שמיטה במקרא | מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
 

גשר מפעלים חינוכיים

משמעות הפועל ש.מ.ט. היא לזרוק, להטיל, ובהשאלה – להפסיק. השימוש בצירוף שמט יד משמעותו – לעזוב.

השם שמיטה חל על המוסד החוקי של הפסקת עיבוד הקרקע, ועל ביטול חובות. השנה השביעית נקראת שנת שמיטה. השמיטה היא בזמן קבוע, מדי שבע שנים.

סוגי שמיטה: א. שמיטת קרקעות. ב. שמיטת כספים (הלוואות, חובות) (דברים ט"ו 1-3).

השמיטה נזכרת בחוק המקראי (שמות כ"ג 10-11; ויקרא כ"ה 2-7), ונרמזת בספרים ההיסטוריים של המקרא. בימי בית שני נהגה השמיטה. שבי ציון כרתו אמנה בימי נחמיה, ובה התחייבו לשמור על השמיטה (נחמיה י' 32).

לא ידוע על מנהג "לשמוט את כל קרקעות המדינה בבת אחת כל שבע שנים" גם בקרב עמים וארצות אחרים, אם כי הנוהג החקלאי של שמיטת קרקעות לשם השבחתן ושמיטת כספים וחובות היו מקובלים גם בקרב עמים אחרים, במפוזר.

 


מעבר למונחון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: שמיטה במקרא
שם אתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור : גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות: גשר מפעלים חינוכיים
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך