עמוד הבית > מבוא למקרא > הסיפור המקראי

תקציר
סקירה של ההיסטוריוגרפיה המקראית: מהלך ההיסטוריה של עם ישראל מוכתב על ידי הבחירה אם לשמור את הצו האלוהי. התמקדות באחריות האנושית ולא בכוחות האמפריליים הגדולים היא חריגה בכתיבה ההיסטורית הקדומה.

 
ארכיאולוגיה והמקרא : מגן עדן לציון | מחברים: ישראל פינקלשטיין; ניל אשר סילברמן
 

אוניברסיטת תל אביב

בלב התנ"ך מצוי סיפור אפי, המתאר את התהוותו של עם ישראל ואת יחסיו המתמשכים עם אלוהיו. שלא כמיתולוגיות אחרות מן המזרח הקדום, כמו סיפורי אוזיריס, איזיס והורוס המצריים, או אפוס גילגמש המסופוטמי, המקרא מעוגן בהיסטוריה ארצית. זוהי דרמה אלוהית המוצגת לעיני האנושות כולה, שהדמויות הנוטלות בה חלק מרביתן בשר ודם; ובניגוד לדברי הימים של עמים אחרים במזרח הקדום, המקרא אינו שיר הלל גרידא לכוחה של המסורת ולשושלות השליטות. הוא שוטח חזון מורכב, ועם זאת בהיר, מדוע התחוללה ההיסטוריה של בני-ישראל – ולמעשה של העולם כולו – כפי שהתחוללה, כלומר בזיקה ישירה לתביעותיו של האל ולהבטחותיו. בני-ישראל הם השחקנים הראשיים בדרמה זו. התנהגותם, בעיקר בעניין שמירת מצוותיו של האל, מכתיבה את הכיוון שבו תתפתח ההיסטוריה, כלומר, בכוחם של בני-ישראל לקבוע את גורלם.

הסאגה מתחילה בגן-עדן ונמשכת דרך סיפוריהם של קין והבל, נוח והמבול, עד שלבסוף היא מתמקדת בגורלה של משפחה יחידה – משפחתו של אברהם. אברהם נבחר על-ידי האל להיות לאביו של לאום גדול. מלווה במשפחתו הוא הלך, כמצוות האל, מביתו שבמסופוטמיה לארץ כנען, שם נדד כנוכרי בקרב אוכלוסיית הקבע והוליד מאשתו שרה בן, יצחק, אשר יירש לימים את ההבטחות האלוהיות שניתנו בראשונה לאביו. בנו של יצחק, יעקב – הדור השלישי לאבות – הוא שהפך לאביהם של שנים-עשר שבטי ישראל. במהלך חיים צבעוניים וסוערים של נדודים, גידול משפחה גדולה והקמת מזבחות ברחבי הארץ, נאבק יעקב עם מלאך אלוהים וקיבל, כתוצאה מכך, את השם ישראל ("כי שרית עם אלוהים"), השם שבו עתידים להיקרא כל צאצאיו. ספר בראשית ממשיך ומספר כיצד ירדו בניו של יעקב מצרימה כדי למצוא מפלט מרעב כבד. בדבריו לבניו קודם למותו מצהיר יעקב כי ברצונו ששבטו של בנו יהודה ימשוך בכל אחיו (בראשית מט, ח-י).

מכאן משנה הסאגה הגדולה פנים, ומדרמה משפחתית היא הופכת למופע ראווה היסטורי. אלוהי ישראל גילה את כוחו מפיל המורא במפגן נגד פרעה, מלך מצרים, השליט האנושי האדיר ביותר עלי אדמות. בני-ישראל פרו והיו לעם רב, אבל חיו כמיעוט בזוי ומשועבד, שעסק בבניית המונומנטים הגדולים של השלטון המצרי. אלוהי ישראל מימש את כוונתו להתגלות לעולם כשבחר במשה לתפקיד המתווך, מי שיביא לשיחרורם של בני-ישראל כדי שיוכלו להתחיל להגשים את ייעודם האמיתי. וברצף אירועים שהוא אולי הצבעוני ביותר בספרות העולם המערבי, מתארים ספרי שמות, ויקרא ובמדבר כיצד הוביל אלוהי ישראל את עמו באותות ובמופתים, ממצרים ואל המדבר. בסיני גילה האל לבני-ישראל את זהותו האמיתית בשמו המפורש ונתן להם ספר חוקים ומשפטים שעל-פיהם ינהלו את חייהם כקהילה וכפרטים גם יחד.

התנאים המקודשים של הברית שנכרתה בין בני-ישראל לה', שנכתבו על לוחות אבן ונשמרו בארון הברית, הפכו לניסי הקרב המקודשים של העם במסעו אל הארץ המובטחת. בתרבויות אחרות אפשר שמיתוס ייסוד האומה היה עוצר בנקודה זו – כהסבר פלאי להתהוותו של העם. אבל המקרא ממשיך ומספר את השתלשלותן של מאות שנות היסטוריה, שנים עתירות נצחונות וניסים, אך גם פורענויות וסבל. אחרי הנצחונות הגדולים של כיבוש כנען בידי בני-ישראל והימים הסוערים של שפוט השופטים, הקים דור אימפריה גדולה, ובנו שלמה בנה את בית-המקדש בירושלים. לאחר תקופת זוהר קצרה זו בא הפילוג המכאיב: המקרא מתאר כיצד, זמן קצר אחרי מות שלמה, החליטו עשרת השבטים הצפוניים, שהתמרמרו על שיעבודם למלכי בית דוד בירושלים, לפרוש באורח חד-צדדי מהממלכה המאוחדת, וכפו בכך את הקמתן של שתי ממלכות יריבות: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום.

במאתיים השנים הבאות חי עם ישראל בשתי ממלכות נפרדות, שעליהן מסופר כי התפתו שוב ושוב לעבוד אלוהויות זרות, מה שהביא בסופו של דבר לחורבנן, מנהיגי הממלכה הצפונית מתוארים כולם כחוטאים חסרי תקנה; גם על כמה ממלכי יהודה נאמר כי סטו מדרך הישר, מן הדבקות המוחלטת באלוהי ישראל. עם הזמן שלח אלוהים פולשים ומדכאים מבחוץ, כדי להעניש את עם ישראל על חטאיו. תחילה היו אלה הארמים תושבי סוריה, שייסרו את ממלכת ישראל. אחר-כך המיטה האימפריה האשורית האדירה הרס חסר תקדים על ערי הממלכה הצפונית, ובשנת 720 לפסה"נ החריבה אותה כליל וגזרה על חלק ניכר מעשרת השבטים גורל מר של גלות. ממלכת יהודה שרדה יותר ממאה שנים לאחר מכן, אבל גם תושביה לא חמקו מגזר-דינו הבלתי-נמנע של אלוהים. האימפריה הבבלית האכזרית החריבה בשנת 586 את יהודה, והעלתה באש את ירושלים ואת מקדשה.

באותה טרגדיה גדולה סוטה הסיפור המקראי סטייה דרמטית, אופיינית גם היא, מן הדפוס הנורמלי של אפוסים דתיים קדומים. בסיפורים מעין אלה, תבוסתו של אל כלשהו בידי צבא יריב הביאה את הקץ על פולחנו. אבל במקרא, אלוהי ישראל נתפש כמי שכוחו רק גדל עוד יותר אחרי נפילת יהודה והגלייתם של בני-ישראל. לא זו בלבד שחורבן המקדש לא הוריד את קרנו של אלוהי ישראל, ההיפך הוא הנכון – הוא נתפש כאלוהות שדבר לא ישווה לכוחה. הוא זה אשר תימרן את האשורים והבבלים לשמש בלא יודעין כעושי דברו ולהעניש את בני-ישראל על בוגדנותם. מכאן ואילך, אחרי שובם של כמה מהגולים לירושלים ובניית הבית השני, לא יהא עם ישראל ממלכה אלא קהילה דתית, מונחית על-ידי תורה אלוהית, מסורה למילוי מדוקדק של הטקסים והפולחנות שעליהם היא מצווה בכתבי הקודש, ומונהגת על-ידי אליטה של כוהנים.

את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל מכתיבה אפוא בחירתם החופשית של גברים ונשים, באם לשמור את הצו המוכתב משמים או לחללו – ולא התנהגותם של מלכים או עלייתן ונפילתן של אימפריות גדולות. התמקדות בלתי-רגילה זו באחריות האנושית היא סוד כוחו האדיר של המקרא. אפוסים קדומים אחרים יימוגו עם הזמן. השפעתו של סיפור התנ"ך רק תגבר, עד שהוא יהפוך לטקסט המכונן של תרבות המערב.

לחלקים נוספים של המאמר:
ארכיאולוגיה והמקרא : מבוא
ארכיאולוגיה והמקרא : חלוקת ספרי התנ"ך
ארכיאולוגיה והמקרא : מגן עדן לציון (פריט זה)
ארכיאולוגיה והמקרא : מי כתב את החומש ומדוע?
ארכיאולוגיה והמקרא : שתי גרסאות להיסטוריה המאוחרת של עם ישראל
ארכיאולוגיה והמקרא : היסטוריה או לא?
ארכיאולוגיה והמקרא : זיהויים גיאוגרפיים
ארכיאולוגיה והמקרא : מונומנטים וארכיונים במצרים ומסופוטמיה
ארכיאולוגיה והמקרא : חפירות באתרים מקראיים
ארכיאולוגיה והמקרא : מאיור למקרא ועד האנתרופולוגיה של עם ישראל הקדום
ארכיאולוגיה והמקרא : ההיסטוריה המקראית בראיה חדשה

ביבליוגרפיה:
כותר: ארכיאולוגיה והמקרא : מגן עדן לציון
שם ספר: ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי
מחברים: פינקלשטיין, ישראל ; סילברמן, ניל אשר
תאריך: 2003
הוצאה לאור : אוניברסיטת תל אביב
הערות: 1. מאנגלית: עדי גינצבורג - הירש.
הערות לפריט זה:

1. המאמר לקוח מפרק המבוא בספר.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך