עמוד הבית > תקופת ההתנחלות > שופטיםעמוד הבית > תקופת המלוכה > מנהיגות במקרא

תקציר
לאחר מות גדעון מסופר על התנהגותו הרעה של העם , שהחל לחטוא בעבודה זרה. למרות שהחטא החל רק לאחר מות גדעון, יש בלשון הכתוב רמיזות לאחריותו של גדעון על מצב שלילי זה.

 
לאחר מות גדעון | מחבר: אליהו עסיס
 

ידיעות אחרונות

לג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן, וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים; וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית, לֵאלֹהִים. לד וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל-אֹיְבֵיהֶם, מִסָּבִיב. לה וְלֹא-עָשׂוּ חֶסֶד, עִם-בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן: כְּכָל-הַטּוֹבָה--אֲשֶׁר עָשָׂה, עִם-יִשְׂרָאֵל.

(שופטים ח, 33-35)

פסוקים אלה הם חלק מסיפור גדעון,97 והם כוללים הערכה שלילית חד-משמעית ביחס להתנהגותו של ישראל. עם זאת, כמו בפסוקים הקודמים, ביחס לגדעון – יש הערכה אמביוולנטית. המקרא קובע בבירור שישראל הלכו אחרי הבעל רק לאחר מותו של גדעון: "ויהי כאשר מת גדעון ויזנו אחרי הבעלים וישימו להם בעל ברית לאלהים". חומרת החטא עולה מהצירוף הנדיר: "וישימו להם בעל ברית לאלהים". בדרך-כלל, המקרא משתמש בצירוף: "ויעבד אלהים": (למשל, בדברים ד, 28; ז, 4; ח, 19; יא, 16; שופטים ב, 19), אבל בסיפורנו מדובר בהכרעה לעבוד אל אחר ולייסד את פולחן הבעל.

הפסוק מאשים את העם במפורש בכפיות טובה כלפי ה' אשר הציל אותו מידי אויבים: "ולא זכרו בני ישראל את ה' אלהיהם המציל אותם מיד כל איביהם מסביב" (ח, 34). אך האשמה אינה רק כפיות טובה כלפי ה', אלא הפסוק מטיל אשמה בעם גם משום שהיה כפוי טובה ביחס לגדעון: "ולא עשו חסד עם בית ירבעל גדעון ככל הטובה אשר עשה עם ישראל". מכאן נראה לכאורה שהפסוקים פוטרים את גדעון מאשמה – ולא היא.

ראשית, שוב חוזר כאן השם "ירובעל". אילו היה היחס בפסוקים אלה רק חיובי, סביר שרק השם "גדעון" היה מופיע. הצירוף המלאכותי של שני השמות הבאים ברצף תחבירי לא-מקובל – "עם בית ירובעל גדעון" – מלמד שפסוקים אלה מבקשים להעריכו גם כגדעון (כפי שכבר ראינו), אך גם כירובעל (ועל כך נעמוד עתה).

בעוד שבחייו של גדעון העם זנה אחרי האפוד – "ויזנו כל ישראל אחריו שם" (ח, 27). לאחר מותו נאמר: "וישבו בני ישראל ויזנו אחרי הבעלים" (ח, 33). עבודת האפוד אינה חמורה כעבודת הבעל; עבודת האפוד היא עבודת ה' אלא שבפולחן אסור. עבודת הבעל היא עבודה של אל אחר. אך השימוש בשורש "זנה" בשני המקומות הוא משמעותי, אף שאינו מתכוון לאותו חטא או לאותה חומרה של עבירה. השימוש בפועל זהה לשני חטאים שונים בתכלית, נועד ליצור זיקה ביניהם. הכוונה היא לקבוע שהשורשים של חטא הבעל טמונים דווקא בעבודת האפוד שייסד גדעון. לפני הישועה מפני מדיין, לפני כניסתו של גדעון לתמונה, רק חלק מהעם עבד את בעל ברית. כיצד דווקא עתה, לאחר ישועתו של גדעון כל העם עבד את הבעל? התשובה לשאלה זו קשורה במה שקרה בינתיים – בכניסתו של גדעון לתמונה. גדעון הושיע את העם ואיחד אותו סביבו. אולם, במקום להביא את העם לעבוד את ה', הוא איחד אותו סביב אישיותו וסביב פולחן האפוד.פסוקים אלה משאירים את הרושם שאותה אחדות שהשיג גדעון בחייו נמשכה לאחר מותו, אלא שהכיוון שאומץ עם פולחן האפוד הוביל אל עבודת הבעל. המקרא מאשים, אם-כן, את גדעון שהוא זה שהפנה את העם מה' והביא אותו בעקיפין לעבודת הבעל.

רמז נוסף לאשמה שמטילים פסוקים אלה בגדעון ניתן למצוא בסמיכותם של שני משפטים חריגים מבחינה תחבירית. קריאת שמו של אבימלך מנוסחת:
"וישם את שמו אבימלך" (ח, 31)

ההליכה אחרי הבעל מנוסחת:
"וישימו להם בעל-ברית לאלהים (ח, 33).

בדיוננו הנפרד לגבי שני פסוקים אלה, ראינו שהשימוש בפועל "שים" בשני המשפטים הוא חריג, ומורה על כוונה העומדת מאחורי המעשה. יש משמעות וכוונה בכך שגדעון קורא לבנו "אבימלך", ואילו ההליכה אחרי הבעל מוצגת כהכרעה מודעת לעבוד אל אחר. הקשר בין שני המשפטים מחזק את האחריות של גדעון ביחס לחטאו של העם. הוא הכשיל את העם מתוך רצונו להבליט את מעמדו, ולאחר מותו הם הלכו צעד אחד נוסף באותו כיוון.

כאמור לעיל, בשאר סיפורי השופטים אין מסופר על העם החוזר לסורו בגוף הסיפור – אלא אחר-כך, בסיפור השופט הבא. סיפורו של אהוד בן גרא מסתיים ב-80 שנות שקט לאחר ניצחונו. רק בהצגת סיפורה של דבורה, בפרק ד, 1, נאמר: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'". סיפור דבורה חותם בהכרתת הכנענים: "...עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען" (ד, 24), וב-40 שנות שקט לאחר הניצחון: "ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה, 31). רק בתחילת סיפורו של גדעון לומד הקורא שמצב זה נשתנה לאחר 40 שנה: "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'" (ו, 1). אבל סיפור גדעון הוא שונה. אין הוא נחתם ב-40 שנות שקט, אלא בחטאם של ישראל לאחר מותו של גדעון.98 נראה אם-כן, כי משמעות השוני נועדה להדגיש שהחטא החמור שהחל לאחר מות גדעון הוא תוצאה של כישלונו. מגמת הפסוקים היא לקבוע שהמניעים האישיים של גדעון, העומדים ביסוד בניית האפוד, והעולים גם מפעולות נוספות בחלק השני של הסיפור, הם שגרמו בסופו של דבר לחזרת העם לעשות הרע בעיני ה'. הרושם המתקבל מסיפורי השופטים עד כאן, ומההקדמה התיאולוגית של הספר היא שחזרת העם לעשות הרע בעיני ה' לאחר ימיהם של אהוד ודבורה נעוצה בהסתלקותם של המנהיגים, ובשיכחת ישועתו של ה' לאחר מות השופטים.

לקריאה נוספת:
גדעון מסרב לקבל את המלוכה ומקים את האפוד בעפרה

מותו של גדעון
המבנה של סיפור גדעון ומשמעותו
המבנה של ספר שופטים ומשמעותו

הערות שוליים:

97. לפי דעתם של כמה חוקרים, פסוקים אלה הם תחילתו של סיפור אבימלך; ראו למשל: גובלינג, סיפורת, עמ' 68-67; אמית, אמנות, עמ' 94-93. לפי דעה זו, בנויים הפסוקים לפי התבנית המצויה בספר שופטים בתחילת סיפור, ג, 7; 12; ד, 2. אולם בניגוד לסיפורים אחרים בספר שופטים, כאן כולל תיאור החטא פירוט של מעשי גדעון והיחס השלילי של העם כלפיו. לדעת בודה (שופטים, עמ' 68) מור (שופטים, עמ' 234) וברני (שופטים, עמ' 266), יש בפסוקים אלה תיאור של כפירת ישראל ושל הפגיעה בבית גדעון (ח, 33 ב', 35 א'), אשר מדווחים בפירוט בסיפור אבימלך פרק ט, והם עומדים כאן במקום פרק ט, בצורה של סיכום. דעה זו נובעת מכך שסיפור אבימלך אינו מתאים לתבנית של הדויטרונומיסט בספר שופטים: חטא, עונש, ישועה. הסיפור הושמט, על-כן, על-ידי הדויטרונומיסט, שהביא במקומו את תמצית הסיפור בפסוקים 35-33. בשלב מאוחר יותר שב והוכנס הסיפור של אבימלך לספר. אולם כפי שהפסוקים מעוצבים עתה, יש לומר שכוונת הסיפור היא להראות שהבעיות העולות בסיפור אבימלך נעוצות כבר קודם לכן – בחתימתו של סיפור גדעון.
98. זאת כמובן לאור הנחתנו, שהיא שנויה במחלוקת, לגבי השאלה האם פסוקים אלה הם חלק מסיפור גדעון או חלק מסיפור אבימלך. אפשר גם שפסוקים 35-33 משמשים הן כחתימה של סיפור גדעון והן כהקדמה לסיפור אבימלך, תופעה שאותה מכונה זקוביץ (שמשון, עמ' 72, והערה 160א שם) "סיום תלוי". תופעה כזו הוא מוצא בשופטים יג, 25 שהמהווה סיום לסיפור הלידה של שמשון – אך גם צופה לעתיד, למסכת מעשי הגבורה של שמעון. דוגמא נוספת ראו שם, עמ' 120.

ביבליוגרפיה:
כותר: לאחר מות גדעון
שם ספר: למען עמו ולמען עצמו : סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים
מחבר: עסיס, אליהו
תאריך: 2006
הוצאה לאור : ידיעות אחרונות
בעלי זכויות: ידיעות אחרונות
הערות: 1. בשער: יהדות כאן ועכשיו: סידרה בעריכת רוחמה וייס.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך