עמוד הבית > ספרות החוכמה > משלי

תקציר
המאמר מציג את מבנהו של ספר משלי לפי נוסח המסורה ולפי תרגום השבעים ומציע הסבר להבדל שבסידור החומר. המצאותם של שני הנוסחים מעידה על כך שבמאה השנייה לפני הספירה היו בישראל מהדורות שונות לספר.

 
אסופות החכמה : יצירת האוספים וסידורם בספר משלי | מחבר: אלכסנדר רופא
 

כרמל

ספר משלי מורכב מתשעה אוספים: (1) א'-ט'; (2) י' 1-כ"ב 16; (3) כ"ב 17 – כ"ד 22; (4) כ"ד 34-23; (5) כ"ה – כ"ט; (6) ל' 1-14; (7) ל' 33-15; (8) ל"א 9-1; (9) ל"א 31-10. להלן ננסה לברר כיצד נוצרו האוספים הללו ולפי איזו שיטה סודרו בספר.

אם היה מקום לתהות ביחס למשלים הבודדים, אילו מהם צמחו בקרב העם, ואילו – בין חכמי החצר וסופרי המדינה, אין ספק כזה ביחס לתשעת אוספי המשלים שבספר: בכולם ניכרת ידם של המשכילים. ראשית, מעיד על כך כבר מספר המשלים בכמה מן האוספים: הם כה מרובים וכה נבדלים זה מזה בצורתם ובתוכנם, שאין שום ספק שהם לא נשמרו בזיכרון ולא הועברו בעל-פה, אלא נמסרו בכתב. שנית, ההומוגניות הקיימת, בכל זאת, בתוך האוספים מלמדת על עבודה מתוחכמת של מסדרים. למשל, החלק הראשון של האוסף השני, מש' י'-ט"ו, בנוי ברובו הגדול מפתגמים בעלי שתי צלעות בתקבולת ניגודית, כגון "מענה רך ישיב חמה, ודבר עצב יעלה אף" (ט"ו 1). וכן החלק השני באוסף החמישי, פרקים כ"ח-כ"ט, כגון "בפשע (גרוס: "בפשע) איש רע מוקש,34 וצדיק ירון ושמח" (כ"ט 6). המסדרים הבחינו בין סוגים שונים של משלים, וכך מיינו את החומר שבידיהם.

האוספים הגדולים ביחס שיש בידינו כיום נצטרפו מאוספים קטנים יותר שקדמו להם. הדבר מוכח, קודם-כול, מאותם משלים שהוכפלו בתוך אותו האוסף, כגון:

יש דרך ישר לפני איש,

ואחריתה דרכי מות (י"ד 12; ט"ז 25).

או גם:

כל דרכי איש זך בעיניו
כל דרך איש ישר בעיניו

ותוכן רוחות ה' (ט"ז 2)
ותוכן לבית ה' (כ"א 2)

ספק אם חכם אחד היה מעלה על הכתב פעמיים באוסף אחד את אותו הפתגם או שני פתגמים כה דומים.מתקבל יותר על הדעת שהוא העתיק מקבצי משלים שהיו לפניו.

כמו כן אנו נתקלים לפעמים באסופות קטנות מסודרות לפי נושא או לפי עקרונות סידור חיצוניים. דוגמה לסידור על פי נושא יש באסופה הקטנה של 'משלי מלך', מש' ט"ז 15-10:

(10) קסם על שפתי מלך
(12) תועבת מלכים עשות רשע
(13) רצון מלכים שפתי צדק
(14) חמת מלך מלאכי מות
(15) באור פני מלך חיים

במשפט לא ימעל פיו
כי בצדקה יכון כסא
ודובר ישרים יאהב
ואיש חכם יכפרנה
ורצונו כעב מלקוש

סידור משלים לפי דמיון חיצוני, פתיחה ב-ב' והצלע השניה ב-וב', מצוי במש' י"א 12-9:

(9) בפה חנף ישחית רעהו
(10) בטוב צדיקים תעלוץ קריה
(11) בברכת ישרים תרום קרת
(12) בז לרעהו חסר לב

ובדעת צדיקים יחלצו
ובאבוד רשעים רנה
ובפי רשעים תהרס
ואיש תבונות יחריש

מסתבר איפוא שתולדות ארוכות היו לאוספים של ספר משלי כפי שהם לפנינו היום: מן המשל הבודד אל אסופות קצרות, אל קבצים ארוכים יותר (כגון מש' י'-ט"ו), ועד לאוספים של מאות פסוקים אי אפשר להתוות בדיוק את מהלכן של התולדות הללו, והן רק נרמזות על ידי סימני הכר המשוקעים פה ושם בחומר שלפנינו. להלן נסקור בקצרה את האוספים השונים ומה ניתן ללמוד מהם לגבי תולדות ספרות החכמה.

האוסף הראשון, מש' א'-ט', נשתנה מן האוספים האחרים בכך שעיקרו נאומים. הקצר שבהם הוא בן חמישה פסוקים (נגד הערבות – ו' 5-1), והארוך – עד עשרים ושבעה פסוקים (נגד הניאוף – פרק ז'). לבד מהם יש בו רק קצת עצות (ג' 35-27). ולפי שראינו, שהנאום הוא סוג ספרותי משני, הרי מבחינת תולדות הסוג הספרותי, האוסף הראשון מאוחר מן האוספים האחרים. קו מאוחר נוסף הוא הזיהוי שקיים כאן בין חכמה ודעת ליראת ה' (א' 7, 29; ט' 10), או הקביעה שעל ידי החכמה באים ליראת ה' (ב' 6-2) או אפילו דחיית החכמה האנושית לטובת יראת ה' (ג' 7-5). להלן עוד נשוב לנושא זה. קו אחד של אוסף זה אינו בהכרח מאוחר; אלה הם נאומיה של החכמה המואנשת כאישה: א' 33-20; ח' 20-1, 36-21; ט' 12-1. בראש האוסף הזה באה כותרת: "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל" (א' 1). החגיגיות שבה, לעומת הכותרת הבאות, מלמדת שהיא כותרת לספר כולו; ובעצם נמשכת הכותרת הזאת עד סוף פס' 7: "משלי שלמה לדעת חכמה ומוסר להבין משל ומליצה" וכו'. שוב נראה כאן אות של איחור: האוספים האחרים כבר קיימים, והאוסף הראשון הועמד לפניהם וכותרתו פותחת את הספר כולו. זוהי תופעה מצויה בספרות המקרא, שרבדי יצירה אחרונים נכתבים בראש, כדי שיטביעו את חותמם על היצירה כולה.35

האוסף השני, י' 1-כ"ב 16 יש בראשו כותרת קצרה: "משלי שלמה". ברובו המכריע הוא מחזיק פתגמים, ואילו העצות מעטות מאוד, כגון ט"ז 3; י"ט 18, 20; כ' 13, 22; כ"ב 10; ויש שצורת העצה אינה אלא לבוש ספרותי של פתגם הניסיון – כגון כ' 16: "לקח בגדו כי ערב זר" וכו'. כמעט כל הפתגמים בי'-ט"ו בנויים, כאמור, בתקבולת ניגודית; בפרקים הבאים שלטת התקבולת הנרדפת או המשלימה. הסידור המושכל הזה מלמד על עבודתם של אנשים מקצועיים – חכמי החצר, מורים בבתי-הספר לפקידים או תלמידיהם. יתר על כן, המודעות הזאת לסוגי התקבולת מלמדת שהיא הייתה מושרשת בהשכלתם. לפיכך יש רגליים להשערה, שזה היה תרגיל מקובל של בתי הספר: המורה היה אומר פתגם עממי ידוע, והתלמיד צריך היה לחבר לו צלע שנייה בתקבולת שהמורה קבע. למשל, המורה אמר "בן חכם ישמח אב"; תלמיד אחד השלים "ובן כסיל תוגת אמו" (י' 1); ואילו תלמיד אחר השלים "וכסיל אדם בוזה אמו" (ט"ו 20).

האוסף השלישי, כ"ב 17 – כ"ד 22, אין לו כותרת בנוה"מ, אלא רק פתיחה, "הט אזנך ושמע דברי חכמים וכו'". אבל בתה"ש מתורגם כאילו היה לפניו: "דברי חכמים. הט אזנך ושמע דברי" וכו', ונראה שזה היה הנוסח המקורי. האוסף הזה מכיל עצות מנומקות, כגון כ"ב 23-22, 25-24, 27-26. הן מתרחבות לעתים לנאומים קצרים נגד הזלילה אצל מושל – כ"ג 3-1; נגד השכרות – כ"ג 35-31. עד כ"ג 11 מקביל האוסף הזה למשלי אמנ-אמ-אפה, ואפילו המושג "שלושים" (כ"ב 20), לציין את מספר המשלים, משותף!36

האוסף הרביעי, כ"ד 34-23, יש לו כותרת "גם אלה לחכמים" (= של החכמים, ל' השייכות). כפי שאומר השם, זוהי תוספת לאוסף שלפניו (ובכך מתאשר זיהוי הכותרת של האוסף הקודם). גם כאן יש עצות, אך בלי הנמקה. בסוף, פס' 34-30, בא שיר לקח על העצל, שכבר הזכרנוהו למעלה.

האוסף החמישי, כ"ה-כ"ט, שוב מיוחס לשלמה. כותרתו – "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה" (כ"ה 1) – מהווה אישור מן הכתוב להשערה בדבר פעילות איסוף המשלים שנעשתה בחצר. אוסף זה מתחלק לשניים. בחלק הראשון, כ"ה-כ"ז, יש פתגמים ועצות מנומקות, אך מרובים בו משפטי ההשוואה. ההשוואה יכולה להיות מפורשת, על ידי כ' הדמיון, כגון "כצפור לנוד, כדרור לעוף, כן קללת חנם לא תבוא" (כ"ו 2). אך היא נעשית גם בצורה אלגנטית על ידי הסמכה של שתי תופעות, כגון "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" (כ"ה 14). אם אמרנו לעיל, שהפתגם הוא מאמר המכליל מתוך התנסויות שונות, הרי שמאמר ההשוואה הוא דרגה גבוהה יותר של הכללה, כי הוא תופס את המשותף בתופעות שונות מתחומים נפרדים. בחלק השני, כ"ח-כ"ט, באים שוב הרבה פתגמים בתקבולת ניגודית, כמו אלה בי'-ט"ו. כך למשל כאן: "נסו ואין רודף רשע, וצדיקים ככפיר יבטח" (כ"ח 1). הימצאותם כאן מאלפת לגבי סידור ספר משלי, כפי שנראה עוד מעט.

האוסף השישי יש לו כותרת "דברי אגור בן יקה המשא" (ל' 1) כיוון שבל"א 1 באים "דברי למואל מלך משא", נראה שגם כאן "המשא" מורה על השתייכות לאומית, ויש להשלים "המשאי". זהו השבט משא, המיוחס על ישמעאל בבר' כ"ה 14 ובדה"א א' 30. הוא ישב כנראה בצפון ערב, ונזכר בכתובות מלכי אשור. אם כך, יש כאן במפורש אוספים של חכמה לא ישראלית.37 האוסף הזה מקיף את ל' 14-1 בלבד, כפי שנראה להלן. לבד ממאמר-אזהרה אחד – "אל תלשן עבד אל אדניו" (ל' 10), יש באוסף זה סוגי חכמה שונים מאלה המצויים בעיקר ספר משלי: נאום בשם החכמה האלוהית (ל' 6-1), תפילה (9-7), ודברים בגנות הדור (14-11). שוני הסוג מאשר את פירוש הכותרת דלעיל, שזהו אוסף של חכמה שמקורה זר.

האוסף השביעי מחזיק את ל' 33-15. היותו אוסף נפרד נלמד מתה"ש, שבו הוא מופרד מל' 14-1 על ידי כ"ד 34-23. לאוסף חסרה כותרת, אלא אם כן זוהי התיבה "לעלוקה" בל' 15. על כל פנים הוא מורכב בעיקרו מחמישה מאמרי ספורות, סוג ספרותי מצוי בספרות המזרח (שירי אוגרית) ובספרות החכמה בכלל זה (משלי אחיקר), נפוץ למדי בבן-סירא, אך מיוצג אך מעט בספר משלי (ו' 19-16).38

האוסף השמיני הוא דברי למואל מלך משא, ל"א 9-1. תוכחה למלך, בייחוד נגד השכרות, כי היא מונעת את המלך מלמלא את עיקר תפקידו – לשפוט את העם.

האוסף התשיעי הוא שבח "אשת חיל" (ל"א 31-10). שיר אלפביתי המתאר את האישה האידיאלית על פי החכמה. כמו באוסף הראשון יש פה שבח של יראת ה' (ל"א 30), אך השיר משבח בעיקר את החריצות המעשית, לא את האמונה. האישה בוטחת במעשי ידיה: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" (ל"א 25), בניגוד למאמרי החכמה שדרשו ביטחון בה' ולא באדם (כ"ח 25). גם התיאור כיצד האישה "זממה שדה ותקחהו" (פס' 16), כלומר הרהרה בשדה וקנתה אותו, ספק אם הוא מביא בחשבון את איסור "לא תחמד" של עשרת הדיברות.

דומה שיש בידינו עתה להסביר את סידורם של האוספים בספר משלי. לשם כך נרשום אותם כפי סדרם, ראשית – על פי נוה"מ:

א. א'-ט':
ב. י' 1 – כ"ב 16:
ג. כ"ב 17 – כ"ד 22:
ד. כ"ד 34-23:
ה. כ"ה-כ"ט:
ו. ל' 14-1:
ז. ל' 33-15:
ח. ל"א 9-1:
ט. ל"א 31-10:

משלי שלמה בן דוד מלך ישראל
משלי שלמה
דברי חכמים
גם אלה לחכמים
גם אלה משלי שלמה...
דברי אגור בן יקה המשא(י)
לעלוקה (?)
דברי למואל מלך משא
שבחי 'אשת חיל'

בסידור זה הפרדנו קודם-כל בין חכמת ישראל (מש' א'-כ"ט) וחכמת העמים של שבט משא (ל' 1 – ל"א 9). חכמת ישראל מסודרת בצורה סימטרית: משלי שלמה בראש ובסוף ובתוכם נתונים שני קבצים של "החכמים". ואולם אמרנו שהאוסף הראשון (א'-ט') וכותרתו (א' 7-1) נראים להיות מאוחרים משאר האוספים. הגרעין כאן הוא איפוא פרקים י'-כ"ט; וכאן באמת מצויה סימטריה שלימה: שני קבצים של שלמה סוגרים על שני קבצים 'לחכמים'. יתר על כן, בראש ובסוף סודרו קבצים של פתגמים בעלי תקבולת ניגודית: י'-ט"ו; כ"ח-כ"ט! לפי עיקרון הסימטריה מסודרת גם החכמה "הזרה": שני קבצים ממשא – ל' 14-1; ל"א 9-1 – מקיפים את האוסף "לעלוקה" – מש' ל' 33-15. הסימטריה שבין האוספים הראשון והתשיעי היא תימטית: הכותרת לאוסף הראשון מכריזה "יראת ה' ראשית דעת" (א' 7) והאוסף התשיעי מודיע לקראת סופו "אשה יראת ה' היא תתהלל" (ל"א 30). ואולם להלן נראה שיראת ה' לא הייתה בנוסח המקורי של הקובץ התשיעי. העיקר הוא שכנגד האישה המושלמת שבקובץ התשיעי, באה החכמה מואנשת כאישה רבת-סגולות בקובץ הראשון (א' 33-20; ח' 20-1, 36-21; ט' 1-12). סידור הספר מלד איפוא על צמיחה בשלבים: ראשית סודרו ארבעת האוספים שבפרקים י'-כ"ט; אחר-כך צורף אליו הנספח בן שלושה אוספים שבל' 1-ל"א 9. לבסוף הושם בראש הספר האוסף המאוחר ביותר, וכנגדו הושם בסופו שיר השבח "אשת חיל".

על ידי הכותרת שבראש הספר, "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל", יוחס לשלמה הספר כולו, לא רק האוספים השני והחמישי. תופעה דומה ראינו בתהלים: בתחילה יוחסו לדוד חלק מהמזמורים, אחר כך ייחסו לו את כולם. זוהי מגמה אופיינית למוצאי התקופה המקראית ולאחריה: כל סוג ספרותי מצא את הגיבור שלו והתייחס עליו: החכמה יוחסה לשלמה, המזמורים – לדוד, הקינות – לירמיהו, החוקים והמשפטים והתורות – למשה מפי ה'.39

בתרגום השבעים עומדים האוספים של משלי בסדר אחר. לשם הבהירות נציין אותו, תוך שימוש במספריהם ובמראי המקום לפי נוסח המסורה.

א. א'-ט':
ב. י' 1-כ"ב 16:
ג. כ"ב 17-כ"ד 22:
ו. ל' 14-1:
ד. כ"ד 34-23:
ז. ל' 33-15:
ח. ל"א 9-1:
ה. כ"ה-כ"ט:
ט. ל"א 31-10:

משלי שלמה וכו'
משלי שלמה
דברי חכים
דברי אגור
גם אלה לחכמים
לעלוקה (?)
דברי למואל;
גם אלה דברי שלמה
שבחי 'אשת-חיל'

שני שינויים עיקריים ניכרים לעומת נוה"מ. השינוי האחד הוא ש"דברי אגור" נכנס בין שני הקבצים של "החכמים", ואינני מוצא את הסיבה לכך. השינוי השני הוא שהאוסף "גם אלה משלי שלמה" (כ"ה-כ"ט) סוגר את הספר, לפני "אשת-חיל". הסיבה לכך היא, לדעתי, שביקשו לארגן את הספר כולו באופן סימטרי: "משלי שלמה" בראש ובסוף, ו"אשת-חיל" כנספח.

המסדר הזה, מסתבר, לא ראה את "חכמת משא" כחומר שונה ונפרד, וביקש להקיף גם אותה בתוך חכמת שלמה. אם זה היה השיקול שהנחה אותו בעבודתו, תהיה בזה הוכחה שסידורו הוא משני לעומת נוסח המסורה. בעל הסידור הזה כבר לא הבחין בין חכמת ישראל וחכמת העמים כנראה אף לא העלה על הדעת שתיתכן חכמת ישמעאל בתוך ספר משלי. הכול של שלמה; הכול קודש קודשים. הסידור של תה"ש היה לו ככל הנראה מצע עברי; ואם כן הוא מעיד בכל אופן שסידורו של ספר משלי מאוחר למדיי: במאה השנייה לפסה"נ התהלכו בישראל מהדורות שונות של ספר זה.

לחלקים נוספים של המאמר:
אסופות החכמה : יצירת האוספים וסידורם בספר משלי (פריט זה)
אסופות החכמה : עריכת ספר משלי
אסופות החכמה : קהלת
אסופות החכמה : בן סירא
אסופות החכמה : מסכת אבות

הערות שוליים:
34. פשע = פסיעה (שמ"א כ 3). שיעור הדברים: כאשר רשע פוסע פסיעה אחת, כבר הוא נופל למלכודת. האם צריך לגרוס בסיפא "וצדיק ירוץ ושמח"? השווה י"ח 10: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב".
35. זה דינם של סיפורי הבריאה: הסיפור הכוהני, המאוחר (א' 1 – ב' 4א) הועמד לפני הסיפור העתיק יותר (ב' 4ב – ג' 24).
36. ראה דיונו החשוב של אמרטון: J. A. Emerton, `The Teaching of Amenemope and Proverbs XXII 17 - XXIV 22: Further Reflections on a Long-Standing Problem`, VT 51 (2001), 465-431.
37. וראה להלן עמ' 149.
38. וראה להלן עמ' 144-141.
39. כאמור לעיל, עמ' 19, 35.

ביבליוגרפיה:
כותר: אסופות החכמה : יצירת האוספים וסידורם בספר משלי
שם ספר: מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא
מחבר: רופא, אלכסנדר
תאריך: תשס"ד,2004
הוצאה לאור : כרמל
בעלי זכויות: כרמל
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך