עמוד הבית > תקופת המלוכה > מנהיגות במקרא

תקציר
חלק זה של המאמר עוסק בתפקידו של הסופר. המאמר מפרט את הממצא המקראי ומשווה אתו לתעודות וחותמות מהמזרח הקדום. אחת המסקנות מהשוואה זו היא שלסופר היה גם תפקיד משפטי וכי חתימתו נתנה תוקף לתעודה.

 
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : הסופר | מחברים: יצחק אבישור; מיכאל הלצר
 

אקדמון

סופר המלך הראשון הנזכר בתוארו או בשמותיו, הוא סופר המלך דוד. שלושה מקורות מקראיים מאזכרים אותו:

ושריה סופר (שמ"ב, ח, 17)34
ושיא ספר (שם, כ, 25)35
ושושא סופר (דה"א, יח, 16)36
בדברי הימים א' (כז, 32) נזכר גם מתקופת דוד המלך: "ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא".37

בממלכת דוד מדובר לא בסופרים שתפקידם מצטמצם רק לכתיבת מסמכים, אלה סופרים ששימשו בתפקיד של שר המלך. חשיבות התפקיד נראית גם בזה שאחד מהם היה אפילו דוד של דוד וחשיבות נוספת עולה מאותו כתוב שהסופר היה "מבין" ו"יועץ" של המלך.38 בכך הוגבלה משרה זו שלא כל אדם שידע קרוא וכתוב, היה לו תפקיד חשוב בחצר המלך, משום שהשימוש בכ"ב אותיות עבריות ולימוד הכתיבה לא היו משימות קשות, כמו למשל ידיעות קרוא וכתוב באכדית. גם בתקופת שלמה המלך נזכרו הסופרים בין שרי המלך: 'אליחרף ואחיה בני שישא ספרים" (מל"א, ד, 3).39 סופרים אלה היו צריכים להיות ברמה גבוהה מפני ששימשו במינהל המדיני.40

סופרי המלך נזכרים גם במקומות אחרים במקרא:

  1. סופר המלך יואש (מל"ב, יב, 11; דה"ב, כד, 11)41
  2. שבנא, סופר המלך חזקיהו (יש', כב, 15; יש' לו, 3, 11, 22; מל"ב, יח, 18, 26, 37; מל"ב, יט, 2 יש', לז, 2)42
  3. גמריהו בן שפן סופר המלך צדקיהו (יר' לו, 10, 12, 23).
  4. אלישמע סופר המלך צדקיהו (יר', לו, 12, 20, 21).
  5. שפן בן אצליהו בן משולם הסופר (מל"ב, כב, 3, 8, 9, 10, 12 דה"ב, לד, 15, 18, 20).
  6. יהונתן הספר (יר', לז, 15, 20)
  7. שמעיה בן-נתנאל הסופר (דה"א, כד, 6)
  8. יעולא הסופר (דה"ב, כו, 11).

ברשימה זו לא נכללים הסופרים המופיעים בספרים וכתובות מהתקופה הפרסית.

1.3.1

אין ספק שחלק מהאוסטרקונים הרבים שנכתבו בישראל וביהודה, נכתבו על-ידי סופרים מקצועיים, למרות שאין בידינו חומר אפיגרפי רב שמוכיח זאת. המקורות האפיגרפיים העבריים מממלכת יהודה מספקים לנו ידיעות מחותמות סופרים או טביעותיהם.

א) למאש/בן מנח/ה<ס>פר43 (51, 1983ת Hestrin; 218-197 Bordreuil,, אחיטוב, 1992, 130) – חותם מהמאה ה-ז'.
ב) כתובת על בולה מסוף בית ראשון: לברכיהו/בן נריהו/הספר (אביגד, 1985, 28-27; אחיטוב, 1992, 129; אביגד, 1978, 113-114 (Avigad, 1978, 52-56;. ככל הנראה, זהו חותם של ברוך בן נריה, הסופר של ירמיהו הנביא, שהיה לו לפי הבולה הזאת גם תפקיד ממלכתי. כתובת זו אינה היחידה אלא ידוע גם על בולה נוספת שעליה כתובת כזאת, העשויה מאותו חותם ויתכן שמוצאה מאותו חותם (Deusch-Heltzer, No. 11).
ג) חותם לשלם/בן אדניה ה<ס>פר – חותם מהמאה הז' לפנה"ס (IAP, No. 75).

השיחזור הנכון של האות שהמגלף דילג עליה נעשה אפשרי על סמך חומר מספיק המסייע להבין את תוכן הכתובת.

1.3.2

מממלכת בני עמון שרד לנו חותם אחד של סופר: לחטי/ספ/ר אדנר (Lemaire, 1986, - 317-318; Aufrecht, No. 139). חותם זה ככל הנראה היה החותם של סופר המלך מהמאה ה-ז' ששמו היה אדנר (אדון + נור). מכיון שאין להניח שהיו בממלכת בני עמון אנשים בעלי מעמד גבוה שהיו להם גם סופרים משלהם אזי קרובה ההנחה שמדובר בסופר מלך בני עמון.

1.3.3

ממואב ידועים לנו מקורות אפיגרפיים שבהם מופיעים הסופרים הבאים:

א) אמץ הספר – חותם מהמאה ה-ז' לפנה"ס
(הסטרין – דייגי מס' 1; אחיטוב, 1992, 262; 1 Timm, No).
ב) לכמשעם/ כמשאל44/ הספר (הסטריון – דייגי, מס' 2; אחיטוב 1992, 263; Timm, No. 3 ). גם חותם זה הוא מהמאה ה-ז'.
ג) כמשעז/ הספר (אביגד, 1992, 93-92) – בולה מטין מהמאות ה-ח'-ז' לפנה"ס.
ד) לכמשחסד/ הספר (Bordreuil, 1992a No. 35` NAAE, 23), חותם מהמאה הח' לפנה"ס.

1.3.4

במסגרת נתונים מוגבלים אלה שמן המקרא ומן המקורות אפיגרפיים, ננסה לבדוק להלן את מסורת המינהל הממלכתי הקשורה בסופר. אביגד (אביגד, 1985; 199 Avigad, 1987a )הגיע לסברה שהסופר שימש מעין מזכיר מדיני, אבל נראה לנו שהזכרת המזכיר לצד הסופר אינה מסייעת לסברה זו. בחותמות לא נאמר במפורש שאלה הם סופרי המלך ולמרות זאת אנו נוטים לראות בהם סופרי המלך.

רוב החוקרים כמו מטינגר, ואחרים45 סבורים שהמשרות האדמיניסטרטיביות של הסופר והמזכיר נשאלו על ידי מלכי ישראל הקדומה ממצרים ורק האגיפטולוג רדפורד (Redford, 1972, 141-145)הביע את דעתו שדברים אלמנטאריים כאלה, כמו מזכיר וסופר שאף אדמיניסטרציה לא יכולה לתפקד בלעדיהם לא יכולים להיות מושאלים ממקורות חוץ. ליפינסקי הראה בצורה משכנעת שהשמות של סופר המלך דוד – "שיא", "שישא", "שושא", אינם שמות ממוצא מצרי, אלא ממוצא ארמי (Lipinski, 1979, (81) 29-32 59, notes) .

כדי להבין נכון את תפקידו של הסופר בממלכות ישראל ויהודה ואף בממלכות עבר הירדן ניזקק לעיון במקורות מן המזרח הקדמון, ובעיקר מכנען וממיסופוטמיה שיכולים לסייע בידינו להבנה יותר נכונה ומדויקת מאשר המקורות המעטים והמקוטעים שבידינו.

רובם המכריע של המקורות מאוגרית על הסופר עניינם הסופר שבשירות המלך, שהיו לו גם לפעמים עיסוקים פרטיים (Heltzer, 1982a, 1968, Rainey, 157-161). כמו שציין ליפינסקי (Lipinski, 1986, 150-154)46. לעומת זאת המקורות על הסופרים שבמקרא, הנם רק על סופרים שהיו בשירות המלך, כולל ברוך בן נריה (Muilenburg, 1986, 215-238).

באוגרית נמצא אפילו ארכיון של הסופר Rasapabu בביתו המכיל תעודות מהארכיון המלכותי, כולל העתקים של התכתבות דיפלומטית שכוללת בין היתר מכתבים על לוח אחד למקומות שונים.47 באחד הטקסטים מאוגרית גם נזכר "המתרגם 48targumyanu, דבר שמוכיח שתפקיד הסופר לא היה רק מוגבל לכתיבה ולקריאה. מן הכתובות הפיניקיות והפוניות אנו למדים על סופרים רבים .(Bonnet, 1991) במסגרת זאת לא נפרטו ונדון בכל הממצאים האפיגרפיים אלה, אלא נבאר בקוים כלליים את תרומתם לנושא הנידון.49 מהכתובות הפיניקיות-פוניות ידועים לנו: "רב הספרים" מקרתגו (קרת-חדשת) ומערים אחרות מצפון אפריקה (Bonnet, 170-171). חשיבות נוספת נועדה ל"ספר" ול"רב הספרים" הידועים לנו מכיתיון (כתי) מהמאות ה-ה'-ד' לפנה"ס. ובמיוחד חשובה לעניינינו הכתובת על "רב הספרם מתנעשתרה בן עזריהו", שהיה ממוצא יהודי.50

השוואת המקורות הפניקיים על "רבי הסופרים" שמערי פיניקה51 עם המקורות על הסופרים בישראל ויהודה מראים שהם היו בעלי תפקיד גבוה בחצר המלך. גם התופעה שהיתה בחצרות דוד ושלמה שמשרת הסופר עברה מאב לבן ידועה לנו גם ממספר כתובות קרתגיות (CIS, I, 3749, 5698).

מן המכתבים הארמיים והבבליים יש לנו ידיעות על סופרים רשמיים. עם זאת ידוע על סופרים לא מעטים שעסקו בעניינים פרטיים שלהם או היו אפילו בשירות של אנשים פרטיים אחרים (Dandamayev, 1982).

ראוי בהקשר זה להזכיר את הסופרים הארמיים, שידועים לנו מכתובות ומעל חותמות ובולות מהמאות הט'-ז' לפנה"ס. הסופר, (ספרא), ניזכר גם על חותם ארמי: ולהודו ספרא.52 וכן כתובות שמופיעות על קערית ברונזה מנמרוד (כלח) אשור: לאלהלי ספרא; לבעלעזר ספרא. יתכן שהחפצים האלה היו בנמרוד בין השלל ממלכויות ארמיות שלש סוריה מהמאות ט'-ח' לפנה"ס.53

קרוב לודאי, שבמלכויות הארמיות של סוריה היה לסופרים תפקיד זהה לתפקידים של הסופרים בממלכות ישראל ויהודה. החומר על הסופרים בסוריה מצומצם ואינו תורם הרבה לחומר המקראי והאפיגרפיה העברית לבירור תופעות בארץ-ישראל בעניין הסופרים.

1.3.5.

בארצות המזרח הקדום ובמיוחד בבבל היה לסופר תפקיד נוטריוני. הופעתו בין העדים על גלילת חותם-גליל של הסופר על לוח-טין נתן אישור לתעודה על כשירותה ותוקפה המשפטי (Dandamayev, 1982, 122-147; Boyer, 1965, 181-200), הדבר ידוע גם מאוגרית ( 1965, 113-151 Boyer ) ותפקיד הסופר בולט גם בטקסטים מאמר (תל-מסקנה) מהמחצית השניה של האלף השני לפנה"ס. האם היה תפקיד נוטריוני לסופר בארץ-ישראל הקדומה? כפי שראינו למעלה, בין החותמות של הסופר נמצאות שתי בולות: האחת של ברכיהו בן נריהו הספר מיהודה והשנייה של כמשעז הספר ממואב. נוסף לזה ברשותינו בולה נוספת: לירמי הספר (אביגד, 1976, עמ' ה-ו, ציור 6, לוח 6). על שלוש מהבולות שבידינו מופיעות טביעות חותם שעליהן מצוין שהחותם היה של סופר. יתכן גם שבולות של סופרים היו קשורות לתעודות של אישים אחרים, אבל לא ניתן להוכיח זאת. חשוב גם לציין שבצד האחורי של הבולה יש: א) טביעות סיבים של החומר שעליו כתבו את התעודה (כנראה פפירוס-גומא); ב) טביעות בולטות של החבלים שקשרו את התעודה עם הבולה עם טביעת החותם; ג) וידוע גם לפחות מקרה אחד של ברכיהו בן נריהו הסופר שעל הבולה השנייה (ראה למעלה) נמצאת טביעת אצבע. כמובן, אפשר להניח שגם הסופרים האלה שמו את טביעת חותם שלהם על תעודה הנוגעת לעניינם. אבל, כידוע, התעודות לא שרדו בגלל החומר הרך שממנו הן עשויות. מאידך גיסא, גם הבולות שלש ברכיהו בן נריהו וגם הבולות של ירמי הספר מהתקופה הפרסית (שרדו 10 בולות); מוצאן מארכיון. משני הארכיונים (אביגד, 1985, אביגד, 1976) נשארו בולות רבות עם טביעות חותם של אנשים שונים, אבל רק בשתיים מהן נזכר ה"ספר". אולי יש בזה דווקא להעיד שמדובר כאן בפונקציה נוטריונית-רשמית של הסופר, ובמקרה שלנו של שלושה אנשים שהיו סופרים ביהודה, בעמון ובמואב, שנתנו בעזרת טביעת-חותמם תוקף חוקי לתעודות, או אישור למקוריות התעודה.54

בהקשר זה חשוב להביא את הטקסט מירמיהו לב, המדבר בקניית קרקע ובין היתר נמצאים שם הביטויים הבאים "ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים" (פסוק 10). פה מדובר בכתיבת התעודה ובחתימות העדים. אחר-כך נזכר "ספר המקנה את החתום" (פסוק 12). כנראה מדובר פה בחותמות או יותר נכון, בטביעות חותם, הנמצאים על התעודה. ועוד דבר חשוב, טקסט זה מדבר בהעברת "ספר המקנה" על-ידי ירמיהו "אל-ברוך בן-נריה בן-מחסיה לעיני חנמאל דדי (דוד של ירמיהו) ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה", (12) וכצו לברוך (פסוקים 13-14) נאמר, שהוא צריך לקחת "את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום...". יתכן שמדובר פה גם בטביעת החותם של ברוך, שהוא היה סופר. בסוף נאמר שאת התעודות צריך לשים "בכלי-חרש למען יעמדו ימים רבים". "כלי-חרש" קטן מסוף תקופת בית ראשון נתגלה על ידי אהרוני בלכיש ובו בולות עם טביעות חותם. יתכן שדווקא תעודה כזאת שמו לשם לשמשירה (Aharoni, 1968; Aharoni, 1975), והדבר מעיד בודאות על התפקיד הנוטריוני של הסופר ביהודה ובמואב ואולי גם בכל ארץ-ישראל הקדומה.

לחלקים נוספים של המאמר:
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : מבוא
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : המזכיר
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : כהנים
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : הסופר (פריט זה)
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : בן המלך
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : אשר על המס
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : רע המלך
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : אשר על הבית
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : הסוכן
השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : על הצבא

הערות שוליים:
34. LXX: Σασά γραμματεύς
35. LXX: Σαυσά γραμματεύς
36. LXX: Σαυαά γραμματεύς
37. LXX:και ' Ιωνάθαν ό πατράδελфος ∆αυίδ המילה "סופר" חסרה ביוונית άνθρωπος ςυνετό (יועץ) συμβολος
38. אולי אפילו אפשר להשוות אותו עם ה- ποίνικαστας מהכתובת מליטוס מכרתים (ראה למעלה על "המזכיר").
39. Millard, 1972a, 98-111; Millard, 1985, 301-312
40. Rūtersworden, 85-89; Mettinger, 19-52; Niehr, 1986, 921-925;
Na'man, 1980, 166-117; Crun, 366-370; Galling, 1931, 51-57;
Begrich, 1940; Lipinski, 1986, 143-154.
41. Lipinski, 1988; Dearman, 1990; Lemaire, 1992a.
42. LXX 'Еλιάς καί Аχιά ύιος Σηβα γραμματεις גם "אשר על הבית" ו"הסוכן", יש', כב, 15 (ייבין, 1971, 569).
43. הקריאה של לפינסקי *מאיש בן מנוח (Lipinski, 1986, 154, note 22) הוא מבסס את הקריאה על קיום השם Me-I-su בטקסטים ניאו-אשוריים (Dalley-Postgate, 1984, No. 10, 11; 20)
44. (בן) כמשאל.
45. מזר 1974, 208-211; Mettinger, 23; Rūtersworden, 85-89; Cazelles, 35-23, 1973
46. ראה הערה 43; שלפי ליפינסקי שם של הסופר מאש בן מנח מופיע כשם של גולה ישראל באשור.
47. (U.V 49 (RS.20.13) ;U.V.54 (RS. 20. 23 ועוד.
48. PRU.IV 17.251
49. .Heltzer, 1992, pp. 91-94 בענין סופרים במלכויות ארמיות ראה גם: ;Heltzer, 1978, 3 על סופרים מאנטוליה הלווית ראה Lemaire, 1977a, 29-40.
50. Kit. A. 30; Kit. C.I; Dupont-Sommer, Hadjisavvas et al. 116; Heltzer, 1989, 189-206; Heltzer, 1991; 503-509
51. ראה גם CIS,I, 240; 241; 242, 273; 277; 2227; 3104; 3749; 3786; 4881; RES, 1502; CIS, 6051; IFPCO. Sard. 12.
52. CIS, II. Lemaire, 1992, 251.
53. Barnett, 1967; Heltzer, 1978.
54. לפי תיאוריה של ידין סופרים הכינו טיוטות ראשוניות של תעודות ואחר-כך העתיקו אותן לפפירוס (ידין, 1985, 141-146). אנו מחכים לחקר טביעות-אצבעות על הבולות שיכולות לתת מידע חשוב בעניין השתתפות הסופרים בתהליכים משפטיים בחתימה והחתמה של תעודות רשמיות.

ביבליוגרפיה:
כותר: השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם : הסופר
שם ספר: סוגיות במינהל הממלכתי בישראל : לאור המקורות האפיגרפיים בימי בית ראשון
מחברים: אבישור, יצחק ; הלצר, מיכאל
תאריך: תשנ"ו
הוצאה לאור : אקדמון
בעלי זכויות: אקדמון
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך