עמוד הבית > ספרות החוכמה > איוב

תקציר
המאמר יוצא כנגד הטענה שספר איוב נכתב בסמוך לתקופתו של יחזקאל מתוך ההתמודדות ההיסטורית עם החורבן המערער על הגמול האישי. המאמר עומד על אופיו של ספר איוב כספר העוסק בבעיה אנושית ולא בבעיה חברתית או לאומית.

 
מקומו ההיסטורי של ספר איוב | מחבר: יחזקאל קויפמן
 

מוסד ביאליקכנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור

דעה רווחת היא, שמקומו ההיסטורי של ס' איוב הוא אחרי ס' יחזקאל. יש סבורים, שספר זה של הסבל האנושי נתהווה מתוך ניסיון הייסורים של עם ישראל בתקופת חורבנו וגלותו הראשונה. שאלת הגמול נעשתה אז שאלה מציקה וצורבת. היש צדק במתרחש ובעומד להתרחש? מה יהיה גורל הצדיקים והרשעים שבעם כשתבוא השואה? ואחרי שנתך הזעם ורבו הסובלים התחילה להציק ביתר תוקף שאלת הטעם המוסרי של הייסורים. הנביאים ניבאו ישועה לשארית ישראל, הם הצדיקים, בימי ירמיה ויחזקאל הטרידה שאלת הגמול את העם (יר' ל"א, כח יחז' י"ח, ב ואילך). הפגעה הרעה באמת ברשעים? כלום לא הוטל הסבל על הצדיקים? ס' איוב קשור בפרובלמטיקה הזאת. בת קול של יסורי העם כאילו מנהמת מתוכו. ויש מניחים אפילו, שאיוב מסמל את ישראל הסובל. כמו כן יש טוענים, שאיוב תוקף את תורת-הגמול האישית, שיחזקאל נסח אותה "נסוח קלסי" והשלטת בס' משלי וס' תהלים וכו'. ודבר זה קובע את מקומו אחרי ס' יחזקאל.

אולם באמת אין שום קשר בין הפרובלמה הלאומית-המוסרית של גורל ישראל וסבלו ובין ס' איוב. ס' איוב הוא לא-היסטורי ולא-לאומי, ואין בו שום רמז לישראל. מקום גבורי הספר וקורותיהם ושיחתם היא "ארץ עוץ".אבל כל המתרחש וכל המדובר כאן הוא מחוץ למסגרת של קורות-עם. כל שכן שאין כאן רמז-בן-רמז לישראל ולקורותיו, עם כל היות הספר ישראלי במהותו, מאחר שגיבוריו אינם ישראלים כלל.

ולפיכך אין ממילא גם שום קשר בין ס' איוב ובין הפרובלמטיקה של הנביאים. הפרובלמטיקה הנבואית יש לה לעולם רקע חברותי. היא מבקשת לעמוד על סוד התגשמותה של מדת הדין בקורות ישראל ובקורות העמים. וגם בשעה שהנביאים דנים בשאלת היחידים – בגורל הצדיקים והרשעים – הם דנים בה על רקע שאלת הפורענות הכללית והישועה הכללית.

עמוס, ישעיהו, צפניה, חבקוק, ירמיהו, יחזקאל – כולם דנים בשאלה זו על רקע ההתרחשות ההיסטורית, הריאלית או האידיאלית. אולם איוב הוא "יחיד".

יש לו משפחה, רעים, עבדים, שכנים: הוא יושב בשער עירו בין שרים ונגידים. אבל גורלו, שהוא המשמש נושא לאגדה ולשיחה, הוא גורל "יחיד": אין שום חוט המקשר אותו עם גורל עם, שבט, עיר או חברה בכלל. הוא לא נספה עם רשעים. הרעה נועדה רק לו. אפייני הדבר, שיחזקאל מזכיר אותו בין הצדיקים הראויים להינצל מפורענות, שתבוא על ארץ חוטאת (יחז' י"ג, יג-כ). אבל בס' איוב אין רקע כזה כלל.

מלבד זה מעורה הפרובלמטיקה הנבואית כולה ברע החברותי: בניגוד שבין הצדיקים ובין הרשעים בחברה האנושית, בשלטון הרשע בחברה האנושית ובמשפט האלוהים, שעתיד לשים קץ לשלטון זה. במידה שהנביאים תוהים על המעשה הנעשה בעולם. הם תוהים על הסבל, שסובל הצדיק מיד הרשע: סבל העני-הענו מיד העשיר-העריץ, סבל העמים המדוכאים מיד גויים עריצים, סבל ישראל מיד מדכאיו ומשעבדיו. זוהי טענת חב' א'-ב' ויר' י"ב, א-ב. זוהי גם טענת משוררי ס' תהלים. ואילו הפרובלמה היסודית של ס' איוב הוא, כמו שאמרנו למעלה, הרע הבא מאת האלוהים, הרע המוסרי ה"טבעי". איוב לא סבל מידי רשעים, ואין הוא מן העניים והמדוכאים התובעים עלבונם מיד העשירים והמדכאים. הוא היה צדיק עשיר ומצליח. הרעה באה עליו מיד האלוהים. הוא נפגע באש מן השמים, ברוח מן המדבר, בשחין רע מאת השטן וגם החרב פגעה בו בדבר אלוהים. והרע האלוהי-הטבעי הזה הוא נושא התלונה היסודית. ראינו כבר, שרק בהמשך השיחה כולל איוב בט', כב ובכ"א וכ"ד גם את הרע החברותי בתלונתו. בזה הוא משלים את שלילת ההשגחה המוסרית. אבל אין זה משנה את מסכת היסוד של הספר.

כמו כן יש לשים לב לכך, שסגנונה המיוחד של הנבואה הוא סגנון התוכחה המכוונת כלפי החברה האנושית, ובייחוד – כלפי החברה הישראלית. על החברה האנושית היא מאיימת בגמול-אלוהים. תלונות כלפי מעלה על עיכוב מדת-הדין אנו מוצאים רק בחב' א', א-ב, ד וביר' י"ב, א-ב. השאלה הזאת היא איפוא בתחום הנבואה רק שאלה צדדית. פקפוק בגמול לא הובע בספרות זאת, ופקפוק כוח גם לא יתכן בה. התהייה על מדת הדין הובעה כאן כתפלה יותר מאשר כתרעומת. (וכן בס' תהילים). ואילו בס' איוב אין שום תוכחה כלפי החברה. התלונה על האלוהים היא המוטיב היסודי של הספר. כאן שאלת הגמול נחקרת על בסיס החכמה. ברור, שספר זה נוצר בספירה אחרת לגמרי מאשר הספירה הנבואית.

ואשר לתורת הגמול האישי המדוקדק של יחזקאל – כבר אמרנו, שתורה זו לא נעשתה מעולם לתורה שלטת. וגם לא היא הנתקפת בס' איוב. איוב שולל את ההשגחה, ועמה – כל גמול מוסרי. אין שום זכר כאן לריב בין תורות גמול שונות, ודבר אין לספר זה עם השאלות של ימי ירמיה ויחזקאל.

לס' איוב אין לקבוע מקום בשורת התפתחותן של האידיאות הנבואיות.

ביבליוגרפיה:
כותר: מקומו ההיסטורי של ספר איוב
שם ספר: תולדות האמונה הישראלית
מחבר: קויפמן, יחזקאל
תאריך: תרצ"ז-תשכ"ג
הוצאה לאור : מוסד ביאליק; כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור
בעלי זכויות: מוסד ביאליק; כנרת, זמורה ביתן, דביר - מוציאים לאור
הערות: 1. 8 כר’ (כרך א-ד).
הערות לפריט זה: 1.  כרך שני, ספר שני
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך