עמוד הבית > עולם המקראעמוד הבית > תקופת ההתנחלות

תקציר
דף מידע על עמלק ועל היסטוריית היחסים בינו ובין עם ישראל, כעם ממשי- בתקופת המקרא וכסמל- בתקופות מאוחרות יותר.

 
עמלק | מחברת: גליה סמו
 

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

מיהו עמלק?

עמלק הוא שבט (או כמה שבטים שהתאחדו) של נוודי מדבר. כבר בימי קדם, לפני יציאת בני ישראל ממצרים נדדו העמלקים בקצה האזור המיושב בדרום יהודה ובחצי האי סיני. הם התקיימו מגידול צאן, בקר וגמלים, וכנראה עסקו גם במסחר. יחסי האיבה בינם לבין תושבי הקבע בישראל רומז שהעמלקים לא עסקו בחקלאות. הם נדדו בקרבת יישובי הקבע ושדדו את יבוליהם של התושבים כדי להשיג את צרכיהם החקלאיים.

נראה שבעת נדודי עם ישראל במדבר, נדדו שם גם העמלקים, ובמקביל לתהליך התבססותו של היישוב הישראלי בכנען בסוף האלף השני לפני הספירה, החל גם תהליך התנחלות של העמלקים בדרום הנגב.

המעבר מחברה נַוָודית להתיישבות קבע בקרב העמלקים נרמז אולי בשמואל א טו 5, 8 - שם נזכרים "עיר העמלקי" ואגג מלך עמלק, והם מעידים על ניסיונות לבניית חברת קבע בעלת מוסדות שלטוניים ברורים וקבועים.

אין שום עדויות לעמלק מחוץ למקרא, אולם בתעודות מצריות מן האלף השני לפני הספירה נזכרים שבטי נוודים בשם שַאסוּ או שוּסוּ, שבסיסם היה באזור הר שֵׂעִיר (בנגב, על גבול סיני). יש הסבורים כי השבטים האלה היו העמלקים.

עמלק וישראל

בין ישראל לעמלק שררו יחסי איבה קשים. על פי המתואר במקרא, מקורם של יחסי האיבה האלה היו באירועים מימי הנדודים במדבר. כאשר יצא עם ישראל ממצרים, עמלק היה העם הראשון שיצא להילחם בו. המלחמה נערכה ברפידים בפיקודו של יהושע בן נון ובהשגחתו של משה - "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה ...וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:" (שמות יז 9-11)

במלחמה זו הובס עמלק, אך לא הושמד כליל. ניצחון זה תועד בספר שמות ולזכרו נבנה מזבח במדבר. אז הצהיר ה': "...מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:" (שמות יז 14), ובעקבות זאת קבע משה, שהמלחמה בעמלק היא מלחמת קודש, שתבוא לסיומה רק עם השמדתו המוחלטת של עם זה - "...מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:" (שמות יז 16).

בפרשת המרגלים, כאשר ביקשו בני ישראל לעלות להר על אף איסורו המפורש של ה', שימשו העמלקים כלי שָׁרֵת ביד ה' על מנת להעניש את בני העם הסוררים (ראו במדבר יג 29; יד 41-45). את השנאה המתעצמת בין שני העמים משקף חוק בספר דברים, שלפיו יש להשמיד את זכר עמלק כליל - "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:" (דברים כה 17-19)

בימי השופטים העמלקים נזכרים כאויבי ישראל לצד העמונים, המואבים והמדיינים. יחד עימם הם פושטים על יישובי הקבע בישראל ובוזזים את היבול החקלאי ואת רכוש האיכרים (ראו שופטים ג 13; ו 1-7). גדעון יצא להילחם נגד העמים האלה והביסם בקרב. אולם העמלקים לא נחלו מפלה מוחצת והמשיכו לחיות בנגב בשולי היישוב הישראלי. כשבטים נודדים בוודאי חשו העמלקים איום על מקומות מגוריהם ועל סדרי שלטונם מצד השלטון הריכוזי שקם בישראל עם עליית שאול למלוכה. הם חשו איום גם על תחומי מחייתם ומקורות פרנסתם עם התבססותה של התיישבות הקבע הישראלית בנגב ובסְפָר המדבר.

על פי המסופר במקרא, ההתנגשות המכריעה בין עמלק לישראל אירעה בימי שאול. בתקופה זו הגיעה התפשטותם של העמלקים לשיאה, והם סיכנו את יציבותה של הממלכה הישראלית הצעירה ובעיקר את גבולה הדרומי. בהוראת שמואל, יצא שאול להכות בעמלק - "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:" (שמ"א טו 3).

המלחמה בין עמלק לישראל באה לקיים את הציווי בספר דברים, שלפיו יש להחרים את עמלק כליל. שאול אמנם הביס את העמלקים והנחיל להם מפלה קשה, אך לא השמידם כליל. הוא הותיר בחיים את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר שנתפס כשלל כדי לזבחם לה'. עניין זה נתפס כחטא חמור והיה אחת הסיבות המרכזיות להדחתו של שאול מהמלוכה. מכאן אפשר ללמוד, שהמלחמה בעמלק נתפסה בישראל כאחת מפעולותיהם החשובות של מלכי ישראל.

גם דוד נלחם בעמלקים לפני שהוכתר רשמית למלך ישראל. ביושבו בצקלג פשט דוד על יישובי העמלקים, המית את השבויים ולקח שלל רב - "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי...וְהָעֲמָלֵקִי... וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים..." (שמ"א כז 8-9). באחת מפשיטות הביזה נפלה צקלג בידי העמלקים. דוד ואנשיו לא שהו בעיר באותה שעה והעמלקים לקחו בשבי את הנשים והילדים. דוד ואנשיו רדפו אחרי העמלקים, השיבו את השבויים והרכוש שלהם והמיתו את מרבית העמלקים, למעט 400 איש שהצליחו לנוס על נפשם (ראו שמואל א ל).

בימי מלכותו של דוד על ישראל התנהלו כמה מלחמות נגד העמלקים. המקרא מזכיר מלחמות אלה רק בדרך אגב, אולם מסתבר שבתקופה זו הוכו העמלקים מכה ניצחת. שארית בני עמלק מצאו מקלט באזור הר שֵׂעִיר והתגוררו שם עד ימי חזקיהו מלך יהודה (מאה 8 לפני הספירה). בדברי הימים א ד 42-43 מסופר שבימי חזקיהו הלכו בני שמעון להר שֵׂעִיר והיכו שם "אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". לאחר מכן לא נזכרו עוד העמלקים במקרא.

עמלק כסמל

במסורת היהודית עמלק הוא אויבו הגרוע ביותר והשנוא ביותר של ישראל. בעיני חז"ל, המצווה להשמיד את עמלק שקולה בחשיבותה למצווה להמליך מלך ולבנות את בית המקדש: "רבי יהודה אומר: ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה" (סנהדרין כ ע"ב). בלשון חז"ל הפך השם "עמלק" כינוי לכל אויב של ישראל. למשל כאשר קבעו חז"ל שאויבי ישראל הם הסיבה לאי שלמותו של העולם, הם אמרו: "כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, ולא הכסא שלם. אבד זרעו של עמלק, השם שלם והכסא שלם" (מדרש תנחומא, כי תצא, סימן יא).

קראו עוד בנושא:

עמלק : סמל לאויבי ישראל
Map of the Amalekites Territory
לקסיקון לתרבות ישראל: מלחמת עמלק

ביבליוגרפיה:
כותר: עמלק
מחברת: סמו, גליה
שם פרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך