עמוד הבית > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראית

תקציר
בשנות השבעים של המאה העשרים חל שינוי בתפיסות המחקר של הארכיאולגיה המקראית.  הארכיאולוגיים החלו להשתמש בשיטות מתחום מדעי החברה על מנת לקבל תמונה כללית על החברה המקראית ואורחות חייה.

 
ארכיאולוגיה והמקרא : מאיור למקרא ועד האנתרופולוגיה של עם ישראל הקדום | מחברים: ישראל פינקלשטיין; ניל אשר סילברמן
 

אוניברסיטת תל אביב

כל עוד דבקו בעמדותיהם הסותרות, נותרו מבקרי נוסח המקרא והארכיאולוגים בשני עולמות אינטלקטואליים נפרדים. מבקרי המקרא המשיכו לראות בתנ"ך מושא לניתוחי טקסט, שניתן לפצלו למקורות ומקורות-משנה זעירים יותר ויותר, על-פי הרעיונות הדתיים או הפוליטיים הנבדלים שכל אחד מהמקורות הללו אמור לבטא. הארכיאולוגים, לעומתם, קיבלו לעיתים קרובות את הנאראטיבים ההיסטוריים של התנ"ך כפשוטם. במקום להשתמש בנתוני השדה כבמקור עצמאי לשיחזור ההיסטורי, המשיכו הארכיאולוגים להסתמך על סיפורי התנ"ך – ובמיוחד המסורות על התהוותו של עם ישראל – ולפרש בעזרתם את מימצאיהם. מובן שהחפירות והסקרים, ככל שנמשכו, הניבו גם הבנות חדשות על אודות התהוותו של עם ישראל והתפתחותו. כך למשל התעוררו שאלות בדבר קיומם ההיסטורי של האבות, וכן תאריך יציאת מצרים והיקפה. התפתחו גם תיאוריות חדשות, שגרסו כי שלא כפי שטוען ספר יהושע, כיבוש כנען בידי בני-ישראל לא התרחש כמסע צבאי מאוחד. אבל בכל האמור באירועים מקראיים החל בימי דוד (1000 לפסה"נ בקירוב) הדעה המקובלת בקרב הארכיאולוגים, לפחות עד שנות התשעים של המאה העשרים, היתה כי ניתן להתייחס לתנ"ך כאל תעודה היסטורית מהימנה מיסודה.

ברם, מגמות חדשות שהתעוררו בשנות השבעים של המאה העשרים, החלו להשפיע על דרך התנהלותה של הארכיאולוגיה המקראית, שינו בסופו של דבר את המוקד העיקרי שלה והפכו על ראשם את היחסים המסורתיים בין המימצא והטקסט. בפעם הראשונה לא ניסו ארכיאולוגים שעבדו בארצות המקרא להשתמש במימצאים כאיורים לתנ"ך; במעתק דרמטי לשיטות של מדעי החברה, הם ביקשו לבחון את המציאות האנושית המסתתרת מאחורי הכתוב. בחפירות החדשות לא הושם עוד הדגש רק על ההקשרים המקראיים של המימצא, חפצים, מבנים ודפוסי יישוב שהתגלו בחפירה, וכן עצמות בעלי-חיים, זרעים, בדיקות כימיות של דגימות קרקע ומודלים אנתרופולוגיים ארוכי-טווח שנשאבו מתרבויות אחרות – קרובות ורחוקות – הפכו לגורמי מפתח באיתור שינויים נרחבים יותר בדמוגרפיה הקדומה, בדגמי ההתיישבות, בכלכלה, בהיסטוריה הפוליטית, במנהגים הדתיים ובעצם המבנה של החברה בישראל הקדומה. חוקרים במספר גדל והולך אימצו את השיטות שבהן השתמשו ארכיאולוגים ואנתרופולוגים באזורים אחרים בעולם, וניסו להבין כיצד השפיעו יחסי-הגומלין בין בני-האדם לבין הסביבה הטבעית בארץ-ישראל על התפתחות המערכת החברתית, הדת והמורשת הרוחנית הייחודיות שלה.

לחלקים נוספים של המאמר:
ארכיאולוגיה והמקרא : מבוא
ארכיאולוגיה והמקרא : חלוקת ספרי התנ"ך
ארכיאולוגיה והמקרא : מגן עדן לציון
ארכיאולוגיה והמקרא : מי כתב את החומש ומדוע?
ארכיאולוגיה והמקרא : שתי גרסאות להיסטוריה המאוחרת של עם ישראל
ארכיאולוגיה והמקרא : היסטוריה או לא?
ארכיאולוגיה והמקרא : זיהויים גיאוגרפיים
ארכיאולוגיה והמקרא : מונומנטים וארכיונים במצרים ומסופוטמיה
ארכיאולוגיה והמקרא : חפירות באתרים מקראיים
ארכיאולוגיה והמקרא : מאיור למקרא ועד האנתרופולוגיה של עם ישראל הקדום (פריט זה)
ארכיאולוגיה והמקרא : ההיסטוריה המקראית בראיה חדשה

ביבליוגרפיה:
כותר: ארכיאולוגיה והמקרא : מאיור למקרא ועד האנתרופולוגיה של עם ישראל הקדום
שם ספר: ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי
מחברים: פינקלשטיין, ישראל ; סילברמן, ניל אשר
תאריך: 2003
הוצאה לאור : אוניברסיטת תל אביב
הערות: 1. מאנגלית: עדי גינצבורג - הירש.
הערות לפריט זה:

1. המאמר לקוח מפרק המבוא בספר.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך