עמוד הבית > עולם המקרא > הפלישתים

תקציר
תל קסילה הוא תל פלישתי השוכן במתחם השייך היום למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. הסיור בתל מתמקד במקדשים ובממצאים שהתגלו בהם ובוחן דרכם את מוצא תושבי המקום.

 
מראה מקום : תל קסילה | מחבר: מוזיאון ארץ ישראל. צוות מוזיאון ארץ ישראל
 

מוזיאון ארץ ישראל, תל - אביב

תיאור המסלול

תל קסילה שוכן במתחם מוזיאון ארץ ישראל (רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, תל-אביב). משער המוזאון נפנה מערבה ונחלוף על פני כיכר הפסיפסים - כיכר ובה מוצגות ארבע רצפות פסיפס ממקומות שונים בארץ, אשר במקורן קישטו מבני תפילה עתיקים. משם נמשיך לכיוון הפלנטריום ונעלה לכיוון גינת משל יותם ובית הבד המשוחזר. נעלה לתל קסילה דרך המדרון המערבי ונגיע לנקודה הגבוהה ביותר, הנמצאת בין רובע המגורים ובין מתחם המקדשים. כאן נוכל לערוך תצפית על הסביבה ולהבין את הסיבות שהביאו את תושביו הקדומים של המקום להתיישב כאן.

תצפית

תל קסילה, הממוקם על רכס הכורכר הניצב כ-2 ק"מ מחוף הים ומצפון לנחל הירקון, הגיע בשיא פריחתו ל-16 דונם. נתונים טבעיים אלה איפשרו מגורים באזור גבוה המנצל את משב הרוחות הזורם ממערב וכן את מי התהום באזור, שהיו מצויים בשכבת קרקע בעומק לא רב ואיפשרו אספקת מים סדירה לתושבים. את הנחל ניצלו התושבים למעגן לספינות סחר קטנות.

יש להניח כי בתקופה העתיקה שכנו ביצות בעמק שבין היישוב ובין הים. הנוף שנשקף לעיני המתבונן בעבר היה של נחל זורם ומתפתל, מעיינות ופלגים.

מול תל קסילה, מעברו הדרומי של הירקון, שוכן תל גריסה (תל ג'רישה), הידוע בכינויו "גבעת נפוליאון" ובו שכנה עיר כנענית בתקופת הברונזה המאוחרת, במאות 12-16 לפסה"נ. ממערב לתל קסילה, על חוף הים, ליד שפך הירקון, מצוי תל כּוּדֵדִי, שהיה מְצָד קטן אשר שימש להגנה בתקופת המלוכה הישראלית.


תצפית דרומה מתל קסילה

הממצאים על התל

תל קסילה הוא דוגמה לעיר הבנויה על פי תכנון עירוני מדוקדק ובו רחובות מצטלבים, הבנויים בכיוון מזרח-מערב ומפרידים בין גושי בניינים. אלה יוצרים חלוקה לרובע מגורים ומלאכה, ומתחם מקודש. אם נביט דרומה נראה את יסודותיו של רובע המגורים והמלאכה, העשויים באבן המקומית - אבן כּוּרכּר. נוכל לראות את רחוב בתי המגורים הבנויים במתכונת אחידה של "בית ארבעת המרחבים". כמו כן נמצא כאן כבשן המעיד על מלאכת הקדרוּת.

בין הממצאים שהתגלו בחפירות באזור זה היו: קונכיות שונות, עצמות דגים ובעלי חיים אחרים, זרעים של צמחים שונים וכן שרידי עצמות של דג נסיכת הנילוס. כל אלה העידו על סל המזונות של התושבים הקדומים ועל קשרי המסחר שניהלו עם תושבי הארצות השכנות. ממצא חשוב אחר הוא כּוּרית (כלי אחסון עמיד הטמפרטורות גבוהות) ששימשה להתכת בּרוֹנזה, וזו מחזקת את ידיעתנו מהסיפור התנ"כי על התמחותם של יושבי המקום הפלישתים, חרשי הברזל.

מנקודה זו נפנה צפונה ונעלה על הגשר הצופה אל המקדשים.

המקדשים

בחלק הנישא של התל נמצא מרכז הפולחן הפלישתי ובו נתגלו שלושה מקדשים שנבנו זה על גבי זה במשך כ-150 שנה, מזמן ייסודה של העיר ועד לחורבנה בדלֵקה. נראה כי גידול במספר התושבים הביא להרחבתו של המקדש. המיוחד במקדש הוא בנייתו מלבני בוץ אשר יובשו בשמש.

המקדש הקדום (שכבה 12) היה מבנה קטן בן אולם אחד ובמרכזו - קודש הקודשים, הבנוי כבמה מוגבהת, ואליו מוליכות מדרגות. ייתכן כי מאחורי הבימה היה תא לאחסון חפצי פולחן. לאורך הקירות מצויים ספסלים, וממזרח השתרעה חצר רחבה.

המקדש השני (הָחל משכבה 11) תאם את תוכניתו של הראשון, אולם הוא הורחב והוקם על חורבות המקדש הקדום. בתוך המקדש התגלו כלי מנחה רבים, צלמיות חרס דמויות בעלי חיים, מאות חרוזי פאינס (חרוזי חרס מזוגגים) ואף קונכית ים ששימשה כשופר. בחצרו של המקדש התגלה בור גניזה עמוק ובו ממצאים מרתקים: כלי חרס דמוי אישה ששימש לפולחן, וספל מעוצב בדמות אריה המעוטר בסגנון פלישתי.


כלי פולחן בצורת ספל מעוצב בדמות בעל חיים (אריה?). נמצא בבור להטמנת מנחות, שכבה 11

בצמוד למקדש זה הוקם מקדש זעיר, שייתכן כי שימש לפולחן-אל משני, או אולי שימש את שליט העיר כמקדש פרטי. כאן נמצאו שלושה כני חרס בצורת גליל ועליהם קערות בעלות ראש ציפור, האופייניים גם הם לתרבות הפלישתית.

במקדש המאוחר (שכבה 10) נערכו שינויים רבים, כנראה בשל צורכי התושבים. הוא הורחב מזרחה, ונוסף לו חדר כניסה ובו פתח כניסה רחב מצפון. בגלל גודלו של המבנה הוכנסו בו שני עמודי ארזים, ועליהם נשענה התקרה. מעניין השימוש בעצי הארזים, שכן שנים רבות אחר כך יביא שלמה המלך גם הוא ארזים לבניית המקדש, דרך "ים יפו" (דברי הימים ב, פרק ב, 15). מקדש זה נהרס בשרפה גדולה, ובתוך שכבת האפר שכיסתה את הרצפה נמצאו חפצים רבים: כלי נסך מעוטרים, קערות פולחן, ושני כנים פולחניים ועליהם דמויות של בני אדם כשהם רוקדים.


כן פולחן מעוטר בדמויות אדם, כנראה רוקדות ריקוד פולחני. מקדש, שכבה 10

בחצר, שהמשיכה להתקיים, נמצא מזבח עולָה ועליו הוקרבו הקורבנות, ועל כך מעידים שפע העצמות שנותרו במקום - עצמות בעלי חיים כגון כבשים, עיזים, פרות, היפופוטמים (שבאו מהביצות של הירקון), וגמלים.

הממצא בתל, הכולל את כלי החרס והארכיטקטורה של המקדשים, מעיד על מקורות התרבות של יושבי המקום, שיש להם זיקה לתרבות המיקנית של יוון והאיים האגאיים וכן לקפריסין. עם זאת ניתן לראות כי לתושבים לא הייתה מסורת מגובשת בקשר לבניית המקדשים, ואלה נבנו בהתאם לצורכיהם ולמסורות המקומיות.

ביבליוגרפיה:
כותר: מראה מקום : תל קסילה
מחבר: מוזיאון ארץ ישראל. צוות מוזיאון ארץ ישראל
שם פרסום מקורי: מוזיאון ארץ ישראל
מחבר: מוזיאון ארץ ישראל. צוות מוזיאון ארץ ישראל
תאריך: [?200]
הוצאה לאור : מוזיאון ארץ ישראל, תל - אביב
בעלי זכויות: מוזיאון ארץ ישראל, תל - אביב
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך