עמוד הבית > חוק וחברה במקרא > החוק בספר דבריםעמוד הבית > חוק וחברה במקרא > פולחן

תקציר
המאמר טוען שחוק ריכוז הפולחן בדברים פרק יב מכיל שני רבדים ספרותיים. הרובד הראשון של החוק (יא 31-יב 7) מתממש באופן אידיאלי בהשכנת אוהל מועד בשילה על ידי יהושע (יה' יח 10-1), בעוד הרובד השני (יב 8 ואילך) בבניין בית המקדש על ידי שלמה (מל"א ו-ט). לעומת זאת דווקא הרובד השני הוא העתיק יותר וקודם למהפכת ייחוד הפולחן הקיצונית של ימי יאשיהו, בעוד הרובד הראשון הינו מאוחר יותר, ומשקף את הרפורמה של יאשיהו המתוארת במל"ב כג.

 
חוקי ייחוד הפולחן (י"א 31 - י"ב 12) | מחבר: אלכסנדר רופא
 

אקדמון

חוק ייחוד הפולחן איננו מתחיל בדב' י"ב 1, כפי שמקובל על הפרשנים, אלא ב-י"א 1.31 הראיות לכך הן בעיקר בתחום הסגנון. המשפט "אלה החוקים והמשפטים וגו'" יכול אמנם להיות נוסחת פתיחה (כגון בשמ' א 1), אבל גם יכול לשמש כנוסחת סיום (כגון במ' ל"ו 13). מה שיותר חשוב בהקשר זה הוא כי בסגנון המשנה-תורתי מופיע משפט מעין זה כנוסחת מעבר, כגון בשו' ב' 23 – ג' 1. בנוסחת המעבר יסודות של המשפט השני חוזרים בסדר כיאסטי, או כמעט כיאסטי, על יסודות של המשפט הראשון: למשל בשו' ב' 23 נאמר: "וינח ה' את הגוים האלה וגו' " ובמשפט שלאחריו, בשו' ג' 1 – "ואלה הגוים אשר הניח ה' וגו' ". כך גם במקומנו "אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות" (י"ב 1) חוזר בסדר כמעט כיאסטי עלל המשפט הקודם: "ושמרתם לעשות את (כל) החקים ואת המשפטים וגו' ".2

נוסחת הפתיחה במקומנו היא כנראה בי"א 31: "כי אתם עברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ". פתיחה כזאת מופיעה בקבצים המשפטיים בארבעה מקומות נוספים:
דב' י"ח 9 – כי אתה בא אל הארץ... לא תלמד לעשות...
במ' ל"ג 53-51 – כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען... והורשתם את הארץ...
במ' ל"ד 2 – כי אתם באים אל הארץ כנען זאת הארץ...
במ' ל"ה 10 – כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען והקריתם לכם ערים...

בכל המקומות האלה נוסחת הפתיחה היא במשפט טפל של זמן המורכב מ"כי + כינוי גוף + פועל בבינוני"; "כי" פירושו כאן "כאשר", כמו בפתיחות של חוקים אחרים אשר תחולתם בארץ (וי' י"ט 23; כ"ה 2; במ' ט"ו 2; דב' ז' 1; י"ב 29; כ"ו 1).

קביעת תחילת הפסקה בי"א 31 אמנם אינה מקובלת על הפרשנים כיום, אבל איננה כלל בחזקת חידוש. החומש השומרוני מסמן "קץ" אחרי י"א 30 (כמו גם אחרי י"ב 7, 12, 19).3 מדרש ספרי דבי רב לספר דברים מעיר על י"א 32 – י"ב 1 כדלקמן: "ושמרתם' – זו משנה; לעשות' – זו מעשה; את כל החקים' – אלו המדרשות; והמשפטים' – אלו הדינים... אלה החקים' – אלו המדרשות; והמשפטים' – אלו הדינים; אשר תשמרון' – זו משנה; לעשות' – זה מעשה". ורש"י מעיר על דב' י"ב 8: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים וגו' " – מוסב למעלה על "כי אתם עברים את הירדן וכו' ". גם מדרש ספרי וגם רש"י לא ראו בי"ב 1 תחילת פרשה. ורש"י קושר במפורש את י"א 31 אל חוק ייחוד הפולחן.

לפירוש זה של הכתובים יש תוצאות ביקורתיות חשובות. זה מכבר הכירו, שהוראות החוק בי"ב 1 ואילך נכפלות והולכות בי"ב 8 ואילך: איסור הקרבה במקומות מסויימים, חיוב הקרבה במקום אחד נבחר על ידי ה', ומצוות אכילה ושמחה עם כל המשפחה. יש שלמדו מן הכפילות כי החוק הזה מורכב משכבות יצירה שונות. אחרים הסבירו אותה באופיו הדרשני-הטפתי של ספר דברים. אולם עתה יכולים אנו לראות כי לחוק יש בי"א 31 – י"ב 1 תאריך תחולה שונה מאשר בי"ב 11-8. לפי י"א 31 וא' נכנס החוק לתוקפו עם הכניסה לארץ; ובהתאם לכך מצווה החוק לאבד את מקומות הפולחן של יושבי הארץ הקודמים (י"ב 3-2). לעומת זאת בי"ב 8 וא' צריך תנאי נוסף להתמלא לפני שיחול חוק הייחוד: מנוחה מכל האויבים מסביב וישיבה בטח. תנאי זה נתממש לפי היסטוריון משנה-תורתי בימי שלמה. הן כך הוא כותב (מל"א ה' 18-17): "דוד אבי... לא יכול לבנות בית לשם ה' אלהיו מפני המלחמה אשר סבבהו... ועתה הניח ה' אלהי לי מסביב". נראה כי לתקופת שלמה ולבניין בית המקדש מתכוון החוק בדב' י"ב 8 וא'.4 על כל פנים, אם מצאנו שני תאריכים שונים לתחולתו של חוק זהה, מצאנו בזה סתירה המונעת מאתנו לראות את הפרשה הזאת כאחידה. הכפילות של י"ב 7-5 ב-י"ב 12-11 מקבלת בזה משמעות ברורה: יש כאן שני חוקים מקבילים באותו עניין, או שני רבדים לאותו חוק – האחד בי"א 31 – י"ב 7 והשני בי"ב 8 וא'.

החוק בדב' י"ב 8 וא' מצא את מימושו האידאלי בבניין בית המקדש על ידי שלמה; מימוש אידאלי בלבד, משום שלמעשה נמשכה עבודת ה' במקומות אחרים, מקדשים או במות, עד ימי חזקיהו, עוד כמאתים וחמישים שנה. לעומת זאת מצא החוק בדב' י"א 31 – י"ב 7 את מימושו האידאלי בהשכנת אהל מועד בשילה על ידי יהושע בן נון (יה' י"ח 10-1). בהתאם לכך אין בספר יהושע, בשכבות החיבור המשנה-תורתי והכהני שבו, כל זכר למקומות פולחן אחרים מלבד שילה.5 אף כאן זהו מימוש אידאלי בלבד: מחוץ למקורות האלה, מספרים כתובים לא מעטים כי בימי יהושע ואחריו נתקיימו מקומות פולחן חוקיים לה' בשכם, בכים ליד בית אל, בית אל עצמה, עפרה ועוד.6 ואולם החיבור המשנה-תורתי על יהושע, שלפניו היה החוק בדב' י"א 31 – י"ב 7, לא יכול היה לתאר את יהושע משרת משה כמפר את החוק הזה; לפיכך הוא שכתב את תולדות הפולחן בימיו כדי להתאימם לחוק שבס' דברים.

יש אפוא יסוד של אנכרוניזם בשני הרבדים של חוק ייחוד הפולחן. שניהם תובעים את מימושו של החוק בדורות שעדיין לא ידעו אותו. אולם גם באנכרוניזם יש דרגות: החוק בי"ב 8 וא' יודע כי היו דורות בישראל שלא קיימו את ייחוד הפולחן וזה גם לא נדרש מהם; החוק בדב' י"א 31 וא' מכחיש זאת לחלוטין. אם מבקשים אנו לשער את זמן חיבורם של שני הרבדים הללו, נראה לומר כי הרובד האנכרוניסטי יותר הוא המאוחר יותר, שכן מחברו כה מושרש במציאות של ייחוד הפולחן, עד שאינו מודה באפשרות של מציאות פולחנית חוקית אחרת בישראל.

שיקול אחר בקביעת קדמותו היחסית של הרובד בי"ב 8 וא' הוא מתינותו לגבי הפולחן שהוא בא לאסור. את הפולחן הזה הוא מתאר כמעשה "איש כל הישר בעיניו". אמנם זהו תאור מגמתי: הישראלי העתיק לא היה זובח במקומות שישרו בעיניו, אלא במקומות שהאמין כי בהם נגלה האלהים אל האבות (שכם, בית אל, אלוני ממרא, באר שבע ועוד, כמסופר בספר בראשית), או כי בשעת הזבח בהם בא האלהים אל המאמין ומברך אותו (שמ' כ 24). אבל עם כל מגמתיותו, מודה מחבר רובד זה כי הפולחן "בכל מקום" היה כשר למהדרין אפילו בימיו של משה. לעומת זאת מתאר הרובד בי"א 31 – י"ב 7 את הפולחן שלא במקום הנבחר כפולחן "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" (י"ב 4,2).7 התיאור הזה שולל לחלוטין, בכל זמן שהוא, פולחן ה' במקומות אחרים מחוץ ל"מקום אשר יבחר", ומכתים אותו כפולחן "בדרך האמורי". מחבר רובד זה התרחק עוד יותר מן המציאות ההיסטורית מתוך רצונו להשפיל ולהמאיס, ככל האפשר, את המנהגים שהוא בא לאסור. הרובד ב-י"א 31 – י"ב 7 מצטיין אפוא בקיצוניותו. כשיוצאים אנו מהשערת די-וטה, כי ספר דברים התחבר סמוך לילויו בימי יאשיהו, יסתבר לנו שהרובד י"ב 8 ואילך הוא העתיק: הוא מתון משום שהוא קודם למהפכת ייחוד הפולחן, עודנו מתווכח עם מתנגדיו ומודה במקצת בחוקיות פולחנם. לעומת זאת הרובד י"א 31 – י"ב 7 הוא המאוחר: קיצוניותו תואמת למעשים שארעו בלהט המהפכה, כאשר מתנגדיה בבית אל נזבחו על מזבחותם (מל"ב כ"ג 20), ואלה שביהודה נשללה מהם זכותם האישית לכהן בירושלים (שם, 9). רובד זה הוא אפוא תוצאתה של המהפכה ומאוחר ממנה. את הרובד ב-י"ב 8 וא' נציין אפוא כ-ס"ד 1, ואילו את י"א 31 – י"ב 7 –כ-ס"ד 2.

על איחורו של הרובד ב-י"א 31 – י"ב 7 מעיד גם סגנונו שהוא קרוב יותר לסגנון העריכה המשנה-תורתית של ס' מלכים, עריכה שהיא עצמה תלויה בס' דברים ומאוחרת ממהדורתו הראשונה. ברובד זה אנו מוצאים את תיאור פולחן הבמות כעבודה "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" והם לשונות המופיעים במל"א י"ד 23; מל"ב י"ז 8.10 וכן מופיע ברובד זה הביטוי "המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם" והוא הלשון הנקוט בעריכה המשנה-התורתית של ס' מלכים ובשכבות המשניות של ס' דברים, בעוד השכבה העתיקה יותר נוקטת לשון "אשר יבחר ה' לשכן שמו שם".9 גם מבחינה זו אפוא ייצא לנו שהרובד י"ב 8 וא' שייך לשכבה העתיקה של ס' דברים.

תופעה מעניינת היא שס"ד 2 בא ראשון וס"ד 1 אחריו. זוהי תופעה חוזרת בספרות המקראית.10 חלקה נובעת אולי מסיבות טכניות. הדרך הקלה ביותר להוסיף על מגילה קיימת היא על ידי תפירת דלת נוספת לפניה. אבל בעיקר שליט כאן עיקרון עריכתי. מי שמוסיף את דבריו על יד דברי המקור עושה כן משום שהמקור אינו לטעמו, או שהוא טעון השלמה או שכלול. בעצם הוא היה מעדיף להחליף את המקור בדבריו שלו, אלא שאין הוא מעז לעשות כן מפני יחסו למסורת שבידיו. על ידי הקדמת דברי עצמו משווה להם העורך משקל מכריע; בכך הוא נותן את הטון לכל ההמשך, וההמשך ייקרא אחרי כן דרך נקודת מבטו של העורך. דוגמה מובהקת לפעולת עריכה כזאת ולתוצאותיה בשביל הקוראים היא סידרם של שני סיפורי הבריאה – המאוחר (בר' א 1 – ב' 4א) לפני המוקדם (בר' ב' 4ב ואילך).

הערת שוליים:

  1. בפרק זה אני חוזר בשינויים מסויימים, קיצורים והרחבות, על מש"כ לפני שנים אחדות. ראה: רופא, ריכוז הפולחן; זייץ, מחקרים, עמ' 40-38.
  2. התופעה הזאת קיימת גם בדב' ה' 28 – ו' 1 שהוא באמת רצף ענייני אחד. לדעתי אותה הזיקה ישנה בין יה' י"א 20-16 לבין י"ב 24-7 שגם הם היו מלכתחילה רצף ענייני אחד (הש' י"א 17-16 עם י"ב 7א 8). אולם עליו נספחו לא מעט הרחבות המפנות את המבט אחורה אל מלחמות משה (י"ב 6-1) וקדימה אל הנחלת הארץ (י"א 23; י"ב 7ב). מלכתחילה לא התחיל סיפור ההתנחלות לפני י"ג 7-1.
  3. פון גאל, חומש שומרוני; או במהדורה עממית של צדקה, תורה נוסח שומרוני.
  4. על יה' כ"א 42; כ"ג 1; שמ"ב ז' 1 המייחסים את "המנוחה מן האויבים מסביב" גם לימי יהושע ודוד ראה: רופא, ריכוז הפולחן, עמ' 223, העדה 2. ושים לב כי הביטוי "לא תעשו... איש כל הישר בעיניו" (פס' 8) – כדוגמתו מופיע בשו' י"ז 6; כ"א 25 כדי לתאר את האנארכיה בפולחן ובממשל בתקופה שלפני המלוכה (הערת מר יאיר זקוביץ, ירושלים).
  5. יוצאת מן הכלל היא הפסקה יה' ח' 35-30. זוהי כנראה פרשה שנספה במאוחר (השווה את מיקומה השונה בתה"ש) כדי להראות כיצד יהושע יצא ידי חובתו כלפי חוק התורה (דב' כ"ז 8-1) על ידי אקט פולחני חד-פעמי על הר עיבל.
  6. הש' יה' כ"ד 1, 25; שו' ב' 1 (הש' תה"ש וראה בר' ל"ה 8); ו' 32-12; כ' 1, 18, 26; כ"א 5-1.
  7. מוטב לפרש כן מאשר לפרש "לא תעשון כן" – לעבוד את ה' "במקומות אשר עבדו שם הגוים", שהרי כבר ציווה לאבד מקומות אלה בפס' 2 (הערת תלמידי עמוס מנדל, ירושלים תשל"ה). ושים לב כי הביטוי "לא תעשה כן לה' אלהיך" בא גם ב-י"ב 31 ביחס לעבודה בדרך האמורי; השווה להלן, פרק תשיעי.
  8. וראה גם יר' ב' 20; ג' 13; י"ז 2; הושע ד' 13. כתובים אלה הם מקוריים בלי ספק. נראה שבמינוח השפיעו הושע וירמיהו על מושגיהם של סופרים מן הדור השני והשלישי של האסכולה המשנה-תורתית.
  9. זקוביץ, לשכן שמו שם. אך לפי שיטתי חושב אני כי התיבה "לשכנו" בדב' י"ב 5 היא ניסיון לזהות את המונח "לשום" הבא ברובד זה של החוק עם המונח "לשכן" הבא ברובד האחר (פס' 11).
  10. זליגמן, לבעיות הנבואה, עמ' 129ב. והשווה גם את מיקומם של שני נאומיו של יהושע לעם (יה' כ"ג-כ"ד).
ביבליוגרפיה:
כותר: חוקי ייחוד הפולחן (י"א 31 - י"ב 12)
שם ספר: מבוא לספר דברים
מחבר: רופא, אלכסנדר
תאריך: תשמ"ח
הוצאה לאור : אקדמון
בעלי זכויות: דפוס אופסט חמד; אקדמון
הערות: 1. אלכסנדר רופא, פרופסור חבר למקרא באוניברסיטה העברית.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך