עמוד הבית > נבואה > ישעיהעמוד הבית > חורבן גלות וגאולה > נביאי שיבת ציון

תקציר
ספר ישעיה מפרק מ' ואילך מכיל נבואות של נביא עלום שם, מימי שיבת ציון. חלק זה של הספר מכונה "ישעיה השני". לדעת מספר חוקרים גם פרקים לד- לה שיכים לספר נבואות זה.

 
ישעיה השני | מחבר: שלום מ' פאול
 

עם עובד

ספר ישעיה מורכב משני חלקים ברורים הכוללים את נבואותיהם של שני נביאים שונים: ישעיהו בן אמוץ הנביא מירושלים (פרקים א-לט), ונביא עלום-שם, המכונה 'ישעיהו השני', שנבואותיו (מפרק מ ואילך) צורפו ליצירת קודמו. צירוף נבואות שני הנביאים לספר אחד – קדום, כפי שמוכח מ'שבח אבות עולם' של בן-סירא, שחיבר ספרו בשנת 190 לפסה"נ בקירוב: "ברום גבורה חזה אחרית וינחם אבלי ציון" (מח, לג). דבריו רומזים ליש' ב, א; מ, א; סא, ג-ד. אף במגילת ישעיה השלמה, שנתגלתה במערה מס' 1 שבצוקים מעל ח'רבת קמראן שליד ים-המלח (מגיש"א), והמתוארכת לאמצע המאה השנייה לפסה"נ, אין כל סימן להפרדה בין שני חלקי הספר.

חלוקת הספר לנבואות של שני נביאים מבוססת על ראיות רבות ומגוונות, כולל הבדלים בלשון (סממנים של עברית מאוחרת, בתר-גלותית, והשפעות ארמיות; ראה להלן סע' יא), וברעיונות כגון האוניברסליזם של 'ישעיה השני', הפולמוס החריף נגד עבודה זרה ועובדיה, ברית עולם עם עם ישראל, תפארתה של ירושלים בעתיד, והרעיון המיוחד של עבד ה' (ראה להלן, סע' ה). יש לייחס חשיבות רבה להבדל ברקע ההיסטורי של נבואות 'ישעיה השני' לעומת הרקע לנבואותיו של ישעיהו בן אמוץ.

ישעיהו בן אמוץ ניבא בימי בית-ראשון, במחצית השנייה של מאה ח' לפסה"נ בעוד ממלכות ישראל ויהודה עומדות על תלן והעם חי בארצו (ישראל חרבה בימיו). בנבואותיו נזכרים עוזיהו (א, א; ו, א), אחז (ז, א, ג, י, יב; לח, ח) וחזקיהו (פרקים לו-לט) מלכי יהודה; פקח בן רמליהו מלך ישראל (ז, א; ז, ד, ה, ט; ח, ו), ורצין מלך ארם (ז, א, ד, ח; ח, ו; ט, י) – כולם היו בני אותה תקופה. ממלכת אשור היא האויב הבלעדי (ז, יז, כ; ח, ד, ז; י, יב ועוד הרבה), והיא 'שבט אפו' של ה' (י, ה). שלושה ממלכי אשור נזכרים בשם: סרגון (כ, א), סנחריב (לו, א; לז, יז, כא, לז) ואסרחדון (לז, לח). מרדאך בלאדן מלך בבל מוצג באור חיובי בדרשו בשלום המלך חזקיהו המחלים מחוליו (לט, א).

המאורעות המתוארים בפרקים א-לט התרחשו בתקופתו של ישעיהו: מות המלך עוזיהו (פרק ו), מלחמת ארם ואפרים ביהודה (פרקים ז-ח), הכיבוש האשורי של אשדוד (פרק כ), וראש לכול, לכידת ערי יהודה ומצור סנחריב על ירושלים בשנת 701 לפסה"נ (פרקים לו-לז).

לעומת זאת, הרקע ההיסטורי של נבואות 'ישעיה השני' הוא המחצית השניה של מאה ו' לפסה"נ, בשלהי גלות בבל וראשית ימי שיבת-ציון. ממלכת ישראל כבר מזמן לא התקיימה (ממלכת ישראל חרבה בשנת 720 לפסה"נ ותושביה גלו). יהודה נפלה בשנת 586 לפסה"נ; ערי יהודה, ירושלים ובמקדש היו חרבים ושוממים; ובני ישראל המיואשים נמצאים בגלות בבל. בבל עצמה, העומדת על סף מפלתה (או כבר נפלה [פרק מו], ראה להלן), מוצגת ברוב כשפיה (מד, כה; מז, ט-טו), עושרה (מה, ג), יהירותה: "אני ואפסי עוד" (מז, ח, י), ביטחונה וגנדרנותה (מז, ז, ח). תיאור שבייתם של שני אליה הראשיים: בל (הוא מרדך, ראש מועצת אלי בבל) ובנו נבו, (מו, א-ב), רומז למפלת בבל.

המלך היחיד המופיע בנבואותיו של 'ישעיה השני' הוא כורש מלך פרס (530-559 לפסה"נ). הוא נזכר בהן מפורשות (מד, כח; מה, א) או ברמז גלוי (מא, ב-ג, כה; מג, יד; מה, א-ו, יג; מו, יא; מח, יד-טו), והוא מכונה: "רעי" (מד, כח), "משיחו" (מה, א) ו"איש עצתי" (מו, יא) של ה'. כורש, המלך הזר, מופיע על במת ההיסטוריה כמכשיר ביד ה', וייעודו לשחרר את בני ישראל משביים בבבל ולהשלים את חפצו של ה' לבנות את ירושלים ובית המקדש (מד, כח). בני ישראל שיוושעו באמצעותו של כורש מצווים: "צאו מבבל ברחו מכשדים" (מח, כ), ו"סורו סורו צאו משם" (נב, יא). לעומת ישעיהו בן אמוץ המנבא לעליית מלך מבית דויד לעתיד לבוא (יא, א-ט), 'ישעיה השני' מסב את ההבטחות שהובטחו לבית דויד על העם כולו (נה, ג-ד). בנבואותיו האחרות אין זכר או רמז למלך בשר ודם, מפני שאלוהי ישראל הוא, והוא בלבד, מלכם (מא, כא; מג, טו; נב, ז). השאיפה לכינון מחודש של שושלת בית דויד אינה מצויה בנבואותיו של 'ישעיה השני', וזה מהפך רעיוני ייחודי העומד בניגוד לספרות ההיסטוריוגרפית והמזמורית שהבטיחה בית נאמן ומלכות נצחית עולם לדויד ולצאצאיו (שמ"א כה, כח; שמ"ב ז, ד-יז; כג, ה; מל"א ב, ד; יא, לח; תה' קלב, י ועוד) ולספרות הנבואה שקדמה לו (יר' כג, ה-ו; לג, יד-יח; יח' לד, כג-כד; לז, כד-כה) ושלאחריו (חגי ב, כג). "ברית עולם" תיכרת מעתה לעם ישראל כולו (ראה בהקדמה לנה, א-ה ושם בפירוש לפס' ג-ד).

חלוקת הספר לנבואות של שני נביאים שונים נרמזה לראשונה בפירושו של ראב"ע (המזכיר גם את הפרשן הספרדי, משה בן שמואל הכהן בן ג'קטילה, שחי בקורדובה שבספרד בתחילת מאה י"א לסה"נ). הוא מייחס את נבואות הנחמה של הנביא לגולי בבל, כלומר לבני דורו של 'ישעיה השני'. וכך כתב בפירושיו:

ואילו הנחמות הראשונות, מחצי הספר, על דעת רבי משה הכוהן, נוחו עדן, על בית שני. ולפי דעתי הכל על גלותינו. רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל, לזכר כי כורש ששלח הגולה. ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד... והמשכיל יבין (על מ, א).

או רמז על הבבלים, והוא הנכון... הנה כבר רמזתי לך זה הסוד בחצי הספר. ועל דעת הרבים, כי ה"מלכים" כמו כורש (על מט, ז).

אמרנו שזאת הנבואה היא על גלות בבל (על נב, א).

ראה גם פירושיו על מא, ב, ו, כה; מג, יד, טז; מד, כה; מה, א; מו, יא ועוד.

ההבחנה בין שני חלקי הספר נתגלתה מחדש לעולם המחקר לראשונה על-ידי דדרליין בפירושו הלטיני לישעיה (1775) ונתפרסם על-ידי אייכהורן (1783), ומאז הפך לנכסי צאן ברזל במחקר המקרא. הסיבה שנבואותיו של 'ישעיה השני' סופחו לאלו של ישעיהו בן אמוץ, ונחשבו כיצירה נבואית אחת, היא תוצאה של השפעת לשונו של ישעיהו על 'ישעיה השני' (ראה להלן, סע' יד), למרות ש'ישעיה השני' שאב לא פחות מנבואות ירמיהו (ראה להלן, סע' טו). היא הונעה גם על-ידי הרצון להצמיד את נבואת הפורענות על שביים העתידי של בני ישראל בבבל (פרק לט) להבטחת שובם לארץ-ישראל. אחרי שתמלא סאת עונשם תבוא ישועתם. בזה נוצר רצף היסטורי עקיב לספר כולו: אשור-בבל-פרס. השווה לדברי ראב"ע על מ, א: "נדבקה זאת הפרשה (פרק מ) בעבור שהזכיר למעלה (לט, ו-ז) כי כל אוצרות המלך, גם בניו, יוגלו לבבל, על כן אחריו זאת הנחמות".

ישעיה לד-לה

לדעת כמה חוקרים יש לייחס ל'ישעיה השני' גם את יש' לד-לה, ובייחוד את פרק לה. טענותיהם מבוססות על מוטיבים ולשון משותפים לפרקים אלה ול'ישעיה השני'.

פרק לד

משפט כללי של הגויים: לד, א-ה; סו, טו-טז.

חורבן אדום בפרט: לד, ו-יז; סג, א-ו.

ודימויים דומים: לד, ו: "חרב לה' מלאה דם... כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום";

סג, א: "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה"; לד, ח: "כי יום נקם לה' שנת שלומים לריב ציון"; סג, ד: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה". ראה גם סא, ב: "ויום נקם לאלהינו".

פרק לה

מהפך אקולוגי – מים במדבר ופריחת הערבה: לה, א-ב; מא, יח-יט; מג, יט-כ; מד, ג; מט, י; נא, ג. השווה גם לה, ו-ז: "... כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה. והיה השרב (תיבה זו מצויה רק כאן ובמט, י) לאגם וצמאון למבועי מים" (ביטוי זה מצוי שוב רק במט, י).

התגלות "כבוד ה'": לה, ב: "המה יראו כבוד ה'"; מ, ה: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו".

עידוד לבני ישראל: לה, ד: "אמרו... אל תיראו הנה אלהיכם"; מ, ט: "אל תיראי אמרי... הנה אלהיכם".

נקם בגויים: לה, ד: "הנה אלהיכם נקם יבוא גמול אלהים הוא יבוא וישעכם; סג, ד-ה: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה... ותושע לי זרעי".

שיבת-ציון במסילה ישירה. לה, ח: "והיה שם מסלול ודרך"; מ, ג: "פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו" (השווה גם מט, יא; נז, יד; סב, י). ודרך זו תיקרא "דרך הקדש" (לה, ח); "דרך ה'" (מ, ג). הדימוי של "דרך" ו"מסלה" / "מסלול" במדבר חוזר עוד במב, טז; מג, יט; מט, ט, יא.

לה, י: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", חוזר מילולית בנא, יא; והצירוף הבלעדי "שמחת עולם" בא רק כאן ובכתובים נא, יא; סא, ז.

הדימוי של עורים וחרשים, לה, ה; מב, יח-כ.

הצמד שו"ש-גי"ל בא בכתובים לה, א; סא, י; סה, יח-יט; סו, י.

הצירוף "כבוד הלבנון" משותף רק לכתובים לה, ב; ס, יג.

השווה גם את הלשונות "גאולים" (לה, ט; נא, י), "גאולי ה'" (סב, יב; חוזרת רק בתה' קז, ב); "שרב" (לה, ז; מט, י) ו"מבועי מים" (לה, ז; מט, י).

אף שאין ודאות שפרק לד היה אי-פעם חלק ממקבץ הנבואות של 'ישעיה השני', ייתכן שפרק לה הקטן, שיש לו מכנים משותפים רבים עם נבואות 'ישעיה השני', היה שייך לאסופת נבואותיו. פרק זה מהווה גשר יפה למוטיבים המצויים בפרק מ, לפני שנתווספו לספרו של ישעיהו בן אמוץ הפרקים ההיסטוריים לו-לט, המסיימים את נבואותיו.

חלקים נוספים של המאמר:
ישעיה השני (פריט זה)
אלת 'ישעיה השלישי'
סקירה היסטורית

ביבליוגרפיה:
כותר: ישעיה השני
מחבר: פאול, שלום מ'
שם ספר: מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא
עורכי הספר: גרינברג, משה ; אחיטוב, שמואל
תאריך: תש"ן - תשס"ד
הוצאה לאור : עם עובד; י"ל מאגנס; האוניברסיטה העברית בירושלים
בעלי זכויות: עם עובד
הערות: 1. התוכן: ‬
א. יהושע / עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב.
ב. שופטים / עם מבוא ופירוש מאת יאירה אמית.
ג. שמואל א-ב / עם מבוא ופירוש מאת שמעון בר-אפרת. ‬
ד. ירמיה, כרך א-ב / עם מבוא ופירוש מאת יאיר הופמן. ‬
ה. יחזקאל, כרך א-ב / עם מבוא ופירוש מאת רימון כשר. ‬
ו. יואל / עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן -- עמוס / עם מבוא ופירוש מאת שלום מ’ פאול. ‬
ז. עבדיה / עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן. יא, 39 ע’. -- יונה / עם מבוא ופירוש מאת אוריאל סימון. ‬
ח. שיר השירים / עם מבוא ופירוש מאת יאיר זקוביץ. ‬
ט. רות / עם מבוא ופירוש מאת יאיר זקוביץ. ‬
י. אסתר / עם מבוא ופירוש מאת אדל ברלין. תרגם דורון כהן. ‬
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך