עמוד הבית > משפחת האבות > סיפורי אברהםעמוד הבית > חוק וחברה במקרא > נשים במקרא

תקציר
המאמר דן בסיפור לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך ובשאלת היחס שבין הסיפור המקראי לבין החוק האשורי. כותב המאמר מקבל מצד אחד את ההנחה בדבר הקשר ואף מחזק אותו על ידי מקבילה ממגילה חיצונית לבראשית, אך מצד שני עומד על הפרטים השונים בין שני המקורות.

 
שרה בבית אבימלך (בר' כ) על רקע חוק אשורי והמגילה החיצונית לבראשית | מחבר: משה ויינפלד
 

תרביץ

מ"ד קאסוטו1 פירש את המתנות שנתן אבימלך לאברהם (בר' כ, טז) וכן את ההטבה של פרעה לאברהם (שם יב, טז) על-פי החוק האומר, כי אשה נשואה, אשר יקח אותה אדם למסע (מסחרי?)2 ולא ידע שהיא אשת איש. צריך להישבע על כך ולתת שני ככרות בדיל לבעלה (חוקי אשור התיכונה, א, סעיף 22).3 פרעה וכן אבימלך לא ידעו ששרה אשת איש ועל כן חויבו – לדעת קאסוטו – בשבועה ובפיצויים, כפי שקובע החוק האשורי – 'שהיה ידוע ורווח גם בתוך עם ישראל', לדעתו.4 השוואתו של קאסוטו לוקה בחסר, שכן הכתובים מדברים הן בסיפור פרעה הן בסיפור אבימלך על מתנות והטבה אך לא על שבועה. קאסוטו אמנם הניח, בעקבות המקבילה האשורית, שניתנו הצהרות בשבועה על-ידי שני המלכים, אך הדבר לא נאמר בכתובים, ואם כן לכאורה לא יצאה הנחתו מגדר השערה.

והנה מעניין הדבר, שמספר שנים לאחר הופעת פירושו של קאסוטו (תש"ד) התפרסמה המגילה החיצונית לבראשית מקומראן, שהיא מעין מדרש לסיפורי בראשית5 ושם מצאנו להפתעתנו דברים העשויים לאמת את השערתו של קאסוטו. וקוראים אנו שם בקשר לשרה ויציאתה מבית פרעה:

וימא לי מלכה במומה די לא6... ויהב לה מלכא [כסף וד]הב... ולבוש שגי די בוץ וארגואן... [=ונשבע לי המלך בשבועה כי לא" ...ונתן לו7 המלך [כסף וז]הב ולבוש רב של בוץ וארגמן]8 (דף xx, שו' 31-30).

מצאנו כאן אפוא במפורש שבועה ופיצוי כספי כאחד כמו בחוק האשורי. מסתבר, כי נוהג זה – של שבועת היטהרות, הנדרשת מאדם שאשת איש נלוותה אליו מבלי שידע שהיא אשת איש, וכן הפיצוי המגיע במקרה זה לבעל על שאשתו הוחזקה זמן מה על-ידי אחר9 – היה רווח במזרח הקדום10 (כפי ששיער קאסוטו), ואיננו אופייני לאשור דווקא. העובדה שנוהג זה מצוי בחוקה שמאמצע האלף השני לפנה"ס11 מצד אחד, ובמגילה מקומראן מן המאה הראשונה לפנה"ס או המאה הראשונה לספה"נ12 מצד אחר, מציגה לנו בעיה היסטורית (ראה בסיום המאמר). אולם מותר לשער, כי עניין לנו בנוהג שהיה נפוץ בכל רחבי המזרח הקדום במשך תקופה של למעלה מאלף שנים, ללא צורך להניח תלות והשפעה ממקור אחד על חברו.

יש לקבל אפוא באופן עקרוני את פירושו של קאסוטו לסוגיה הנידונה, אך לא כן לגבי פרטי הדברים, וזאת מהטעמים הבאים:

(א) קאסוטו מניח לאור ההשוואה עם החוק האשורי, כי פרעה וכן אבימלך הצהירו שלא נגעו באשתו של אברהם.13 נגד זה יש לומר, כי לפי החוק האשורי ברור שהאיש לא נשבע על כך שלא קרב אל האשה, אלא שלא ידע שהיא אשת איש.14 ואכן מהחוק האשורי לא ברור כלל מה היו היחסים בין האיש לאשה במסע15 ולאמיתו של דבר גם אם לא היו כל יחסים ביניהם, נתפס המעשה כמעוות שיש לתקנו. אם ידע האיש שהנלווית אליו למסע היא אשת איש ולקח אותה בלי הסכמת בעלה – גם אם לא נגע בה – יש בזה משום חטא; והוא הדין בפרעה ובאבימלך: אם ידעו שהיא אשת איש ולקחו אותה לארמנותיהם – גם אם לא יגעו בה – היה בכך משום חטא. כדי להינקות מאשם חייבים הם במקרים כאלה להישבע שלא ידעו שהיא אשת איש. מאידך גיסא, אם האיש לא ידע שהיא אשת איש, אין זה משנה מבחינת החוק אם שכב איתה או לא. כפי שעולה מסעיף 14 בחוק האשורי, שבו נאמר כי אדם ששכב עם אשה ולא ידע שהיא אשת איש פטור מעונש. מתברר אפוא, שעל-פי האנאלוגיה עם החוק האשורי היתה צריכה שבועתם המשוערת של פרעה ואבימלך לכלול הצהרה על אי-ידיעה ששרה היתה אשת איש, דבר המקופל למעשה בדבריו של אבימלך: 'בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת' (שם כ, ה).

נכון הדבר כי לפי בעל המגילה, וכך גם לפי פילון האלכסנדרוני (על אברהם, 98) וחז"ל,16א לא נגע פרעה בשרה, שכן אברהם הצדיק לא יכול היה להשיבה אליו אילו נטמאה.16 אך אין דבר זה עולה מן המקראות (בר' יב) עצמם. בעלי המגילה והמדרשים העבירו את מה שנאמר על אבימלך: 'ואבימלך לא קרב אליה' (כ, ד) אל פרעה, אך אין זה הפשט של הכתובים.

(ב) גם לגבי המתנות שנותן פרעה לאברהם אין לקבל את פירושו של קאסוטו. לפי הכתוב בפרק יב מעניק פרעה את מתנותיו לאברהם בשעה שהוא לוקח את שרה ולא כשהוא משלחה. המתנות לאברהם נושאות אפוא אופי של מוהר ומתן.17 שונה הדבר בפרשת שרה ואבימלך שבפרק כ, שם נותן אבימלך את מתנותיו לאברהם בזמן שילוחה של שרה (פס' יד-טז). לפי פשוטו של מקרא18 יש אפוא להבחין בין תפקיד המתנות בפרק יב לבין תפקידן בפרק כ. רק בפרק כ שומעים אנו על מתנות לאחר מעשה, כפי שאנו למדים מהמשך הכתוב: "הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך', כלומר, התשלום שנושא בו אבימלך יש בו משום הסרת הפגם19 והוכחת כוונה טובה מצד אבימלך לגבי מה שעשה.20 את 'הנה נתתי אלף כסף' יש להבין, כמו במקומות אחרים במקרא, 'הריני נותן' ולא 'נתתי' (בעבר).21

מחבר המגילה החיצונית לבראשית הוא שהשליך את תנאי המצב שבסיפור אבימלך בפרק כ על סיפור פרעה בפרק יב והעביר את המתנות מתחילת הפרשה לסופה, וזאת כדי להציג את ההטבה והמתנות של פרעה כפיצוי, ולא כמוהר, בדומה למה שעשה קאסוטו, אך אין ספק שזהו מדרש מגמתי. האנאלוגיה עם החוק האשורי נוגעת לפיכך לפרשת שרה ואבימלך, ובעל המגילה הוא שהעבירה לפרשת שרה ופרעה. עם זאת, יש להודות שבעצם איזכור השבועה הוסיפה לנו המגילה נדבך חשוב, וביססה את האנאלוגיה עם החוק האשורי שקאסוטו העלה כהשערה.

לסיכום ייאמר, כי הקשר בין החוק האשורי לבין המסופר על שרה בבית אבימלך אמנם נתהדק בעקבות המגילה החיצונית, אך עדיין איננו יודעים כיצד לקשור נוהג מאמצע האלף השני לפנה"ס עם עדויות מתקופה של אלף וחמש מאות שנה לאחר מכן. האם עניין לנו בנוהג שהיה רווח באזור בשך תקופה ארוכה כל-כך? או שמא ידע בעל המגילה על נוהג עתיק, שהיה קיים לפנים באזור מיסופוטאמיה – אולי שרדו דינים אשוריים כתובים שידע עליהם – וייחס אותו למלכי מצרים? ועוד, האמנם מניח גם המספר המקראי כי מלבד הפיצוי הכספי שנתן אבימלך לאברהם הוא גם נשבע לו, ושמא מקופל נוסח שבועה כזה בדברי אבימלך לאלהים: 'בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת' (כ, ה)? קשה להכריע בעניין. מכל מקום שני המקורות החיצוניים, החוקים האשוריים מצד אחד והמגילה החיצונית לבראשית מצד אחר, זורעים אור חדש על פרשת אבימלך ושרה.

הערות שוליים:

  1. מנח ועד אברהם, ירושלים תש"ד-תש"ט, עמ' 245-244.
  2. באשורית: harrāna ultasbissi. נראה שמדובר במסע לצרכי מסחר, השווה: harrāna epēšu [= עשות דרך], וכן: harrāna alāku [= הלך בדרך] שמובנם יציאה לצרכי מסחר, ראה: Chicago Assyrian Dictionary, 6, H, pp. 110-111; 4, E, p. 218. כך גם "עשות דרכיך' ביש' נח, יג וכן 'הלך בדרך מרחוק [צרור הכסף לקח בידו]' במש' ז, יט-כ, וראה דבריי בלשוננו לו (תשל"ב), עמ' 9, הערה 43.
  3. ראה: G.R. Driver, J.C. Miles, The Assyriannes Laws, Oxford 1935, p. 392, II: 105-111; G. Cardascia, Les lios assyriennes, Paris 1969, pp. 138-141 (תרגום והערות).
  4. קאסוטו, שם, עמ' 244.
  5. מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה, תיאור המגילה ותוכנה, פקסימיליות תעתיק ותרגום מאת נ' אביגד וי' ידין, ירושלים תשי"ז; ולאחרונה בעיבוד ופירוש: J.A. Fitzmyer. The Genesis Apocryphon of Qumran Cave I, A commentary, Rome 1971
  6. נ' אביגד וי' ידין משלימים: 'שאין (לשנותה?)' כנראה בהשפעת הנוסחאות 'די לא להשניה' בדנ"ו, פס' ט, טז. למעשה יש לתרגם זאת: 'שאין להפר' (ראה דבריי בשנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום א [תשל"ו], עמ' 89, הערה 1). פיצמאייר, שם, משלים: 'כי לא נגע בה', אך ראה הדיון להלן.
  7. ניתן גם לתרגם 'ונתן לה' (לשרה). כפי שעושה זאת פיצמאייר (שם, עמ' 142), וזאת מפני שאברם מדבר על עצמו בגוף ראשון.
  8. בדומה לאסתר שאחשוורוש היטיב למרדכי דודה בגללה והלביש אותו לבוש בוץ וארגמן (אס' ח, טו). עיין לעניין זה: י' פינקל, 'מחבר המגילה החיצונית לבראשת הכיר את מגילת אסתר', מחקרים במגילות הגנוזות, ספר זכרון לא"ל סוקניק, ירושלים תשכ"א, עמ' 179-178, ושם הפניה לפירושו של ר' יונתן אייבשיץ, שאברהם נתמנה משנה למלך בדומה למה שאירע עם מרדכי.
  9. השווה המיוחס ליונתן, תרגום הקטעים וניאופיטי על כ, טז: 'חלף דאתכסית מן בעליך ליליא חדא' [=מפני שנעלמת מבעלך לילה אחד].
  10. פיצוי כספי על החזקת אשתו של אחר מצאנו במשפט האנגלי; ראה הערתו של מיילס אצל דרייבר-מיילס (לעיל, הערה 3), עמ' 72, הערה 5.
  11. החוקה האשורית התיכונה הועלתה על גבי הכתב בימי תגלת פלאסר הראשון (1074-1112 לפנה"ס) כפי שהוכיח זאת ויידנר (L. Weidner, 'Das alter der mittelassyrischen Gesetzestexte', Archiv für Orient-forschung 12 [1937], pp. 48 ff). אך החוקים עצמם קדומים ומשקפים את אמצע האלף השני.
  12. לתיארוך המגילה ראה לאחרונה: J.A. Fitzmyer and D.J. Harrington, A Manual of Palestinian Aramaic Texts, Rome 1978, p. 206
  13. שם, עמ' 244.
  14. עיין בנוסח החוק: kî aššat a ilini la īdî, itammama, דהייינו, יישבע על כך שלא ידע שהיא אשת איש וראה תרגומים ועיבוד של החוק אצל פרשני החוק האשורי (לעיל, הערה 3, והוסף גם: Ih. S. Meek, ANET, p. 181).
  15. ראה הדיון אצל דרייבר-מיילס (לעיל, הערה 3), עמ' 72.
  16. ראה: J.C. Greenfield, 'The Genesis Apocryphon – Observations on Some Words and Phrases'. בתוך: מחקרים בעברית ובלשונות שמיות מוקדשים לזכרו של פרופ' י' קוטשר (בעריכת גב"ע צרפתי, פ' ארצי, ח"י גרינפלד, מ"צ קדרי), רמת-גן תש"ם, עמ' XXXV-XXXIV.
    16א לסקירת המקורות בעניין זה ראה: י' זקוביץ – א' שנאן. אברם ושרי במצרים, מפעלי המחקר של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, סדרת פרסומים: ב, ירושלים תשמ"ג, עמ' 86 ואילך. ועיין גם פסבדו-אבפולמוס, אצל: י' גוטמן, הספרות היהודית ההלניסטית – היהדות וההלניות בראשית תקופת החשמונאים, ירושלים תשכ"ג, עמ' 159 וראה גם התרגום המיוחס ליונתן לפס' יט.
  17. השווה פדר"א כו: 'פרעה כתב לה בשטר כתובה כל ממונו' וגו'. ובהמשך הפרשה אמנם נאמר: 'ואקח אתה לי לאשה' (פס' יט). לפי ת"י על טז, א נתן פרעה את בתו הגר לשרה כשפחה בשעה שנשא את שרה לאשה: 'הגר ברת פרעה דיהבה לה לאמתו בזמן דנסבה'. גם במגילה החיצונית לבראשית נותן פרעה את הגר לאברם (XX, שו' 32), אך כמו המתנות האחרות גם זו ניתנה עם שילוחו של אברהם.
  18. ולא כפי שניסו לעשות פרשנים בהבינם את מתנת אבימלך לשרה בפס' טז כמתייחסת לעבר. ראה, למשל, רשב"ם על כ, טז.
  19. 'כסות עינים' משמעו כופר שמטרתו לחפות על האשמה. השווה כיסוי פנים של השופט (באיוב ט, כד) שנעשה על ידי הרשע: 'פני שפטיה יכסה'. השוחד והכופר מעוורים עיני השופט (שמ' כג, ח; דב' טז, יט) דהיינו, מכסים את עיניו כדי שלא יראה את האשם. והשווה גם בר' לב, כא: 'אכפרה פניו במנחה' מלשון כפר בכופר, לשים טיח ולטשטש את הפנים הזועמים ולמחות את מבע הרוגז, וראה מש' טז, יד: 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'. גם באכדית מצאנו את הניב כפר פנים (pāna kuppuru) במובן מחה ונקה. פנים ועיניים מתחלפים לעתים קרובות וכך גם באכדית. תרגום השבעים מתרגם 'הנה הא לך כסות עינים' ταυτα εσται σοι έις τιμήν του προσώπου σου המקפל בתוכו משמע של החזרת כבוד לפני האשה, משמע היוצא מתוך תרגום אונקלוס: 'הא הוא ליך כסות דיקר'. לנוסח התרגום ראה: A. Sperber, The Bible in Aramaic, I, Leiden 1959 לפסוק, תלמידי גילן מרכוס מעיר את אזני, כי τιμή מתרגם למעשה גם 'כסף' (השווה תה"שלבר' מד, ב: 'ואת כסף שברו') וכי המתרגם היווני הבין 'כסות עינים' במשמע – face money'' (השווה τιμή αίματός = 'blood-money', מתי כז, ו) ומכאן הקשר לכבוד. על-פי מילונם של Liddell-Scott-Jones יש לו גם משמע של compensation ואם כן גם תרגום השבעים תפס 'כסות עינים' כפיצוי.
  20. וראה דברי רש"י: 'יכסו עיניהם שלא יקילוך שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר: לאחר שנתעלל בה החזירה עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך', וכן דברי רשב"ם: 'כבוד גדול הוא לך וכסות עיניהם של כל בני ביתך... שלא יסתכלו בך לגנאי לומר אשה זו מנהג הפקר נהג בה אבימלך, כי הכל ידעו כי דרך כבוד לקחה ובעל כרחו החזירה'.
  21. השווה: בר' א, כט; ט, יג; טו, יח; יז, כ; כג, יא; מח, כב ועוד. צורה זו, שמכנים אותה Koinzidenzfall באה בדרך כלל בהבטחות בעלות אופי משפטי. ובדומה לכך 'נשבעתי' (בר' כב, טז; יר' כב, ה) וכן 'אמרתי' בשמ"ב יט, ל שפירושו הריני אומר (מצהיר). לצורה זו בשפות שמיות אחרות ראה לאחרונה: W. Mayer, Untersuchungen zur Formensprache der babylonischen Gebetsbeschwörungen, Roma 1976, pp. 187 ff.. הרשב"ם תפס 'נתתי' כלשון עבר ועל כן נדחק להניח שהמדובר במוהר ומתן כמו אצל פרעה.
ביבליוגרפיה:
כותר: שרה בבית אבימלך (בר' כ) על רקע חוק אשורי והמגילה החיצונית לבראשית
מחבר: ויינפלד, משה
תאריך: תמוז- אלול תשמ"ג , גליון נב (ד)
שם כתב עת: תרביץ
הוצאה לאור : י"ל מאגנס
בעלי זכויות: י"ל מאגנס
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך