עמוד הבית > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים

תקציר
חלק זה של המאמר עוסק בשאלת הקשר בין סיפור קין והבל בתורה ובין המיתוס השומרי. לדעת כותב המאמר אי אפשר להסביר את סיפור קין והבל על רקע של בעיה היסטורית של מתח בין עובדי האדמה ושבטי הנודים בארץ כנען, לכן נראה שהסיפור הוא עיבוד של מסורת זרה.

 
קין והבל : סיפור התורה והמסורת השומרית | מחבר: בנימין אופנהיימר
 

ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראלהקיבוץ המאוחד

היש זיקה בין מיתוס זה ובין סיפור התורה על קין והבל? דומני, שניתנה רשות להשיב על שאלה זו בחיוב, אף כי לפי שעה אין בידינו להתחקות על חוליות-המעבר ההיסטוריות בין המסורת השומרית ובין התורה. אולם לפני שנבדוק השערה זו, שהיא רחוקה יחסית, עלינו לעיין בהשערה קרובה יותר. כוונתי לומר, שלכאורה צמח הניגוד בין אנשי-האדמה ורועי-הצאן על קרקע המציאות של ארץ-ישראל. ולא היא, שכן בארץ-ישראל לובשים ניגודים אלה צביון חברתי שונה לגמרי מכפי שמרומז בפרשתנו. לפי ספר שופטים, שנוצר בוודאי מתוך תנאי-הקיום שבארץ-ישראל, חש איש האדמה הישראלי זרות ואיבה כלפי שוסי המדבר מבני קדם ולאו דווקא כלפי רועי הצאן. נהפוך הוא, כפי שמוכיחות הידיעות על דוד הרועה, על עמוס ועל אישים אחרים, שבא זכרם במקרא, עבודת מרעה וחקלאות ירדו כרוכים בתנאי-החיים של ארץ-ישראל. המלחמות שבספר שופטים מעלות את הניגוד בין תחום המזרע והישימון, כלומר בין איש-האדמה הישראלי ושוסי-המדבר הנוודיים. במאבק זה אנשי האדמה הם המתגוננים ושוסי המדבר הם התוקפניים. היפוכו לגבי קין והבל: אין כאן זכר לדבר שהבל, רועה הצאן, הוא איש המדבר. התוקפן הוא קין איש-האדמה, והבל רועה-הצאן נטול יזמה משלו. אף זאת, בתנאי ארץ-ישראל אין טעם לכינוי "נע ונד", לא כנגד איש-האדמה, היושב על נחלתו, ולא כנגד רועה-הצאן, הנודד ממקום למקום. מכאן שיש לדחות את ההשערה, שפרשתנו עלתה מתוך התנאים החברתיים של ארץ-ישראל.

היו חוקרים שבקשו לאחז פרשה זו בתנאי-חייהם המיוחדים של הקינים, שהיו, לפי ההשערה, שבט נפחים נודד בנגב.1 שמו של שבט זה מעיד עליו, שכן בערבית قين אינו אלא נפח, והוא הדין לגבי המלים הארמיות קיניא, קינאה. גם המחקר הארכיאולוגי, שהעלה שרידים של מפעלי נחושת עתיקים לאורך הערבה, הובא כתנא דמסייעא בעניין זה. לפי גישתם של פרשנים אלה, אין קין אלא סמל לשבט הקינים, וסיפור-המעשה משקף את יחס הבוז שרחשו עובדי האדמה או הרועים האצילים לשבט חלש זה של רועים-נפחים, הנודדים ממקום למקום. כוונת התורה – כך אומרים בעלי השיטה הזאת – להסביר את מצבם המושפל של בני שבט הקיני בקללת קדומים, הרובצת עליו בעטיו של אבי השבט. האות הנזכרת בפסוק ט"ו אינה אלא השרטת שבבשרם של כל בני השבט, המחייבת את כולם לנקום את נקמת דמו של כל אחד מאחיהם שנהרג.

כבר קאסוטו2 דחה שיטה זו בטענות נכוחות. ועל דבריו יש להוסיף: א) מלבד האתימולוגיה קין = נפח, לא הובאה שום הוכחה עובדתית לכך, כי הקינים עסקו בנפחות. גם ההוכחה הארכיאולוגית ממחצבי הערבה אינה תופסת, שכן אי-אפשר להוציא מכאן עדות ברורה על הזמן בו הוחל בניצולם. ב) השם קין איננו מיוחד לשבט מסוים דווקא. הוא שם-עצם פרטי, הרווח בערבית הצפונית, כפי שמלמדות כתובות נבטיות, ספאיות ותמודיות. זה לא כבר נתגלתה במצרים הצפונית כתובת-הקדשה ארמית מן המאה החמישית שלפני ספירת הנוצרים. שם נזכר "קינו בר גשם מלך קדר",3 שהביא מנחה ל"הנאלת", אלילה ערבית קדומה. החומר הנבטי מלמד, כי "קינו" הוא שם-עצם פרטי, ששימש לזכר ולנקבה גם יחד.4 במיוחד גדולה שכיחותו בכתובות ספאיות ותמודיות.5 מסתבר שהשם קין מורה על רקע שמי כללי ולאו דווקא על רקע ארץ-ישראלי מקומי. ג) הרשימה הגיניאולוגית הסמוכה מציינת רק את תובל קין בתואר "לטש כל חרש נחשת וברזל" (פס' 20), ושם מקצוע זה בוודאי אינו נזכר מתוך כוונה של זלזול. ואילו קין עצמו הוא עובד-אדמה – המלה אדמה מצויה שש פעמים בפרשתנו; היא איפוא מלה מנחה.

נמצאנו למדים, שהמוטיבים העיקריים של הפרשה אינם מוסברים מתוך יחסי האיבה בין שוסי המדבר ואנשי האדמה, אם כי בסיומה נכנס מומנט זה בדרך אגב, כפי שנראה להלן. אף זאת, אין לה כל זיקה לתנאי-חייהם המשוערים של בני שבט הקיני. לכן יש להניח כי הניגוד: עובד-האדמה – רועה-הצאן, המודגש בראשית הפרשה בלבד, הוא מן המורשת המיזופוטמית שנשתקעה בה, ואילו השם קין הוא שם-עצם פרטי, השכיח אצל השמיים הדרומיים. כמו במיתוס השומרי יורדים עניני חברה ופולחן כרוכים יחד, שכן קין והבל הביאו קרבנות – זה מפרי האדמה וזה מבכורות צאנו ומחלביהן (פס' ד').

אולם על-יד נקודות-מגע אלה עם המיתוס השומרי קיימים הבדלים יסודיים הטעונים בירור: 1) שם רועה הצאן הוא התוקפן, ואילו כאן איש האדמה הוא התוקפן; 2) הריב ההוא מסתיים בפשרה, וזה ברצח; 3) שם הגיבורים אלים הם – כאן מדובר על בני-אדם; 4) שם מופיע המוטיב האירוטי בסמיכות למוטיבים האחרים; כאן אין זכר למוטיב האירוטי; 5) שם הוויכוח הוא בעל תוכן סוציולוגי-כלכלי, ואילו כאן המוטיב הסוציולוגי נסוג בגוף הפרשה בפני המוטיב המוסרי והדתי.

דומני, שההתחקות על הבדלים אלה והסברתם יש בה כדי לבסס את הנחתנו בדבר הזיקה ההיסטורית בין סיפור זה ובין המיתוס; ועוד יהיה בה כדי להעמידנו על המגמה המיוחדת של פרשתנו וזו של המסורת האגדית העברית, שקיבלה מוטיבים אלה מן המיתוס הקדום.

הערות
1. Stadt, ZAW 14, 1897, 250-318; Mowinckel, The Two Sources of the Predeuteronomic Primeval History (IE) in Gen. 1-11. Oslo 1937; Albright, From the Stone Age to Christianity, Baltimore 1940, P. 195-196; idem, Archaeology and the Religion of Israel, Baltimore 1942, p. 98-99.– ש. אברמסקי, הקינים, ארץ-ישראליח ג', ע' 116.
2. מאדם עד נח, 121 ואילך.
3. I. Rabinowitz, Aramic Inscriptions of the Fifth C.B.C. from a North-Arab Shrine in Egypt. JNES, 15, 1956, 1-9. יש שם דיון מענין על יחסו של איש זה לגשמו הערבי שבס' נחמיה.
4. Euting, Sinaitische Inschriften, Nos. 4, 557, 561.
5. על החומר הספאי ראה Ryckmans, Corpus Inscriptiorum Semiticarum V, Nos. 482, 1137, 1256, 1604, 1719, 3190, 3193, 3369, 3403, 3622, 4139, 4701, 4992, 5059.
על החומר התלמודי: Littmann, Some Thamudic Inscriptions, Nos. 19, 196. Winnett, A Sudy of the Lihyanite and Thamudic Inscriptions, p. 45. G. Ryckmans, Les noms propres sud-semitiques, Louvain 1934-5.

לחלקים נוספים במאמר:
קין והבל : מבוא
קין והבל : האופי המקוטע של הפרשה
קין והבל : מקורות המסורת שבעל-פה
קין והבל : סיפור התורה והמסורת השומרית
קין והבל : המוקדם והמאוחר בסיפורים
קין והבל : האגדה הישראלית הקדומה ויחסה לסיפור השומרי
קין והבל : הדרשות האידאולוגיות על קין
קין והבל : הרקע הגנוסטי של הדרשות האידאולוגיות
קין והבל : פשוטו של כתוב
קין והבל : זמן חיבור הפרשה

ביבליוגרפיה:
כותר: קין והבל : סיפור התורה והמסורת השומרית
מחבר: אופנהיימר, בנימין
שם ספר: מחקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית
עורכי הספר: דורמן, מנחם ; ספראי, שמואל ; שטרן, מנחם
תאריך: 1970
הוצאה לאור : ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל; הקיבוץ המאוחד
הערות: 1. ספר זכרון לגדליהו אלון.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך