עמוד הבית > ספרות החוכמה > קהלת

תקציר
חלק זה של המאמר, עוסק בנושאי מגילת קהלת ובחלוקה של המגילה. המחבר מראה כי במגילה מספר נושאים מרכזיים: חיפוש אחר אושר בחיים, אבחנה בין טוב לרע בחיים; הטוב- הנאה ושמחה, הרוע- ההבל. חיפוש שהטוב בחיים מאחר ואין חידוש בעולם.

 
קהלת: התכן של המגילה | מחבר: משה צבי סגל
 

נושא המגלה וחלוקתה

מגלת קהלת היא הספר השלישי בספרות החכמה, והוא מציין דרגה חדשה בהתפתחות החכמה אחרי ס' איוב . המגילה כוללת בעקר חקירות ורעיונות והרהורים על השאלה: מהו הטוב בחיים? ואם בכלל יש בחיים טוב שכדאי לו לאדם להתאמץ ולהשיגו? בין הדברים על נושא עקרי זה מפוזרים במגלה גם הרבה פתגמי חכמה על הנהגת האדם בחיים, על תכונות בני אדם, ועל יחסם לאלהים ולשלטון, וכדומה.

רעיונותיו של החכם המדבר במגלה אינם מסודרים באפן שיטתי ולפי תכנית קבועה ומחושבת, שתאפשר לנו לחלק את המגלה לפרשיות פרשיות. הרעיונות הם על פי רב רק הרהורים והגות לב של אדם המדבר כאילו בחד-שיחה לעצמו. הרעיונות זורמים להם מאליהם זה אחר זה כמו בשיחה, מדלגים מנקודה לנקודה, ולפעמים חוזרים להם לאחור וכופלים את הדבר שכבר נאמר; או סותרים את הנאמר וחולקים עליו, הכל לפי הלך רוחו ורגשותיו המתחלפים של המשוחח. כי החכם שלנו אינו רק חוקר המבקר את החיים, אלא הוא גם פיטן בעל לב רגיש המתפעל מנעימות החיים ומתעצב מחסר יכלתו של האדם להנות מהם. הרגש שולט בו על ההגיון, ולפיכך אין לחפש בחבורו סדור הגיוני וחלוקה שיטתית של הענינים המדוברים בו.

אך בכל זאת אפשר בדרך כלל לחלק את תכנה של המגלה באפן כזה: היא כוללת ששה עיונים על השאלה העקרית המעסיקה את מחשבתו ולבו של החכם, והן: א 12-ב, ג, ד 16-1, ה 9-ו, ח, ט 16-1. בין העיונים הללו הוכנסו שלש פרשיות של פתגמי חכמה, שברובן באות גם הן לסיע ולברר את הבעיה שלה מגלה ולאשר את מסקנת החכם, והן: ד 17-ח 8, ז, ט 17-יא 6. לכל החבור הקדים החכם הקדמה פיוטית של תופעות הטבע (א 4-11) וסיים את החבור בתאור פיוטי של סופו של האדם, הזקנה והמות והצרך להשתמש כראוי בחיים בימי הבחרות (יא 7-יב 7).

הפתיחה, א 11-1

אחרי הכתבת המצינת את המחבר על פי דברי עצמו להלן במגלה (א 1, 12), בא כעין "מוטו" לכל החבור פתגם קצר ושנון שבו מסכם החכם את מסקנתו מכל חקירותיו על החיים וההויה (א 2):

הבל הבלים אמר קהלת

הבל הבלים הכל הבל

הפתגם בנוי כעין חרוז בתקבלת משלימה חוזרת , והסמיכות שבו היא סמיכות של הפלגה: הבל עצום מאין כמוהו. פתגם זה נשנה בסוף דברי החכם, כאילו לומר שזהו ראש דבר וסוף דבר של כל ענין החיים (יב 8). ולזה הוסיף החכם פתגם הכולל את התוצאה המעשית שיש להוציא מהעובדה שהכל הוא הבל: אין יתרון ותועלת בכל עבודת האדם בחיים (א 3).

כעין באור ואילוסטרציה להבל של ההויה נותן החכם תאור של פעולות הטבע הסובבות את החיים: דורות האדם, השמש, הרוח, הנחלים, הכל פועל בסבוב נצחי החוזר חלילה בלי התקדמות (א 7-4). ובלי כל חדוש (11-8).

חפוש אושר בחיים, א 12-ב

אחרי ההקדמה מספר החכם על אישיותו (12) ועל מעשיו ומאמציו למצא בחיים את הטוב המביא לאדם שביעת רצון ואושר. גם כאן הוא נותן בראשונה סכום של מסקנותיו: הכל הבל ורעות רוח (15-13). השגת חכמה ודעה מביאה רק כעס ומכאוב (18-16), רכישת עושר ותענוגים מביאה רק אכזבה בלי תועלת (ב 11-1). כי הרי מקרה אחד יקרה את החכם ואת הכסיל, שניהם מתים ונשכחים (17-12), וגם העושר, שאדם מוכרח לעזב ליורשו, רכישתו היא כעס ומכאוב (23-18). הטוב הוא להנות מן העשר אם רק יש יכלת להנות ממנו (26-24).

הטוב הוא ההנאה והשמחה, ג

אין אשר בעבודה, כי כל המעשים קבועים לאדם בלי בררה מצדו (ג 9-1). אמנם מעשי אלהים כולם טובים, אבל הוא מנע מהאדם את הבנת המעשים, ולפיכך אין טוב לאדם אלא ההנאה בעולם (13-10). הכל קבוע, אפילו הצדק והרשע, ואין לשנות (17-14); גורל אחד לאדם ולבהמה (21-18), ולפיכך אין טוב לאדם אלא לשמח ולהנות מאשר השיג במעשיו (22).

החיים הם הבל וענין רע, ד 16-1

אשרי מי שלא נולד (ד 3-1). אף העבודה אין בה אשר (6-4), ביחוד רעה העבודה של בודד בעולם (8-7), ובכלל רעה היא הבדידות (12-9). גם הכבוד והגדולה של מלכות הם הבל (16-13).

פתגמי חכמה, ד 17-ה 8

זהירות בדברים ובנדרים בעבודת יי (ד 17-ה 6). על השלטון במדינה (ה 8-7).

מהו הטוב בחיים? ה 9-ו

אין תועלת לעשיר בעשרו (ה 11-9), יש שהעושר יאבד (16-12), ולפיכך צריך העשיר להנות כשיש היכלת (19-17). אבל לא כל עשיר יכול להנות (ו 6-1). אך גם ההנאה אינה טובה, כי אי אפשר להשביע אותה (9-7), גורלו של אדם תלוי בגזרה עליונה, ואין לדעת מהו הטוב לאדם בחיים (12-10).

פתגמי חכמה, ז

רצינות וכבד ראש טובים משחוק וקלות ראש (ז 4-1); שיר ושחוק של כסיל (6-5), מתינות וארך רוח (10-8), חכמה ועשר (12-11), שונות (14-13), אזהרות נגד קיצוניות (22-15). מה שמצא החכם ומה שלא מצא: החכמה (25-23), האשה (28-26); גם כל האדם הוא מעוות (29).

המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש, ח

על שלטון העריצות ויחס החכם (ח 9-1), גורל הצדיק וגורל הרשע (14-10), אין למצא פתרון, ולפיכך טוב להנות מן החיים (17-15).

מקרה אחד לכל, ולפיכך חפש הנאה בחיים, ט 16-1

גורל אחד לכל האדם (ט 3-1), המות הוא הרע היותר איום (6-4), לפיכך תהנה בחייך (10-7), הכל משועבד למקרה הרע (12-11), החכמה אינה טובה בלי עושר (16-13).

פתגמי חכמה, ט 17-יא 6

על החכם והכסיל (ט 17-י 3), על השליטים (7-4), על הצרך בזהירות בכל מעשה (11-8). על הכסיל (15-12); שוב על השליטים (20-16). עשה את הטוב, ושכרך יבוא (יא 3-1), עשה את עבודתך בלי חשבונות מרובים (6-4).

תהנה מהחיים לפני הזקנה והמות, יא 7-יב 8

שמח בחיים, כי טובים הם (יא 8-7), שמח בחור בילדותך (10-9), עד שלא תבוא הזקנה ורעותיה (יב 5-1א), ואחריה המות והקבורה (5ב-7). המסקנה האחרונה: הכל הבל (8).

חתימת המגלה, יב 14-9

קהלת ופעולותיו (10-9). אזהרה שלא להוסיף על האסופות של דברי חכמים (12-11). סוף דבר: ירא את האלהים, ושמר מצוותיו (14-13).

לחלקים נוספים של המאמר:
קהלת: התכן של המגילה (פריט זה)
קהלת : אחדותה של המגילה
קהלת : תורתו של קהלת
קהלת : לשונה של המגילה וזמן חיבורה

ביבליוגרפיה:
כותר: קהלת: התכן של המגילה
שם ספר: מבוא המקרא
מחבר: סגל, משה צבי
תאריך: 1977
הוצאה לאור : קרית ספר
בעלי זכויות: קרית ספר
הערות: 1. לא הצלחנו לאתר את בעלי זכויות היוצרים. במידה ויאותרו בעלי הזכויות, נפנה אליהם לקבל את הרשאתם.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך