עמוד הבית > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים

תקציר
חלק זה של המאמר דן בשימוש של מדרש האגדה במיתוס השומרי: האגדה הישראלית העבירה את הסיפור לתחום המוסר.

 
קין והבל : האגדה הישראלית הקדומה ויחסה לסיפור השומרי | מחבר: בנימין אופנהיימר
 

ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראלהקיבוץ המאוחד

מהם איפוא קווי-היסוד של האגדה החיצונית הקדומה? נאמר שם, שהריב התלקח בשל חלוקת הרכוש בין קין והבל ובשל להיטותם אחרי האחות התאומה שנולדה עם הבל. הם הם שני המוטיבים היסודיים המצויים גם במקור השומרי שהזכרנוהו. מסתבר איפוא, שהמוטיבים של המסורת המזרחית הקדומה, שנידחו הצדה על-ידי המסורת המקראית, קמו לתחיה באגדה התלמודית, כשהם כרוכים עם ההרחבה הדרשנית-הפיוטית של המוטיב הפולחני הגנוז בפשוטו של מקרא. החיבור בין הדרשה הפולחנית מזה ובין המוטיב האירוטי והכלכלי מזה, כפי שהוא מצוי בב"ר, אינו אלא מישני. הראיה לכך גנוזה במסורת המקבילה שבמדרש תנחומא, כי שם משתלבת הדרשה הפולחנית עם מוטיב הבכורה: קין מעמיד את תביעתו למקום פולחנו של הבל על זכות-הבכורה אשר לו. כללו של דבר: המוטיב הכלכלי-סוציולוגי והמוטיב האירוטי שבאגדה הם מורשת מזרחית קדומה. יש לשער שנשתקעו במסורת העממית שבע"פ בימי בית ראשון, ודרכה הגיעו לספרות התלמודית והמדרשית.

ברם, המסורת השומרית הקדומה לא קמה כאן בלבושה הקמאי, כי אם במסגרת חדשה, שעיקרה המגמה הדידאקטית: שני המוטיבים הקדומים, בשילוב עם המוטיב הפולחני, שצורתו המדרשית היא מאוחרת מן המקרא, עולים מתוך האגדה בלבוש משפטי מובהק. התביעה לאחות התאומה מוסמכת בפי קין על זכות-הבכורה ובפי הבל על העובדה שהיא נולדה עמו. גם להסבר הסוציולוגי-כלכלי של מריבתם אופי משפטי מובהק. שניהם חילקו ביניהם את העולם, זה נטל קרקעות וזה נטל מיטלטלין. והריב פרץ מסיבה אחת בלבד: קין עמד על קיום מילולי של החוזה; הוא עמד על מיצוי מידת הדין. אין באגדות אלה שום נסיון לגנות את אישיותו של קין. נהפוך הוא, הן מציגות את הוויכוח באופן אובייקטיבי ומייחסות לכל צד מידה מסוימת של צדק. אף הריגת הבל אינה בכוונה תחילה. קין פעל בעורמה אלא שהמניע העיקרי לרצח היה הפחד בפני אחיו החזק: "אמר ר' יוחנן הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם אלא מלמד שהיה תחתיו נתון. אמר לו שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא. נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינין אמרין: טיב לביש לא תעבד, ובישא לא מטי לך" (ב"ר כב, ח 214). כעין זה נאמר גם בתנחומא בראשית סי' ט: "ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו. וכשראה קין כך התחיל צווח, הבל אחי אל תעשה בי רעה. ורחם עליו והניחו ועמד והרגו, שנאמר ויקם קין, מכלל שנפל".

באגדות אלה מוסברת הריגת הבל מתוך שקין התעלם ממידת הרחמים. כאן נקודת-האחיזה לאותן אגדות (ראה להלן) הבאות במפורש כדי להוקיע את קין ולהציגו כרשע. אולם באגדה הקדומה מגמה זו אינה בולטת, כשם שאין למצוא מגמה כעין זו במסורת המקראית, כפי שנראה עוד להלן. מגמתן של האגדות הקדומות להראות אך ורק את האבסורד שבחיים לפי מידת הדין, ולהורות כי לשם קיום העולם דרושה ההליכה לפנים משורת הדין ביחסים שבין אדם לחברו. מגמה דומה ניכרת בדרשות התיאולוגיות שלחז"ל, כשהן מתארות את המשפט האלוהי כצירוף של מידת הדין ומידת הרחמים, משום שאין עמידה לעולם במידת הדין.

האגדה הישראלית העלתה את המוטיבים הקדומים מן האגדה השומרית לתחום המוסר, אגב הפיכת גיבוריה לאנשים בני תמותה. כשם שהפקיעה מוטיבים אלה מן המיתוס האלילי, כן ניתקה אותם מן הזיקה לתנאים ההיסטוריים הטריטוריאליים המיוחדים העולים מתוך דברי הוויכוח שבמיתוס. במקום הוויכוח על היתרונות המעמדיים של רועה-הצאן לעומת איש-האדמה בא ויכוח המתעלה כדי משמעות אנושית כללית, כאשר קין מסמל את העמידה על מיצוי מידת הדין. ועוד זאת, לפי השיטה הסוציולוגית-כלכלית שבאגדה, נעוץ הריב בחלוקה הגיאומטרית המופשטת של העולם שאין בה משום התחשבות במציאות היום-יומית החיה, המחייבת שיתוף-פעולה בין שכבות ומעמדות שונים, במקום העמידה המשפטית האבסורדית על הדין. דומה שמגמה דידאקטית זו היא חידושה של האגדה הישראלית שנארגה על רקמת החוטים השאולה מן המיתוס המזרחי הקדום. המגמה הדידאקטית-המוסרית החבויה באגדה זו נכנסה גם לתרגום השבעים.1 הפסוק המוקשה ד 7: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ" מתורגם אצלם כדלהלן:οΰχ έαν όρθώς προσενέγχης όρθοώς δέ μή διέλης ήμαρτες"הלוא אם תיטיב לשאת (מנחה) ולא תיטיב לחלק וחטאת". מתוך מוטיב החלוקה שבשבעים עולה הד האגדה על חלוקת העולם, ודבר אין לה עם חלוקת הקרבן וניתוחו לנתחים, כפי שהניחו בטעות.2

גם תגובתו של קין לדברי התוכחה של אלהים מוסברת במקצת המדרשים בלא כל מגמה להשחיר את פניו. אדרבה, המסורת האנונימית שנמסרה לנו בב"ר כט, כט 215-216, באה להבליט את מבוכתו של החוטא, שכן דברי השקר אשר בפיו היו גלויים לעיני כל: "ויאמר ה' אל קין אי הבל וגו', לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיה, מצא הרוג אחד ואחד עומד עליו, אמר לו מי הרג זה, אמר ליה אנא בעי לך ואת בעי לי, אמר ליה לא אמרת כלום. לאחד שניכנס לגינה וליקט תותין ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, אמר ליה מה בידך, אמר לו לא כלום, והרי ידיך מלוכלכות, כך קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה... לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי והפשילו אחריו, ובעל המרעה רץ אחריו. אמר לו מה בידך, ולא כלום, אמר לו והרי מפעה אחריך, כך קול דמי אחיך צועקים אלי".

אחת היא מגמתם של שלושה משלים אלה: להבליט את המבוכה הקיצונית בה נתון היה קין. ועוד זאת, אחרי הזעזוע הראשון, משניצב פנים אל פנים מול מעשה הפשע, הוא נשבר וחזר בתשובה. תהליך נפשי זה מתואר ביד אמן בתנח' בראשית ט'. נאמר שם: "...אמר לו קין: רבונו של עולם! לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי. וכי הייתי יודע, שאני מכהו באבן והוא מת? ["ויאמר קין אל ה' גדול עווני מנשוא"] רבונו של עולם! יש לפניך דלטורין שמלשינים את האדם לפניך? אבי ואמי הרי הן בארץ ואינם יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים, מנין אתה יודע? אמר לו הקב"ה: שוטה! כל העולם כולו אני סובל שנאמר (יש' מו) 'אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט'. אמר לו: כל העולם כולו אתה סובל, ועווני אינך יכול לסבול? 'גדול עווני מנוא'. אמר לו [הקב"ה] הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה, מיד 'ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד'.

... באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר:
אנא אלך מרוחך ואנה מפניך אברח?
אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול – הנך;
אשא כנפי שחר, אשיגה באחרית ים.
גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך". (תה' קלט, ז-י)".

באגדות אלה מצטייר קין כחוטא אומלל, שפעל מתוך פזיזות ומתוך התגעשות הרגשות, בלי שיביא בחשבון את תוצאות מעשיו. אולם משעמד על משמעות המעשה גברה מבוכת לבו והוא נשבר וחזר בתשובה,3 עד שהמתיק אלוהים את דינו. בדומה לכך מתוארת דמותו של קין בספרות החיצונית. בס' היובלות ד, 2 נאמר: "ובראשית היובל השלישי הרג קין את הבל, כי רצה [ה'] מידו קרבן ומיד קין לא רצה מנחתו ויהרגהו בשדה". ובצוואת בנימין פרק ז' מדובר ביתר בהירות על חלקו של קין ועל אשמתו, על קנאת האח ועל שנאתו שבערה בלבו (פס' 5). אך הגינוי לקין אינו חורג מן הכתוב במקרא, הואיל והמניע לרצח היה אמוציונאלי. ועוד, ר' יהודה, בן זמנו של ר' יהושע בן לוי, טוען בוויכוח עם ריב"ל שתשובתו של קין מנעה ממנו את חצי הגזרה (ויק"ר י,ה).

הערות
1. השווה דברי תיאודור לבר"ר, כ"ב, ח. עמ' 213. אפטוביצר עמ' 16, וע' 124 הערה 78. אפטוביצר העמידנו על ההקבלות לפרשנותם של פילון ושל אבות הכנסיה הנוצריים. השווה Philon, De Agricultura 19, Questiones 1 & 64 Eusebius, Epist. I, 2: Cain recte obtulit sed non recte divisit. – לפיו, חטאו של קין בכך שלא חילק כהוגן: Hieronymus, Epist. CXXV ad Damasum: (quod non recte diviserit) Eusebius, De poenit. 7: "primum autem crimen est quod non recte divisit, hoc est de primitiis terrae fructibus primo comedlt antequam obtulit. (אכן, החטא הראשון של קין הוא בזה שלא חילק כהוגן, ז"א הוא אכל מראשית פרי האדמה, לפני שהביא את הקרבן). לא עלה בידי לאתר את הפיסקאות הנ"ל בכתבי אבסביוס, והריהן מובאות לפי הציטוט של אפטוביצר.
2. Furst, ZDMG, 35, s. 134 f. Dillmann, Die Genesis s. 93.
3. על כך למד ח. גבריהו מתוך סמיכות פרשת הרצח לסיפור על קין בונה העיר. עיין, בית המקרא, שנה י"ג תשרי תשכ"ה, עמ' 27-36.

לחלקים נוספים במאמר:

קין והבל : מבוא
קין והבל : האופי המקוטע של הפרשה
קין והבל : מקורות המסורת שבעל-פה
קין והבל : סיפור התורה והמסורת השומרית
קין והבל : המוקדם והמאוחר בסיפורים
קין והבל : האגדה הישראלית הקדומה ויחסה לסיפור השומרי
קין והבל : הדרשות האידאולוגיות על קין
קין והבל : הרקע הגנוסטי של הדרשות האידאולוגיות
קין והבל : פשוטו של כתוב
קין והבל : זמן חיבור הפרשה

ביבליוגרפיה:
כותר: קין והבל : האגדה הישראלית הקדומה ויחסה לסיפור השומרי
מחבר: אופנהיימר, בנימין
שם ספר: מחקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית
עורכי הספר: דורמן, מנחם ; ספראי, שמואל ; שטרן, מנחם
תאריך: 1970
הוצאה לאור : ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל; הקיבוץ המאוחד
הערות: 1. ספר זכרון לגדליהו אלון.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך