תנועתו של יעקב קדימה מודגשת באמצעות הטיית גופו, עיניו הפעורות המביטות קדימה בנחישות והבד המתנופף מאחוריו. הצבעים אינם מחקים את צבעי הטבע, ורוב הציור מבוסס על גוונים חומים-צהובים עם נגיעות של צבעים נוספים. כמו-כן, מטשטש אבל פן את המעברים בין צורה לצורה, כפי שניתן לראות ביד האוחזת במקל ההופכת לכתם צבע, וזאת במקום להגדיר כל אצבע כאיבר נפחי ונפרד. הצבעוניות הלא-ריאלית והטשטוש מעניקים לסצנה המתוארת משמעות רוחנית שמעבר לאיור של אירוע.