עמוד הבית > תקופת ההתנחלות > שופטיםעמוד הבית > חוק וחברה במקרא > נשים במקרא

תקציר
מחבר המאמר סבור ששירת דבורה (שופטים ה') נכתבה על ידי אישה. המאמר מנתח את שירת דבורה כנקודת מבט נשית על המלחמה, המדגישה את הצד החברתי והאנושי יותר מאשר את החלק הצבאי של המלחמה. בעיני המשוררת המלחמה אינה רק עניין צבאי, פוליטי או כלכלי - אלא בעייה אנושית.

 
היבטים פמינסטיים בשירת דבורה | מחבר: גבריאל ח' כהן
 

על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים

מן המפורסמות הוא שנשים בתקופת המקרא יכלו להגיע לכל עמדות המפתח הציבוריות (פרט לכהונה גדולה). מספר הנשים שמילאו תפקידים ציבוריים בכירים אמנם קטן, אך עקרונית גם נשים יכלו למלא תפקידים מרכזיים בהנהגת העם,1 ואכן אנחנו שומעים במקרא על נשים כנביאות, כשופטות וכמלכות.2

דמות מרכזית בין בעלות השררה בימי המקרא היא דבורה הנביאה והשופטת. על פועלה הברוך של דבורה מסופר יחסית הרבה המקרא.

מטרתנו במאמר זה היא להוכיח, שאת השירה המיוחסת לדבורה כתבה אישה. עובדה זו משפיעה על זווית ראייתה את אירועי זמנה.3

מאמר זה אינו מתכוון להראות דרך הוראה לשירת דבורה בכללותה, אלא להצביע על נקודת מבט אפשרית על שירת דבורה, אותה ניתן לפתח בשיעור מסכם על פרק ה' בספר שופטים.

השירה מיוחסת אמנם לדבורה ולברק, כנאמר בפתיחה לשירה: "ותשר דבורה וברק בן-אבינעם", אך עיקר השירה עוסק בדבורה.4 דבר זה ניכר היטב בהמשך הדברים:

"עורי עורי דבורה
עורי עורי דברי-שיר,
קום ברק ושבה שביך בן-אבינעם" (ה' 12).

א

לכאורה לפנינו שיר ככל שירי ההלל והשבח לאלוהי צבאות על שהביא לבני עמו ישועה וניצחון, ולא היא. לפנינו שירה שנאמרה כולה מתוך הסתכלות נשית על אירועי התקופה.5

המשוררת מבליטה את מרכזיותה של דבורה בתהליך ההצלה והיא מדגישה שהמפנה חל כשהיא קמה כאם לישועת העם:

"עד שקמתי דבורה
שקמתי אם בישראל" (ה' 7).

אותה דבורה הנביאה, שלא הייתה מעוניינת לעמוד בראש הצבא כדי שלא יאמרו "כי ביד אשה ימכר ה' את-סיסרא" (ד' 19), מוצגת כאן כאישה וכאם.

ב

רוב השירה עוסקת בחינוך. תיאורי המלחמה עצמה הם קצרים ומופיעים בחלק השני של השירה (פסוק 19 ואילך). חלק ניכר של השירה עוסק בהתחשבנות מפורטת עם השבטים, תוך ציון תרומתם (או אי תרומתם) למאמץ המלחמתי. מורגש שהנושא החברתי הקשור למלחמה חשוב למשוררת הרבה יותר מהנושא הצבאי. כמו אם המוכיחה את ילדיה, כך מחלקת המשוררת דברי שבח – או דברי גנאי – לבני השבטים:

"אז ירד שריד לאדירים עם,
ה' ירד-לי בגבורים.
מני אפרים שרשם בעמלק
אחריך בנימין בעממיך,
מני מכיר ירדו מחקקים
ומזבולן משכים בשבט ספר.
ושרי ביששכר עם-דברה
ויששכר כן ברק
בעמק שלח ברגליו...
זבלון עם חרף נפשו למות
ונפתלי על מרומי שדה" (ה' 15-13, 18).

שישה השבטים שהצטרפו למלחמה – תופעה ראויה לציון בימי השופטים, בהם אחדות השבטים הייתה לקויה ביותר – זכאים אכן לשבח ותהילה. הם מילאו את תפקידם ובעזרת ה' הביסו את האויב.

אך לעומת זאת משמיעה המשוררת דברי לעג ותוכחה חריפים נגד השבטים שלא נענו לצו השעה:

"בפלגות ראובן
גדלים חקקי-לב.
למה ישבת בין המשפתים
לשמע שרקות עדרים,
לפלגות ראובן
גדולים חקרי-לב" (ה' 16-15).

ראובן מהרהר בעניין המלחמה – והדבר חוזר בצורה אירונית בתחילת דברי המשוררת ובסופם – אך במקום להצטרף למלחמת הקודש של אחיו הוא נשאר בשדות הרועים לשמוע את שריקות העדרים. בהמשך מוזכרים, אם כי בלשון קצרה, שבטים נוספים שלא לקחו חלק במלחמת ישראל נגד סיסרא:

"גלעד (=גד) בעבר הירדן שכן
ודן למה יגור אניות?
אשר ישב לחוף ימים
ועל-מפרציו ישכון" (ה' 17).

המשוררת מצטיירת, אם כן, כאם-מחנכת המנסה לכוון את בני משפחתה להתחשבות הדדית ולאחדות.

ג

כל הקורא את שירת ההלל על הניצחון של בני ישראל במלחמתם נגד סיסרא וצבאותיו חש מיד שהדמויות המרכזיות בשירה הן נשים. שלוש נשים מתוארות באריכות בשירה זו.

דבורה מודגשת בשירה, אף שהמשוררת נמנעת לחלוטין מלהזכיר את חלקה במאבק הצבאי.

דבורה מופיעה כמשוררת, כאם, כמנהיגה וכמחנכת:

"אנכי לה' אנכי אשירה
אזמר לה' אלהי ישראל" (ה' 3)
"עד שקמתי דבורה
שקמתי אם בישראל" (ה' 7)
"עורי עורי דבורה
עורי עורי דברי-שיר" (ה' 12).

דמות שנייה הזוכה לאזכור רחב בשירה היא יעל. כבר בתיאור התקופה ותלאותיה נזכרת יעל כאחד מסממני הזמן, יחד עם השופט של הימים ההם:

"בימי שמגר בן-ענת
בימי יעל חדלו ארחות" (ה' 6).

אחר-כך מתוארת הריגת סיסרא על-ידי יעל, תוך הצגת פרטי המפגש בין השניים והדרך שבה גברה יעל על שר הצבא סיסרא.6

תחילה מהללת המשוררת את יעל על גבורתה:

"תבורך מנשים יעל
אשת חבר הקיני,
מנשים באהל תברך" (ה' 24).

יעל נשארה נאמנה לייעודה כאישה – היא אישה באוהל – אך גם משם הצליחה להתנכל לראש האויבים ועל כן נאמר פעמיים: "תברך מנשים"!

בהמשך מתואר המפגש בין סיסרא ויעל לפרטיו. כבדרך של שרשור, חוזרת צלע אחת במשפט על קודמתה, וכך ניתן לדברים תוקף ספרותי רב. סיום הקטע מדגיש כי האויב אכן "כרע ונפל", כשצמד מילים זה נבחר כמילה מנחה לקטע כולו:

"מים שאל חלב נתנה,
בספל אדירים הקריבה חמאה.
ידה ליתד תשלחנה
וימינה להלמות עמלים,
והלמה סיסרא מחקה ראשו
ומחצה וחלפה רקתו.
בין רגליה כרע נפל שכב,
בין רגליה כרע נפל
באשר כרע שם נפל שדוד" (ה' 26-25).

חלקה של יעל בניצחון מובלט מאוד בשירה זו. היא היחידה הנזכרת כגיבורת מלחמה, חוץ מה' עצמו שלחם בסיסרא והכניעו ("מן השמים נלחמו" – ה' 20).

הדמות השלישית סביבה מתרכזת השירה היא אם סיסרא, הנשקפת בד החלון ומחכה לבנה שישוב מהקרב:

"בעד החלון נשקפה ותיבב
אם סיסרא בעד האשנב,
מדוע בשש רכבו לבוא,
מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" (ה' 28).

היא תחכה לשווא, וכל תירוציה לאיחור שובו – הצורך לחלק את השלל של המנוצחים – אינם עוזרים. המלחמה הסתיימה וסיסרא מצא את מותו.

תיאור מלחמת הקיום של שבטי הצפון נגד סיסרא שר צבא יבין מתרכז, אם כן, בשירה זו סביב פעולותיהן של שלוש נשים.

ד

"הנשיות" שבהסתכלות המשוררת על אירועי זמנה באה לביטוי ייחודי בסיום השירה. אם סיסרא משוכנעת שבנה ניצח במלחמה והיא מנסה להסביר לעצמה את איחור בואו של בנה משדה הקרב:

"חכמות שרותיה תענינה,
אף-היא תשיב אמריה לה.
הלא ימצאו יחלקו שלל
רחם רחמתים לראש גבר
שלל צבעים לסיסרא,
שלל צבעים רקמה,
צבע רקמתים לצוארי שלל" (ה' 30-29).

האם משוכנעת שבנה עוסק בחלוקת השלל. בשירה זו אין השלל מורכב דווקא מכלי נשק או מזהב וכסף כמו במלחמות אחרות. המשוררת רואה – באמצעות אישה אחרת, אם סיסרא – את סיומה של המלחמה בחלוקת שלל הנשים. השירה מסתיימת בתיאור 'צבעוני' של הנשים השבויות.

המילים החוזרות בקטע האחרון של השירה הן:

רחם רחמתים
שלל צבעים
רקמה, רקמתים (משחק מילים של רחמתים!)

מילים אלו מהוות חיזוק נוסף להבנת אופיה המיוחד של השירה. אף הצלת ישראל מתבוסה אפשרית מתוארת מנקודת מבט נשית, על-ידי תיאור של חלוקת הנשים כשבויות חרב – אפשרות שנמנעה.7

אם כך, בעיני המשוררת המלחמה אינה רק עניין צבאי, פוליטי או כלכלי – אלא בעיה אנושית.

לסיכום, "שירה דבורה" נכתבה על-ידי אישה, שרואה את מצב עמה בעיניים נשיות; תשומת לבה ניתנת להיבטים מיוחדים הקרובים לעולמה של אישה, וכלל גישתה היא ייחודית ונשית.

הערות:

  1. ראה מאמרי "האישה ומקומה בגיבוש החברה וההיסטוריה בתקופת המקרא", חברה והיסטוריה (עורך: י' כהן), ירושלים, תש"מ, עמ' 407-397.
  2. כבר מרים, אחות משה ואהרן, זכתה לתואר "נביאה" (שמות ט"ו 20). בתפקיד של מלכה החזיקה עתליה המלכה ובתקופה הבתר-מקראית – שלומציון המלכה. נשים אחרות נשאו אמנם אף הן בתואר "מלכה" אך זאת רק בזכות בעליהן. ברם יש לציין, שגם מלכות אלו השפיעו רבות על גורלו של עם ישראל לרע ולטוב – ומעמדן של איזבל ואסתר יוכיח זאת.
  3. גם בתיאור ספר שופטים על תקופת שלטונה של דבורה כשופטת (שופטים ד') מודגש, שמדובר באישה שמילאה תפקיד זה. "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות, היא שפטה את-ישראל..." (ד' 4).
  4. יש אמנם מפרשים המנסים לייחס חשיבות לעובדה שכתוב "ותשר", בלשון יחיד נקבה, ומכך הם לומדים שהשירה היא שירת דבורה; אך כבר ציינו שזאת תופעה מצויה במקרא כמו "ותען רחל ולאה" (בראשית ל"א 14), "ותדבר מרים ואהרן" (במדבר י"ב 1) וכו'. השווה למשל: W. Gesenius, Hebrew Grammar (ed.: F. Kautsch), Oxford, 1910 reprinted 1966), p. 468).
  5. לפרשנות הטקסט המקראי לפרטיו ניתן להיעזר בפירושיהם בעברית של י' קויפמן, ספר שופטים, ירושלים, תשכ"ח וי' אליצור, ספר שופטים (סדרת "דעת מקרא") ירושלים, תשל"ו. בירורים מיוחדים על שירת דבורה ניתן למצוא בין השאר אצל ח' רבין, "שירת דבורה כמסמך תרבותי" (עמ' 130-108); פ' מלצר, "שירת דבורה – תוכנה וצורתה", בתוך: עיונים בספר שופטים (דיונים מהחוג למקרא בבית דוד בן-גוריון), ירושלים, תשכ"ח (עמ' 151-131); י' אמית, ספר שופטים - אמנות הערירכה, תל-רביב, תשנ"ב, עוסקת במבנה של ספר שופטים ומקדישה דיון מיוחד לתיאור בפרחה של תקופת דבורה (פרק ד, עמ' 206-185). וראה גם הביבליוגרפיה בספר זה.
  6. גם בתיאור הפרוזאי של המלחמה (שופטים ד') נזכרת המלחמה עצמה בקיצור – כשהדגש הוא על התערבותו של ה' (ד' 15-14); ברם, גם שם מתואר מעשה יעל באריכות רבה (ד' 22-17).
  7. בשירו של חיים גורי "אמו" מעלה המשורר את נושא הרגשותיה של אם סיסרא כלפי בנה. ואכן אך טבעי הוא שהקורא יחוש הזדהות עם אם של אדם שמת. אולם דברי השירה מונעים מאתנו רגשי רחמים כלפי אם סיסרא, שהרי גם היא אינה מרחמת על נשים אחרות; היא מתנחמת על איחור שובו של בנה בהסבירה לעצמה כי הוא עסוק בחלוקת השלל של נשים שבויות, נשים שעולמן חרב עליהן.
ביבליוגרפיה:
כותר: היבטים פמינסטיים בשירת דבורה
מחבר: כהן, גבריאל ח'
תאריך: 1997 , גליון 13
שם כתב עת: על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים
הוצאה לאור : ישראל. משרד החינוך. המזכירות הפדגוגית. הפיקוח על הוראת המקרא
הערות: 1. כתב העת מופיע במסגרת יישום מסקנות דו"ח ועדת שנהר.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך