו היא ניצחון ומניעת שפיכות דמים נוספת.

מטרת המלחמה היא להביא לסיום המרד; וסיומו, פירושו הריגת העומד בראשו, הלוא הוא "הנער אבשלום". זוהי דילמה שבמרכזה הכרעת המלחמה וניצחון, כפי שמצופה, או שמירה על בן המלך ובכך לא יובטח לממלכה שקט.

אִישׁ אֶחָד (פס' 10) ראה את אבשלום התלוי על האלה וסיפר ליואב. המתח עולה. מה יחליט יואב לעשות?

ליואב ההחלטה ברורה וחד משמעית: יש להרוג את אבשלום בכל מחיר, הוא אינו בדילמה: וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא-הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת (פס'11) הוא גער באיש ושואל מדוע לא הרג את אבשלום. כדי לעודד אותו לעשות כן הציע לו פרס כספי והעלאה בדרגה. נשים לב כיצד פשט הבלבול וחוסר רוח הלחימה בצבא בשל אותה פקודה של דוד. מפקד (יואב) צריך לשכנע חייל (איש אחד) לבצע את משימתו, ואף לשלם לו בעבורה, כשבכל קרב אחר משמעות ביצוע המשימה שיואב מטיל על החייל היא צל"ש, הפסקת ההרג וניצחון.

מה הניע את יואב להרוג את אבשלום? האם אינו זוכר את צוו של המלך?

יואב, תיפקד כאיש מלחמה, הנאמן לממלכה ולדוד. הוא ראה בהכרעת המלחמה ובהמשך השקט של קיום הממלכה את העיקר. הוא הבין את מה שדוד עיוור אליו - המרד יימשך ומלחמת האחים תתארך או תתחדש, כל עוד אבשלום חי. כשאבשלום מסכן את יציבות הממלכה, חובה להיפטר ממנו. יואב עשה הכול על מנת להפסיק את מלחמת האחים. יואב התגלה בכל פעולותיו כלוחם למען יציבות הממלכה, גם אם מדובר בהפרה בוטה של פקודות המלך. ואכן טרח המספר להצדיק את המהלך של יואב בהערתו בסוף פס' 16: וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי-חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת-הָעָם.

מדוע האריך המספר בשיח שבין החייל האלמוני לבין יואב?

האִישׁ אֶחָד המבשר ליואב על כך שאבשלום תלוי בשערו על עץ האלה (פס' 18), מסרב לשלוח ידו בבן המלך בגלל הצו שציווה המלך. הוא מפרט מיהם האנשים ששמעו במפורש את הצו: אֹתְךָ וְאֶת-אֲבִישַׁי וְאֶת-אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ-מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם (שם 12). הוא אף מזכיר ליואב מהו ייחוסו של אותו ראש מורדים התלוי בעץ : לֹא-אֶשְׁלַח יָדִי אֶל-בֶּן-הַמֶּלֶךְ, והוא מסביר את פחדו מפני המלך דוד: דָּבָר לֹא-יִכָּחֵד מִן-הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד. (שם פס' 13).

לשם מה שיח ארוך זה?

התנהגותו של החייל והדיאלוג הארוך עם יואב מלמדים כי דוד בלבל את נתיניו. נשים לב מה מתרחש בצבא – חייל מדבר בחוצפה אל מפקדו בשל פקודה בלתי סבירה ממפקד גבוה יותר – המלך. החייל אף חושש שאם אמנם יהרוג את מפקד צבא האויב – אבשלום המורד במלכו – לא יקבל גיבוי ממפקדו. הוא ייענש ויואב יעמוד מנגד. איזו רוח לחימה נוצרה בצבא דוד בעקבות פקודתו?!

גם התנהגות השליחים בהמשך מאששת את העובדה כי מסריו של דוד היו בלתי סבירים.

איך וכיצד להודיע לדוד על מותו של אבשלום, כאויב או כבן? האם זוהי בשורה טובה או רעה?

אחימעץ בן צדוק ביקש לרוץ ולבשר למלך שה' הציל אותו מיד אויביו, כלומר שאויבו נוצח, במחשבה כי זוהי בשורה טובה. ראיית אבשלום כאויב, היא הדרך ההגיונית והישרה להבין את מאורעות הקרב. מות אבשלום קיצר את המלחמה וחסך חיי אדם הן לכוחות דוד והן לאחיהם ממחנה אבשלום. לא פלא, אם כך, שאחימעץ בטוח שהוא מבשר בשורה טובה. יואב מבין את מורכבות הסיטואציה ומעדיף שלא אחימעץ, בנו של צדוק הכוהן, ימסור בשורה זו. הוא שולח את הכושי להגיד למלך את שאירע. התעקשותו של אחימעץ לבשר לדוד מדגישה חזור והדגש את המבוכה שיצרה פקודת דוד ואת חוסר ההתחשבות וחוסר ההיגיון של עמדת המלך מנקודת מבטם של אנשיו.

המקרא מתאר 'תחרות' בין אחימעץ בן יהונתן ובין הכושי מי יהיה הראשון שיודיע לדוד על תוצאות המלחמה. דומה שתחרות זו באה ללמד, שבעיני החיילים הידיעה אמורה לשמח את דוד. אמנם הכול שמעו את פקודתו שלא לפגוע באבשלום, אך איש לא העלה על דעתו שדוד יקבל קשה כל כך את בשורת הניצחון הגדול. דרך הודעתו של אחימעץ מוכיחה את מחשבתו: כשהוא מגיע אל דוד הוא נוקט בסדר פעולות הפוך מן המקובל: וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה. סדר זה נועד להרגיע את דוד: תחילה, הוא מודיע באופן כללי "שלום", ורק לאחר מכן נפנה לסדר הפעולות הרגיל, שתחילתו בהשתחוות למלך.

דוד אכן הצליח לשבש את הדעת. שליחיו, ואפילו הנאמן שבהם - אחימעץ בן צדוק, הבין שתוצאות הקרב חיוביות. ברוב רגישותו טעותו תתברר לו במהרה.

לאיזו בשורה דוד מצפה?

דוד יושב בשער העיר ומצפה לבשורות. האם הוא דואג לשלומו ולשלום ממלכתו או שהוא דואג לשלום בנו?

הצופה שעל השער ראה את הרץ המבשר וקרא לדוד, היושב בין שני השערים. דוד הניח שבשורה טובה בפיו. לא רק משום שמדובר באחימעץ, אלא משום שבשלב זה הוא נראה לבדו – אין אנשים נוספים שמשמעות הדבר – מנוסה ותבוסה. המלך נרגע, אפוא; אחימעץ יביא בשורה טובה, שמשמעותה מבחינת דוד - הכרעת המלחמה בד בבד עם ביצוע הצו לְאַט-לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם (שמ"ב י"ח 5). אחימעץ קורא למלך: שָׁלוֹם (28) הבשורה שבפיו אכן טובה: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-נָשְׂאוּ אֶת-יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, ויאמר המלך: שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם? (29).

פסוקים אלה טומנים בחובם את מערכת היחסים הסבוכה של הסיפור- דוד מלך/אב לבן סורר, בנו אבשלום- נער/ אויב. משפט זה מעלה את הדילמה של הפרק ומבליט אותה כשיא המתח. וכמובן המילה המנחה שָׁלוֹם שבמקרה של דוד, משמעותה מורכבת ומתחכמת. כך גם ניסה המספר להציג את חפותו בפרקים קודמים : כאשר דוד "ברך לשלום" או שלח אנשים "בשלום, בסופו של דבר הם מתו (נבל הכרמלי - שמו"א כ"ה 5-6, אבנר בן נר - שמו"ב ג' 21-22, אוריה החיתי - שמו"ב י"א 7). המילה שָׁלוֹם רומזת לתוצאות ההפוכות. אולי מוסווית כאן אירוניה וביקורת רמוזה כלפי דוד. הוא ששילח אנשים "בשלום" אל מותם, מקבל עתה בשורה קשה של "שלום" על מות בנו.

מתגובת דוד לבשורתו מבין אחימעץ באחת את מלוא מורכבות העניין. יואב אמנם הזהירו אבל הוא לא יכול היה להבין שהבשורה שבפיו תהיה רעה וקשה. אחימעץ מגמגם עתה מול המלך ומתחמק מהשאלה. אך מיד מגיע הכושי ומבשר למלך אדונו כִּי-שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל-הַקָּמִים עָלֶיךָ (שם 31). דוד לא מרפה, הוא דורש תשובה ספציפית: הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם (פס' 32). ויאמר הכושי: יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר-קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה. (שם 32). הנער // אויבי המלך // הקמים עליך לרעה. הכושי עושה הקבלה בין הדמויות הללו ובכך בעצם חוזר ומדגיש בפני הקורא שדרישת דוד לצאת למלחמה ולהכריע אותה, בד בבד עם הצו לְאַט-לִי לַנַּעַר (פס' 5) היא בלתי אפשרית. הנער (גוף שלישי, ולא אבשלום), הוא אויב והוא מבקש הרעה ולכן כך התייחסו אליו לוחמיו של דוד.

סיכום - דוד אינו נוהג כמלך

ניתן לסכם ולומר כי מתוך הפרק עולה דילמה מרכזית: יציאה למלחמת אחים, שיש להכריעה, אולם בראש מחנה האויב עומד בנו של דוד המלך - אבשלום. מה דוד באמת רוצה שיקרה בקרב?

דוד נכנע בקלות לרצון העם ולא יצא לקרב מול בנו. העם פתר לדוד את הקושי הרגשי בו היה נתון: האם לצאת בראש הצבא כמלך או כאב שדואג לשלום בנו או להישאר מאחור. דוד מצטייר כמי שהעדיף להימנע מלצאת למלחמה ולהפקיד את הקרב בידי עבדו הנאמן יואב בן צרויה שעמד בראש הצבא. בחירתו ביואב ובאבישי מלמדת על הכוונה והידיעה של דוד, שיש להכניע את אבשלום. אולם דוד הוסיף על כך משאלה כאב, משאלה שגרמה לבלבול ולרוח לחימה רפה ומפוררת – לא להרוג את מפקד צבא האויב. הפקודה לא לנגוע במפקד צבא האויב היא פקודה בלתי אפשרית.

הסיפור מציג את דוד כאב שדואג לבנו הנרקיסיסט, האכזר והמורד, מתעלם מתפקידו כמפקד צבא ומוכן להוציא פקודה מזיקה ובלתי הגיונית שעלולה לעלות במחיר חיי אנשיו, כמו גם חיי אנשיו של אבשלום.

ביבליוגרפיה

  • בזק אמנון, פרק י"ח (2) / הבשורה על מות אבשלום, תש"ע, בית המדרש הוירטואלי.

ביבליוגרפיה:
כותר: שמואל ב' יח': דוד המלך או דוד האב
מחברות: שטרק, סיגל ; גרשון, נעמי
שם פרסום מקורי: מאמרים דדקטיים על פי תוכנית הלימודים במקרא (תשע"ג)
תאריך: 2012
הוצאה לאור : ישראל. משרד החינוך
בעלי זכויות: ישראל. משרד החינוך
הערות: 1. פותח על ידי הפיקוח על הוראת המקרא, אגף מורשת, המזכירות הפדגוגית , משרד החינוך.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך