עמוד הבית > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראיתעמוד הבית > עולם המקרא > אתרים במקרא

תקציר
תאור הממצא הארכיאולוגי הנוגע לאדומים וביחוד מקדש שהתגלה בחורבת קיטמית. מהממצא אפשר ללמוד על תרבותם החומרית והפולחנית של האדומים וכן על כך שלאחר חורבן יהודה הם חדרו לנגב והתישבו בו.

 
שעירי אדום | מחבר: יצחק בית אריה
 

עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל

מעט אנו יודעים על אדום, מקדש שנתגלה בחורבת קיטמית מעיד כי בנפול ממלכת יהודה חדרו האדומים לנגב והתיישבו שם

ממלכת אדום השתרעה בשטח ההררי מול הערבה, מקצהו הדרומי של ים המלח ועד ים סוף. אדום היתה כבר ממלכה במאה ה-13 לפני הספירה. הסכסוכים והמאבקים הצבאיים הרבים בין יהודה לאדום הולידו איבה עמוקה המשתקפת במקומות רבים במקרא עד שהיחסים בין יהודה ואדום הפכו לסמל של איבה ושינאה. מאז כיבושה של אדום על ידי דוד, נערכו נגדה מסעות מלחמה אחדים ומדי פעם הצליחה אדום להשתחרר מעולה של יהודה. יש ידיעות במקרא על פשיטות שערכה אדום לשטחי יהודה כמו למשל בימי אחז: "ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי". יש להניח שאחד ממניעי הסיכסוך בין שתי הממלכות היה שאיפותיהן לשלוט על דרכי המסחר והדרכים לים סוף ולים התיכון. וכך היו ישראל ויהודה משתלטים מדי פעם על אדום ולעתים פשטו בני אדום ביהודה וכבשו שטחים שונים ממנה, ביניהם אילת.
אנו חסרים חומר וידיעות על תרבותה החומרית של הממלכה ועל תרבותה הכתובה, אבל המחקר הארכיאולוגי הצליח לחשוף כמה עובדות המאפשרות לשחזר חלק מחייה של אדום. בערד התגלו אוסטרקונים מהם אפשר ללמוד שאדום איימה בסוף ימי בית ראשון על גבולה הדרומי של ממלכת יהודה. ישנם חוקרים הגורסים שאדום השתתפה עם הכוחות הבבלים שכבשו את ממלכת יהודה בשנת 586 לפני הספירה.
אדום נזכרת פעמים אחדות בתעודות אשוריות מן המאות ה-8 וה-7 לפני הספירה: בימי אדד ניררי ה-3 (810-783), תגלת פלאסר ה-3 (745-727), סרגון השני (במסע של שנת 712), סנחריב(701), אסרחדון ואשור בניפל, ויש בהזכרות אלה ביטוי למעמדה החשוב של אדום באזור. אתרים אדומיים נחשפו ע"י החוקרים ק. בנט בבוצירה, בטווילאן ובאום אל-ביארה אשר בעבר הירדן, ועל-יד גליק בשכבה הרביעית בתל חליפה.
הקראמיקה האדומית מצטיינת בטיבה, בריבוי הצורות שלה ובאמנות מגוונת של עיטורי צבע. אך אין ידיעות רבות על ערכי תרבות אחרים כמו כתב, שפה, אמנות ופולחן שכן אלה נתגלו אך מעט בחפירות ובסקרים שנערכו בארץ אדום.

קשרים בין הממלכות

בישובי ממלכת יהודה בנגב המזרחי והמערבי נתגלו עקבות אדום, בעיקר שברי כלי אדומיים המעידים על קשרים מסויימים בין שתי הממלכות. באוסטרקון שנמצא בערד מצווה מפקד המצודה לשלוח תגבורת לרמת נגב "פן תבוא אדום שמה", אוסטריקון זה ממחיש היטב את הסכנה האדומית. עדות חדשה לנוכחות אדומית בנגב יהודה התגלתה לאחרונה בחורבת עוזה, מצודת גבול במזרח הנגב, שם נמצא אוסטרקון אדומי שלם הנושא אופי ממלכתי, הראשון מסוגו שנמצא עד-כה. תכנו מעיד שנכתב על-ידי פקיד ממלכתי אדומי גבוה ונשלח אם למפקד מצודת עוזה שהיה לפי תוכן האוסטרקון גם הוא אדומי, או לבעל סמכות גבוהה אחר (אדומי) שהיה לו קשר עם מצודת עוזה. המכתב כתוב בכתב אדומי ובו מוזכר גם שמו של האל האדומי הראשי – קוס.
בשנת 1979 גילתה חוליית סקר שעמדתי בראשה, אשר פעלה מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב, מקדש אדומי, בחורבת קיטמית, כעשרה קילומטר מדרום לתל-ערד, קיומו של המקדש מוכיח שהאיזור היה נתון בסוף המאה ה-7 ובראשית המאה ה-6 – תקופת כיבוש ממלכת יהודה על-ידי בבל – בידי האדומים שהתיישבו בישובים שנעזבו על-ידי תושבי יהודה הנסוגים מפני מלחמה.
בין השנים 1984-1986 נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות מטעם המכון שחשפו את המקדש וכלים שונים וחשובים בתוכו.

האתר וממצאיו

האתר, ששמו ניתן לו כשם ואדי סמוך שוכן בראשה של גבעה שטוחה וארוכה בשוליים המזרחיים של בקעת ערד, בין היישובים הקדומים של ממלכת יהודה בנגב המזרחי. מבני האתר משתרעים על שטח של כ-2 דונם והוא עורר מיד תשומת לב בגלל שפע הקראמיקה הברזלית שהיתה מפוזרת על-פני השטח ואיתה עשרות רבות של שברי צלמיות טין ותבליטים שאינם מוכרים משום מקום אחר.
רק ב-1984 עלה בידינו להתחיל בחפירות. עד-כה נערכו 8 עונות קצרות בנות שבוע כל אחת אך לחשיפתו הגמורה טרם הגענו. אפילו כך כבר ברור שזהו מקדש המורכב משני מכלולי מבנים ומתחמים, ועוד שתי גדרות אבן. מכלול אחד, העיקרי בין השניים, נחפר עד תומו. יש בו מבנה אבן מחולק לשלושה חדרים ובניצב לפתחיהם הרחבים בנויות במות צרות דמויות קיר. צמוד לו מדרום מצוי מתחם מגודר ובמרכזו במה נמוכה. מדרום-מזרח מצוי מתחם נוסף שבו אגן מטוייח ומזבח אבן.
על פני הסלע של מתחם הבמה נחשף ריכוז גדול של צלמיות חרס ושל כני פולחן. לרוב הצלמיות יש משטחי הדבקה אל הכנים, וחלקם היה מוצב על "מדפי" חרס שבלטו מן הכנים. בחלק העליון של כנים אחדים קבועים פני אדם בעלי זקנים שכוירו בתבליט, ובחלק התיכון ידיים האוחזות בחפצים שונים. כפות ידיים אחדות הן בגודל טבעי.

שלוש קרניים לאלה

לציון מיוחד ראויה צלמית אלה בעלת שלוש קרניים, שנתגלתה במקום. הפסל עשוי חרס והקרניים שעליו הן כתרה האלוהי. אפשר וזו האלה שלה הוקדש המתחם וכלי הקודש שנמצאו בו שימשו לפולחנה. כן נתגלה באתר ספינקס שפניו פני אדם מעוטר בזקן. מספרם של הכנים נושאי הדמויות שבמתחם הבמה נאמד בעשרים. כמו-כן נמצאו במתחם הבמה קובעות שבדפנותיהן תלויים רמונים מחרס. בקובעת אחת מובחנים שרידיהם של שבעה רמונים. יש לציין שכמעט כל הכנים והצלמיות היו מעוטרים בצבעים אדום ושחור. לבד מאלה נחשפו כשלושים כנים חלקים שלרובם חורים בחלקם העליון או התחתון. בין החפצים והאלמנטים הפולחניים יש לציין שברים של מזבחוני חרס וחותם אבן שחקוקה בו דמות נושאת ידה לברכה כלפי גרם שמיימי וצמוד למבנה השני שחשיפתו טרם הושלמה, נתגלתה מצבה שחזיתה מרוצפת בלוחות אבן.

סעודות הקרבן

הריכוז הגדול של חפצי הפולחן במתחם הבמה מראה שבמקום זה נערכו הטקסים הפולחניים של המקדש ואילו במבנה נערכו סעודות הקרבן, כפי שאפשר ללמוד מכמות האפר הגדולה שהצטברה בו ומעצמות הצאן הרבות שבתוכו. מלבד החפצים הפולחניים נחשפו במקדש גם כלי חרס שהיו בשימוש רגיל והאופיינים לסוף המאה ה-7 וראשית ה-6 לפני הספירה. בולט בהם אחוז גבוה, יחסית, של כלים אדומיים כמו למשל קערות מעוטרות בזיזים משולשים וקראמיקה צבועת פסים בדגמים שונים וכן חיקויים מקומיים של "כלי-ארמון" אשוריים הנפוצים באתרים שנחפרו באדום.
נוסף לקראמיקה האדומית ולעיטורי הצבע במסורת זו השולטים בכלי היום-יום ובחלק מן הכנים והמשמשים כמגדיר התרבותי של האתר, אפשר למצוא גם דמיון לצלמיות אחדות שנתגלו בבוצירה וסביבתה אשר בארץ אדום. יש להוסיף שמבנה בעל שלושה חדרים שפתחו לדרום, בדומה לזה של קיטמית, שרד מקדש הלניסטי במרישה שהיתה באותה תקופה עיר מרכזית באדום. תכנית דומה ידועה גם במקדשים נבטיים בעבר-הירדן. מעניין לציין שהמקבילה היחידה לצלמית האלה בעלת שלושת הקרניים מקיטמית נמצאה בסוף המאה הקודמת בכפר קנא שבגליל התחתון ויש בכך עדות חשובה בשיוך הדמות למרחב שלנו.
בדיקה השוואתית של החומר מראה שניכרת השפעה פניקית רבה על הדמויות האנושיות וטכניקת הייצור שלהם. כל ההקבלות מביאות למסקנה שאין לנתק את המקדש ותכנו מהאופק התרבותי של ארץ-ישראל וסביבותיה הקרובות.

רמז בדברי-הימים

משאנו באים לבדוק את אדמיותו של המקדש עם הידוע לנו על הפולחן האדומי, אנו נתקלים בחוסר ידיעות מוחלט כמעט, הן על מקדשים אדומיים בארץ אדום והן על המיתוס האדומי, ולבד מהופעת שמו של האל קוס בכתובות אחדות, אין בידינו דבר. ראוי לציין שרמז מסויים על פולחן אדומי מצוי במקרא, בדברי-הימים ב', כ"ה 14, בתיאור כבוש אדום בימי אמציה מלך יהודה: "ויהי אחרי בוא אמציה מהכות את אדומים ויבא אתו את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר".
מכאן שאלי אדום היו מגולמים בחפצים ניידים, בדומה לאלת שלושת הקרניים של קיטמית. לדמות כזאת אפשר היה להשתוות ולהעלות קטורת בקובעות הרימונים או בקערות שהוצבו בראשי הכנים.
לסיכום: עם גילוי האתר הפולחני האדומי בקיטמית מצויות בידינו ראיות כבדות משקל ואולי אף מכריעות לנוכחות אדומית בנגב המזרחי סמוך לכיבוש הבבלי, או אולי מייד אחריו, ולהיקף השטחים שנתפסו על-ידם.

ביבליוגרפיה:
כותר: שעירי אדום
מחבר: בית אריה, יצחק
תאריך: אוקטובר 1986 , גליון 69
שם כתב עת: עת-מול : עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל
הוצאה לאור : יד יצחק בן-צבי
בעלי זכויות: יד יצחק בן-צבי
הערות: 1. כתב העת עת-מול יצא בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן עד לשנת 1998. החל משנת 1999 ההוצאה לאור הינה יד יצחק בן צבי.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך