עמוד הבית > נבואה > ישעיהעמוד הבית > תקופת המלוכה

תקציר
מלכים ב' כ' מספר על משלחת בבלית ממראדך בלאדן לחזקיהו. הקטע מברר מהו הרקע ההיסטורי לסיפור, ומהן המגמות שבעיצוב ובעריכה שלו והאם הן קשורות לנבואות ישעיהו.

 
משלחת מראדך בלאדן | מחבר: אלכסנדר רופא
 

י"ל מאגנס

הדיון האחרון הראה שהיסטוריוגראפיה נבואית נכתבת לעתים גם במרחק זמן ניכר מן המאורעות, בדרך של מאניפולציה של הידיעות שהגיעו לידי ההיסטוריון. הידיעות עצמן, הנוגעות לפרטי מהלכים מדיניים וצבאיים, נמצאו לו להיסטוריון בצורת כרוניקות מלכותיות, שנשמרו במשך דורות בארכיוני הממלכה.

כזה הוא המצב במל"ב כ', יב-יט, הסיפור על משלחת מראדך בלאדן אל חזקיהו ותגובת ישעיהו בן אמוץ עליה1. מעשה המשלחת נושא חותם היסטורי מהימן. המעשה התרחש, כנראה, לקראת סוף מלכותו הראשונה של מראדך בלאדן בבבל (711-720), כאשר חש בסכנה המתקרבת מצד אשור וחיפש בעלי ברית. באותו זמן נכרתה ברית אנטי-אשורית גם במערב, ברית שבאה לקצה עם המסע האשורי בשנת 712 וכיבושה של אשדוד. משלחתו של מראדך בלאדן מתקשרת היטב למאורעות אלה. תיאורך זה מקבל את אישורו מסמיכות הזמן שבין בוא המשלחת למחלת חזקיהו (כ', יב: "כי שמע כי חלה חזקיהו"): המחלה היתה, לפי המסופר, חמש-עשרה שנה לפני מותו של המלך (כ', ו), כלומר: בשנת 713 לפסה"נ. פחות מתקבל על הדעת, לעומת זאת, הניסיון לאתר את מעשה המשלחת בתקופת מלכותו השנייה של מראדך בלאדן, בשנת 2703. בפעם הזאת מלך מראדך בלאדן בבבל עשרה חודשים בלבד. אין להניח שהיה סיפק בידו לארגן משלחת דיפלומטית אל המערב.

באשר לתגובתו של ישעיהו, הרי היא מתאימה למה שנמסר בספרו על השקפותיו בענייני מדינה. ישעיהו התנגד לבריתות עם אשור (יש' ז', ט) עם מצרים (יש' ל') ועם פלשתים (יש' י"ד, כח-לב; כ'). לפיכך ניתן לשער אל נכון כי התנגד גם לברית של יהודה עם בבל נגד אשור. ואולם בסיפור אין מדובר כלל בהתנגדותו של בן אמוץ לברית, אלא בנבואת פורענות על גלות לבבל. נבואה זו התגשמה בגלות יהויכין, בשנת 598 לפסה"נ, מאה וחמש-עשרה שנים מאוחר יותר (השווה מל"ב כ"ד, יב-טז). ההיסטוריות של נבואה כזו פחות מתקבלת על הדעת. היא חורגת לחלוטין מן האופק ההיסטורי של ישעיהו בן אמוץ ואינה כוללת את נימוקיו המקובלים על ציון החוסה בה'. לדעתי ניתן כאן לחוש כיצד עיבדה ההיסטוריוגראפיה הנבואית את מקורותיה. היא השמיטה מהם את עיקר התוכן, את עמדתו המנומקת של הנביא, והכניסה במקום זאת את מה שיכול להיחשב כמסקנה היוצאת מעמדה זו: חזון פורענות על גלות בית המלך ואוצרותיו בבלה. אם תוך-כדי כך נתרדד מסר דבריו של הנביא, אין לנו אלא להצטער על כך. אך האין זה גורלם הקבוע של מאורעות יוצאי דופן, מסורות ורעיונות מקוריים, בשעה שהם מוכנסים בעל כורחם אל תוך מיטת סדום של תפיסות היסטוריות כוללניות?

הערות

  1. הדיון של אקרויד בפרשייה זו כולל כמה דיוקים נאים בלשון הכתוב. אך ניסיונו לקשר את הפרשייה עם קודמותיה בפירוש טיפולוגי מקיף הכולל את הנושא של גלות ושיבת ציון אינו משכנע, לדעתי; ראה P.R. Ackroyd, “An Inter – pretation of the Babylonian Exile: A Study of 2 Kings 20 Isaiah 38-39”, SJT 27 (1974), pp. 329-352.
  2. כך פ' ארצי, "מרדך בלאדון", בתוך: אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', ירושלים תשכ"ח, עמ' 449-445.
ביבליוגרפיה:
כותר: משלחת מראדך בלאדן
שם ספר: סיפורי הנביאים : הסיפורת הנבואית במקרא - סוגיה ותולדותיה
מחבר: רופא, אלכסנדר
תאריך: תשמ"ו
הוצאה לאור : י"ל מאגנס
הערות: 1. מהד' ב מתוקנת ומעובדת. ‬
הערות לפריט זה:

1. פריט זה לקוח מתוך פרק ה' של הספר.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך