עמוד הבית > עולם המקרא > אמונות ודעות במקראעמוד הבית > תקופת ההתנחלות > שופטים

תקציר
בסיפור הטרגי של בת יפתח הוקרב קרבן אדם. אולם ניתוח הסיפור מגלה שהמסר של הסיפור הוא שלילת קורבנות אדם. הסיפור מציג את קרבן האדם כעונש ליפתח שלא סייג את נדרו, ולא כרצון האל.

 
הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : בת יפתח (שופטים יא 40-29) | מחברת: יאירה אמית
 

ידיעות אחרונות

לנצחון יפתח על העמונים קדם נדר: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו עולה" (שם, 31). ניסוח הנדר, המתייחס למי שעתיד לצאת לקראתו מדלת הבית, רומז שיפתח לא חשב על שה או איל, אלא על אדם. ואומנם בעל המדרש מבקר את מעשהו של יפתח במילים הבאות: "באותה שעה כעס עליו הקב"ה, אמר הקב"ה אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל יקריב לפני, זימן לו הקב"ה את בתו" (תנחומא, מהדורת בובר, בחקתי, ז, ועוד). אולם הרצף העלילתי אינו תורם לאפשרות שלנדר היתה תרומה לניצחון. יפתח נדר את הנדר לאחר שכבר היתה עליו רוח ה' (שופטים יא 29). אומנם, מייד לאחר שנדר, נמסר שה' נתן בידו את בני עמון, אך כיוון שמבחינתו של קורא הספרות המקראית צליחת הרוח היא התנאי לניצחון, לא נוצר הרושם שנתינת בני עמון בידי יפתח היא תמורה לנדר. ההפך הוא הנכון. ברור לקורא שיפתח עתיד לנצח, ונדרו מיותר. העובדה שדווקא בתו היחידה יצאה לקראתו מטעימה את הממד הטרגי שביחסי האב והבת, ומתפרשת כעונש ליפתח על שנדרו לא סייג ומנע קורבן אדם. אך שתיקת השמים והתגובה הנאצלה של הבת – הרואה במימוש נדר עניין מקודש וחלק בלתי-נפרד מן המציאות שהיא חיה בה: "אבי פציתה את פיך אל ה' עשה לי כאשר יצא מפיך, אחרי אשר עשה לך ה' נקמות מאיביך מבני עמון" (שם, 36) – מלמדים על היחס לנדר, על הצורך לשלמו ועל היעדר כל אפשרות להתירו. מבחינה זו יש דמיון בין נדר שבעקבותיו קורבן אדם לבין חרם אדם (ויקרא כז 28-29). במילים אחרות, ההנחה היא שהבטחה לאל אינה ניתנת להמרה גם כאשר מדובר בחיי אדם. העמדה העקיפה העולה מסיפור זה היא דו-ערכית (אמביוולנטית).

מצד אחד, ייתור קורבן אדם, שהרי הניצחון במלחמה לא הושג בזכות הנדר. ומצד אחר, בניגוד לסיפור העקדה, כאן לא נמנעה העלאת בת יפתח לעולה, מה שבא ללמד את הקורא על אחריות הנודר והיחס לנדרים. במילים אחרות, קורבן אדם בסיפור זה אינו צו או דרישה של האל, אלא עונש למי שנדר להקריב אדם. פרשנות זו, המאירה את יפתח באור שלילי, משתלבת בעיצוב דמויות השופטים בחלקו זה של ספר שופטים. השופטים האחרונים הם שופטים מאכזבים (יפתח – הביא למלחמת אחים, ושמשון – בסופו של דבר מת בשבי הפלשתים). פרשנות זו מתחזקת גם על-ידי הסיפור שבא בעקבות מימוש הנדר, סיפור מלחמתו של יפתח באיש אפרים ומותם של 42,000 איש במלחמת אזרחים ליד מעברות הירדן. אזכור מעברות הירדן ואיש אפרים מחזיר את הקורא להתנהגותו השונה של גדעון בנסיבות דומות, ולדרך הדיפלומטית שנהג בה גדעון ומנע שפיכות דמים (שופטים ח 1-3). גם השוואה זו מחזקת את האכזבה מיפתח כשופט. מכל מקום, קורבן אדם בסיפור זה משמש אמצעי ענישה או אמצעי המאיר את יפתח באור שלילי, ושימוש זה מלמד על ביקורת עקיפה בנושא העלאת קורבנות אדם.

לסיכום: ראינו אפוא שקורבן אדם היה עדיין פולחן מקובל ביהודה במאה השמינית לפסה"נ, בימי אחז, בימי מנשה, בימי ירמיהו וישעיהו המאוחר, משמע עד סוף ימי הבית הראשון ואף בראשית ימי הבית השני - והוא שימש נושא לפולמוס. לצד גינויים מפורשים ומוחלטים (ראו הניסוח החד-משמעי והמנומק של חוק פדיון הבכורות: "וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג 11-15) בהקשר העלאת קורבנות), אנו מוצאים כמה סיפורים המביעים את עמדתם בעקיפין: סיפור העקדה, שלפיו האל אינו מעוניין בקורבן אדם; סיפורה של בת יפתח, המציג את קורבן האדם כעונש לנודר ולא דרישה מטעמו של האל; ואפילו סיפור שבעקיפין מודה ביכולת ההשפעה של מעשה פולחני זה – פרשת מישע מלך מואב. מגוון ההתייחסויות לנושא זה מלמד עד כמה היה מושרש והפולמוס בגינו היה קשה.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:

הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : פרשת העקידה (בראשית כב 1-19)
הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : מישע מלך מואב

ביבליוגרפיה:
כותר: הפולמוס העקיף בנושא העלאת קורבן אדם : בת יפתח (שופטים יא 40-29)
שם ספר: גלוי ונסתר במקרא : פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים
מחברת: אמית, יאירה
תאריך: 2003
הוצאה לאור : ידיעות אחרונות; ספרי חמד
הערות: 1. סדרה : יהדות כאן ועכשיו.
הערות לפריט זה: 1. מתוך הפרק השני של החל הראשון של הספר.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך