עמוד הבית > עולם המקרא > אתרים במקראעמוד הבית > תקופת המלוכה > דוד

תקציר
מסלול טיול לתל א- צפי ופארק עדולם שבשפלת יהודה. הסיור עוקב אחרי נדודי דוד בבורחו משאול אל אכיש מלך גת ואל מערת עדולם.

 
מראה מקום : רודף ונרדף - בעקבות נדודי דוד בשפלת יהודה | מחברת: גליה דורון
 

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

לאחר קרב עמק האלה (ראו סיור בעקבות דוד וגלית בעמק האלה) מסתבכת מערכת היחסים בין שאול לדוד. שאול אינו רואה בעין יפה את הערצת ההמונים לדוד על נצחונו בקרב עמק האלה "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" ומתחיל מעגל עכור של קנאה – שנאה – אהבה – רדיפה "ויהי שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה" (שמ"א יח:9) כך תתחיל פרשת המרדף הארוך המתרחש בחלקו באיזור השפלה. במהלך סיור זה נסייר בסביבה בה התרחש המרדף ונעקוב אחר השתלשלות העניינים הסבוכה שבין הגיבורים. נתמקד בשני אתרים – בתל א-צאפי המזוהה עם גת הפלישתית ובאיזור פארק עדולם.


תל גת (תל – א – צאפי)

תל א-צאפי (פירוש שמו "הבוהק" על שם סלע הקירטון הבולט בלובנו במדרון התל) מכונה במפות גם תל צפית. עד לאחרונה לא היה זיהויו של תל גדול זה ודאי. בעבר זיהו חוקרים את גת הפלישתית בתילים שונים באיזור השפלה – אחד הזיהויים המוטעים הידועים היה בתל הסמוך לצומת פלוגות ועל סמך זיהוי מוטעה זה קראו לעיירה שהוקמה בסביבה בשנות החמישים "קריית גת" עד היום. כיום מסכימים רב החוקרים שיש לזהות את עירם של גלית ואכיש בתל הגדול שאליו פנינו מועדות.

סעו בכביש 383 מצמת ראם (מסמיה) לכיוון מזרח או מצמת עזקה לכיוון מערב עד לשילוט ליער חרובית או אתר צפית – תחנת הכוח של חברת חשמל. פנו לדרך זו וסעו בה עד סופה, סמוך לתחנת הכוח. לאורך הדרך נמצאים חניונים רבים. כשהכביש מסתיים, אפשר להמשיך לכיוון דרום, בדרך עפר עבירה לכל כלי רכב כשמולכם מתנשא התל על מחשופי האבן הלבנה שלו. (שימו לב, לאחר גשם עלולה הדרך להיות בוצית).
לאחר שתחצו את נחל האלה תגיעו להצטלבות שבילים (סימון אדום כחול) . תוכלו לבחור לפנות ימינה ולהמשיך בנסיעה עד העליה המערבית לתל או שמאלה ולעליה המזרחית לתל. בכל מקרה עדיף לעלות בצד אחד ולרדת מהצד השני.
העליה לתל תלולה מעט ונמשכת כ 20 דקות. משהגעתם למפלס העליון של התל המשיכו ללכת לאורכו (מזרחה או מערבה) .


תל גת

בדרככם תתקלו בשרידי מבנים מתקופות שונות – בכפר ערבי, בשרידי מצודה צלבנית (שנקראה בלנש-גרד) ובאיזורי החפירה הארכיאולוגית הנערכת במקום בשנים האחרוונות על ידי חופרים מטעם אוניברסיטת בר אילן. אין זו החפירה הארכיאולוגית הראשונה הנערכת כאן. כבר בראשית המאה ה-20 , בימי השלטון העות'מאני, חפרו כאן שני ארכיאולוגים בריטים חשובים בתולדות המחקר הארכיאולוגי בארץ – בליס ומקאליסטר. חפירתם לא חשפה ממצאים רבים וזהויו של התל היה עדיין מוטל בספק. החופרים הנוכחים מקווים לחשוף את שרידי העיר הפלישתית החשובה שהיתה כאן וללמוד על מבנה העיר ותולדותיה. בעונת החפירות האחרונה התגלה שבר חרס ועליו חקוקים סימנים בכתב כנעני שפוענחו כשמות פלישתיים (ששפתם אינה שפה שמית) אחד מהם, הכולל את האותיות ALWT (בתעתיק פונטי) דומה (אולי) לשם הפלישתי (ג)לית – אם הקריאה נכונה הרי שזו תגלית מרעישה – השם גלית באתרו, בשכבה שזמנה המאה ה 10 – 9 לפנה"ס. תוכלו לקרוא על תגלית זו ועל החפירות בתל גת באתר שלהלן (באנגלית)
http://faculty.biu.ac.il/~maeira

אך נחזור לסיפור המרדף ולהרפתקאותיו של דוד בחצרו של אכיש מלך גת.
לאחר ששאול מנסה להרוג את דוד בערמה כשהוא שולח אותו להביא מאה ערלות פלישתים בתמורה לידה של בתו מיכל, נאלץ דוד להמלט בעזרת אשתו מיכל בת שאול. גם עזרתו ותמיכתו של יהונתן ידידו אינה מספקת והוא בורח אל נוב (המזוהה באתר הנמצא באיזור הר הצופים הסמוך לירושלים) שם הוא מקבל מאחימלך הכהן מלחם הקדש ואת חרבו של גלית שהיתה שמורה עמו (עזרה שתעלה לכהני נוב בחייהם) ורק אז הוא בורח אל אכיש מלך גת, מחוץ לגבול שליטתו של שאול.

וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּבְרַח בַּיּוֹם-הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל; וַיָּבֹא, אֶל-אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. יב וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ, אֵלָיו, הֲלוֹא-זֶה דָוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ; הֲלוֹא לָזֶה, יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר, הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו. יג וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּלְבָבוֹ; וַיִּרָא מְאֹד, מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ-גַּת. יד וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנוֹ. טו וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו: הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי. טז חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי (שמ"א כא : 11 – 16)

איך נסביר את בריחתו של דוד דווקא אל אויב הממלכה מספר אחד, אל עיר מוצאו של גלית הפלישתי, שזה עתה הרג וביזה, ועוד כשחרבו בידו? האם מצוקה נוראה או יהירות שאינה רואה בסכנות?

חז"ל, בדרכם, מנסים להתמודד עם שאלה קשה זו ומספרים אגדה על פיה תהה דוד מדוע ברא האל את השגעון בעולמו המושלם.

"מה הנאה יש לעולם מן השטות הזו? אדם הולך בשוק ומקרע את כסותו והתינוקות רצים אחריו ומשחקים עליו - זה נאה לפניך? אמר לו הקב"ה: דוד! שטות אתה קורא תגר? חייך שתצטרך לה ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה. לא עשה דוד עד שהלך אצל אכיש מלך פלישתים.
"אמר לו הקב"ה: דוד אל אכיש אתה הולך? אתמול הרגת את גלית ועדיין לא נסתפג דמו ואחיו של גלית שומרי ראשו של אכיש הם ואתה הולך אצלו וחרבו של גלית בידך? כיוון שבא דוד אצל אכיש אמרו אחיו של גלית לאכיש נהרוג למי שהרג את אחינו. אמר להם אכיש: ולא במלחמה הרגו? אמרו לו אם כן עמוד מכסאך ותן המלכות לדוד ואנו נהיה לו לעבדים... באותה שעה נתיירא דוד והתחיל מתפלל ואומר רבונו של עולם ענני. אמר לו הקב"ה דוד מה אתה מבקש? אמר דוד לפניו תן לי מעט מאותו דבר...עשה דוד עצמו כשוטה והיה כותב על הדלתות - אכיש מלך גת חיב לי מאה ריבוא ואשתו חמישים ריבוא. ובתו של אכיש ואמה היו שוטות והיו צועקות ומשתטות מבפנים ודוד היה צועק ומשתטה מבחוץ .אמר להם אכיש לאנשיו "החסר משוגעים אנוכי"? באותה שעה שמח דוד שמחה גדולה ואמר רבונו של עולם כמה טובה היא השטות!"

הודות לשגעון מצליח דוד להתחמק מגת. אך מאוחר יותר בפרשת נדודיו והמרדף הבלתי פוסק מול שאול, הוא מגיע אל אכיש מלך גת פעם נוספת. בשלב זה בחייו דוד מבוסס הרבה יותר, הוא אינו נמלט בחוסר כל אלא כבר מפקדו של גדוד אנשים עזים ומרי נפש שהתפרסם בכוחו ותעוזתו. הוא משכיר את שירותיו לאכיש מלך גת ומקבל ממנו את עיר הגבול צקלג (מזוהה עם תל שרע שעל גדות נחל גרר בגבול יהודה – פלשת)

א וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-לִבּוֹ, עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם-אֶחָד בְּיַד-שָׁאוּל; אֵין-לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וְנִמְלַטְתִּי, מִיָּדוֹ. ב וַיָּקָם דָּוִד--וַיַּעֲבֹר הוּא, וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ: אֶל-אָכִישׁ בֶּן-מָעוֹךְ, מֶלֶךְ גַּת. ג וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם-אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו, אִישׁ וּבֵיתוֹ: דָּוִד, וּשְׁתֵּי נָשָׁיו, אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת, וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת-נָבָל הַכַּרְמְלִית. ד וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, כִּי-בָרַח דָּוִד גַּת; וְלֹא-יוסף (יָסַף) עוֹד, לְבַקְשׁוֹ. ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אָכִישׁ, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ-לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה--וְאֵשְׁבָה שָּׁם; וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה, עִמָּךְ. ו וַיִּתֶּן-לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-צִקְלָג; לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ( שמ"א כז: 1 – 6)

תפקידו בצקלג היה לפשוט על תחומו של שבט יהודה למטרות שוד וביזה אך בפועל מספר הכתוב שהיה פושט אל תחומי הנוודים באיזור ומדווח לאכיש כאילו לחם ביהודה.


תל גת

לאחר הסיור המקיף בתל גת הגדול – למרות שאין כרגע בתל ממצאים מרשימים העליה אליו כדאית בשל הנוף הנפלא הנשקף ממנו, (שימו לב לשליטה שהיתה לעיר על כל איזור השפלה!) ובשל הפריחה הנהדרת בחודשי החורף והאביב. (הסיור המוצע כאן בתל הוא סיור מעגלי – עליה מצד אחד וחזרה מהצד השני. אפשר כמובן לעלות ולרדת מאותה דרך.)

רדו מן התל וחזרו למקום בו השארתם את המכוניות. חזרו בדרך בה הגעתם לכביש 383 וסעו מזרחה לכיוון צומת עזקה. פנו דרומה לכביש 38 עד שתגיעו לשילוט המפנה לחורבת מדרס.


מערת קבורה, חורבת מדרס

תחנתנו הבאה תעסוק בסיפור שהייתו של דוד בחבל עדולם. אל מערת עדולם יש קושי להגיע, בפרט בשבתות כשהכביש העובר במושב אדרת חסום. ועל כן נסתפק בסיור בפארק עדולם ובחורבת מדרס שהיא חלק ממנו.

סעו בעקבות השילוט לחורבת מדרס והשאירו את המכוניות במגרש החניה המסודר.

ממגרש החניה יוצא מסלול מעגלי משולט ומסומן (יש בכניסה מתקן ובו בדרך כלל דפדפות הסבר ומפה. סימוני השבילים – ירוק וכחול) המוביל דרך מערכת מערות המסתור ( אפשר להכנס עם פנס ולזחול במחילות שהוכנו, כנראה, בתקופת מרד בר כוכבא כמקומות מחבוא מפחד הצבא הרומי) אל מערת קבורה מרשימה, שאפשר להכנס אליה, שזמנ התקופה הרומית (שימו לב לאבן הגולל הכבדה שחסמה את פתח המערה ולחציבה היפה של כוכי הקבורה המקומרים), ובמעלה הגבעה דרך שרידי הישוב, בהם שרידי מבנה ציבורי גדול, שהיה אולי בית הכנסת המקומי אל ה"פירמידה" מבנה קבורה – "נפש" שניצבה במרומי הגבעה, משקיפה אל הנוף הנפלא סביב. מבנה אבנים פירמידאלי כגון זה היה מקובל בתקופת הבית השני - בספר המקבים מתוארים קברי המכבים כפירמידות בולטות בנוף באיזור מודיעין. בראשית המסלול אפשר לסטות מן השביל המעגלי ולרדת אל המערות הלבנות החצובות בקירטון הרך והלבן. בחלק מן המערות נמצאים כוכי קולומבריום – כוכים לגידול יונים. גידול יונים היתה פרנסה נפוצה בתקופת בית שני (גדלו יונים לבשר, לדשן לשדות ולצרכים פולחניים, בפרט לפולחן אפרודיטי).
דוד מגיע לאיזור עדולם מיד לאחר בריחתו מאכיש מלך גת.

א וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם; וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה. ב וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נֹשֶׁא, וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ, וַיְהִי עֲלֵיהֶם, לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. (שמואל א כב: 1-2)

זהו איזור המוכר לו היטב – שטחי המרעה של בית לחם כפרו נמצאים בשיפולי שפלת יהודה. יש להניח שגם האוכלוסיה המקומית אהדה אותו. שם, בעדולם, מצטרפים אל דוד כל אותם מרי נפש, ארבע מאות איש שיהוו את גרעין גדודו וילוו אותו מכאן ואילך בדרכו . קבוצה שניה המצטרפת אליו הם קרוביו "כל בית אביו" , אולי מחשש נקמת השלטונות בהם.

תופעה זו של התקבצות אנשים על בסיס מצוקה חברתית – פושעים, עבדים בורחים מפני אדוניהם, בעלי חוב, אנשים הנאלצים לפרוש ממסגרת החברה הממוסדת והמאורגנת מוכרת בתולדות המזרח הקדום. חבורות כגון אלה נקראות במקורות האכדיים והמצריים של האלף השני לפנה"ס "ע'פירו" ויש מידע רב על אורח חייהם והאיום שהם מהווים על השלטון והחברה בארץ כנען. חבורות כגון אלה חיו באיזורי שוליים (כגון עדולם; כרמל; צקלג), התפרנסו משוד וביזה או כ"חרב להשכיר" ומתן "שירותי בטחון" לתושבי איזורי הספר תמורת תשלום (ראו סיפור העימות בין דוד לנבל הכרמלי בשמ"א פרק כה)

הכתוב אינו מספר לנו מה קרה לדוד במערת עדולם ומדוע הוא מחליט לנטוש את האיזור ולעבור למואב ולהביא לשם, למקום מבטחים, את הוריו. אך גד הנביא מצווה אליו לחזור ליהודה. הוא חוזר לקעילה שגם היא נמצאת באיזור עדולם – איזור הספר שבין יהודה לפלשת. האירועים בקעילה מבהירים היטב את המצוקה הן של דוד והן של אנשי יהודה. הפלישתים פושטים עליהם ושוסים את הגרנות, דוד, בצו ה' יוצא להושיע אותם ומצליח. כשנודע לשאול שדוד בקעילה הוא יוצא לתפוש אותו ודוד שואל בה' ושומע בתשובה שאנשי קעילה, למרות שהציל אותם, יסגירו אותו לשאול. יחד עם 600 לוחמיו (שימו לב לגידול במספר הלוחמים) הוא בורח למדבר זיף. (שמ"א פרק כג)

גם על חוויות דוד במערה (והוא מסתתר מספר פעמים במערות) מספרים חז"ל אגדה:

פעם אחת היה דוד המלך יושב בגנו וראה צרעה אוכלת עכביש. אמר דוד לקב"ה, מה הנאה באלו שבראת בעולמך? צרעה מפסדת דבש ואין בה הנאה; עכביש אורג כל השנה ואין לבוש. אמר הקב"ה דוד, מלעיג אתה על בריותי - תבוא שעה ותצטרך להם.
כשנחבא דוד במערה מפני שאול המלך שלח הקב"ה עכביש וארג על פי המערה וסגר אותה. בא שאול וראה פי מערה ארוג אמר, ודאי לא נכנס אדם לכאן, שאם נכנס היה קורע את האריג לקרעים והלך לו ולא נכנס לשם. כשיצא דוד וראה את העכביש - נשקו ואמר לו ברוך בוראך וברוך אתה....

אפשר להרחיב את מסלול הסיור בפארק עדולם ולבקר באתר ארכיאולוגי שנחפר ונחשף לאחרונה – כפר יהודי גדול מתקופת הבית השני הנמצא בחורבת עתרי. (חזרו ממגרש החניה של חורבת מדרס בדרך בה הגעתם ופנו בצמת הראשון, על פי השילוט לחורבת עתרי.)

הישוב התקיים מן התקופה החשמונאית וחרב, כנראה, במרד בר כוכבא. אפשר לשוטט בין מבני הכפר הבנויים אבנים גדולות, להתרשם מגודל הבתים ובפרט מן העובדה שלכל בית היתה מערכת תת קרקעית שנועדה בימי שלום לאחסון ובעתות סכנה למסתור. המבנה הציבורי הגדול שנחשף היה כנראה בית הכנסת, כשלצדו מקוה טהרה.


חורבת עתרי – מבנה ציבורי – בית הכנסת?

פרנסת התושבים היתה בודאי על גידול גפנים, זיתים ותאנים. בקצהו המזרחי של האתר נמצאת גת יין מרשימה מאד.

בחורבת עתרי מסתיים מסלולנו הפעם. יש באיזור זה של שפלת יהודה עוד אתרים רבים הראויים לביקור ובאביב מקיימת עמותת התיירות של יואב יהודה אירועים רבים, הקשורים לנושאים מקראיים ו... קולינריים.


חורבת עתרי – כניסה למערכת מסתור


חורבת עתרי – גת

ביבליוגרפיה:
כותר: מראה מקום : רודף ונרדף - בעקבות נדודי דוד בשפלת יהודה
שם פרסום מקורי: מראה מקום
מחברת: דורון, גליה
תאריך: 2005
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. מראה מקום הוא אוסף של דפי מידע על אתרים ומסלולי טיול בארץ בזיקה למקרא.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך