עמוד הבית > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראית

תקציר
הזיהויים הגאוגרפיים של האתרים המקראיים וכן ההתאמה של תנאי הנוף והאקלים של ארץ ישראל לסיפורי המקרא מהוים ראייה למהימנות חלקים מהסיפור המקראי. 

 
ארכיאולוגיה והמקרא : זיהויים גיאוגרפיים | מחברים: ישראל פינקלשטיין; ניל אשר סילברמן
 

אוניברסיטת תל אביב

צליינים וחוקרים מן המערב שוטטו אומנם בארץ הקודש מאז התקופה הביזנטית; אבל רק עם התפתחות המחקר ההיסטורי והגיאוגרפי המודרני, בשלהי המאה השמונה-עשרה ובתחילת המאה התשע-עשרה, החלו חוקרים שהיו בקיאים הן בתנ"ך והן במקורות עתיקים אחרים לשחזר את נופה של ארץ-ישראל הקדומה על-סמך הטופוגרפיה, איזכורים מקראיים ושרידים ארכיאולוגיים, במקום להסתמך על מסורות כנסייתיות על אודות אתרים מקודשים למיניהם. החלוץ בתחום זה היה הכומר האמריקאי אדוארד רובינסון, שבשנים 1838 ו-1852 יצא לשני מסעות מחקר ממושכים בארץ-ישראל, בניסיון לאתר ולזהות אתרים מקראיים אותנטיים, ובכך להפריך את התיאוריות של מבקרי-המקרא.

כמה מהאתרים המרכזיים של ההיסטוריה המקראית, כגון ירושלים, חברון, יפו, בית-שאן ועזה, לא נשכחו מעולם, אך מאות מקומות נוספים הנזכרים במקרא לא היו ידועים. באמצעות המידע הגיאוגרפי הכלול בטקסט (כגון ציון מקומות ידועים כשכנים למקום שזיהויו היה שנוי במחלוקת) ובחינה מדוקדקת של שמות המקומות בערבית, גילה רובינסון כי ניתן לזהות עשרות תילים ועיי חורבות קדומים עם אתרים מקראיים שהשתכחו עד לאותה עת.

לדוגמה, רובינסון והבאים אחריו הצליחו לזהות את הכפרים והחורבות במקומות כמו אל-ג'יב, בייתין וסיילון, כולם מצפון לירושלים, כאתרים שקרוב לוודאי שכנו בהם גבעון, בית-אל ושילה המקראיות. התהליך היה יעיל במיוחד באזורים שהיו מיושבים ברציפות במהלך הדורות, ומשום כך השתמר בהם שמו של האתר. חוקרים מאוחרים יותר הבינו כי במקומות אחרים, שבהם לא היה כל קשר בין השמות המודרניים לבין שמות האתרים המקראיים, ניתן להגיע לזיהוי בשיטות אחרות, בראש ובראשונה תיארוך כלי חרס הפזורים באתר. כך נוספו בהדרגה לשיחזור ההולך ומתהווה של הגיאוגרפיה המקראית אתרים כמגידו, חצור, לכיש ועוד עשרות מקוות הנזכרים במקרא. המהנדסים הבריטים המלכותיים מן הקרן לחקירת ארץ-ישראל, שפעלו בשלהי המאה התשע-עשרה, קיבלו על עצמם את המלאכה באורח שיטתי, הכינו מפות טופוגרפיות מפורטות של הארץ כולה, למן מקורות הירדן בצפון ועד לבאר-שבע בדרום, ואף הציעו זיהויים לאתרים מקראיים רבים.

חשובה לא פחות מזיהוי אתרי היישוב הנזכרים בטקסט היתה ההיכרות הקרובה והגוברת עם האזורים הגיאוגרפיים העיקריים בארץ המקרא : מישור החוף הרחב והפורה, גבעות השפלה, ההר המרכזי, הנגב הצחיח, אזור ים המלח ועמק הירדן, הגליל והעמקים הרחבים שבצפון. כמעט בכל המקרים התברר כי נופיה ותנאיה האופייניים של ארץ-ישראל משתקפים באורח מדויק למדי בתיאורים של הסיפור המקראי.

לחלקים נוספים של המאמר:
ארכיאולוגיה והמקרא : מבוא
ארכיאולוגיה והמקרא : חלוקת ספרי התנ"ך
ארכיאולוגיה והמקרא : מגן עדן לציון
ארכיאולוגיה והמקרא : מי כתב את החומש ומדוע?
ארכיאולוגיה והמקרא : שתי גרסאות להיסטוריה המאוחרת של עם ישראל
ארכיאולוגיה והמקרא : היסטוריה או לא?
ארכיאולוגיה והמקרא : זיהויים גיאוגרפיים (פריט זה)
ארכיאולוגיה והמקרא : מונומנטים וארכיונים במצרים ומסופוטמיה
ארכיאולוגיה והמקרא : חפירות באתרים מקראיים
ארכיאולוגיה והמקרא : מאיור למקרא ועד האנתרופולוגיה של עם ישראל הקדום
ארכיאולוגיה והמקרא : ההיסטוריה המקראית בראיה חדשה

ביבליוגרפיה:
כותר: ארכיאולוגיה והמקרא : זיהויים גיאוגרפיים
שם ספר: ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי
מחברים: פינקלשטיין, ישראל ; סילברמן, ניל אשר
תאריך: 2003
הוצאה לאור : אוניברסיטת תל אביב
הערות: 1. מאנגלית: עדי גינצבורג - הירש.
הערות לפריט זה:

1. המאמר לקוח מפרק המבוא בספר.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך