עמוד הבית > מבוא למקרא

תקציר
המידע בדף זה עוסק בכתר ארם צובה (כתב היד הקדוש והחשוב ביותר של התנ"ך) תוך התמקדות בהגעתו ושהייתו בבית הכנסת הקדמון בחאלב שבסוריה עד לשריפת בית הכנסת.

 
כתר ארם צובה בחאלב | מחברת: מתיה קם
 

אקו"םמטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי


 

חשיבותו של הכתר


כתר ארם צובה הוא כיום הקדוש והחשוב ביותר מבין כתבי היד של התנ"ך: כתר ארם צובה גדול בערכו הדתי, המדעי והכלכלי מכל כתב יד אחר של התנ"ך. הוא נכתב בצורת מִצְחָף על-ידי שלמה בן-בויאעא הסופר לפני יותר מאלף שנים, במאה ה- 10 לספירה. את הניקוד והטעמים ואת ציוני המסורה הוסיף המסרן אהרן בן-אשר לאחר גמר הכתיבה.
וכך נאמר בקולופון של הכתר:
"זה המצחף השלם של עשרים וארבעה ספרים שכתב... שלמה הנודע כבן-בויאעא הסופר... וניקד ומסר אותו... החכם הנבון, אדון הסופרים ואבי החכמים... מר רב אהרן בן מר רב אשר... [מצחף זה הוא] סגולת הקראים השוכנים בהר ציון... שבעיר הקודש..."

כתר ארם צובה הוא כתב היד של התנ"ך שעליו סמך והסתמך רמב"ם, ועובדה זו חיזקה את מעמדו המיוחד בין כתבי היד של התנ"ך. וכך כתב רמב"ם (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות ספר תורה, פרק ח' הלכה ד'):
"...וספר שסמכנו עליו... הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים... ועליו היו הכול סומכין - לפי שהגיהו בן-אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות... ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו..."



 

איך נקרא הכתר?


בארצות המזרח נקרא כתב היד הזה בשם "כתר ארם צובה" או "כתר חאלב" - על שם הקהילה ששמרה עליו במשך כ- 600 שנים. חוקרי המקרא מכנים אותו "כתב יד חאלב" - Aleppo) Aleppo Codex הוא שמה האנגלי של העיר חאלב).
בדרך-כלל נקרא כתב יד מיוחס זה בשם "הכתר", בה"א הידיעה, וכך אף תורגם שמו לערבית - אל-תאג'.




 

הכתר מגיע לאר"ץ


כתר ארם צובה נכתב ונוקד בעיר טבריה בראשית המאה ה- 10. באמצע המאה ה- 11, הוא נרכש על-ידי איש מקהילת הקראים והועבר לבית הכנסת של הקראים בירושלים, ובסוף המאה ה- 11 - נשדד והועבר למצרים על-ידי הכובשים הסלג'וקים. שם נפדה תמורת כסף על-ידי הקהילה היהודית ונשמר בבית כנסת בקהיר העתיקה.

וכך, לאחר כמה גלגולים וטלטולים, הגיע הכתר לחאלב, היא אר"ץ, בסוף המאה ה- 14. הדבר היה כנראה בשנת 1375, כאשר יצא ממצרים לסוריה אחד מצאצאי רמב"ם - דויד בר-יהושע. הוא לקח אתו כתבי יד רבים, וביניהם היה כנראה גם כתר ארם צובה. יהודי הקהילה הביאו את הכתר היקר לבית הכנסת הקדמון, שנקרא גם "בית הכנסת הצהוב", והטמינו אותו בהיכל אליהו הנביא - שהיה אחד משבעת ההיכלות בבית הכנסת. שם, בתוך ההיכל שבתוך בית הכנסת הקדמון אשר בארם צובה, נשמר הכתר בקפדנות רבה במשך כ- 600 שנה, עד ליום השריפה...



 

השמירה על הכתר


במשך 600 שנה בערך היה הכתר שמור ונעול בתוך תיבה מיוחדת בבית הכנסת הקדמון שבחאלב. יהודי חאלב שמרו על הכתר שברשותם בקפדנות ובקיצוניות מתוך אמונה כי ביום שבו יֵצֵא הכתר מגבולות הקהילה יבואו עליהם פורענות וחורבן. מסורת זו הסתמכה על אזהרות ואיסורים חמורים הכתובים בדף הפתיחה של הכתר:
"קודש לה'... לא יימכר ולא ייגאל לעולם ולעולמי עולמים... ברוך שומרו וארור גונבו וארור מְמַשְכְּנוֹ... לא יימכר ולא ייגאל לעד ולעולמי עולמים..."

את השמירה הקפדנית על הכתר תיאר חכם יצחק שחייבר, יהודי מקהילת ארם צובה שהיגר לבואנוס איירס שבארגנטינה, במכתב ששלח ליצחק בן-צבי:
"...אנשי הקהילה חששו פן [הכתר] ייגנב וגם חששו פן יצלמו אותו... וייחדו לו ארגז גדול מברזל... לארגז הזה היו שני מפתחות, [ש]לא היו נמסרים ביחד לגבאי אחד... רק היו נמסרים לשני אמידים וחשובים [כדי] שלא ייפתח הארגז הנ"ל אלא בנוכחות שניהם יחד ותחת השגחת ועד הקהילה. את הארגז שמו במערת אליהו הנביא בבית הכנסת הגדול (=בית הכנסת הקדמון)..." *

בשל החשש של קהילת אר"ץ לחשוף את כתב היד היקר והקדוש של הכתר לעיניים זרות נהגו אנשי הקהילה להציב קשיים רבים לפני כל מי שביקש לראות אותו, להעתיק אותו או לצלמו לצורכי מחקר. כך היה בשנות ה- 40 של המאה ה- 20, כאשר החוקרים יצחק שמוֹש ומ"ד קאסוטו הגיעו מהאוניברסיטה העברית בירושלים לבדוק את הכתר. וכך גם היה כנראה מאות שנים קודם לכן, במאה ה- 16, כאשר רבי יוסף קארו מצפת ביקש להעתיק את הכתר.

* אמנון שמוֹש, הכתר, הוצאת מכון בן-צבי, ירושלים תשמ"ז-1987, עמ' 38. © הזכויות שמורות למחבר ולאקו"םhttp://www.acum.org.il



 

מפעל המקרא


אנשי האוניברסיטה העברית, שהקימו את מפעל המקרא, חיפשו כתב יד מוסמך ומדויק של המקרא שעליו יוכלו לבסס את מהדורת התנ"ך המיוחדת. הם בחרו בכתר ארם צובה - שהיה ידוע בדייקנותו ומהיימנותו.
כדי לקבל את הכתר החליטו לשלוח שליחים לקהילת ארם צובה - שליחים שישכנעו את מנהיגי הקהילה לעשות אחד משני דברים:
בעדיפות ראשונה - להוציא את הכתר מחאלב ולהעבירו לירושלים.
בעדיפות שנייה - לאפשר לחוקרים הישראליים לעיין ולחקור את הכתר בחאלב.
עדיפות ראשונה ניתנה להוצאת הכתר מחאלב לא רק לצורך מפעל המקרא - אלא גם מתוך דאגה לכתר ומתוך הבנה כי הכתר בסכנה.



 

חוקרים נוצרים והכתר


לא רק חוקרי מקרא יהודים הכירו בחשיבותו הרבה של כתר ארם צובה. גם חוקרי מקרא נוצרים ראו בכתר טקסט מקראי מדויק ומהימן. בשל חשיבותו של הכתר לחקר התנ"ך והמסורה ביקשו חוקרי מקרא רבים לצלם את הכתר - אך בני קהילת אר"ץ לא הסכימו ולא הרשו.
וכך כתב החוקר הנוצרי פאול קאהלה:
"רודולף קיטל ואני קיווינו שנוכל להחליף את כתב יד לנינגרד, ששימש לנו כבסיס ל- Biblia Hebraica (=הוצאת התנ"ך של קיטל וקאהלה) במשך עבודתנו, בקודקס (=במצחף) המופת של בן-אשר עצמו השמור בבית הכנסת של הספרדים באַלֶפּוֹ (=Aleppo, חאלב).
זה לא נתאפשר כיוון שבעליו של הקודקס [בחאלב] לא רצו לשמוע על העתק מצולם. זאת ועוד, הפניות האישיות... לא נחלו כל הצלחה." *

ובכל זאת היה זה דווקא כומר נוצרי בשם ג'וזף סיגל, שפעל בסוריה כמיסיונר, הצליח בתחילת המאה העשרים לצלם דפים מתוך הכתר. כמו חוקרי מקרא נוצרים אחרים, הכיר סיגל בחשיבותו של כתב היד הזה לחקר התנ"ך. הוא הגיע לקהילת ארם צובה כשהוא מצויד במצלמה, ואמנון שמוֹש מעלה את ההשערה שבתמורה לנכונותו של סיגל לצלם את חכמי הקהילה הסכימו הם לְאַפְשֵר לו לצלם את הכתר. מכל מקום, מה שלא עלה בידי חוקרי מקרא יהודים - עלה כנראה בידיו של כומר נוצרי...

* אמנון שמוֹש, הכתר, הוצאת מכון בן-צבי, תשמ"ז-1987, עמ' 59. © הזכויות שמורות למחבר ולאקו"םhttp://www.acum.org.il



 

הכתר בסכנה


בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה העשרים, במיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה, גברה הדאגה לשלומו של הכתר בקרב חוקרי מקרא ומנהיגי היישוב בארץ.

באותה תקופה התגבר כוחה של התנועה הלאומית הערבית בסוריה, והדבר הורגש במיוחד בחאלב - היא ארם צובה. יחסי האיבה בין התנועה הלאומית הערבית ובין התנועה הציונית החריפו את המצב. זאת ועוד: בימי מלחמת העולם השנייה נשלטה סוריה על-ידי ממשלת צרפת של וישי, ששיתפה פעולה עם הנאצים.

פוגרום שהיה בבגדד בירת עירק בשנת 1941 היה בבחינת אזהרה ליהדות סוריה. בארץ הבינו את חומרת המצב, והחלו בניסיונות להוציא את הכתר מחאלב ולהביאו ארצה.

יצחק בן-צבי היה הפעיל המרכזי בניסיונות אלה, ואליו הצטרפו אנשי האוניברסיטה העברית בירושלים שהחליטו להקים את מפעל המקרא.

על-פי אמנון שמוֹש, הכתר, הוצאת מכון בן-צבי, תשמ"ז-1987, עמ' 64.



 

שריפה בבית הכנסת הקדמון


למחרת החלטת האו"ם על תכנית החלוקה (כ"ט בנובמבר 1947), החלו הערבים בפעולות מחאה ואיבה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל. אך לא רק בארץ - גם במדינות ערב החלו התנכלויות ליהודים. כך קרה גם בעיר חאלב, שבה הייתה לתנועה הערבית הלאומית השפעה רבה: בתי הכנסת שבחאלב - וביניהם בית הכנסת הקדמון - הועלו באש ונשרפו.

מכל העדויות שאסף אמנון שמוֹש עולה, שבמהלך מאורעות אלה לא היו פגיעות בנפש בקרב יהודי הקהילה, שהסתגרו בבתיהם מפחד הפורעים במשך שלושה ימים.

חכם משה טוויל היה באותו הזמן הרב הראשי של קהילת חאלב, והוא גר מול בית הכנסת וראה מביתו את המתרחש. את עדותו נתן ביום י"ז בחשון תשי"ט-1959:
"הכתר ניצל במקרה. ההכרזה על [תכנית] החלוקה הייתה ביום ו'. ביום א' לא הציקו לנו אלא הכריזו לסגור כל העיר ולשבות. והיהודים קיבלו על עצמם שלא לצאת מפתחי בתיהם... בצהריים התאספו גויים רבים ליד בית הכנסת ומכריזים 'פלסטין בִּלאדנא ויהוד כִּלאבנא – (פלסטין ארצנו ויהודים כלבינו) והצבא מחריש. אחרי הצהריים התנפל ההמון על בית הכנסת והרס, והצבא מסייע להם... אחר חצי שעה נשרף הכול. הוציאו 40 ספרי תורה בחוץ ושרפו בחוץ בנפט ובשמן..."

בשנת 1961 העיד דויד חזן, מבני הקהילה - ודבריו תורגמו לעברית בידי אלכסנדר דותן משגרירות ישראל בברזיל:
"...ההפגנות, השריפות ומעשי ההרס בבתי הכנסת נמשכו רק יום אחד... [ואף-על-פי כן] נסגרו היהודים בבתיהם שלושה ימים רצופים ולא העזו לצאת מפתח הבית.
עם פרוץ ההפגנות שבתה כל תנועת המסחר בעיר וכל החנויות במרכז המסחרי, של יהודים ולא-יהודים כאחת, היו סגורות במשך שלושה ימים... באותם שלושה ימים היו ערבים מכרים מבקרים את העד בביתו, מביאים לו מזונות ומספרים לו על המצב המתוח בעיר..." *

* אמנון שמוֹש, הכתר, הוצאת מכון בן-צבי, תשמ"ז-1987, עמ' 144-145, 161. © הזכויות שמורות למחבר ולאקו"םhttp://www.acum.org.il



ראה/י גם: כתר ארם צובה - אחרי השריפה בבית הכנסת הקדמון, כתר ארם צובה בירושלים.

ביבליוגרפיה:
כותר: כתר ארם צובה בחאלב
שם תקליטור: המסע בעקבות הכתר
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 1999
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר-תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם.
2. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
בעלי זכויות נוספים בפריט זה : אקו"ם
הערות לפריט זה:

 

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך