כשנוסעים בליפתא, ירושלים, ניתן לראות לצד הדרך תבליט הנראה כשבר ארכיאולוגי עצום ממדים. על מצע זה ניצבות בשורה, בזו אחר זו, דמויות בעלי חיים בצבע כחול. בשורה התחתונה - בעלי חיים יבשתיים: בהמות (הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ) וזוחלים (רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ). למעלה - ככל הנראה שלושה עופות (וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ – בראשית א, כ). בחלקו התחתון של התבליט מופיע דימוי של קרני שמש. מוטיב זה מסמל בריאה, ראשית.
היצירה עוסקת בתקופה הקדומה ביותר: בריאת העולם, והסגנון גם הוא מחזיר אותנו לתקופה קדומה – הן המצע שעשוי כשבר ארכיאולוגי והן אופן תיאורם של הדימויים (בעלי החיים והשמש).
בעלי החיים אינם מתוארים כחיקוי למראה שלהם במציאות. תיאורם סכמטי, והם נראים כמעין צלליות בעלות גוון אחיד. בנוסף, הם מופיעים בשורה זה אחר זה, ולא בתוך התרחשות מרחבית (הם אינם מתוארים, למשל, בתוך שדה או יער). דרך התיאור הזאת מזכירה ציורי מערות פרה-היסטוריים כדוגמת הציורים במערת לאסקואה בצרפת או ציורי סלע כדוגמת אלו שנמצאים בהר כרכום .
