עמוד הבית > נבואה > נביאי בית שני

תקציר
יש לבחין בין הנבואה המקראית לבין הנבואה האפוקליטית. הנבואה המקראית בניגוד לנבואה האפוקליפטית פונה באופן ישיר אל שעליו היא רוצה להשפיע
ואינה מושפעת מסגנון ההתנבאות ההלניסטי.

 
מתי פסקה הנבואה? (חלק ד) | מחבר: אפרים א. אורבך
 

י"ל מאגנס

עד כה פסחנו - וזה מתוך כוונה מסויימת - על אותו חלק מהספרות החיצונית הידוע לנו כאפוקליפטית או חזיונית. ספרים אלה, אשר בחלקם חוברו בימי הבית השני ובחלקם סמוך לחורבנו, האם אין לראות בהם ספרי נבואה וחזון? וישנם באמת חוקרים נוצרים וגם יהודים שרצו לראות במחברי הספרים האלה את יורשיהם של הנביאים הקדמונים(40). לדעתם, הפרושים ותורתם, המדגישה בעיקר את שמירת המצוות ואת קיום החוקים, הם שחנקו את רוח הנבואה החפשית המתבטאת כביכול בספרים האפוקליפטיים והכריחו את מחבריהם למצוא להם מנוס ומפלט בצורה הפסידואפיגרפית (=כתיבה "המתחפשת" לטקסט קדום יותר או של מחבר אחר). ברם, על טענות אלה כבר השיבו ואמרו(41), כי שליחי אלהים מעולם לא ביקשו רשות להגיד את מה שהיה להם לומר. דווקא הצורה הפסידואפיגרפית היא הנותנת שאין לראות במחברי חנוך, צוואות השבטים, ספרי הסיבילות וכו' את יורשיהם של הנביאים. לו הרגישו את דבר ה' כאש עצורה בעצמותיהם, לו היו שומעים את קול ה' המדבר אליהם, וודאי שהיו משמיעים אותו כשם שהשמיעוהו קודמיהם. הנבואה האמיתית מצטיינת בראש ובעיקר בפנייתה הישירה לאלה אשר עליהם בכוונתה להשפיע. היא מוכיחה ומייסרת, זועמת ומתווכחת, נושאי דברה עושים מעשים המעוררים תמהון, אולם בכל אלה המגע הישר בין הנביא לבין העם או העדה הוא המכריע. אין לתאר נביא נסתר השולח את מגילתו או את כתביו להפצה בציבור. בנידון זה דומים נביאי יוספוס ואף יוחנן הטובל וישו לטיפוס הישן, לא כן מחברי חנוך, היובלות, ברוך וכו'. הם אינם נראים; חזונם, פרי דמיונם הספקולטיבי, מוגש לנו אך ורק כיצירה ספרותית. אין כאן לא דבר ה' ולא נאום ה' ואף לא "המראה אשר ראיתי". הגדת העתידות ואשר תבואנה היתה רק חלק אחד בפעולתם של הנביאים אשר עיקר עניינם היה ההווה ובקורתו, הדרכת העם לדעת את ה' ולהגיד לאדם מה טוב, לעומת זאת הפך חזון העתיד לעיקר בספרות האפוקליפטית ובמובן זה התרחקה מתורתם של הנביאים הקדמונים. השאלה איננה, לדעתי, למה ספרים אלה לא הוכנסו לכה"ק (=כתבי הקודש), אלא למה מצא לו ספר כדניאל מקום ביניהם, העובדא שלא צירפו אותו לחלק הנביאים(42) אלא לכתובים היא בכל אופן מאלפת.

כעת נבין את כוונת המאמר האומר כי הנבואה נפסקה עם הופעתו של אלכסנדר הגדול על אדמת ישראל. עם תום מלכות פרס נחתמו ספרי הנבואה, ספריהם האחרונים של הנביאים הם חגי זכריה ומלאכי. שלושתם ניבאו עוד בימי מלכי פרס והיו מראשוני אנשי כנסת הגדולה. את תורתם וסמכותם מסרו לבאים אחריהם שראו את אחד מתפקידיהם העיקריים באספת דברי הנביאים וסידורם, עם בואו של אלכסנדר מתקרבת לקיצה פעולת אנשי כנסת הגדולה, חתימת אוסף ספרי הנביאים ורוב רובם של הכתובים. תנאי הזמן גם גרמו להחשת החתימה. המעבר משלטון פרסי ליווני שינה את אופי הישוב בארץ ואת תנאי חייו. התקופה הפרסית היתה לישוב תקופת "עם לבדד ישכון". עם הופעתם של היוונים התחילו לחדור נימוסיהם (=מנהגיהם וחוקיהם) והשקפותיהם במדה שלא ידענו אותה בימי השלטון הקודם. ארץ יהודה שוב הפכה לנושא ההתחרות בין ממשלת הצפון והדרום, היא הוצאה מהתבודדותה והועמדה מחדש על הבמה ההיסטורית הכללית, ורוחות חדשות, מצויות ושאינן מצויות, החלו מנשבות בה. הגיע זמן החתימה. השאיפה לחתום נבעה לא רק מתוך ההכרה כי "אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה" (תהלים עד ט) וכי אין עוד דברים הראויים להצטרף לדברי הקדמונים, אלא גם מתוך הבחנת הסכנה כי עלולים עכשיו לחדור רעיונות והשקפות מבחוץ, להתעטף באיצטלא מקובלת ולגרום לטשטוש הירושה הגדולה. ראשית שלטון היונים וימיהם האחרונים של אנשי כנסת הגדולה הם ימי חתימתה של הנבואה הספרותית. מלאכי הוא אחרון הנביאים. אולם אספת דבריהם וקביעת מקומם בכתבי הקודש נגמרה לפי המסורת שהבאנו בימי אלכסנדר וכפי שכבר אמרנו אין בין מסורת זו לביז חברתה האומרת כי עם מותו של מלאכי נסתלקה הנבואה ולא כלום.


הערות:
40) עי' צ'רלס בהוצ' האנגלית של הספרים החיצונים, 1912 ח"ב עמ' 163 ובהקדמה להוצאתו של ס' חנוך, שירר ח"ג עמ' 262 הע' 38 ובספריו השונים של מוריץ פרידלנרר.
41) עי' בעיקר הרפורד, Talmud and Apocrypha עמ' 187 ובהרצאתו היפה The effect of the Fall of Jerusalem upon the character of the Pharisses עמ' 7, ועי' גם Büchsel עמ' 57.
42) חז"ל לא חשבו את דניאל לנביא, עי' סנהדרין צג ב, ב"ר פ"ד א', כשם שלא נקרא נביא ביחזקאל יד יד וכה ג. לעומת זאת ניכרת לדניאל חשיבות מיוחדת כנביא אצל יוספוס, ר' קדמוניות י יא ז (ועי' לעיל הע' 4) הוא נקרא נביא במרקוס יג יד, מתי כד כז ונרשם ברשימת הנביאים בס' Vitae Prophetarum (הוצ. שרמן Propheten u. Apostellegenden 1901) עמ' 98, ורוב אבות הכנסיה נוהגים לקראו נביא בספריהם. מעניין כי במאמר הנמצא בתנ"ך כ"י פריס ובסוף ספר הנביאים של בן אשר ובמחברת התיגאן שבאוכספורד נאמר: "ואלו הנביאים שנתנבאו בבבל בירידתן מירושלים חגי זכריה ומלאכי ודניאל, כל נביאי ישראל מן משה רבנו איש האלהים ראש הנביאים ואבי הסופרים עד דניאל ומלאכי מאה ושבעה עשר מכאן ואילך ולחתום חזון ונביא מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים" (אבן ספיר ח"ב עמ' קכ"ז, ועל רשימות הנביאים ומספרם עוד נשוב לדון ב"ה במק"א).



לקריאת חלקו הקודם של המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק ג'
לקריאת המשך המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק ה'

ביבליוגרפיה:
כותר: מתי פסקה הנבואה? (חלק ד)
מחבר: אורבך, אפרים א.
שם ספר: מיקראה בחקר המקרא : ליקוטי ''תרביץ'' א
מחבר: ויינפלד, משה
תאריך: 1979
הוצאה לאור : י"ל מאגנס
בעלי זכויות: י"ל מאגנס
הערות: 1. ליקט המאמרים: משה וינפלד.
2. משה וינפלד הוא גם מחברם של חלק מהמאמרים.
הערות לפריט זה:

1. זהו חלק ד של המאמר.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך