עמוד הבית > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראיתעמוד הבית > תקופת המלוכה > ירושלים במקרא

תקציר
תאור של הממצאים הארכיאולוגיים בחפירות בעיר דוד הנערכות מאז שנת 1995 מטעם רשות העתיקות.

 
חפירות חדשות במדרון המזרחי של עיר דוד | מחברים: רוני רייך; אלי שוקרון
 

קדמוניות : כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא

החפירה הראשונה

היום, ה-24 באוקטובר [1867], לאחר בעיות אין קץ, השגנו כמות קטנה של עצים וירדנו עם הזריחה אל המעיין. היו בידינו כמה לוחות באורך שנים עשר רגל וברוחב שני רגל, שנאלצנו לחתוך לשניים, שכן רק לוחות באורך 6 רגל ניתן היה להכניס במעבר. למזלנו היו המים רדודים מאד, וכך הצלחנו, לזחול על ברכינו החשופות מבלי להרטיב הרבה את בגדינו העליונים, שכן היה בפנינו עוד יום תמים. לאחר שעברנו דרך הבריכה היה עלינו לזחול עוד 50 רגל אל המעבר החדש (שאורכו 17 רגל) הנפתח אל הפיר.

במלים אלה החל הדו"ח הקצר שכתב קפטן צ'רלס וורן על מבצע הטיפוס במעלה הפיר המאונך הנפתח לפנים ממעיין הגיחון, פיר שלימים נקרא שמו עליו. את הפיגום ובו שלשה משטחים הם בנו לאורו של תייל מגנזיום בוער.

בגובה של 6 רגל מעל משטח מס' 3 נפתח הפיר למערב, אל תוך מערה גדולה, שם מצוי מעלה בשיפוע של 45 מעלות, מכוסה באבנים בודדות שגודלן רגל מעוקבת. לאחר שבניתי במהירות סולם קטן, עליתי בו. היה עלי להיות זהיר ביותר; דומה היה שהאבנים שאפו להינתק, ואילו הייתה אחת מתחילה בכך, הייתה מביאה את כל המצבור להתדרדר – ואותי עמה – על ראשו של הסרג'נט...

את דרכם במעלה המנהרה תאר וורן, כיצד חצו שני קירות שנבנו בבנייה גסה, עד הגיעם אל החדר העליון, שהיה מקורה בקמרון הנמתח מעל פיר נוסף, אנכי ועמוק:

... על ערמות האבנים מצאנו שלושה נרות של זכוכית בעלי מבנה מוזר, מונחים במרווחים, כאילו אמורים היו להאיר את המעבר אל הקיר או אל הפיר. בחדר המקומר מצאנו ערמה קטנה של פחם, כאילו נועדה לבישול; עוד אחד מן הנרות המוזרים הללו; סיר בישול שתוכו מזוגג, ששימש לחימום מזון וקנקן מים. מסתבר שמקום זה שימש כמסתור. במעבר מצאנו שני קנקנים אחרים (תמימים) מחרס אדום, וכן טבעת ברזל, שהייתה תלויה מעל לפיר, באמצעותה ניתן היה לחבר חבל לשם דליית מים. ...

... להפתעתנו שמענו כי השמש שקעה; אספנו את כלינו וירדנו במהירות. כשיצאנו רבתה ההתרגשות בקרב תושבי סילואן, שרצו את חלקם באוצר וסרבו להאמין כי העלינו בידינו קנקנים ריקים בלבד. העירה הגענו זמן מה לאחר רדת החשכה.

(הסקר של ארץ-ישראל המערבית, כרך ירושלים, לונדון 1884, עמ' 366-371).

וורן ובירטלס חפרו בעפר שמעל לקמרון העליון ופרצו כניסה חיצונית עליונה. הם חפרו (כלומר, סילקו חלק מן העפר) בתוך המערכת, מתוך מגמה למצוא מעברים חצובים נוספים. מאוחר יותר, במאי 1868, פיקח על העבודה הד"ר צ'אפלין, ובסופו של דבר סתמו את החפירה החיצונית. לימים התפרסם דו"ח זה בצירוף חתך-אורך ושרטוטים של מעט מן הכלים שמצאו. מאז נושא מפעל המים הזה את שמו של מגלהו: "מערכת פיר וורן".

בשנים 1911-1909 פעלה בעיר דוד משלחת שערורייתית בראשותו של מונטגיו פרקר, שחיפש אחר אוצרות. עם זאת, יש לומר מילה אחת לזכות אותה משלחת, שהשכילה לצרף לשורותיה את האב לואי ונסאן מבית הספר הצרפתי למקרא בירושלים. ונסאן, חוקרה המובהק של ירושלים, הקפיד לתעד את מהלך החפירות. התוכניות, החתכים, האבחנות והתיאורים אותם פרסם, מהווים מסמך מדעי מדוייק, שאין ערוך לחשיבותו. פרקר וונסאן גילו ליד המעיין מערכת מנהרות קצרות (מנהרות III-VII). הם נכנסו גם למערכת פיר וורן, ניקו אותה ותיעדוה, ולבסוף פירקו את הפיגומים.

בשנים 1985-1978 חודשו החפירות בעיר דוד על ידי משלחת האוניברסיטה העברית בראשות יגאל שילה. בפעולה מורכבת טיפסה המשלחת במעלה הפיר, פעולה שבסופה נוקתה המערכת והוכשרה לביקור לקהל.

הגבעה הדרומית-מזרחית של ירושלים, שלרגליה נובע מעיין עין אם א-דארג', לא הייתה עדיין בתודעתם של הנוסעים והחוקרים הראשונים של העיר. בדיעבד, החפירה של וורן וביטלס בתוך מערכת זו הייתה החפירה הארכיאולוגית הראשונה שנערכה בעיר דוד. יתר על כן, הייתה זו חפירה אחת מני רבות וחיבורו היה אחד מני מאמרים מלומדים רבים, שהוכיחו כי הגבעה הדרומית-מזרחית של ירושלים היא אמנם עיר דוד המקראית.

הגבעה הצרה והמאורכת של עיר דוד ובמיוחד מדרונה המזרחי, בקטע שממערב למעיין הגיחון, תופסים מקום נכבד בתולדות המחקר הארכיאולוגי של ארץ-ישראל. בשטח מצומצם זה חפרו יותר ארכיאולוגים – משלחות ובודדים – מבכל אתר אחר בארץ. דומה שהרשימה שלהלן מייצגת נאמנה את תולדות המחקר הארכיאולוגי בארץ-ישראל, שנערך בידי בני לאומים שונים (בריטים, גרמנים, צרפתים, ישראלים): וורן (1867), גותה (1882), שיק (1882), בליס ודיקי (1897-1894), פרקר ווינסן (1911-1909), וייל (1914-1913, 1924-1923), מקאליסטר ודנקן (1925-1923), קראופוט ופיצ'גרלד (1929-1927), קניון (1967-1961) ושילה (1985-1978). ניתן היה לשער שהמדרון המזרחי של עיר דוד מוצה מבחינת המחקר, והיו ארכיאולוגים ש"איחלו הצלחה" לכל מי שיחזור לחפור בערמת אבנים זו.

בשנת 1995 התחלנו בחפירותינו בגבעה, ויש להניח שעוד יבואו חופרים בעקבותינו.*

למרבה ההפתעה, אף לא אחד מן החוקרים הללו חפר בסמוך למעיין עצמו – מתוך שהניחו כי הגיחון נבע מאז ומתמיד מחוץ לביצורי העיר – למעט קונרד שיק, שחפר שלושה בורות בדיקה בערוץ הקדרון, הרחק מדרום למקום המעיין, גילה שם את תעלה II (להלן). חפירתנו הינה אם כן החפירה המזרחית ביותר שנערכה אי פעם בעיר דוד, ממערכת פיר וורן ועד לערוץ הקדרון.

היו שקטרגו על פרנסי העיר, שבחרו בשנת 1996 לחגוג מלאת 3000 שנה למועד בו בחר המלך דוד בירושלים כבירת ממלכתו וכמקום מושבו היחיד של אלוהי ישראל. אך יש להודות כי פעולה זו הביאה תקציבים להמשך העבודות הארכיאולוגיות בעיר, שכללו חפירה ושימור שרידי בנייה. היא גם החזירה במשהו את עניין הציבור (והגורמים השונים שידם בפיתוח ירושלים) באזור, שהיה מוזנח למדי. לימים יזמה אגודת אלע"ד בניית מרכז למבקרים בשטח הצמוד לבית המעיין – מדרומו וממערבו – ואף מימנה את חפירת ההצלה במקום (חפירה שלא נסתיימה עדיין).

בניגוד לחוקרים הנזכרים לעיל, שרובם ככולם באו לחשוף שרידים הנזכרים במקרא או לאסוף נתונים חדשים לשם תיקון מסקנות של עמיתים-ארכיאולוגים שקדמו להם, הרי אנו נשלחנו למקום מטעם רשות העתיקות על מנת לערוך בו חפירות הצלה. בראשונה הוטלה עלינו מטלה קטנה: להשלים את חפירתו של יגאל שילה המנוח בשטח D. זו אמורה הייתה להיות "תרומת הארכיאולוגיה" לחגיגות 3000 שנה לירושלים. מאחר שכבר היינו באתר, נתבקשנו לנהל שם כמה חפירות הצלה נוספות, מצומצמות למדי. להלן אנו מבקשים לתאר בקצרה את התגליות החשובות ביותר שנפלו בחלקנו, וכיצד הן משתלבות בשרידים שנחשפו במקום על ידי קודמינו.

השרידים ליד המעיין

קצהו המערבי של מרכז המבקרים ההולך ונבנה ליד בית המעיין מצוי במדרון, במרחק של כ-15 מטר מקו החומה המזרחית של עיר דוד, שנחשפה בשנות החמישים בידי החוקרת הבריטית קניון. כאן, במחצית המדרון המזרחי של עיר דוד, היורד לערוץ נחל קדרון, גילתה קניון קטע מחומת העיר מתקופת הברונזה התיכונה ב' (סביב שנת 1800 לפני סה"נ) וכן קטע מחומת העיר משלהי תקופת הברזל ב' (סביב שנת 700 לפני סה"נ) הבנוי מעליה. תגליותיה של קניון חיזקו את דעת החוקרים שסברו כי מיקומו של מעיין הגיחון מצוי מחוץ לביצורי העיר.

בחודשים רבים של חפרה ידנית מדוקדקת הסרנו שכבות עבות (9-8 מטר) של שפכי עפר, צרורות אבנים, שברי חרסים ושאר חומרי פסולת משלהי ימי הבית השני (המאה הא' לסה"נ, ואולי מעט קודם לכן) שנמצאו שפוכים על המדרון היורד לנחל קדרון. משהגענו בחפירה אל המדרון הסלעי של הגבעה הייתה ההפתעה מוחלטת: סביב המעיין נמצאו שרידיו של ביצור גדל-מידות אותו כינינו בשם "מגדל המעיין". מידותיו החיצוניות עצומות (כ-1417 מטר). קירותיו בעובי של כ-4 מטר נבנו מגושי אבן גדולים (2-1 טון האבן). ממערב נסמך המגדל על מדרגת סלע. את קירו הדרומי חשפנו בשלמותו וכן את פינותיו המזרחיות (הפינה הצפון-מזרחית מצויה כיום מתחת לרחבת הכניסה למעיין). החרסים הרבים שנמצאו בזיקה למבנה זה מצביעים על תקופת הברונזה התיכונה ב'. בדיעבד היה הדבר ברור למדי: תקופה זו, שהייתה תקופת העיור הגדולה השנייה בתולדות ארץ-ישראל, בה הוקפו הערים בביצורים ועשו שימוש, בין היתר, באבני בנייה גדולות. זהו אופי הבנייה והביצור של ערים כנעניות שכנות דוגמת גזר, שכם (תל בלאטה) וחברון (תל-רומיידה), ערי-מדינה השכנות לירושלים מצפון, ממערב ומדרום. תקופת הברונזה התיכונה ב' היא התקופה העירונית הראשונה בתולדות ירושלים. מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו בה רק שרידים מועטים, היכולים להצביע על קיומו של ישוב כפרי בירושלים של האלף השלישי לפני סה"נ.

הגיחון הוא מעיין הנובע ללא הרף. מובן מאליו כי הקפתו בביצור חייבה התקנת מוביל שיפנה את המים מתוך החלק המבוצר. לשם כך נחצבה תעלה עמוקה, המוליכה מן המעיין דרומה, שכוסתה בגושי אבן גדולים. תעלה זו (המכונה בפי החוקרים בשם תעלה II) נתגלתה כבר בידי שיק, וחלקיה השונים נחפרו (או נוקו מן העפר שנצטבר בהם) בידי שיק, פרקר, וייל ושילה. בעבר ראו בתעלה זו מפעל מים לעצמו, ויחסוה לראשית תקופת הברזל (ימי שלמה?). עתה, משנתגלה מגדל המעיין, שקירו הדרומי בנוי על-גבי אבני הכיסוי של תעלה II, ברור למדי כי היא קדומה – או לפחות בת זמנה של – מערכת הביצורים. בהמשך מחקרנו נתברר כי מוביל מים זה אינו מערכת עצמאית והוא מתקשר אל מערכת פיר וורן (להלן).

התעלה נתמשכה לאורך המדרון המזרחי של נחל קדרון, והובילה ודאי את מי המעיין אל אחת הבריכות שבדרום העיר. בדרכה – מבלי שניתן היה להבחין בכך על פני השטח – במרחק קטן מן המעיין, נחצבה ממנה מנהרה קצרה המסתעפת ממנה (מנהרה III), שהובילה אל בריכה חצובה, שהייתה לדידנו התגלית המפתיעה ביותר.

אחר שהסרנו במרכז המבקרים כמויות עצומות של שפכי עפר, חצצים וחרסים, שזמנם סוף ימי הבית השני, החלו לצוץ לפתע שרידי בנייה עצומים, הדומים למגדל המעיין: שני קירות עבים שמרחב צר ביניהם, מרוצף לוחות אבן גסים המכוסים בעפר, שהכיל חרסים מתקופת הברונזה התיכונה ב'. מצפון לביצור זה פערה האדמה את פיה והתחלנו לרדת בחפירה אל תוך בריכה חצובה בסלע. לבריכה מתאר מלבני ורוחבה כ-15 מטרים. בפינה הצפונית-מזרחית של הבריכה העמקנו כ-10 מטר עד למקום בו התחברה אליה מנהרה III. תוך כדי העלאת דברים אלה על הכתב המשכנו וירדנו עד לתחתית הבריכה החצובה. למרות השטח המצומצם, נראה לנו כי ישנו שם פתח חצוב בסלע, הנפתח אליה מדרום. כמו כן נחפשו שרידיהן של 4-3 מדרגות בנויות, שהן תחתיתו של גרם מדרגות בנוי היורד אל הבריכה מדרום. המדרגות היו מכוסות בעפר עם שברי כלי חרס מתקופת הברזל ב', לכן סביר שהמדרגות הללו נבנו בתקופה זו. למרבה הצער נמצאת הדופן הדרומית של הבריכה מחוץ לתחום מרכז המבקרים, מתחת לבית המגורים השכן, וממילא מחוץ להישג ידינו. אבל גם מה שנחשף מעיד על מפעל חציבה גדל-מידות, חצוב למשעי, ולו דפנות בעלות שיפוע קל. אין כל ספק שדפנות סלע חלקות אלה אינן ניתנות לטיפוס ללא אמצעי עזר.

תגליות אלה של מעיין מבוצר, בריכה עמוקה חצובה, תעלת מים גדולה המזינה אותה ומגדל נוסף המגן עליה, הביאו אותנו לידי הרהור נוסף: בקרבת מקום מצויה גם אותה מערכת תת-קרקעית חצובה המכונה "מערכת פיר וורן", בה החילונו את סקירתנו. שמא יש קשר ביניהם?

מערכת פיר וורן

כזכור, טיפס וורן בפיר המפורסם ונכנס אל תוך מנהרה גדולה, חצובה בסלע. כבר בהתחלה שיער וורן כי הפיר שימש לשאיבת מים, וכי המערכת נחצבה על מנת להבטיח גישה בטוחה למים בעת מצור.

לפי דעה זו כללה המערכת את המרכיבים הבאים:

‏א. מנהרה ישרה ומשופעת, היורדת אל –
‏ב. מנהרה אופקית העוברת בתוואי מתעגל ומגיעה אל –
‏ג. פיר מאונך שעומקו כ-13 מטר (הוא פיר וורן), שקרקעיתו מוזנת ממי המעיין המגיעים באמצעות תעלת הזנה (הפיר נחשב לחלק המתוחכם של המערכת).

תפיסה זו של מבנה "מערכת פיר וורן" ושל דרך פעולתה התקבלה על דעת הכל. החוקרים נחלקו רק בשתי שאלות: (א) זמן חציבתה של המערכת; (ב) האם ניתן לזהותה עם ה"צינור" המקראי אשר באמצעותו כבש דוד את העיר (שמ"ב ה:ח).

שילה חקר את המערכת מחדש, כשהוא מבסס את מסקנותיו על מחקרו של הגיאולוג דן גיל, אשר בדק את גבעת עיר דוד ואת מערכות המים החצובות בה. מבין המסקנות העיקריות של גיל ושילה יש לציין:

‏א. רוב המערכות התת-קרקעיות (אם כי לא כולן) נחצבו בסלע כהרחבות לחללים קארסטיים טבעיים, שהיו מוכרים לחוצבים. חללים אלה בסלעי הגיר הם תוצאה של המסה במים. במחקרו הוכיח גיל שהפיר עצמו הוא חלל קארסטי אנכי, כלומר, חלל שבו המסו המים את הסלע דרכו חלחלו. פיר זה נותר בצורתו הטבעית.

‏ב. "מערכת פיר וורן" תוארכה לתקופת הברזל ב'. מאחר ולא נותרו בידי שילה שכבות עפר מקוריות המכילות חרסים (שכן וורן, ובעיקר פרקר, סלקו אותם), הוא הציע לתארך את מפעל המים הזה על בסיס אנאלוגיה למערכות מים האופייניות לתקופת הברזל, דוגמת אלה שבחצור, במגידו וכיו"ב.

יש לזכור כי כבר עם גילוי הפיר הניח וורן כי הוא שימש כבאר תת-קרקעית לשאיבת מים, שהגיעו לתחתיתו באמצעות מנהרת הזנה קצרה, שהובילה אליו את המים מן הגיחון זהו מקרה מעניין של התפתחות מחשבה ארכיאולוגית: לכאורה נמצאה כאן תשובה בטרם נודע כל פרט אחר אודות האתר (שאפילו לא זוהה אז עם עיר דוד המקראית). דומה שבנקודה זו נוצר בנידון קבעון מחשבתי; כולם קיבלו את הרעיון, אף על פי שהבחינו בקשים.

בין הקשים העיקריים: הפיר הטבעי איננו ישר לגמרי; ישנן בו בליטות סלע המפריעות בעליל למשיכת מכל מים בחבל ולשאיבת מים. מפתיעה העובדה כיצד חצבו מנהרה כל כך גדולה ומרווחת, בעלת דפנות חצובים בקווים ישרים, ולא טרחו להשקיע עוד מאמץ מינימלי ביישור דפנות הפיר הטבעי. גם תחתיתו של הפיר אינה עמוקה דיה, ובמפלס מים נמוך היו ודאי המכלים נחבטים ברצפת הסלע. מי שחצב מנהרה כל כך גדולה, מן הראוי היה שיעמיק את תחתית הפיר בחצי מטר נוסף – מאמץ מזער למי שחצב את המערכת כולה. שאלה נוספת שלא זכתה למענה היא, מדוע נזקקו להגיע לאזור הפיר בעזרת מנהרה אופקית שגובהה כ-6.5 מטר, כשיכלו להסתפק במנהרה שגובהה לא יותר מחצי מכך.

אלא שהמנהרה האופקית הניגשת לפיר וורן ממשיכה ממנו הלאה בכון דרום. כל מי שירד במערכת והגיע לקרבת ראשו של הפיר זוכר ודאי את קיומו של פתח עילי מדרום, שהגישה אליו קשה מפני שהוא מצוי במפלס הגבוה ממנו בכשלושה מטרים. פרקר וונסאן נכנסו אל החלל הזה, אך לא ערכו בו חפירה של ממש. את דליי המתכת שלהם, מכוש החפירה ואפילו מקטרת מעץ מצאנו במקום, במפלס הגבוה בכ-3 מטר מעל לרצפת הסלע. החלטנו לחפור מעבר צר במנהרה זו בכוון דרום. לאחר מטרים אחדים פנה החלל בסלע בזווית ישרה מזרחה ונפתח הישר אל הבריכה החצובה, בסמוך לפינתה הצפון-מערבית!

התברר לנו כי הגיאולוגיה של המקום מונחת אמנם ביסודה של מערכת חצובה זו, ויש חשיבות עצומה בהבנתה: ראוי שהעומדים ליד ראשו של פיר וורן יתבוננו סביב ויבחינו כי הסלע שבו חצובה המערכת איננו אחיד, שכן הוא נחלק לשתי תצורות סלע השונות מאוד באופיין, ובעיקר בקושיין. חלקה העליון של המערכת חצוב בסלע רך מסוג מלכה ואילו חלקה התחתון חצוב בסלע קשה ביותר מסוג מיזי אחמד. קו המגע בין שתי שכבות סלע אלה ברור מאוד: הוא ישר, כמעט אופקי, ונוטה מעט לדרום-מזרח.

ואז על העומדים במנהרה סמוך לפתחו העליון של פיר וורן לשאול את עצמם, מדוע מגיע גובהה של מנהרת המערכת הזו ל-6.5 מטר? מדוע קיים הניגוד בין המנהרה החצובה בסלע למשעי לבין הפיר האנכי אליו היא מגיעה, כשזה נותר בצורתו הטבעית הבלתי משויפת? מדוע לא טרח איש להעמיק מעט את דפנותיו ולהכשירו כבאר תת-קרקעית של ממש?

לפתע התחוור לנו כי המנהרה האופקית של מערכת פיר וורן מבטאת שתי תקופות של חציבה ושל שימוש, שביניהן מרווח גדול של זמן; בראשונה חצבו את המנהרה האופקית בחלק העליון, בגובה של כ-3-2.5 מטרים בלבד. החוצבים הקפידו לחצוב את מנהרתם בשכבת הסלע הרך, כלומר, בשכבת הסלע העליונה, כשהם מותירים את "גג" שכבת סלע המיזי הקשה כרצפת המנהרה. כאן מן הראוי להסתכל בחתך אשר לאורך "מערכת פיר וורן": הפיר המפורסם מצוי כולו בסלי הקשה. אין הוא אפילו מגיע בראשו לגבול העליון של שכבת הסלע הקשה, אלא רק למפלס הנמוך בכ-1.5 מטר ממנו, שכן כאשר חצבו את המנהרה בסלע הרך היה הפיר הטבעי סמוי מן העין.

בשלב הראשון של מערכת פיר וורן ירדו אפוא מן העיר במנהרה ישרה ומשופעת, המשיכו במנהרה האופקית (שגובהה היה אחיד לכל אורכה), בעלת התוואי המתעגל, ומשהגיעו לקצה הדרומי פנו שמאלה (מזרחה) עד לבריכה החצובה הגדולה (אותה חפרנו אנו). בדופן הסלע הצפוני של הבריכה החצובה נתגלו חריץ אופקי חצוב בסלע וכן שקעים מעוגלים. דומה כי בשלב המקורי הוכנסו בשקעים אלה קורות עץ שיצרו משטח, עליו ניתן לעמוד ברווחה ולשאוב מים.

בשלב הראשון של "מערכת פר וורן" היוותה הבריכה החצובה את מוקד המערכת, ולא הפיר הטבעי, שהיה עדיין חבוי כולו בסלע. מאחר ומערכת זו נפתחת לבריכה שזמנה תקופת הברונזה התיכונה ב', זהו, מן הסתם, זמנה של "מערכת פיר וורן" הראשונה.

רק כאלף שנים מאוחר יותר, בשלהי תקופת הברזל, החליט מאן דהו להעמיק ולחצוב בקרקעית המנהרה האופקית, בתוך סלע המיזי הקשה. החפירה נעשתה כך שרצפת המנהרה האופקית של המערכת הועמקה בהדרגה. משהגיעה לעומק כללי של כ-6.5 מ', פגעו לפתע החוצבים בצידי המנהרה וגילו את הפיר הטבעי (פיר וורן). הם המשיכו בחציבה מעט מעבר למקום הפיר, וחדלו. לא היה ברור לנו מדוע הם העמיקו את רצפת המנהרה האופקית של המערכת הקדומה, ומה גרם להם להפסיק לחצוב לאחר שגילו את הפיר. בחפירה הארכיאולוגית שלנו נתגלו שתי עובדות חשובות, המאפשרות להציע הסבר לשלב הזה וכן לתארכו.

בהמשך המנהרה, מעבר לפיר, מעט לפני התפנית הנפתחת מזרחה, אל הבריכה, מצאנו שכבת פסולת חציבה, כחצי מטר עובייה. בדיקה מדוקדקת גילתה כי כל שבכי הסלע מוצאם מסלע מיזי קשה. זאת ועוד, בין שבכי הסלע נמצאו שברים של שלושה נרות חרס מן המאה הח' לפני סה"נ. נתונים אלה העידו בעליל כי העמקת רצפת המנהרה נעשתה בנפרד מחציבת השלב המקורי (שאם לא כן היינו מוצאים בשכבת הפסולת תערובת של שבבי סלע קשה וסלע רך), שנעשתה למעשה כאלף שנים מאוחר מחציבתה המקורית של המערכת.

אם לסכם סוגיה גיאולוגית-ארכיאולוגית זו, הרי שחפירותינו החדשות והמחקר הנלווה להן אודות המערכת, הפכו על פיה את התמונה שנתקבלה כמובנת מעליה מאז וורן (1867) ועד היום. מערכת פיר וורן היא אמנם מערכת תת-קרקעית ששימשה את הציבור להגיע אל המים בבטחה בימי מצור, מתחת לפני השטח. אלא שהמוקד שלה לא היה אותו פיר מפורסם, כי אם בריכה חצובה המוזנת ישירות מן המעין. יתר על כן, המעיין, שתמיד חשבוהו כמצוי מחוץ לעיר, בוצר כדבעי במסגרת מפעל זה. ולבסוף, השלב המקורי של חציבת המערכת הזו נקבע לתקופת הברונזה התיכונה ב', כלומר סביב שנת 1800 לפני סה"נ. מערכת זו הייתה בשימוש כאלף שנים, בטרם הועמקה והוחלפה במערכת אספקת מים אחרת, מתוחכמת יותר ואניגמתית יותר, הלא היא נקבת חזקיהו.

שאלת ה"צינור"

זמן קצר לאחר שגילה וורן את הפיר הטבעי ואת המנהרה החצובה, העלו חוקרים את ההשערה, כי המערכת כולה – או לפחות הפיר האנכי – עשויים להיות ה"צנור" הנזכר במקרא בזיקה לכיבושה של העיר יבוס בידי דוד (שמ"ב ה:ח). תשבה חיובית לשאלה זו מצריכה פתרון לשתי סוגיות: האחת היא סוגיה בלשנית, מהי הוראתה המדוייקת של מילה זו, שהיא כמעט יחידה במקרא (ראו תהל' מב:ח), ואילו האחרת נוגעת לשאלת זמנה של "מערכת פיר וורן". היו שייחסו את המערכת לתקופה הכנענית (ונסאן, קניון ואחרים), ולכן זיהו אותה עם ה"צינור" המקראי אלא שהתהליך המחשבתי הזה היה, ככל הנראה, הפוך: הסוגיה המקראית היא ששמשה נקודת מוצא נתונה, והם מצאו במערכת פתרון לאותו "צינור", ולכן תארכו אותה לתקופה הכנענית.

לעומתם הייתה נקודת המוצא של שילה שונה. כשהוא בא לתארך את מערכת פיר וורן הוא מצא בה דמיון למפעלי מים אחרים מתקופת הברזל (דוגמת חצור, מגידו, גבעון וכד', שתוארכו למאה הט' לפני סה"נ ואילך). לכן ייחס את המפעל הירושלמי לתקופתם, תקופת הברזל ב'. עם זאת, ניכר היה ששילה עמד על הקושי לקשר בין ה"צינור" לבין מפעל מן המאה הט' לפני סה"נ, ולכן התפשר ותארך אותו למאה הי' ואילך.

כאמור, שאלת ה"צינור" צריכה למצוא תחילה פתרון לשוני. אם ימצאו ראיות חדשות (בכתובות עתיקות) לכך שהמונח מתייחס אמנם למנהרה או לפיר תת-קרקעי, אזי ניתן יהיה לומר כי ממצאי החפירות שלנו, המתארכים את חציבת "מערכת פיר וורן" לתקופת הברונזה התיכונה ב', מאפשרים את זיהוי ה"צינור" עם המערכת. יש לציין כי הטיפס על דפנות הבריכה החצובה, שנתגלתה בחפירתנו, קשה לאין ערוך מן הטיפוס במעלה הפיר הטבעי, ומחייב למעשה אמצעי עזר דוגמת סולם.

חומה משלהי ימי הבית הראשון (W501)

אחת הפעולות שנקטנו לטובת קהל המבקרים בעיר דוד הייתה ניקוי חלקה הצפוני של תעלה II מן העפר שנצטבר בתוכה (שטח F), החל בגיחון ודרומה לו, לאורך כ-120 מטר. בנקודה זו הוחלט ליצור מן התעלה פתח מלאכותי אל פני השטח, אל עבר שטח E של שילה, ובנקדה זו סומן שטח חפירה קטן (שטח J). לאחר הסרת שכבת עפר עבה מאוד, שהכילה אשפה מודרנית, חפרנו בשכבה עבה לא פחות של עפר, שהכילה חצצים וחרסים, שהיוו הצטברות אשפה מן המאה הא' לסה"נ. שכבה זו הייתה זהה באופייה לשכבת האשפה הקדומה, שנחפרה בשטח C ובמקומות אחרים על המדרון המזרחי של עיר דוד.

הסלע הטבעי נחשף במקומות אחדים, ובו חצובה תעלה II. להפתעתנו הרבה נחשפה גם חומה מוצקה, כ-2 מטר עובייה, הבנויה על גבי מדרגת סלע. החומה נשתמרה לגובה של 6-5 מטר, וממנה חשפנו קטע באורך של כ-30 מטר. פני הסלע נחשפו משני צידי החומה אך במפלסים שונים: ממערב לחומה (כלפי פנים) היה מפלס פני הסלע דומה לזה של ראש החומה, ואילו ממזרח לחומה, (מחוץ לעיר) היה מפלס הסלע שווה לתחתית החומה המבוססת עליו. החומה מסתירה אפוא מדרגת סלע בגובה דומה של כ-5 מטר. יש להניח שפני המדרגה הזו לא היו ישרים, ניצבים ואחידים, והחומה נועדה – בין השאר – ליצור כאן מכשול אנכי שלא ניתן היה לטפס עליו בנקל.

במהלך החומה חשפנו בה קידמה של כ-2 מטר. בעוד פני החומה לכל אורכה עשויים מאבנים קטנות למדי, הרי הקידמה בנויה באבנים גדולות, המהוקצעות לכדי צורה מלבנית גסה. שיטת בנייה זו אופיינית למבני ביצורים בני התקופה, ואובחנה כבר בכמה מקומות אחרים בירושלים: בפינה החיצונית של המגדל הישראלי, בקידמות של החומה הרחבה, שנחשפו בידי אביגד ברובע היהודי; בשער שחשף קראופוט במערב עיר דוד, שזוהה עם "שער הגיא" ועוד. שיטת בנייה זו ניכרת גם במסד האבן של הארמון הישראלי בתל לכיש.

ראש החומה וכן המרווח שבין החומה ותעלה II שממערב לה היו מכוסים בעפר חום בהיר שהכיל חרסים מן המאה הח' לפני סה"נ. החפירה בשטח זה עדיין לא נסתיימה. ייתכן שחרסים מתוך תעלת היסוד המערבית של החומה יאפשרו דיוק רב יותר בתיארוך בניין החומה.

גילוי החומה מצביע על נקודה חשובה נוספת: משעה שנבנתה החומה נמצאה לפתע תעלה II בתוך התחום המבוצר. קרוב לוודאי שחדלה מלשמש כמוביל מים, שכן העפר שנשפך על החומה סתם את התעלה. השימוש בתעלה II, שנחצבה כמוביל מים בתקופת הברונזה התיכונה ב', הגיע אפוא לסיומו. דומה שהדבר ארע לא רק בזיקה לבניין החומה שלפנינו כי אם גם בזיקה לחציבתו של מפעל מים אחר – ניקבת חזקיהו.

פניה המזרחיים של החומה, כלומר אלה הפונים אל מחוץ לעיר, נמצאו מכוסים בשכבות עפר ואשפה עבות שזמנן המאה הא' לפני סה"נ. רבדים אלה ניכרו היטב בשטח: הקווים האלכסוניים, המעידים כי היו אלה שפכי עפר ואשפה שהושלכו בכמויות גדולות מראש המדרון, התגלגלו לתחתיתו וכיסו את פניה המזרחיים של החומה. העובדה ששפכי אשפה אלה הם משלהי ימי הבית השני, ואילו החומה היא משלהי ימי הבית הראשון מצביעה על כך שחומה זו, לפחות באזור אותו חשפנו, עמדה חשופה וגלויה במשך כמה מאות שנים, החל במאה הח' לפני סה"נ ועד למאה הא' לסה"נ.

למעשה לא היה זה הקטע הראשון של החומה המזרחית של העיר אותו גילינו. בראשית עבודתנו בעיר דוד, בשנת 1995, ערכנו חפירת הצלה ראשונה בתחתית המדרון המזרחי של עיר דוד, במרחק של כ-250-200 מטר מדרום למעיין (שטח A), לקראת התקנת קיר תמך למדרון, מדרכה להולכי רגל וציפוי כביש נחל קדרון באספלט. חפרנו שם טור של 8 ריבועים, עם מרווחים ביניהם, וגילינו את פניו המזרחיים של קיר שנשתמר לגובה של כ-3-2 מטר, שנבנה על גבי הסלע לכל אורך השטח החפור. בזמנו היססנו מלהגדיר קטע זה כחלק מחומת-עיר, בעיקר משום מיקומו במפלס נמוך כל כך במורד המדרון, וכן משום שהשרידים שנשתמרו שם לא השאירו עלינו רושם של חומת עיר. בדיעבד היה קטע זה דומה בכל (מפלסים מוחלטים, אופי בנייה, תאריך) לחומה של שטח J, ולכן מן הראוי לראות באותם קטעים חלקים של אותו ביצור מזרחי של העיר.

הקטעים שנחשפו בשטחים A ו-J הם אפוא שרידים של חומת עיר שלא הייתה ידועה עד כה, חומה שנבנתה בתחתית המדרון המזרחי של עיר דוד, בקרבה רבה מאוד לערוץ הוואדי. החומה מעידה כי בנקודה זו הורחב תחום העיר מזרחה כדי 30 מטר מן החומה הקודמת (שנחשפה בידי שילה) הממוקמת במחצית המדרון (לערך), כשהקצה הדרומי שלה (בשטח D של שילה) ניגש אל מצוק סלע גבוה, הממשיך את הביצור כלפי דרום. גם החומה המזרחית הגיעה באופן דומה אל המשכו של אותו מצוק סלע, שאף הוא שימש לה המשך ביצור מדרום.

לפי שעה אין בידינו כל מידע באשר לתוואי החומה מצד צפון. ניתן להניח במידה סבירה של ודאות כי החומה המזרחית שנתגלתה עתה נמשכה צפונה לפחות עד לאזור המעיין, אך כאן לא ברור לנו עדיין כיצד נסתיים מהלכה. ייתכן שנצמדה בדרך כל שהיא אל המגדלים הגדולים שניצבו סביב המעיין (שהם בני תקופת הברונזה התיכונה ב') ואולי אל מגדל נוסף שניצב היה, לפי השערתנו, מדרום לבריכה החצובה. אלא שאת ההשערות הללו יש לבסס בעתיד על פי ממצאים מתאימים.

לפיכך, ניתן להניח כי החומה המזרחית החיצונית הרחיבה את העיר מזרחה לאורך כ-200 מטר (מן המעיין ועד למצוק הסלע בדרום). הרחבה זו מזרחה הוסיפה לעיר שטח של כ-6 דונם. ביחס לשטח הגבעה הדרומית-מזרחית של ירושלים (עיר דוד) עצמה, ששטחה היה כ-40-30 דונם, הייתה זו תוספת שטח משמעותית, שאפשרה מגורים לכמה מאות אנשים נוספים. יחד עם זאת יש לזכור כי באותה תקופה עצמה – במהלך המאה הח' לפני סה"נ – הורחבה העיר באופן משמעותי גם לכיוון מערב, כפי שהוכח מתוך ממצאי משלחת החפירות ברובע היהודי בראשות אביגד. לפי שעה טרם נערכה השוואה מדוקדקת בין כלי החרס ושאר הממצאים המתארכים את בניין החומה המזרחית לבין הביצורים אותם חשף אביגד, שמא יש ביניהם הפרש זמנים מסוים.

גילוי החומה המזרחית מצריך תיקון במסקנות משלחת החפירות של שילה: בשטח E שלו חשף שילה מספר מבני מגורים ממזרח לחומה של מחצית המדרון, כלומר, מחוץ לתחום המבוצר של העיר. לימים, הוספנו גם אנחנו וחשפנו מספר מבני מגורים המצויים אף הם מזרחה לאותה חומה (שטח שלנו, מדרום לשטח D של שילה), שילה הסיק כי מבנים אלה שייכים לרובע מגורים, חוץ-חומתי, שזמנו המאה הח' לפני סה"נ. יש לציין כי שטח B של שילה נחפר במורד המדרון המזרחי של הגבעה, אך קצהו המזרחי של השטח לא הגיע עד לתחתית המדרון ממש, לכן הוא לא נתקל בחומה המזרחית, המצויה בהמשך המדרון מזרחה, ומסקנתו הייתה מוצדקת לכאורה, לאור הנתונים שחשף.

החומה החדשה מפתיעה אמנם במיקומה, במפלס כה נמוך במדרון; אלמלא נתגלתה, והמומחים לתורת המלחמה הקדומה נשאלים היו לגבי אפשרות קיומה במקום, אין ספק שהיו פוסלים כל אפשרות כי תמצא שם חומה, שכן המקום מנוגד לכל הגיון צבאי. סביר להניח כי לאורך קטע חומה זה, בין הגיחון לבין מצוק הסלע שבדרום, עוד עשוי להימצא שער עיר אחד.

בלתי פתורה נותרה השאלה, כיצד לתאר את המדרון המזרחי של עיר דוד מן המעיין צפונה, שכן במרווח שבין המעיין בדרום לבין "מגדל העופל" אותו חשף צ'רלס וורן בצפון לא נערכו חפירות ולכן אין כל נתונים.

תעלת-מים נוספת

מזרחה לחומה ובמקביל לה, נחשפה תעלת מים, הצמודה בצידה המערבי (התחתון) למדרגת סלע, כשחלקה העליון של הדופן המערבית, וכל הדופן המזרחית, בנויים אבני גוויל. פני מדרגת הסלע מפותלים מעט, ובהתאם לכך מתפתל גם תוואי התעלה הצמוד לסלע. דפנות התעלה וקרקעיתה מטויחים בטיח טין. העפר הצמוד ממערב לחלק העליון והבנוי של הדופן המערבית מכיל חרסים מן המאה הח' לפני סה"נ. שיפוע התעלה מפתיע למדי, מפני שהוא יורד מדרום לצפון.

קטע ארוך של תעלה, בעל תכונות ומידות דומות ובעיקר תוואי מתפתל ושיפוע מדרום לצפון, נחשף על ידנו כבר בשנת 1995 בשטח A שלנו, הממוקם באפיק הקדרון במרחק של כ-100 מטר מדרום לשטח הזה. כבר באותה חפירה נמצאו נתונים לתארוך התעלה לשלהי תקופת הברזל. אנחנו מסיקים אפוא כי המדובר בקטעים מאותה תעלה.

מן הראוי להזכיר כי כבר בשנת 1901 נתגלה קטע של תעלה (שכונתה תעלה I) בסמוך לגיחון (מסטרמן, שיק). איננו יודעים דבר על אותה תעלה, שלא נתגלתה מחדש. אין בידינו נתונים לגבי אופייה ושיפועה, ולכן לא נוכל לפי שעה לקשר בינה לבין התעלה שלנו.

העובדה כי התעלה שלנו משתפלת מדרום לצפון מעידה כי בדרומה של עיר דוד היה מקור מים שניתן היה למשוך ממנו מים באורח סדיר באמצעות תעלה. מצב זה התקיים בדרום עיר דוד רק עם השלמת חציבת ניקבת חזקיהו. דומה שהתעלה הזו, שמפלסה נמוך ממפלס קרקעית נקבת חזקיהו, משכה מים מתעלת העודפים של הניקבה לאורך הקדרון צפונה. תפקיד התעלה אינו ברור.

יתכן כי לאחר חסימת הגישה למעיין (עם השלמת חציבת נקבת חזקיהו) נמנעה מערוץ הקדרון אספקת מים לצרכי החקלאות שממזרח לעיר דוד. תעלה זו עשויה הייתה לשמש לכך, ולו באופן חלקי. ייתכן גם שהתעלה הובילה מים למאגר כלשהו שהיה בערוץ הקדרון, בסמוך לגיחון.

חומה נוספת במזרח (W502)

ממזרח לחומה ולתעלה – ובמקביל להם – בקצה המזרחי של שטח החפירה, נחשף קטע של קיר נוסף, שעוביו המרבי 2.5 מטר. בצדו המערבי הוא נצמד אל מדרון הסלע, ובצדו המזרחי מצויה בפניו קידמה קטנה. לאחר שחשפנו עפר בגובה של כ-1.80 מטר מן הפן המזרחי של הקיר, נאלצנו להפסיק את המלאכה מסיבות בטיחות. העפר שבין הפן המערבי של הקיר לבין המורד הסלעי של המדרון מכיל לכל אורכו רק חרסים משלהי תקופת הברזל, וזה זמנו. מפאת השטח המצומצם שנחפר, לא ברור אופייה של החומה ומה זיקתה לחומה ולתעלה הסמוכים לה ממערב, במעלה המדרון. רק הרחבת החפירה במקום תאפשר למצוא נתונים שיבהירו את התמונה.

חשיפתה של חומת עיר מתקופת הברזל, בדומה לחשיפתו של כל מבנה ציבורי אחר, מעלה את השאלה, האם ניתן לזהותה במקורות כתובים, ובפרט במקרא. במל"ב כה:ד, ביש' כב:יא וביר' לט:ד ונב:ז נזכרים "שער בין החומותים" ו"מקוה בין החומותים". בזיקה לשער נזכרת בריחתו של צדקיהו מפני הבבלים אל ערבות יריחו. ההגיון מחייב למקם שער זה בצידה המזרחי של העיר, שכן נחל קדרון היה בוודאי מסלול הבריחה הקצר ביותר ליריחו.

ביבליוגרפיה נבחרת:

ר' רייך וא' שוקרון, "ירושלים, מעיין הגיחון", חדשות ארכיאולוגיות ק"ו (תשנ"ז) עמ' 139; ק"ז (תשנ"ז), עמ' 86-87; ק"ח (תשנ"ח), עמ' 136-137; 109 (תשנ"ט), עמ' 116-118; 110 (תש"ס), עמ' 82-83.

H[ugues] V[incent], Underground Jerusalem, Discoveries on the Hill of Ophel (1909-1911), London 1911.

Y. Shiloh, Qedem 19: Excavations at the City of David, 1, 1978-1982 (Interim Report of the First Five Seasons), Jerusalem 1984, pp. 21-24.

D. Gill, "The Geology of the City of David and its Ancient Subterranean Waterworks", in: D.T. Ariel and A. De-Groot (eds.), Qedem 35: Excavations at the City of David 1978-1985 (Directed by Yigal Shiloh), Jerusalem 1996, pp. 1-28.

הערות שוליים:

* החפירות נערכות מאז שנת 1995 בידי המחברים, מטעם רשות העתיקות. החפירות בתחום מרכז המבקרים מומנו בידי אגודת "אלעד", ואלה שנערכו בתעלה II ובאזור החומה הישראלית מומנו בידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים.

<
ביבליוגרפיה:
כותר: חפירות חדשות במדרון המזרחי של עיר דוד
מחברים: רייך, רוני ; שוקרון, אלי
תאריך: תשס"ב , גליון 2 (122)
שם כתב עת: קדמוניות : כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא
עורך הכתב עת: שטרן, אפרים
הוצאה לאור : החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה; רשות העתיקות
בעלי זכויות: החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה; רשות העתיקות
הערות לפריט זה: 1. רוני רייך, רשות העתיקות ואוניברסיטת חיפה.
2. אלי שוקרון, רשות העתיקות.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך