עמוד הבית > חורבן גלות וגאולה > עזרא ונחמיה

תקציר
המאמר מתאר את מערכת היחסים ההדוקה שבין כורש לכהני בבל אשר משתקפת גם בגליל כורש. יחסים קרובים אלו מוסברים על רקע הברית בינהם שהביאה לכיבוש בבל על ידי כורש.

 
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ו | מחבר: חיים תדמור
 

החברה לחקר המקרא בישראלהסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחנוך ולתרבות

משנכנס כורש לבבל, בג' במרחשון (29 באוקטובר), 539 לפסה"נ, היה מעשהו הראשון להחזיר את כבודם ואת מעמדם של כוהני מרדוך, להשיב למקומם את צלמי האלים שאסף נבונאיד בבהלה לתוך בבל ערב נפילתה. אותה שעה בוטלו ביד רמה חידושיו הפולחניים של נבונאיד בבבל, ורפורמה נרחבת נערכה במקדשים. בשיר הלעז הבבלי מסופר, שהסמלים, הצלמים והמקדשים שהקים המלך הבבלי סולקו, נותצו, ושמו נמחק במקדשים61. ["... כל אשר יצר] (נבונאיד) הוא (= כורש) שרף במו אש ["... כל אשר יצר] (נבונאיד) הוא (= כורש) העלה בלהבות". מרדוך חגג אפוא את ניצחונו המלא והפך עם נבו בנו לאל המגן על המלך הפרסי בבבל העיר.

מסכת היחסים ההדוקה שבין כורש לבין כוהני מרדוך באה לידי ביטוי שלם ב"גליל כורש", היא הכתובת הרשמית העיקרית ששרדה מימי מלכותו. בתעודה זו, הכתובה בבלית, ניתן תיאור לרקע שקדם לעלייתו. ימיו של נבונאיד מתוארים בה באורח שלילי ביותר (שו' 3-18)62:

"אדם חלוש (או: אדם תשוש) הועמד כמושל על ארצו. [את צלמי האלים האמיתיים סילק ממקומם] ופקד לשים תחתם [צלמים מזויפים] הוא [...] את דגם של א-סגילה [...] לאור ולערי קודש אחרות פולחנות שאינם יאים להם [קבע]. יום יום פטפט [דברי תפילה מוטעים] ואף הפסיק באיבה את המנחה הקבועה. הוא [...], הוא קבע בתוך ערי הקודש. את עבודת מרדוך מלך האלים עשה לתועבה. מדי יום עשה רע נגד עירו [...] הוא נתן את יושביה] בעול בלי מנוח, את כולם מוטט. בגלל תלונותיהם חרה אף אדון האלים [והוא עזב] את ארצם (וכן) אלים (אחרים) היושבים בקרבם עזבו את משכנם, בחמתם על שהביא (אותם לבבל. (אולם) מרדוך [בראותו....] שכל מקדשי עריהם היו חרבים; יושבי שומר ואכד היו כמתים השיב [אפו] וריחם [עליהם]. הוא הביט וראה בכל הארצות (וחיפש אחרי) מושל ישר שיהיה בלבבו ל"אחוז בידו". (אחד) הוא קרא בשם: "כורש, מלך אנשן" ונקב בשמו (להיות) מושל-כל (= העולם). הוא הכניע לרגליו את ארץ בני גותי ואת כל האמן-מנדא הוא (=כורש) תמיד נהג לפי הצדק והמשפט ביחס לשחורי הראש" (= בני בבל) אשר אותם מסר (מרדוך לידיו. מרדוך האדון הגדול, מגן על עמו, ראה בחדווה את מעשיו הטובים ואת יושר לבו, ופקד עליו לעלות על בבל עירו. הוא הוליכו בדרך הישרה לבבל והלך לצדו כמו ריע של אמת. חילותיו המרובים – מספרם כמו הנהר לא יימנה מרוב – הלכו לצדו כשנשקם מכוסה (=אינו בשימוש). ללא קרב ומלחמה הכניסו לבבל עירו, (ו) את בבל הציל מאסון. הוא נתן לידיו את נבונאיד, המושל שלא ירא אותו. כל יושבי בבל וכל (בני) ארץ שומר ואכד, שרים ופחות, נכנעו לפניו ונשקו את רגליו בחדווה ובפנים מאירות על (שקיבל) את מלכותו.

תפיסה דתית – מדינית זו – לפיה משתדל מלך זר הכובש מדינה להופיע כשליחו החוקי של אלוהי הארץ שכבש – אינה חידוש בבבל; שכן מופיעה היא בתעודות אכדיות לפחות מימי מרודך-בלאדן הכשדי ויריבו סרגון מלך אשור בסוף המאה השמינית. כל אחד משניהם טען, שהוא ולא אחר נבחר בידי מרודך להושיע את בבל ולמלוך עליה63. אותה התפיסה, המופיעה במנסרת כורש מבבל, חוזרת ונשנית בכתובת קצרה של כורש מאור-כשדים, אלא שבעיר זו, המקודשת לסין, מופיע כורש לא כשלוחו של מרדוך, אלא כמי שקיבל את האינווסטיטורה של שלטון העולם מסין עצמו64: "סין מאור השמים והארץ מסר לידי – באות מבשר טובה – את ארבע כנפות תבל, ואנוכי השבתי את האלים למקדשיהם"65. ואילו בכתובת אחרת מאוד" "האלים הגדולים" – ללא פירוט – הם שמעניקים לכורש את מלכות העולם: "האלים הגדולים הפקידו את כל הארצות לידי ואנוכי הבאתי שלום ומנוחה לארץ"66.

והנה ממש באותה נוסחה מדינית-דתית, הידועה עד עתה בגליל הבבלי ובכתובת מאור, משתמשים סופריו של המלך הפרסי בהכרזה הרשמית לגולים היהודים, שניתנה בראשית שנה א' למלכותו של כורש בבבל67: "כל ממלכות הארץ לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה" (עזרא א', ב). ואכן, מאלף מאוד הוא הדבר, שמטבעות-לשון קדומות אלה שבנוסחים הרשמיים של הכתובות הממלכתיות – הקובעות בלשון חד-משמעית שכורש הוא שלוחם של האלים האוניברסאליים לשלוט על תבל, לשקם מקדשים ולהחזיר עטרה ליושנה – חוזרות כמעט מילולית ובאורח כמעט זהה בדברי ישעיהו השני, בן זמנם של מאורעות אלה 68. "האומר לכורש רעי, וכל חפצי ישלם, ולאמר לירושלים תבנה, והיכל תוסד" (יש' מ-ד, כח). "אנכי העירתהו בצדק, וכל דרכיו אישר, הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" (יש' מ-ה, י"ג).

האין ביטויים אלה מלמדים על זיקה הדוקה, כמעט אורגאנית, עם סיגנון של כתובות כורש ונוסח ההכרזה ליהודים בתוכן? דומה שלא נטעה הרבה אם נניח, שהדברים שבפי ישעיהו השני נטבעו בחותם המאורעות הגדולים של שנת 538-539 לפסה"נ ונאמרו כבר לאחר חיבורו של "גליל כורש" ולאחר שניתנה ההכרזה69. אלא שכאן יוצאים אנו מתחום דיוננו, שהוא הרקע ההיסטורי להכרזת כורש, ונמצאים בפתחה של תקופה חדשה – שיבת ציון.

לחלקים נוספים של המאמר:
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : א
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ב
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ג
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ד
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ה
הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ו (פריט זה)

הערות שוליים:
61. טור ו', Smith, BHT, p. 85; ANET, p. 315.24-23. אין כל ידיעות על גורלה של חרן ומקדשה בעת רפורמות אלה, בראשית מלכותו של כורש. מכל מקום אין כלל להניח, שפגע המלך הפרסי במעמדו של האל סין בעריו המקודשות אור וחרן ובמקדשיו העתיקים. אדרבה, התארים בהם מכונה כורש בכתובותיו מאור (ראה להלן) מעידים נאמנות, שאכן השתדל כורש להופיע כמלך חוקי אף במרכזי פולחנו של אלוהיו של נבונאיד.
62. ראה: Weissbach, KA, pp. 2-4. הכתובת שעל הגליל נתחברה ככל הנראה בחודשים הראשונים לשלטונו של כורש בבל, מכל מקום לני ג' בניסן 538 (בו התחילה שנה א' למלכות כורש כמלך בבל). לטובת תאריך זה מדברים השיקולים הבאים: (א) בעיית הרפורמות של נבונאיד ושאלת מעמדו של כורש הפרסי כמלך חוקי של בבל – שני אלה היו אקטואליים בעת חיבור הכתובת. (ב) השבת האלים למקדשים – המתוארת בגליל (ראה לעיל -1- נתבצעה, לפי הנאמר בכרוניקון הבבלי, בחודשים כסלו-אדר 8/539. (ג) התואר אותו נושא כורש בגליל – מלך בבל, מלך תבל – הולם את תאריו של המלך הפרסי בתקופה שבין ג' במרחשוון 539, ג' בניסן 538, שכן רק באותה תקופה מכונה כורש בתעודות האדמיניסטראטיביות מבבל בשם: "מלך בבל מלך הארצות". ואילו מג' גניסן 538 עד ראשית שבט שלאחריו מופיע כמבזזי כמלך בבל בתעודות מספר ומבבל [אך לא בתעודות מארך, וראה הערה 67 למטה], ואילו כורש מכונה באותן התעודות אך "מלך הארצות" [הנוסחה השלמה היא "...שנה א', כורש מלך הארצות וכמבוזי מלך בבל"]. וכך למשל בתעודה החשובה: Strass. No.426:21-22, מיום כ"ה בכסלו שנה א', בה נשבעים הצדדים "בשמש ובאלה של כו[רש] מלך הארצות וכמבוזי מלך בבל" (שם, שו', 9-7). מכאן מתבטלות לחלוטין טענותיו של דוברשטיין W.Dubberstein, The Chronology of Cyrus and Cambyses, American Journal of Semitic Languages 55 (1938), pp. 417-419, שהציע לקבוע את מלכות כמבוזי לשנה האחרונה לחיי כורש. וראה בעיקר: San Nicolo, Prosopographie, p. 54. מצד שני אין כל מקום לאחר זמן חיבורה של כתובת הגליל לאחר ששב כורש לשמש "כמלך בבל ומלך הארצות", כלומר 15 חודש לאחר כיבוש בבל.
63. "... [האדון] הגדול מרדוך השלים עם ארץ אכד – עליה רגז, הוא נתן את עינו (לטובה) במראדך-בלאדן מלך בבל, הנסיך הירא אותו, ועליו הצביע בידו – בנו בכורו של ארב-מרדך מלך בבל... אסר (= מרדוך) מלך האלים הגה את שמו חוקית, למען ירעה את (עם ארץ) שומר ואכד; (ו)יאמר במוצא פיו: 'הנהו הרועה שיקבץ את (הצאן) הפזוררת!'. בכוח האדון הגדול מרדוך וסין ופרגלו הגיבורים הוא הנחיל מפלה לצבאות סברתו (=אשור) העצומים ושיבר את נשקם, הוא גירשם וסילקם, ומחה את עקבותיהם מארץ אכד" (כתובת שעל הגליל מארך למראדך בלאדן, שנמצאה בכלה, שו' 18-11 – 123-124 C. J. Cadd, Iraq 15 (1953), pp. לעומת זאת אלה הם דבריו של סרגון, שהיכה את מראדך-בלאדן וירש את כיסא מלכותו בבבל (אנאלים שו' 274-288): "מרדוך האדון הגדול ראה את מעשיהם הרעים (של) הכשדים, אותם שנא, וציווה לטול (ממנו = ממראדך-בלאדן) את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון את שרביטו ואת כיסא מלכותו. אותי, סרגון המלך העניו, הוא בחר חוקית מכלל הנסיכים והעלה את ראשי. את כלי נשקי חיזק, למען (אוכל), למנוע את רגלי העם הכשדי העוין והרשע (מלבוא) לארץ שושמר ואכד. בפקודת מרדוך אדוני הגדול ערכתי את רכבי (=צמדי), הכינותי את המחנה, ופקדתי לצאת נגד העם הכשדי העוין והרשע" .(A. G. Lie, The Inscriptions of Sargon II. The Annals, Paris 1929, pp. 42-44) אף בנאום שבפי רבשקה (יש' ל"ו, י, מל"ב י"ח, כה): "המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו? ה' אמר אלי: עלה על הארץ הזאת והשחיתה!" – מהדהדת אותה תפיסה, אלא הפעם בסיגנון של תעמולה זדונית כאסמכתא לחורבן.
64. השווה: "כל מושל חדש קיבל את האינווסטיטורה על שלטון העולם שלו מכל אל אוניברסאלי באורח סימולטאני...", ביקרמן (הערה 1 לעיל), עמ' 263.
65. L. Legrain, Ur Excavation Texts, I, London 1928, No. 194 C. J. Gadd -.
66. ראה שם, מס' 397. הדעת נותנת, שכתובות אלה מאור נתחברו – כבגליל כורש – זמן קצר לאחר כיבוש בבל (ראה הערה 62). כפי שנהג כורש בבבל ובאור נהגו בעקבותיו מלכי פרס בכמה מקומות אחרים. כך למשל טוען דריווש הא' בכתובת שלו ממצרים, ש"אלוהי הנילוס הכפול" מסר לידיו את כל הארצות, וברשימת המדינות שנמסרו לו מידי אל זה נמצאת פרס עצמה (G. Posener, La premiere domination perse en Egypte, Paris 1935, p. 47) באורח דודמה החזיר דריווש למקדש אפולו במגנסיה את הפקודה הקדומה, שניתנה כנראה על-ידי כורש בדבר שחרור המקדש ממסים ראה: Smith, Isaiah, pp. 41; 144, n. 108.
67. המועד ההולם ביותר, לדעתנו, למתן ההצהרה ע"י כורש היה בתקופת החזרת האלים למקומם וביטול תיקוני נבונאיד בראשית שלטונו בבבל. כמתואר בגליל כורש, הדמיון שבין לשון ההכרזה ללשון הגליל ותוכנם המשותף – שיקום מקדשים ורסטוראציה – מעלים, שזמני חיבורם היו סמוכים זה לזה, והואיל ולפי כל הסימנים נתחבר גליל כורש בחודשים מרחשוון 539 – אדר (מרץ) 538 – (ראה הערה 62 לעיל), נוטים אנו לקבוע אף את חיבור ההצהרה לאותם הימים. התאריך שההצהרה נושאת: "שנת א' לכורש מלך פרס" מכוון לדעתנו לראשית שנתו הראשונה של כורש. כלומר מא' בניסן ואילך. אפשר מאוד שנינתנה ההצהרה בעת חגיגות רה"ש הבבלי, בין א' ובין ו' בניסן 538, או זמן קצר לאחריהן. העובדה, שאותה שעה (כלומר החל בג' בניסן 538) נחשב כמבוזי כמלך בבל (ראה הערה 62 לעיל), אין בה כדי לפגוע בהצעתנו שהרי אין מקום להקיד משיטת התאריכים בתעודות כלכליות מבבל ומסיפר על התאריך בהצהרה המוכרזת בעל-פה והנועדת ליהודים בבל ובעבר-הנהר והניתנת אל נכון בארמית. התואר "מלך פרס" שבהצהרה אינו נטול כלל מן המינוח האדמיניסטראטיבי של סופרי בבל, שכינו את כורש רק כ"מלך בבל ומלך הארצות", אלא מציין אל נכון את תוארו של כורש באימפריה כולה מכאן, שאף ם נניח שניתנה ההצהרה כבר בתקופה ששימש כמבוזי כמלך בבל (כלומר – בין ניסן 538 לבין שבט 538/7, הרי גם אז הוצאה היא מטעם לשכתו של כורש "מלך הארצות" שבאחמתא, ולא מטעם לשכתו של בן המלך, שלמרות תוארו "מלך בבל" הוגבל שלטונו על בבל, סיפר והסביבה, ואילו כבר בארך ובניפור מדרום לבבל המשיכו למנות לפי כורש, ולא לפי כמבוזי (ראה: San Nicolo, Prosopographie, p. 53).
68. על הזיקה שבין לשון ישעיהו השני לבין סיגנון של כתובות כורש ונבונאיד ראה בפירוט: J. W. Behr, The Writings of Deutero-Isaiah and the Neo-Babylonian Royal Insciptions, Pretoria 1937, pp. 18-19.
69. לשאלת זמנן של נבואות ישעיהו השני ראה במאמרו של מ. הרן, המתפרסם V. T. Supp. כרך IX.

ביבליוגרפיה:
כותר: הרקע ההיסטורי להצהרת כורש : ו
מחבר: תדמור, חיים
שם ספר: עז לדוד : קובץ מחקרים בתנ"ך, מוגש לדוד בן-גוריון במלאת לו שבעים ושבע שנים
תאריך: תשכ"ד
הוצאה לאור : החברה לחקר המקרא בישראל; הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. המחלקה לחנוך ולתרבות; החברה היהודית העולמית לתנ"ך
הערות: 1. לא הצלחנו לאתר את בעלי זכויות היוצרים. במידה ויאותרו בעלי הזכויות, נפנה אליהם לקבל את הרשאתם.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך