עמוד הבית > חוק וחברה במקרא > חוקים סוציאליים

תקציר
המידע בדף זה עוסק במעמד הגרים לפי המקרא, בקשר בין זכויות הגר במקרא לזכויות האדם ובגרי צדק.

 
גרים | מחברת: מתיה קם
 

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


 

גֵר – גֵרָה (או: גִיוֹרֶת)


גֵר או גֵרָה הם נוכרים (לא יהודים) שהחליטו להצטרף אל העם היהודי ולקבל עליהם את הדת היהודית.
גֵרָה ידועה מתקופת המקרא היא רות המואבייה, שעליה מסופר במגילת רות. גֵר מפורסם מתקופת המשנה הוא אונקלוס, שתרגם את חמשת חומשי התורה לארמית.
בסוף תקופת הבית השני הייתה מגמה של התגיירות בקרב העמים שחיו תחת שלטון יוון ורומא, לדוגמה: הלני המלכה וכל בית המלוכה שלה בחדיב (צפון עירק).
גר או גיורת בימינו מקבלים לעתים גם שם חדש: אברהם – על שם אברהם אבינו, הראשון מבין שלושת אבות האומה, ורות – על שם רות המואבייה.



 

גֵר וְגֵרָה במקרא


"המילה גֵר נגזרת מן הפועל לגור ופירושה בלשון המקרא – לחיות מחוץ לארץ המולדת.
המילה גֵר נזכרת לראשונה בספר בראשית, כאשר אברהם מבקש לקנות את מערת המכפלה ולקבור בה את שרה אשתו. אברהם מסביר לבני חת, בעלי המערה: "גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר" (בראשית פרק כג פס' ד). אברהם לא נולד בארץ ישראל אלא הגיע אליה מארץ אחרת – מארם נהריים, ולכן על-פי חוקי המזרח הקדום היה אברהם גר בארץ, ולא היו לו זכויות בעלות על הקרקע.
נכדו של אברהם, יעקב, נולד בארץ, אך הוא ו- 12 בניו נעשו גרים בארץ אחרת – בארץ מצרים.

הגרים שחיו בישראל בתקופת השופטים ואילך היו בעיקר בני עמים זרים שישבו בארץ לפני כיבוש הארץ בידי יהושע. רובם נהרגו או גורשו כשבני ישראל נכנסו לארץ והתנחלו בה, ואלה שנשארו – נעשו גֵרִים (בעיני בני ישראל).
בתנ"ך נזכרים גם גרים אחרים: מְהַגְרִים שהגיעו לישראל מן הארצות השכנות, ביחידים או בקבוצות, בדרך-כלל בעקבות מצוקה במקום מוצאם.
בתקופת המקרא שימש המונח גר גם להגדרת מעמדם של אנשים מסוימים מבני ישראל: כך נקרא בן אחד השבטים מישראל שחי מחוץ לשבטו או מי שנולד במקום כלשהו בארץ ישראל ועבר לגור במקום אחר בארץ.
מעמד הגרים בתקופת המקרא היה מעמד נחות: אסור היה להם להיות בעלי קרקע, ולכן חיו על אדמות של בעלי הקרקע הישראלים ונזקקו לחסותם. הם השתייכו לשכבת החלשים והנזקקים, ומשום כך דאגה התורה להגן עליהם ולמנוע את השפלתם או ניצולם: חוקי המקרא אוסרים לקפח את שכרו של הגר או לרמות אותו; חוקים אלה מחייבים את בעלי הקרקע הישראלים להעניק לגר מנוחה בשבת, לשתף אותו בשמחת החגים, להעניק לו מן היבול – וגם לדאוג לו למשפט צדק.

כל החובות האלה כלפי הגר מנומקות בתנ"ך על רקע ניסיון העבר של בני ישראל, שהיו פעם גרים במצרים וסבלו שם עינויים ושעבוד. והתורה חוזרת ומזכירה פעמים רבות את החובה לנהוג בגר כראוי – "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות פרק כב פס' כ). ועוד קובעת התורה, כי מאחר שבני ישראל חוו על בשרם את התנאים המשפילים של חיי הגר – עליהם להבין לנפשו ולהזדהות עמו: "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות פרק כג פס' ט).

במקרא לא היה למושגים גר – גרה תוכן דתי. עד לתקופת הבית השני התקבלו הגרים לעם ישראל לא באמצעות טקס דתי (גיור), אלא בהצטרפות והשתלבות הדרגתית, כמו במקרה של רות המואבייה.

על-פי יצחק אריה זליגמן, "גר", בתוך: אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ג – 1973, כרך ב עמ' 546.



 

זכויות הַגֵר במקרא – וזכויות האדם


זכויותיו המיוחדות של הגֵר במקרא הן "זכויות אדם מובהקות", קובע השופט העליון לשעבר חיים ה' כהן. נראה שאין עוד שיטה במשפט, לא בימי קדם ולא בימינו, הדומה למשפט המקראי שלנו בעניין זכויות הגר. "לא זו בלבד שאנחנו מצווים ש'תורה אחת… ומשפט אחד יהיה לכם ולגֵר הגר אתכם', וכולכם תהיו שווים לפני המשפט, גם האזרח וגם הגֵר; אלא לגֵר יש… מעמד מיוחד במינו, הנובע מזכותו המיוחדת לאהבה, זכות המיועדת לו ולעשוקים ונרדפים הזקוקים, משום כך, לדאגה ולהגנה יתרה. בינתיים היינו "גֵרִים" לא רק בארץ מצרים, אלא בכל ארצות הפזורה והגולה. ולא רק היינו גֵרִים בהן, אלא אין ארץ שישבנו בה, ושלא נרדפנו בה על נפשנו. בדורות האחרונים נתנסינו בניסיונות זוועה שלא היו דוגמתם בכל תולדות האנושות. דווקא ניסיון מר זה שב ומטיל עלינו חובה קדושה שלא נעשה לאחרים מה שאחרים עשו לנו. שלא נרדוף שום נכרים שבינינו, שום גֵרִים היושבים עמנו בארצנו, אלא נאהב ונטפח ונכבד אותם."*

* חיים ה' כהן, זכויות אדם במקרא ובתלמוד, ההוצאה לאור – משרד הביטחון, ספריית אוניברסיטה משודרת, תשמ"ח – 1988, עמ' 42-43.



 

גר צדק


המושג "גר צדק" נוצר כנראה בתחילת תקופת הבית השני. בעקבות גלות בבל הוגלו רוב היהודים מן הארץ, והגר לא היה עוד מי שבא לגור בארץ, אלא מי שהצטרף לדת היהודית והתייהד.

חוקי הכנסייה הנוצרית בימי הביניים אסרו את הגיור, ולכן היו באותה תקופה רק מקרים בודדים של גרי צדק שהיו נוצרים והתייהדו. גרי צדק אלה סיכנו את חייהם כשקיבלו על עצמם את היהדות, והם נאלצו לברוח לארצות שלא נשלטו על-ידי הכנסייה.
לא ידוע על מקרים של גרי צדק מוסלמים. ואולם בארצות מוסלמיות היה גיורם של נוצרים תופעה שכיחה למדי, בעיקר גיורם של נוצרים ששירתו כעבדים וכשפחות בבתי היהודים.
משערים כי רבים מעבדים ושפחות אלה, שגוירו לא מרצונם, נטמעו בהדרגה בקהילה היהודית.

על-פי א"א אורבך, "גר", בתוך: האנציקלופדיה העברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ח – 1968, כרך יא עמ' 182-184.

ביבליוגרפיה:
כותר: גרים
מחברת: קם, מתיה
שם ספר: מחויבות חברתית דרך סיפור רות המואבייה
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 1999
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך