עמוד הבית > מבוא למקרא

תקציר
התעודה ס"ד בספר דברים מורכבת מארבע יחידות ספרותיות שונות, שנכתבו על ידי סופרים שונים המשתייכים לאותו חוג אידאולוגי, החוג הדבטרונומי.

 
ס"ד והחוג הדבטרונומי | מחבר: מנחם הרן
 

מוסד ביאליקי"ל מאגנסהאוניברסיטה העברית בירושלים

7

המקור ס"ד, היינו דב' א,א-לב,מז, אינו המשך אחד. לפחות ארבע פרשיות מסתמנות בו. כל אחת מהן היא יחידה לעצמה ואינה המשך לקודמתה (ולא כל אחת היא אחידה). קרוב לוודאי שקודם שהורכבו ארבע פרשיות אלו בתורהשלפנינו היתה כל אחת מהן כתובה במגילה נפרדת (ויש שהדברים הכתובים במגילה זו או אחרת מן הארבע הועתקו, לפני כן, מתוך יותר ממגילה אחת). אבל לכשהושמו ארבע הפרשיות בסמיכות זו לזו נוצר גוש רצוף עם זהות ספרותית כמעט אחידה. שהרי ארבע הפרשיות יצוקות מחומר לשוני משותף וכתובות, רובן ככולן, כמעט באותו הסיגנון. ובכל זאת אין ספק, שכל אחת מהפרשיות נכתבה בקולמוס אחר, כלומר, שמאחורי כל אחת עמד סופר אחר (או סופרים אחרים). בדבר זה, שלא סופר אחד כתב את ארבע הפרשיות של ס"ד, אין גם שום פיקפוק במחקר, ובצדק. שאילו היה שם סופר אחד די היה לו להקיף את הכול בפרשה אחת ויכול היה להימנע מכפלי-הדברים הניכרים בפרשיות אלו. למעשה, כל ארבע הפרשיות הן יצירות חוג אחד מסוים, הוא החוג הדבטרונומי, שיש להבדיל בינו לבין האסכולה הדבטרונומיסטית.24 ההכרה שס"ד הוא יבולו (או מה שנשתמר מיבולו) של חוג סופרים – לא של קבוצה מוגדרת של שנים-שלושה יחידים, וכל שכן לא של סופר יחיד – תתאשר לנו בהמשך הדיון באופנים שונים.

אלו הן ארבע הפרשיות-המגילות של ס"ד, שנתחברו בספר דברים להמשך אחד: 1. דב' א,א – ד,מד (וראה להלן); 2. ד,מה – כח,סט, וזו הפרשה השלמה ביותר בין ארבע הפרשיות, באשר היא מקיפה את המרכיבים הטיפוסיים של קודקס, במשמעות של קובץ חוקים: גוף אוסף החוקים (יב,א – כו,יט), המוסגר בין פתיחה, שכאן היא ארוכה במיוחד (ה,א-יא,לב), לבין חתימה (כח, א-סט), המחזיקה הבטחות של טובה אם ישמרו ישראל את החוקים שהוזכרו לפני כן, וייעודים של פורענות אם לא ישמרו אותם חוקים [וכך נכנה פרשה זו להלן: 'קובץ החוקים']; 3. לתוך קובץ החוקים הוכנס לקט קטן של קטעים קצרים (פרק כז), הניכר בייחודו, והוא מפריד בין אוסף החוקים לחתימת אותו הקובץ; 4. פרשה נוספת, שלפי הגיבוש ה'סופי' שלפנינו תחילתה כט,א וסופה לב,מז. במחציתה הראשונה היא מכילה דברי הטפה מפי משה בנוסח ס"ד. במחציתה השנייה היא נעשית אוסף אקלקטי של קטעים, שהקשר ביניהם רופף למדי. ולא עוד אלא שלתוך ציבור הקטעים שבפרשה זו מצא את דרכו קטע שאינו של ס"ד כלל, והוא מחזיק את שירת האזינו והובא בשני נתחים (לא,יד-כב;לא,ל-לב, מד). בהמשך עיוננו נדון ביתר פירוט בהרכבן של ארבע פרשיות אלו, ובמיוחד נבחן את הרכב הפרשה הרביעית. הרכבה של זו נראה מוקשה ביותר – ודווקא משום כך הוא עשוי ללמד משהו על איסוף היבול הספרותי של החוג הדבטרונומי.

כל ארבע הפרשיות שהזכרנו כאן מתחילות בלשונות מובהקים של פתיחה, ואף אחת מהן אינה יכולה להיות המשך לנאמר לפניה. אבל הפתיחה שבראש פרק לא, פס' א (לפי נה"מ): 'וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל', אינה מתחילה פרשה נפרדת והיא גם קשה מצד עצמה. הצירוף 'הדברים האלה', עם מילת הגוף 'האלה', קושר פתיחה זו אל הנאמר בקרבתה. הקושי הוא, שלכאורה לא ברור כאן מה הם הדברים שהצירוף רומז עליהם. 'הדברים האלה' אינם יכולים להיות הכתוב להלן, בפרק לא, שאם כן היה לו להוסיף 'לאמר'. ואינם יכולים להיות הכתוב לפני כן, משום שבראש פרק כט כבר הוגד 'ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם'. גירסת השבעים בראש פרק לא: 'ויכל משה לדבר, את [כל] הדברים האלה' וכו', מיישבת את הקשיים וצדקו המעדיפים אותה. וכך היא גם גירסת כ"י קומראן IQDeutb. נמצא, שהפסוקים לא,א ו-לב, מה זהים בלשונם (בנה"ש, בקומראן ובתרגומים הקדומים בא 'כל' גם בפרק לא פס' א) ולאחר שניהם אף באות המילים 'ויאמר אליהם'.25 כל ארבע הפרשיות הנזכרות נאמרות מפי משה בהופעתו האחרונה, לפני מותו (בטקס הברית שהוא כורת לישראל, כפי שנברר להלן). לפי המטבע המאפיין את ס"ד. שני החריגים הן שתי פיסקאות בלקט של פרק כז: האחת (כז,א-ח) נאמרת על ידי משה וזקני ישראל, השנייה (כז,ט-י) על ידי משה והוכוהנים הלויים. גם בכך אפשר לראות משהו מייחודו של פרק כז.

8

נציין בזה כמה מן הקווים המבדילים בין החוג הדבטרונומי לאסכולה הדבטרונומיסטית. החוג הדבטרונומי, שהניב את ארבע הפרשיות הנזכרות, נתן ביטוי לתפיסה חדשה, ריפורמטורית באופיה, בכל הנוגע להשגה הרוחנית של אמונת ישראל, סדרי הפולחן ועיצובן של מצוות שונות. ואילו האסכולה הדבטרונומיסטית נבנתה על עולמו הרוחני של אותו החוג ושאבה מהשראתו, בלא להיות חלק ממנו. סופרי החוג הדבטרונומי נאחזו בדמותו של משה, ובאמצעות דבריו לפני מותו הציגו את תפיסתם הריפורמטורית ואת השגתם הרוחנית המיוחדת לגבי אמונת ישראל. ואילו האסכולה הדבטרונומיסטית ביקשה להאיר, לפי עקרונות אותו החוג, את כל תולדות ישראל לאחר נאומו (או נאומיו) של משה ולאחר מותו – עד לחורבן הארץ. משה עצמו הוזכר באסכולה הדבטרונומיסטית בעיקר בצירופים 'תורת משה' (מל"ב כג,כה; והשווה מל' ג,כב), 'ספר תורת משה' (מל"ב יד,ו; השווה יה' א,ז-ח; ח,לא; כג,ו) וגם 'אשר צוה ה' את משה' (מל"ב יח,ו; השווה שופ' ג,ד ועוד), המכוונים למקור ס"ד. החוג הדבטרונומי היה חוג אידיאולוגי בעל תכלית מעשית, שנאומיו של משה שימשו לו כלי ביטוי להשקפותיו המיוחדות, ובהשפעתו בוצעה הריפורמה הפולחנית של יאשיהו. ואילו האסכולה הדבטרונומיסטית עסקה בעריכת מקורות ספרותיים ואגב העריכה ביקשה לשפוט את אירועי העבר ולהטיל את רושמה על אותם המקורות, על-ידי שילוב הערכות היסטוריוגופיות והרחבות פנימיות.

ההבדל בין שתי החטיבות, הדבטרונומית והדבטרונומיסטית, ניכר גם בסיגנוניהן. האסכולה הדבטרונומיסטית הושפעה בצורה מכרעת מן הסיגנון הדבטרונומי ושאפה לחקותו – אבל, כפי שקורה תכופות, החיקוי לא הגיע לכלל זהות מלאה עם המקור. אף שהרבה ניבים וצירופי לשון משותפים לשני הסיכנונים, וצירופי לשון אחרים בסיגנון הדבטרונומיסטי מבוססים בבירור על מקבילות קרובות להם בסיגנון הדבטרונומי, ניכרים בין שני הסיגנונים עם פערים לכאן ולכאן. רוצה לומר, אתה מוצא גם ניבים וצירופי לשון המיוחדים לסיגנון הדבטרונומי ו'לא עברו' אל הסיגנון הדבטרונומיסטי, ולהיפך – ניבים המיוחדים לסיגנון הדבטרונומיסטי ואינם בקודמו.26

בהמשך דיוננו נזכיר עוד כמה שינויים בין שתי החטיבות: כגון, שבעלי ס"ד משתמשים בסיפורי ס"א ומטמיעים אותם בנאומיו של משה, מה שאין כן סופרי האסכולה הדבטרונומיסטית (המשתמשים בשני מקורות ואינם משכתבים את סיורי המקורות); משמעו של הצירוף 'ספר התורה' משתנה בלשון שתי החטיבות; הנאמר בדב' כז,יא-יג נמסר בעריכה הדבטרונומיסטית (יה' ח,לג) בשינויים מסוימים, המבוססים על הבנה משנית של הכתוב בספר דברים. ועל הקאנוניזציה שנתממשה בשתי החטיבות באופנים שונים נעיר בפרק ג, סי' 1.

סופרי החוג הדבטרונומי פעלו בעיקר בפרק הזמן שבין הריפורמה של יאשיהו לחורבן הארץ (השווה לעיל, סי' 3). אפשר, כמובן, שתחילת פעולתם הקדימה את הריפורמה עצמה, אבל אי-אפשר להקדים אותה דורות רבים. ואילו את התחלת האסכולה הדבטרונומיסטית אי-אפשר להקדים לחורבן הארץ, ואין ספק שתחילת פעולתה היתה לפחות ימי דור אחד לאחר החורבן, כפי שנראה בהמשך. לפי הכרתנו, אין לדמות כלל שסופר אחד בלבד עמד מאחורי המקור ס"ד, לא בשעה שפרץ מקור זה למרכז הבמה ולא לאורך תקופת קיומו. מתחילתו היה מקור זה יצירה קולקטיבית. סופריהן של ארבע הפרשיות של ס"ד המונחות לפנינו הם גידוליו של החוג הספרותי-האידיאולוגי המסוים, אבל יש ביניהם הבדלים דקים (דקים יותר מן ההבדלים שבין הסיגנונים הדבטרונומי והדבטרונומיסטי) בשימושי ניבים ובגוני לשון. סיבת ההבדלים היא, במקצת, הבדלי הנושאים והעניין (המשתנים מהטפות ריטוריות לחוקים, לתוכחה ואיומי פורענות, או להבטחות טובה) – ובמקצת עצם השינוי של הקולמוסים.27 הקולמוסים המייצגים את החוג ודאי שאינם כולם בני חתך-זמן אחד. יש ביניהם קדומים קצת יותר ויש מאוחרים קצת יותר. אלא שכולם מוגבלים, בעיקר, לתקופת שלושים וחמש השנים שבין הריפורמה של יאשיהו לחורבן הארץ. ולפעמים ניתן לנו להבחין בין הקולמוסים.

ההנחה שארבע הפרשיות הנזכרות נכתבו בארבעה קולמוסים, לפחות, של אותו החוג (להוציא, כמובן, את הקטע המסוים שבפרשה הרביעית, שאינו של ס"ד כלל), מסבירה כל צורכה את הדמיון הגדול בלשונן של הפרשיות וגם את ההבדלים הדקים בשימושי ניביהן. הנחה זו גם פוטרת אותנו מן הצורך להבחין קטעי משנה בפרשיות אלו ולסמן אותם בסימן ס"ד2 (כל שכן להוסיף על זה ס"ד3), כפי שלפעמים עושים במחקר. שהרי גם אם נודה שאפשר להכיר הרחבות שנעשו בפרשיות אלו (ולפעמים אין טעם להכחיש אפשרות זו), עדיין אין זה אומר שהרחבה שנעשתה בפרשה אחת שייכת לאותו הקולמוס שנעשתה בו הרחבה אחרת בפרשה אחרת, או באותה הפרשה עצמה. אבל הסימון של כל ההרחבות, שאינן נראות כשייכות לעיקר הטקסט של ס"ד, בסימן אחד: ס"ד2, כל שכן כשמוסיפים על זה ס"ד3, יוצר מראית עין כאילו כולן שייכות לרובד אחד בתוך ס"ד. ודבר זה אינו ניתן להוכחה וגם אינו מסתבר כלל. ועוד, ההנחה שס"ד הוא מיקבץ של ארבע פרשיות, ארבע מגילות, ואינו רצף של קולמוס אחד, עושה את המקור הזה דומה בהרכבו, בעיקרון, למקורות האחרים (ס"י, ס"א, ס"כ). גם כל המקורות האחרים נתחברו מגילות מגילות. שהרי אין להעלות על הדעת, שחיבורים בהיקף כל כך גדול, הנמשכים מבריאת העולם (ובמקרהו של ס"א, מאברהם) עד לכיבוש הארץ (ואף הלאה מזה, לתוך ספרי נביאים ראשונים), יהיו נכתבים כל אחד על מגילה אחת. מסתבר אפוא שגם ס"ד, בהיקף ובצורה שיש לו לעינינו, הוא צירוף של ארבע מגילות. אלא שמספר מגילותיו של מקור זה, מלכתחילה, קטן היה משל המקורות האחרים, ותקופת פעולתו של החוג הדבטרונומי היתה קצרה הרבה יותר משל האסכולות שהניבו את המקורות האחרים.

הערות שוליים:

  1. הבדלה בין הכינויים דבטרונומי ודבטרונומיסטי כבר מופיעה אצל ולהאוזן (Prolegomena, עמ' 278: 'ההבדל בין דבטרונומיסטי ודבטרונומי אינו של זמן בלבד, אלא גם של תוכן'). נות, בספרו Studien, מקיים הבדלה זו, אלא שב'דבטרונומי' הוא כולל במיוחד את קובץ החוקים, שהוא הפרשה השנייה בספר דברים (ראה להלן). הפרשה הראשונה וחלקים מהפרשה הרביעית נחשבו לו ל'דבטרונוטמיסטיים' (ראה שם, עמ' 18-13; והשווה בפרק ג, סי' 3). בלשון האנגלית נתפסים רבים שלא להבחין בין שני הכינויים ומשתמשים בכינוי Deuteronomic בלבד. כך, למשל, פולצין, בפירסומו על החיבור הדבטרונומיסטי (ובהודעה מפורשת: Moses, עמ' 14), ושיטתו הסטרוקטורליסטית מקילה עליו להתעלם אפילו מן ההבדל בין מקורות שונים, כל שכן בין שני המונחים הנזכרים. אבל כך, למעשה, גם ויינפלד (Deuteronomy, תכופות), אף שלאחר שכבר נתפס לשימוש בכינוי Deyteribinuc ניסה להעמיד משהו מן ההבדל הנזכר בין שני המונחים (ראה שם, בהקדמה ובמיוחד עמ' 4). קרוס, בשלב מסוים, נמנע מכול וכול מלהשתמש בכינוי Deuteronomic ודיבר על שתי עריכות 'דבטרונומיסטיות' (Epic, עמ' 274, הערה 1).

  2. מן המעדיפים את נה"ש בדב' לא,א: ברתולט, סמית, טיגאי, בפירושיהם; וכן המפל (BHS) ועוד. להנחה האפשרית, שהקטע לא,א-ח היה המשך ישיר לסוף פרק ג, ראה להלן, סי' 17, מס' 1.

  3. השווה מה שכתבתי בעניין זה בתרביץ לז (תשכ"ח), עמ' 5. רשימות מפורטות של ניבים טיפוסיים כלולות אצל דרייבר, בפירושו לדברים, עמ' xcv-lxxvii (ושם גם איפיון קולע של מהות הסיגנונים); ומובאות על-ידי ויינפלד, Deuteronomy, עמ' 361-320, והופמן, Reform, עמ' 363-323 (רשימת ביטויים פולחניים, עם בירורים סטטיסטיים). וראה גם בפרק ד, סי' 11-10 והערה 54.

  4. להבדלים הדקים בשימושי הניבים בין פרשיות וחלקי-פרשיות במסגרת ס"ד גופו, ראה דרייבר, בפירושו, עמ' Ixxii-Ixvi, 320; והשווה שטוירנאגל, בפירושו, עמ' 47-41.

לחלקים נוספים של המאמר:
הריפורמה הפולחנית של יאשיהו : מהלכה וזיקתה לס"ד
ס"ד והחוג הדבטרונומי (פריט זה)

ביבליוגרפיה:
כותר: ס"ד והחוג הדבטרונומי
שם ספר: האסופה המקראית : תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים
מחבר: הרן, מנחם
תאריך: תשנ"ו
הוצאה לאור : מוסד ביאליק; י"ל מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים
בעלי זכויות: מוסד ביאליק; י"ל מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך