עמוד הבית > עולם המקרא > ראליה מקראיתעמוד הבית > תקופת המלוכה > שלמה

תקציר
נישואים פוליטיים הם נישואים בין מלכים שמטרתם השפעה על היחסים בין הממלכות. נישואים פוליטיים היו מקובלים בעת העתיקה וגם במקרא יש עדויות על קשר נישואים כאלה. המאמר מביא עדויות על התופעה מתוך מכתבי אל עמרנה ומנתח אותן.

 
לגלויו של טפח בנושא הנישואין הפוליטיים בעת העתיקה, תוך עמידה מפורטת על אל-עמרנה 1-4 | מחברת: שושנה ארבלי- רווה
 

שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום

נישואין בין שליטים בתקופה הקדומה, היו בעלי מגמה פוליטית ברורה. המניעים לנישואין מסוג זה יכולים היו להיות שונים: יצירת בריתות וחוזים, חיזוק הקשרים והיחסים בין שתי הממלכות האמורות, ניטרול מתחרים בכוח ועוד.
אפשר ששני הצדדים שווים מבחינת חוזקם ומשקלם הפוליטי. במקרה כזה, קשרי חיתון ביניהם מותירים אותם ביחסים נייטרלים. במקרה שאחד הצדדים חזק מרעהו, אז או שהוא נותן בת לצד שני כדי לקשור את החלש יותר אליו, או שהצד החלש מבקש בת ממשנהו החזק יותר כדי להבטיח את הגנתו של החזק עליו, בשעת הצורך. נסכם ונאמר כי בת מלך ניתנה למלך זר, או נלקחה על ידי מלך מסוים לאחת מן המטרות הבאות: כדי לרצות ולפייס אויב משכבר, כדי להבטיח את ידידותו של שליט שכן, כדי לקשור וסאל באופן מבטיח וחזק יותר אל המלך השולט, ואפשר שאף כדי להשיג מערכת כוחות בעלת יתרון, ובאופן זה אף להשפיע על שאלת יורש העצר בממלכה מסוימת1.
נישואין פוליטיים נוצלו אף כדי למזג עממים או שבטים אשר זה מקרוב נצטרפו לשטחי הממלכה, ואשר הפכו לגורמים בעלי כוח במשחק הפוליטי עד ששוב לא ניתן היה להתעלם מהם. בוודאי היו מניעים נוספים, עליהם אין לנו ידיעות מיוחדות.
אפשר שבת המלך עסקה בריגול בחצר הזרה. למעשה, ניתן למצוא לכך רמזים אף בטקסטים שבידינו. דרך משל ממכתבי מארי ניתן להניח שהיחסים בין בנותיו של זמרי-לים לבין השליטים להם השיאן אביהן, נעכרו לעתים בשל סיבות או חששות מעין אלה. השליט חשד שבת המלך מעבירה ידיעות סודיות לאביה והרחיק אותה מכל עמדה רמה ומכל מקור של השפעה. מעניין לפתור את דברינו במיתוס מַרְתוּ2 אשר אף ממנו עולה, כי באמצעות נישואין, אמנם בדרג של אלים, מושגת מטרה פוליטית מסוימת.
העלילה מתרחשת בעיר נִינַבּ3, בה האל הפטרון הוא מרתו, ובעת זו היה רווק. מסיבות מסוימות חפץ היה האל מרתו לשאת אישה, ועניין זה הוא מבקש מאמו לעשות למענו.
חגיגה גדולה נערכה אז בעיר נִינַבּ, אליה בא נוּמוּשְדָה, האל הפטרון של העיר כַּזַלוּ, עם אשתו ובתו. במשך חגיגה זו עשה מרתו מעשים הירואיים מסוימים, דבר אשר שימח, כפי הנראה, את נומושדה של כַּזַלוּ. כגמול לכך מציע זה האחרון למרתו כסף ולַפִּיס-לַזוּלִי אך מרתו מסרב לכך. הוא מבקש כגמול את בתו של נומושדה. נומושדה ניאות לכך בשמחה, ואף בתו מסכימה לכך, אף כי אחד מקרוביה מנסה להוזיל את ערכו של מרתו בעיניה, ומציגו כברבר גס, אך בתו של נומושדה משיבה לדברים הללו: 'למרתו אנשא', ובזאת מסתיימת הפואמה.
האטיולוגיה העומדת בבסיס מיתוס זה: באמצעות נישואיו של מרתו עם בתו של נומושדה השומרי, נכנס מרתו למשפחה זו, וכמו כן לפנתיאון השומרי. מן המיתוס עולה שאיפתם של האמורים להיקלט בין בני התרבות, ובאמצעות הנישואין הבאים כאן לידי ביטוי ניתנת גושפנקה חוקית לדבר. ואם כך, מובעת כאן בעיקר קליטת הנוודים לתוך הציוויליזציה. האמורים התיישבו גם כן על הקרקע ועיבדו את האדמה כמו השומרים.4
מעניין להביא אף מדברי הרודוטוס לנושא הנישואין הפוליטיים5. המלחמה בין הלודים לבין המדים, אשר ארכה כחמש שנים, נסתיימה ככל הנראה בשנת 585 לפנה"ס, בשל ליקוי חמה. ליקוי זה, שהתרחש כנראה ב-28 במאי של שנה זו, שימש לשני הצדדים היריבים אות לסיום הקרבות ביניהם: 'ואלה שעזרו להביא את השלום ביניהם היו סִיאֶנֶסִיס הקיליקי וּלַבִּינֵיטוס הבבלי. הם התאמצו כי תהיה גם שבועה ביניהם וכי יבואו בקשר משפחה זה עם זה, כי על אליאטיס הטילו לתת את בתו ארִיאֵנִיס לאסטיאגיס בן קיאכסריס לאשה, יען כי בלי הכרח חזק אין דרכן של בריתות כאלה להתקיים6.
נעבור כעת אל מכתבי אל עמרנה,7 ונפתח במכתבו של קַדֵשְמַן-אֶנְלִיל8 אל אַמֶנְחוֹתֶפּ ה-3 (1402-1364 לפנה"ס) הוא המכתב אל-עמרנה, מס' 4. פתיחתו של המכתב שבורה:

4) [מלבד זאת], אתה אחי, כי לא תת[ן כתבת אלי] 5) כאשר כתבתי [אליך] (על רצוני) לשאת את בתך (לאשה) [כתבת אלי] 6) כלהלן: 'מאז לפנים בת מלכי ארץ מצ[רים]. 7) לא ניתנה לאיש'9. מדוע כ[ך10 דברת?] 8) (אכן) מלך הינך, כאשר עם לבך תע[שה]. 9) באם היית נותן11 מי י[אמר] מדוע12? 10) כאשר את הדבר הזה אמרו לי, אנכי [לאחי] 11) באפן זה כתבתי, כלהלן (אני): בנות בוגרו[ת של מישהו] 12) נשים יפות ישנן, אשה יפה אשר כאילו היתה [בתך13, שלח אלי]. 13) מי יאמר כלהלן: 'לא בת מלך היא?' 14) (החלט)ת שלא לשלוח, אל תשלח. 15) האם אינך שואף ל(יחסי) אחווה וידידות? 16) (האם לא) כדי שנהיה ביחסי קרבה איש עם רעהו14 על יחסי חיתון15 כתבת?17) ואני (מצידי) בנוגע ל(עניין) זה, ל(יחסי) אחווה וידידות, 18) (וכדי) שנהיה ביחסי קרבה איש עם רעהו, על יחסי חיתון כתבתי לך? 19) מדוע אשה אחי לא שלח (אלי)? 20) אולי, כפי שאתה אשה לא שלחת אלי, 21) (אף) אני, כמוך, אשה אמנע ממך, (ו)ל[א אשלחנה]16. 22) בנותי הינן, לא אמנע [בת]17 ממך. 23) אולי ליחסי חיתון אשר כת[בתי לך ו...] 24) (ו)על בעלי החיים אשר כתבתי אליך, א[תה דברת] 25) עם גדוליך עד כמה שאפשר ב[דיוק 18 ...] וכאן נעדרות שורות אחדות.33) כעת, בנוגע לבתי אשר אש[לח אליך] 34) את צאצאה לא תק[בל]19. 35) (ו)אשר לבעלי החיים, כל אשר בקשתיך ש[לח אלי]. 36) ובנוגע לזהב אשר כתבתי אליך, זהב ככל אשר י[ש] 37) הרבה, לפני ששליחך, אלי... 38) כעת בדיוק במשך עת הקציר (או האסיף) הזה, 39) יהא זה בתמוז, יהא זה באב. 40) שלח אלי, [כדי ש] את העבודה אשר אני עסוק בה, אבצע. 41) באם (במשך עת) הקציר הזה, בתמוז או בא[ב] 42) את הזהב אשר (אודותיו) כתבתי אליך, תשלח אל[י] 43) את בתי אתן לך, ואתה בטובך, (זהב) [כאשר עם לב]ך שלח. 44) ובאם בתמוז או באב 45) את הזהב לא תשלח אלי, את העבודה אשר אני אוחז בה ל[א] אבצע. 46) ובטובך, (זהב) מדוע תשלח? 47) מעת (ש)את העבודה אשר אני אוחז בה אבצע(ה), 48) מדוע ארצה זהב? 49) או שלושת אלפי ככר זהב תשלח אלי, לא אקבל(ם), 50) (אלא) אחזיר(ם) לך, ואת בתי לקשר חיתון לא את[ן].

קַדֵשְמַן-אֶנְלִיל הראשון הוא מלך בבל מהשושלת הַכַּשִית, הוא כותב לאמנחותפ ה- 3 (1364-1402 לפנה"ס) במאה ה-14 לפנה"ס. במכתב זה יש הדגשה על אחדים מן המניעים לנישואין בין בתי מלוכה. נראה כי שני הצדדים החליטו להתחתן ביניהם, וכבר נוהלה התכתבות בעניין זה. אלא שמלך מצרים אינו ניאות לשלוח את בתו לחצר זרה, וזה על פי הנוהג אצל מלכי מצרים מימים ימימה. את זאת מביע אמנחותפ ה-III במכתבו הקודם למלך בבל, כי 'מאז לפנים בת מלכי ארץ מצ[רים] לא ניתנה לאיש' (שורות 7-6).
בתשובתו זו של פרעה יש עלבון כלפי המלך הבבלי, אשר קשרי נישואין כבר היו קיימים ביניהם. עניין זה עולה מ-EA 1, שורות 21-10, על פיהן, אחותו של מלך בבלי זה נִתנה בנישואין לאמנחותפ ה-III.
נראה, כי אף בזמנים של מכתבי אל-עמרנה בבל הינה ממלכה בעלת כוח ועמדה – ולהוכחה: לשון הפנייה אל מלך מצרים 'אחי' – אין הדבר מצדיק שליחת בת מלך מצרים לבבל. קדשמן-אנליל מתרצה אפילו באחת הנשים מחצרו של מלך מצרים, בציינו שאיש לא ידע שאין זו בת מלך. פרעה אינו מסכים לכך, ואפשר שסירובו לתת את בתו למלך זר נובע מחששו לאבד את עליונותו ואת יתרונו על פני המלכים האחרים, ויותר מכך, חשש שמא נישואין כאלה ירוממו את המלך הזר לדרגתו שלו, של פרעה. הוא דוחה את בקשתו של קדשמן-אנליל לאישה מצרית, שכן מבחינתו תהיה לכך אותה תוצאה. אכן, איש לא ידע – כדברי מלך בבל – כי לא בת מלך היא, וימָּצאו גאוותו ועליונותו פגועות. מן הראוי שבת מלך מצרים תישלח אל הממלכה בעלת המעמד וההשפעה הרמים ביותר בעת זו.
בקשרי חיתון בין בתי מלוכה יש כדי להביא ליחסי אחווה וידידות, וכן ליחסי קרבה בין שני המלכים (ראה שורות 18-15). האינטרסים של שני הצדדים שווים בעניין זה.
קדשמן-אנליל מביע רצונו לשלוח את בתו למלך מצרים (שורות 22-21, 33), אך זאת יעשה בתנאים מסוימים. הוא דורש בעלי חיים וזהב, אשר יישלחו אליו בעת מסוימת, בתמוז או באב, כנראה בעיצומן של העבודות החקלאיות, בעת האסיף. ניתן לראות בפריטים אלה תשלום עבור בתו. באם יבוצע תנאי זה, ישלח את בתו כפי שסוכם ביניהם, אך באם יאחר מלך מצרים מועד זה, אין לו יותר צורך בזהב, ראה דבריו בשורה 49, ואת בתו לא ישלח. מטון דיבור זה ניתן ללמוד על מעלתו של מלך בבל. חפץ הוא שדרישותיו תימלאנה, או אז ייכונו קשרי חיתון חיוביים ביניהם.

הפרעונים של השושלות ה-18 וה-19 עשו שימוש בנישואין הפוליטיים כאמצעי במדיניות המצרית. הדוגמה העתיקה ביותר לנישואין מעין אלה, היא נתינתה של בת ארְתַתַמַ מִמִיתַנִי לתְחוּתְמֶס ה-IV מלך מצרים (1410-1402לפנה"ס) לגבי מלכי מצרים זהו כנראה הסכם הנישואין העתיק הידוע לנו עד כה. לשם כך נפנה ל-EA מס' 29. מכתב זה מורכב מ-189 שורות, ובחלקו הוא שבור מאוד. זהו מכתבו של תוּשְרַתַ מלך מיתני (1400-1350לפנה"ס). אל אמנחותפ ה-IV, הוא פרעה אח'נאתון
(1346-1364 לפנה"ס).
הכותב מפנה את המכתב אל נפחוריה, מלך מצרים, ומכנה אותו 'אחי', 'חתני אשר א[ה]בו ואשר יא[הבני]', ואת עצמו הוא מכנה 'מ[לך מיתני]', 'אחיך', 'חותנך אשר אהבך'. באה סדרה של ברכות. הוא ברך אף את תַדוּחֶפָה בתו-'אשתך', וכן את נשותיו האחרות של מלך מצרים, כן מברך הוא את בעלי החיים שלו ואת כל אשר לו. הוא מזכיר קשר שלו עם נַמוּרִיָה אביו ועם אשתו של נמוריה, היא תֶיֶה, אמו של מלך מצרים הנמען:20

16)כאשר [...] אביו של [ני]מוריה לא[ר]תַתַמַה, אבי אבי כתב, ואת בתו 17) של [אבי אבי, אחות] אבי בקש, 5 פעמים, 6 פעמים כתב, ולא נתנ[ה], כאשר 18) בפעם השביעיתל[אבי אבי של]ח, בכפיה21 נ[ת]נה. כאשר נמוריה אביך לשוּתַרְנָה 19) אב[י שלח] ואת בת אבי, אחותי שלי בקש, 3 פעמים ו-4 פעמים [ש]ל[ח] 20) ו[לא נח]נה. כאשר (ב)פעם החמישים והשישית שלח, בכפייה נתנ[ה].22 21) כ[אשר] נמוריה [א]ב[יך] אלי שלח ואת בתי בקש, ו'ל[א]' 22) [לא] אמרתי.23 בפני[י ש]ליחו אמרתי לאמר: '(אכן) אתננה לך' 23) [כאשר] 22) שליחך בינת[יים]24 23) בא ו[ש]מן [לר]אשה הביא25 ואת המהר שלה (turhatu) קבלתי26, אזי נתתי[יה].24) [והמ]הר אשר נמור[יה אבי]ך [הובי]ל, הינו בלתי מוגבל (חסר גבולות), גובהו היה
כ[גובה] השמים והארץ.

כאן מדלגים אנו על קטע...
28) [בע]ת [שאת ב]תי נתתי(ה) ו(הוא) הביאנה, ונימוריה, אביך, ראה אותה, (הוא) ש[מח]. 29) (ו)מדוע ל]א27 ישמח? [ו](הוא) שמח מ[א]ד מאד, ואמר אחי לאמר? 'בכל28 לבו 30) [תוּשְרַתַ אחי] נתנה'. והוא ערך את החג ההוא בשביל ארצו, בפני שליחי... 65) [כעת בלב]י אני אומר, לאמר: נ[פ]חוריה אחי (הוא). בלבנו נאהב (איש את אחיו) 66) [...כעת יו[תר (מ)נמוריה אביו, פי [עש]ר ה[ר]בה, משום שתֶיֶה אמו, אשר (היתה) אשת 67) [נימוריה, הגבי]רה, האהובה, חיה, והיא תשטח את הדבר בפני נפחוריה 68) [בנו של נימ]וריה בעלה, (כי אנו) הרבה מאד נאהב (איש את רעהו).

ממכתב זה עולה כי אביו של אמנחותפ ה-III, הוא תחותמס הרביעי (1402-1410לפנה"ס), פנה לארְתַתַמַ מלך מיתני, הוא סבו של תוּשְרַתַ, כותב המכתב, וביקש לו את בתו לאישה. הכוונה לארתתמ ה-I, בנו היה שוּתַרְנַ ה-II, ונכדו הוא תוּשְרַתַ. תחותמס ה-IV וארתתמ ה-I היו בערך בני אותו זמן. בתו של ארתתמ נשלחה רק מתוך לחץ לחצר המלוכה המצרית.
אף אמנחותפ ה-III פנה לשוּתַרְנַ מלך מיתני וביקש לואת בתו של שותרנ לאישה, אף הוא קיבלה רק מתוך אילוץ.
מדוע מדגיש תושרת את פניותיהם החוזרות ונשנות של מלכי מצרים אל אבותיו? אולי הוא חפץ להצביע על מעמדה הרם של ממלכת מיתני, כלומר, לא בקלות ניאותו מלכי מיתני לשלוח את בנותיהם אל המלך המצרי.
אמנחותפ ה-III פנה אף אל תושרת וביקש לו את בתו, תושרת מעיד כי ניאות לתת לו את בתו. על רקע סירובם הראשוני של אבותיו, בולטת מחוותו של תושרת לתת מיד את בתו (ראה שורות 22 ואילך). המוהר אשר נתן אביו של אמנחותפ ה-IV בעד בת זו היה, כנראה, עצום. אביו שמח מאוד בבת זו וערך חגיגה לכבוד ארצו. ניתן להבין כי מבחינת הכותב מעידים נישואין אלה על יחסים טובים בין הממלכות. ואכן, כל הנאמר לעיל, תולדות החיתון שבין אבותיהם של מלכי מצרים ומיתני, הוא בבחינת הקדמה לשאיפתו של תושרת לכונן יחסים טובים בינו לבין אמנחותפ ה-IV. כמו שאבותיהם של שני המלכים הללו התחתנו ביניהם והיו ביחסי ידידות טובים, מן הראוי שאף המלכים העכשוויים יהיו ביחסי ידידות קרובים מאוד. תושרת שם יהבו על תיה, אשת אמנחותפ ה-III, רמת המעלה, אשר יש בכוחה להשפיע על בן בעלה, המלך העכשווי, כדי שישררו ביניהם יחסי רעות וידידות.
נפנה כעת ל-EA מכתב מס' 1, אשר בו, ובשלושת המכתבים הבאים בעקבותיו, נשטחת בפנינו ההתכתבות שבין אמנחותפ ה-III לבין קַדַשְמַן-אֶנְלִיל. מכתב זה שולח המלך המצרי אל המלך הבבלי הכַּשִׁי. יש לציין כי המכתב אינו קל לתרגום והוא אף שבור בחלקו.
הכותב מכנה את קדשמן-אנליל 'אחי' ואת עצמו הוא מכנה 'אחיך' הוא מקווה ששלום מלך בבל, עם כל אשר שייך לו – וזאת הוא מונה בפירוט רב – הינם בכל טוב. אשר לגביו, מוסר הוא גם כן בפירוט כי הכול בכול טוב:

10) כעת, קראתי את הדבר אשר אודותיו כתבת אלי, 11) לאמר: 'כעת, הינך מבקש את בתי לאשה לך, 12) ואחותי אשר אבי נתן לך, שם איתך 13) אך איש לא ראה אותה [מעולם]. כעת, באם ח[י]ה הינה 14) [או] באם מתה?' (זאת) אשר כתבת אלי בתוך לוחך, 15) אלה הם דבריך. אימתי29 שלחת אלי שליח מהימן 16) המכיר את אחותך (ו)אשר ידבר עמה30 17) ויזהנה?31 (אכן), יכול היה לדבר עמה. 18) האנשים אשר הינך שולח ריקים32 (הם)... 19) של Zaqara האחד, רועה חמורים מ[ארץ... (הוא) האח]ר. 20) אין ביניהם אחד[אש]ר [מכירנה (ו)אש]ר קרוב 21) לאביך וא[ר יזהנה).33 ויתר על כן, 22) השליחים... [ע]עמך מ[צויים]. [שת]דבר היא!....26) וכאשר כתבת לאמר: 'דברת 27) אל ש[לי]חי, ונשותיך עומדות באסיפה 28) לפניך לאמר 'ראה (זהה) את גבירתכם אשר עומדת 29) לפניכם'. אך שליחי לא הכירנה. 30) ההיתה זו אחותי הנראית כמוה'?34 כעת אתה 31) כתבת, לאמר: 'לא הכירנה שליחי', 32) 'ומי אכן יזהנה'? הינך אומר (כעת). מדוע 33) אינך שולח שליח מהימן, אשר יאמר לך דבר אמת, 34) ברכת35 אחותך אשר (היא) כאן (יאמר לך)? 35) ותורה36 , לו, כי יכנס לחצר37 ביתה 36) ואת יחסיה הטובים עם המלך (יראה). וכאשר כתבת 37) לאמר: 'אולי בתו של איש פשוט 38) או (בתו של) קשקאי38 או בת(ו של איש) חַנִגַלְבַּתִי, 39) ואולי של (איש מ)אוגרית, אשר ראו 40) שליחי. ומי יוכל לאמר39 להם 41) כי היא (נראית) כמוה: ה[יא] לא פת[חה] את פיה 42) ומאומה לא אמרה ל[הם! ו]אלה 43) דבריך. ובאם [אחות]ך (היתה) מתה 44) מדוע יסתירו (זאת)? 45) [ו](האם) נעמיד אחר[ת] (תחתנה)?.....52) ...וכאשר שלחת אלי לאמר: 53) 'בנות[י אש]ר בנישואין עם מלכים [מסביבתך]40 54) ובאם שליחי [מצויים] שם, אזי ידברו 55) עמ[ן ויו]בילו אלי מתנה 56) אשר כמו [....'.אל]ה (הם) דבריך. אולי המלכים 57) של סבי[בתך] (מלכים של) [מל]כות41 גדולה, את בנותיך 58) (באם) יקבלו,42 כל אשר עמם אכן ישלחו אליך.43 59) ומה יש עמה, (עם)אחותך, אשר (נמצא) עמי ו 60) (באם היא) תשיג דבר מה, אשלחנו אליך. 61) (אכן) יפהכי הינך נותן את בנותיך, כדי לזכות בטוב44 62) מסביבתך. וכאשר כתבת אלי (כי) את דברי 63) אבי הנני זונח, אינך מביע (נכון) את דבריו. 64) בנוסף לכך: 'שַׁכֵן יחסי אחווה טובים בינינו!' 65) אשר כתבת אלי, אלה (הם) דבריך. כעת, אחים 66) אני ואתה, שנינו, (ועל כן) התווכחתי45 עם 67) שלִיחֲךָ אשר דווח לפניך לאמור: 'מאומה 68) אינו ניתן לנו, הבאים לארץ מצרים'. 69) (מאלה) [אש]ר באים אלי, האם בא אחד (מ)ביניהם 70) [ולא]46 לקח כסף, זהב, שמן, מלבושים,47 כל אשר טוב 71) [יותר מאשר ב[א48 [רץ] אחרת? הינו דובר שקר 72) לאש[ר שו]לחו! (כאשר בפעם הראשונה באו 73) שליחים אל [אביך] פיהם דבר כזב, 74) (כעת) שנית באו [ו]כזב אומרים הם כלפיך. 75) (ועל כן) אמרתי אני: 'באם [את]ן להם דבר-מה 76) (ו)באם לא אתן להם, כ[זב] יאמרו49 באפן זה'. 77) (על כן) תקנתי לגביהם [כי] לא את[ן מאומה ל]הם, אכן. 78) וכאשר כתבת: '(ו)כך אמ[ר]ת 79) לשליחי, לאמר: "האם אין חיילים לאד[ונכם]" 80) ו"נערה שאינה יפה נתן לי (לנישואין)"' 81) אלה הם דבריך. האם לא שקר דוברים אליך 82) שליחיך, באפן זה? באם יש חיילי50 huradu 83) ובאם אין, הודיעוני (או: הוא הודיעני).51 מדוע אשאלנו 84) באם יש חיילים השייכים לך, (ו)באם יש 85) סוסים השייכים לך? אל תקשיב להם52 86) שליחיך,53 אשר פיהם כוזב, אשר אינך שולח 87) לכאן, אף כי54 הינם יראים אותך, דוברים הם שקרים, 88) כדי להימלט מידך. כאשר אמרת 89) כלהלן: 'נתן (הוא, אחי,המלך) את מרכבותי בין מרכבות 90) הפקידים המלכותיים.55 לא ראיתם במקום אחר.91) הובלת אותם בשביל ארץ אשר כמו(ה) 92) לא ראיתם במקום אחר' אכן כאן ו- 93)מרכבות אכן כאן. את סוסי 94) ארצי דרשו (למעשה דרשו) את כל סוסי 95) (ו)מרכבותי.56 כאשר שלחת אלי 96) לתת לך מעלה יתירה57 (ו)לשים שמן על ר[אש] 97) הנערה, אתה (מצדך) שלחת אלי 98) מתנה אחת, שמן 58sah.

נראה כי עדיף להביא את שני המכתבים הבאים המשלימים נושא זה, טרם נגיע לסכום העניין הנדון בהתכתבות זו.
אל עמארנה מס' 2 הוא מכתבו של קדשמן-אנליל אל אמנחותפ ה-III. המכתב אינו ארוך, אך הוא שבור מאוד, על כן נידרש לשורות אחדות ממנו. לאחר הפתיחה אשר עיקרה ברכות למלך הנמען, לפנינו:

6) '(בנוגע ל)אשר אחי [לנישואין]59 כתב אלי 7) לאמר: "[(ב)בתך הנני חפץ]".60 מדוע אינך נושא (אותה לאשה)? 8) ...בנותי הינן 9) [אך על בעליהן להיות מלכים]61 או מזרע המלך הם'.

אף אל עמארנה מס' 3 הוא מכתבו של קדשמן-אנליל אל אמנחותפ ה-III. ונביאנו להלן.

1) [לנימ]וריה, מלך מצרים אח[י], 2) [א]מור. 3) [כך (אומר) קד[שמן-אנליל מלך כַרְדוּנְיַש, אחיך 4) [אני בכל] טוב. לך, (ל)בתיך, (ל)נשותיך 5) (לבניך62, (ל)ארצך, (ל)מרכבותיך, (ל)סוסיך, 6) (ל)[גד]וליך, בכל טוב מאד לו יהיו. 7) בנוגע לנערה בתי,63 אשר (אודותיה) לנישואין כתבת אלי, 8) הנערה בגרה (הגיעה לפרקה) וראויה היא לנישואין. שלח לכאן, שיקָחו(ה). 9) מלפנים, שלח אליך אבי שליח 10) ולא עצרתו (ל)ימים רבים, מיד 11) שגרת64 אותו (לכאן), ומתנות יפות (מצוינות) 12) לאבי הובלת.13) עתה, כאשר שליח אליך שלחתי 14) (למשך) שש שנים עצרת אותו, ובשנה השישית 15) שלושים מנה זהב, אשר (נראה) כמו כסף,65 למתנה עבורי הובלת. 16) את הזהב הזה, בפני Kasi, שליחך, 17) התיכו, והוא ראה (כלומר: נוכח שאכן כך הדבר) 18) כאשר חג(יגה) גדולה ערכת, את [ש]ליחך 19) לא שלחת אלי (עם הזמנה) לאמר: "בוא [אכול ו]שתה" ומתנות66 (בהזדמנות) של החג(יגה) ל[א הובלת אלי]. 21) שלושים מנה זהב אלה (בלבד) אשר ש[לחת אלי]. 22) [המ]תנות אשר...67 23) [בית חד]ש68 בנית, בת[וך ביתי] 24) [...ג]דולה עשיתי[י אני ו] 25) [של]יחיך ר[או...69] 26) [וכעת]70 חנוכה חגיגית71 של הבית אערוך 27) [ואתה]72 בואה, עמ' 28) [אכול ו]שתה. 29) [לא עשיתי (את) אש]ר אתה עשיתו. 30) [25 גברים ו]25 נשים, יחד 50 אנ[שים] 31) ...73 שלחתי [אליך]. 32) [... ל]עשר מרכבות עץ74 33) [ועשרה צמדי סו]סים, למתנה עבורך, 34) שלחתי אליך.

כפי שכבר הזכרנו, אף אל-עמרנה מס' 4 עניינו בנישואין אלה, והוא נשלח על ידי קדשמן-אנליל אל אמנחותפ ה-III, ראה עמוד 239 ודיוננו שם. ובאים אנו לסיכום המכתבים 4-1: אף כי שני המלכים הינם רמי-מעלה, ומפתיחות המכתבים עולה כי דוברים הם כאח אל אחיו, די ברור כי מלך מצרים הוא בעל העליונות. הוא אינו דן כלל בשליחת בתו אל מלך בבל. עניין זה סיכם במכתב מס' 4, שורות 7-6: 'מאז לפנים בת מלכי ארץ מצ[רים] לא ניתנה לאיש'. אמנחותפ ה-III אף אינו ניאות לשלוח את אחת הנשים אשר בחצרו, ואף כי איש לא ידע ולא יבחין כי אינה בת המלך ממש. אלא, נראה שמלכי ארץ מצרים בשמרם על עליונותם, לא רצו לתת למלכי האזור תחושה כי בנותיהם ניתנו למלכים זרים, פן יפחת ערכם בעיניהם של אלה.
עליונותו של המלך המצרי מוחשת אף מהציטוטים הפזורים במכתבו אל המלך הבבלי, מכתב מס' 1. כאן מסוכמות טענותיו של קדשמן-אנליל כלפי מלך מצרים. הטענות הן חריפות, ונראה כי רק מלך במעלה רמה כְּזוֹ של אמנחותפ ה-III, בעת בה אנו עוסקים, יכול היה לפתור אותן באופן שהוא עושה זאת במכתבו. מלך בבל תוהה על גורלה של אחותו אשר ניתנה על ידי אביו, אַגום ה-I, למלך המצרי הנוכחי. לדברי קדשמן-אנליל איש לא ראה אותה מעולם, ומי יודע אם חיה היא כלל (שורות 14-11). לשליחו אמנם ניתנה הזדמנות לזהותה, אך הלה לא זיהה אותה (שורות 30-26, וכאן ציטוט דברי קדשמן-אנליל במכתבו של המלך המצרי). ואם שליחו לא הכירה, מי יכול לזהותה ולהכירה? עולה החשד כי אחות זו הלכה לעולמה, ומלך מצרים העמיד אחרת תחתה, בתו של איש פשוט, או בת מאחת הארצות השכנות, והרי איש לא יכול לאשש את עצם קיומה של אחות זו, שכן היא לא דיברה מאומה ולא העידה על קיומה (שורות 45-37, אשר בחלקן הינן ציטוט כמכתבו של המלך הבבלי). מלך מצרים מזים חשד זה, אך דבריו אינם כבדי משקל דיים. נראה כי מלך בבל, במכתביו אל המלך המצרי, מתלונן על יחסו של זה לאחותו, בהשוואה ליחסם של מלכים אחרים, מלכי סביבתו אל בנותיו-הוא. מלך מצרים מונע ממנו כל מתנה, ואולי מונע הוא ממנו אף דרישות שלום (שורות 56-52; 68-67). תשובתו של המלך המצרי, כי שליחיו של מלך בבל דוברים שקר בפני אדונם, אינם משכנעים דיים (שורות 76-71; 88-81).
והנה, למרות כל טענותיו אלה של המלך הבבלי, בשני מכתביו האחרים אל מלך מצרים, הם אל-עמרנה 2, 3, מביע הוא את הסכמתו לשלוח את בתו. במכתב מס' 2 מציע המלך הבבלי את בנותיו למלך מצרים, אך מעמיד תנאי כי על בעליהן להיות מלכים, או מזרע מלכים. אין הוא שולחן כדי שישמשו נשים במעלה נמוכה בארמון. במכתב מס' 3 מודיע מלך בבל כי הנערה אותה מבקש לו אמנחותפ, הגיעה לפרקה, והוא מציע לו לשלוח לקחתה. לאחר הודעה והסכמה זו, מנצל המלך הבבלי הזדמנות זו, ושוטח את טענותיו בפני מלך מצרים. זה האחרון עצר את שליחו למשך שש שנים, בניגוד לנוהגו עם אביו בעבר, במקרה כגון זה (שורות 14-9). ומששחררו בשנה השישית, שלח אליו מלך מצרים 30 מנה זהב, אך למעשה היה זה כסף. המתכת הותכה בפני השליח וזה נוכח באמיתות הדברים (שורות 17-15). כן מתלונן מלך בבל על כי אינו זוכה לכבוד ראוי מצד מלך מצרים, שכן לא הוזמן לחגיגה הגדולה אשר ערך (שורות 20-18). וכל זאת בניגוד לנוהגו הוא, ולקריאתו אל אמנחותפ: '...בואה, עמי [אכול ו]שתה' (שורות 34-27). כל הטענות הללו אכן מעידות על זלזול מה מצד מלך מצרים, וזאת בוודאי הוא מרשה לעצמו בשל מעמדו הרם. אך מן המכתבים די ברור כי שני הצדדים מעוניינים ביחסי רעות ביניהם. באל-עמרנה מכתב מס' 4, שורות 18-15, שואל המלך הבבלי את אמנחותפ ה-III: 'האם אינך שואף ל(יחסי) אחווה וידידות? (האם לא) כדי שנהיה ביחסי קרבה איש עם רעהו על יחסי חיתון כתבת? ואני (מצידי) בנוגע ל(עניין) זה, ל(יחסי) אחווה וידידות, (וכדי) שנהיה ביחסי קרבה איש עם רעהו, על יחסי חיתון כתבתי לך?'.
במכתב מס' 1, שורות 66-64, ציטוט דבריו של קדשמן-אנליל במכתבו של אמנחותפ אליו: 'בנוסף לכך, "שַׁכֵּן יחסי אחווה טובים בינינו!" אשר כתבת אלי, אלה (הם) דבריך. כעת, אחים אני ואתה, שנינו'.
אך אף כי עמדתו של המלך הבבלי נעלה פחות, ומלך מצרים מונע ממנו את בתו (מכתב מס' 4, 14; 20-19) הוא עדיין אינו רואה עצמו כמי שמציית לבקשותיו של מלך מצרים בכל מחיר. בתו אכן מוצעת לאמנחותפ, אלא שיש לו תנאים משלו (וראה מכתב מס' 4, בעיקר שורות 50-33). אם מלך מצרים לא יעמוד בדרישותיו – 'את בתי לקשר חיתון לא את[ן]' – שם, שורה 50, - אומר המלך הבבלי.
אך נראה כי עיסקת החיתון בין שני המלכים מתבצעת לבסוף. כך עולה מאל-עמרנה מס' 5, מכתבו של אמנחותפ ה-III אל קדשמן-אנליל, שורות, 17-16. המלך המצרי מבטיח כי יכין כל אשר אפשרי75.
טרם הגעת השליח אשר את בתו של מלך בבל יביא, או ילווה. על פי המשכו של המכתב עולה כי הוא מתכוון לפריטים יקרי ערך. אם כך, עמד הוא, באופן כלשהו, בדרישתו של מלך בבל.
נציין לסיום, כי הציטוטים הפזורים בתוך המכתבים משַווים חיוניות ואותנטיות למכתבים. ההתכתבות בין שני המלכים רמי המעלה הללו מגלה לנו טפח מן היחסים האישיים ביניהם ומעמידה אותנו על ההבדלים במעמדם. לפנינו אך מעט מן המניעים ומן התנאים ליחסי חיתון בין בתי מלוכה בעת הקדומה.

הערות:
הערות עבודה זו נעשתה בסיועה האדיב של הקרן הגרמנית Alexander von Humboldt, אשר הודות לה ישבתי בשנת 1987 בהיידלברג, ועסקתי בנושא זה.
1. ראה: , SAECULUM, Band 25, 1974, pp.‘W. Rollig, 'Politische Heiraten im Alten Orient
11-23, esp. p. 11. הנ"ל בערך RLA, Heirat, כרך 4 (1975-1972), עמ' 283.
2. לטקסט ביתדות ראה: E. Chiera, Sumerian Epics and Myths, Chicago, II, No. 58 (p. 67)
תעתיק ותרגום: Idem, Sumerian Religious Texts, Upland, Pa. 1924, pp. 14-23, ואנו נסמכים על
עיבודו של . N. Kramer, Sumerian Mythology: A Study of Spiritual and Literary Achievements
in the third Millennium B. C. (Revised Edition), New York 1961, pp. 98-101; הטקסט די ארוך,
ובחלקו שבור מאוד, ראה אף רוליג, במאמרו הנזכר לעיל, עמ' 12.
3. לדברי קרמר, בספרו הנ"ל, עמ' 100, זהו מקום שעדיין אינו מזוהה במסופוטמיה.
4. ראה רוליג, במאמרו הנזכר לעיל, עמ' 12, וכן: Chiera, Sumerian Religious Texets, op. cit. pp. 21-23
5. כתבי הרודוטוס, מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור, ירושלים תרצ"ח, כרך ראשון, ספר I, סעיף 74.
6. Herodotus I, The Loeb Classical Library, London 1960 I, 74:
7. לתרגומם ולעיבודם של מכתבי אל-עמרנה נסמכנו על שני הספרים הבאים: J. A. Knudtzon, Die
El-Amarna Tafeln (Vorderasiatische Bibliothek 2), Erster Teil, Leipzig 1915. כאן אף תעתיק
הטקסטים. ואילו תרגום בתוספת הערות לטקסט: Les Lettres d'El-Amarna: Correspondance
Diplomatique du Phahraon, Traduction de W. L. Moran evec la Collaboration de V. Haase
Et G. Wilhelm. Traduction francaise de D. Collon et H. Cazelles, Paris 1987 . תרגומו של מורן
מעודכן יותר, אך לא תמיד תרגמנו כמוהו. לעתים בחרנו באופן שונה של תרגום, ונציין זאת במקומות המתאימים.
8. אנו מקבלים כי כך יש לקרוא שם זה, ולא-קדשמן-חרבה כפי שקורא קנודצון. ראה מורן, בספר הנזכר לעיל, עמ' 62, הערה 1.
9. לתרגומו של מכתב זה, שורות 4-21, ראה: A. R. Schulman, 'Diplomatic Marriage in the Egyptian New Kingdom', JNES, 38 (1979), p. 179, n. 10
10. קנודצון, שם. עמ' 72-73, תרגום באופן זה, ובדומה לכך אצל: W. Von Soden, 'Zu den Amarnabriefen aus Babylon und Assur', Or., 21 (1952), p. 428; מורן, שם, עמ' 70, הערה 5, משלים אחרת וקורא: 'מדוע לא תִנָתֵן?
11. ראה פון זודן, שם, עמ' 428, האומר כי לפרפקט הבא לאחר summa יש משמע היפותטי. על כן את הכתוב sum-ma ta-at-ta-di-in מתרגם הוא ' Wenn du geben wurdest', ותרגמנו בעקבותיו.
12. קנודצון ומורן תרגמו כאן – 'מי י[אמר] דבר-מה?'
13. קנודצון קורא כאן: 'אשר כ[לבבך]'. פון זודן, שם, עמ' 428, משחזר כאן: ki-i s[a marat! - k]a ובאופן דומה אף מורן, שם, עמ' 70, הערה 7. ואנו בחרנו בתרגום זה.
14. ראה: CAD, Q p. 234a qerebu, 3e(ana ahames qerebu - 'to conclude an alliance'
15. ל-ahuzatu המופיע כאן ולתרגום השורות הללו ראה CAD, A/I, עמ' 217a.
16. פון זודן, שם, עמ' 428, מביע דעתו, כי בסוף שורה 21 חסרה צורה פעלית, ואולי ניתן להשלים כאן [usebbil-si]. בהתאם מתרגם מורן, ראה שם, הערה 9.
17. ראה תרגומו של מורן, שם, עמ' 69. הוא הולך בעקבות פון זודן שם, עמ' 428, המציע להשלים את הפועל שבסוף שורה 22 כלהלן: a-ka-al-la-a[k-ku-us-si].
18. ההשלמה כאן נעשתה כנראה בהסתמך על שורה 38. למשמע hamutta ראה CAD H,, עמ' 75.
19. ההשלמהבסוף שורה 34 על פי פון זודן, שם. עמ' 428 - ul ta-sa-ab[-ba-at], באופן שונה מעט תרגם כאן מורן. ולנו נראית יותר האפשרות שלעיל.
20. לעיסוק קצר במכתב זה, או בשורות אחדות ממנו, ראה מאמרו הנזכר של שולמן, ב-38, JNES, עמ' 183 והערה 33.
21. ל-emuqu המופיע כאן, ראה CAD E,, עמ' 160b, תחת 3) ומשמעו 'באילוץ, תחת לחץ, בהכרח', ומופיע ציטוט הקטע שלנו.
22. ראה EA, 17, מכתבו של תושְרַתַ אל אמנחותפ ה-III, שורות 26 ואילך. מזכיר כאן תושרת את עניין נתינת אחותו על ידי אביו לאמנחותפ ה-III. אלא שכאן מספר תושרת על נתינה מרצון ולא בכורח.
23. השלמה זו ראה אצל: C. Kuhne, 'Die Chronologie der internationalen Korrespondenz von El-Amarna', Alter Orient und Altes Testament, 17, Neukirchen-Vluyn 1973, p. 24, n. 111: u u[-ul] 22) [ul-la] aq-bi . קריאה מעט שונה, אך בעלת משמעות זהה, מציע מורן, בספרו הנזכר, עמ' 188, הערה 9.
24. אצל קונדצון בטקסט: i-na bi-nu-ut-t[i-im-ma]. מחיפושינו במילונים לא הגענו להוראת כתוב זה. ראה: H. P. Adler, 'Das Akkadische des Konigs Tusratta von Mitanni', AOAT 201, Neukirchen-Vluyn 1976, pp. 232-233 ; אדלר מקבל את הכתוב i-na bi-nu-ut-t[i] ומתרגם - 'zwischendurch'. אנו נשענו על דמיון המלה ל'בינתיים', וקיבלנו הוראה זו. אלא שקודם לכן אף אדלר סבור היה אחרת. ראה דעתו אצל C. Kuhne, Alter Orient und Altes Testament 17 עמ' 30, הערה 138: i-na sa!-nu-ut-t[i-i-su] ותרגומו – 'בפעם שנייה'. ובאופן דומה לזה ראה: B. Landsberger, 'Jungfraulichkeit: Ein Beitrag zum Thema "Beilager und Eheschliessung"', Symbolae Matrino David Dedicatae, Leiden 1968, p. 80, n. 4: sa [Text: bi]-nu-ut-ti-[im-ma] וכפי שציינו – תרגומו 'בפעם שנייה'.
25. אצל קנודצון כאן – it-tab(!)-L(u), ונראה לנו נכון לתרגם כאן 'הביא'. ראה אדלר, AOAT, 201, עמ' 232-233, אף הוא מקבל קריאה זו. לא כך לנדסברגר, במאמרו הנזכר בהערה הקודמת, עמ' 80, הערה 4, קורא הוא – it-tab-k[u]. כלומר, מהפועל tabaku – 'שפך'. באופן דומה תרגם מורן, ראה ספרו, שם, עמ' 180, וכן ראה בעלי ה-CAD, כרך Q, עמ' 102b, אשר אף הם קוראים כאן ittab[ku].
26. אצל קנודצון כאן – it-tab(!)-L(u), ונראה לנו נכון לתרגם כאן 'הביא'. ראה אדלר, AOAT, 201, עמ' 232-233, אף הוא מקבל קריאה זו. לא כך לנדסברגר, במאמרו הנזכר בהערה הקודמת, עמ' 80, הערה 4, קורא הוא – it-tab-k[u] כלומר, מהפועל tabaku - 'שפך'. באופן דומה תרגם מורן, ראה ספרו, שם, עמ' 180, וכן ראה בעלי ה-CAD, כרך Q, עמ' 102b, אשר אף הם קוראים כאן ittab(ku).
27. תרגמנו בעקבות קריאתו של קנודצון. אדלר משאיר כאן מקום ריק, ואילו מורן, שם, עמ' 189, הערה 17, משלים את הקריאה מעט אחרת.
28. קנודצון קורא כאן: gu-u-ul libbi-s[u]. כלומר: 'בגיל לבבו, בחדוות לבבו'. ואכן כך תרגם אדלר, AOAT, 201, עמ' 232-233, כנראה מתוך השוואה לעברית ולאוגריתית. מורן מעיר על כך, שם, עמ' 189, הערה 17, ואת האפשרות אותה מעלה אדלר דוחה הוא, שכן לדבריו אין כל דוגמה באכדית למלה זו. אף אנו נטינו לתרגם כאן 'בגיל בשמחה', ואף כי אין לנו לכך דוגמה מן האכדית, קיבלנו את הצעתנו של מורן לקרוא כאן: ina ku8-u-ul libbi-du. זהו ביטוי ספרותי, ולמעשה הוראת שני הביטויים די קרובה.
29. כך תרגומו F. Pintore, 'kamiru o kabtu in EA 1?', Or. An. 11(1972), p. 37; וכן ראה שולמן, במאמרו הנזכר, עמ' 179, הערה 11; שונה מעט תרגומו של מורן, שם, עמ' 59.
30. מפנים אנו תשומת הלב לסיומת הנקבה se תמורת si, שכן בטקסט מופיע – it-ti-se. עוד ראה סיומת זו, בהצטרפה לפעלים או למלים נוספות בשורות: 17; 35; 36; 41.
31. כאן קוראים אנו u-ma-an-di-se, השורש הוא medu, ראה Ahw, עמ' 640a, וכן CAD, I/J, עמ' 31b. כך אף מורן, וראה אצלו, עמ' 63, הערה 7, משחזר הוא צורה זו בשורה 21 השבורה.
32. בטקסט ri-i-qa, ויהא זה בניגוד לנאמר בשורה 15. ראה Ahw, עמ' 979a, 3) כמו כן ראה הערותיו של A. Ungnad לספרו של קנודצון, מכתבי אל-עמרנה, ב-OLZ, 1916, עמודה 181; C. Kuhne, ב-AOAT, 17, עמ' 53, הערה 245. וראה תרגומו של מורן, שם, עמ' 59 והערה 6, שם, עמ' 62. שונה מעט תרגומו של F. Pirtore, II Matrimonio interdinastico nel Vicino Oriente durante i secoli XV-XIII, Roma 1978, p. 61; וראה אף פינטורה, שם, עמ' 151-152, הערה 88, דווקא בעברית עולה יפה התרגום 'אנשים ריקים', אליו מצטרף בדרך כלל אף התואר 'פוחזים'.
33. מאמצע שורה 20 ועד סוף שורה 21 השלמנו על פי מורן. ראה תרגומו שם, עמ' 59 והערה 7, שם, עמ' 63. כאן הוא משחזר את הטקסט.
34. קנודצון קורא כאן sa ki-ka-sa, ותרגמנו בעקבות ה-CAD, K', עמ' 351a. וראה אף בשורות: 41, 56, 91. מורן, שם, עמ' 60, אינו מתרגם כך, וראה שם, עמ' 63, הערה 9, בה הוא מסביר כי מציאותה של מלת יחס kika מוטלת בספק. וכינוי השייכות sa – כאן אינו יכול להיות מיוחס לנקבה, שכן בדרך כלל במכתב זה בא se – ככינוי לנקבה יחידה (ראה אף EA, 138, שורה 66). מורן קורא ומתרגם כאן באופן שונה, אך סבור הוא כי אף הסברו דחוק.
35. ל-sulmanu ראה Ahw, עמ' 1268a, ברכה ואף מתנה. וראה מורן, שם, עמ' 63, הערה 10, המעדיף כאן sulmani. וראה אף שורה 55 להלן.
36. קנודצון קורא כאן ta-qa-ab. קיבלנו כי התנועה הסופית נשלח כאן. היינו מצפים ל-taqabbi (ראה שורות 40, 42 i-qa-ab-su-nu-. ראה קוהנה, AOAT, 17, עמ' 10, הערה 42. לעומת זאת ראה מורן, שם, עמ' 63, הערה II, המקבל כי לפנינו פועל מ- (qiapu(m – "לבטוח במישהו, לסמוך על – להאמין". ראה Ahw, עמ' 919a למעלה.
37. לפנינו namaru . בתרגומנו הלכנו בעקבות פון זודן, Ahw, עמ' 726a. בעלי ה-CAD, ב-N/I, עמ' 219b מתרגמים באופן שונה, ומקבלים הם כי na-ma-ru הוא שיבוש או טעות ל-amaru. וכך קיבל אף מורן, וראה הערתו שם, עמ' 63, מס' 11.
38. אצל קנודצון כאן ma[to ga-ga-ia. ראה: E. Von Schuler, Die Kasaer. Ein Beitrag zur Ethnographie
des Alten Kleinasien, Berlin 1965, p. 81, and n. 124; פון שולר מציע לקורא כאן KUR Ga [as]-ga-ja ותרגומנו כשלו. כך מקבל אף מורן, ראה שם, עמ' 63, הערה 12, וכן ראה תרגומו ל-EA, 31, שורה 25.
39. ראה מורן, שם, עמ' 63, הערה 11. הוא מקבל כי בשני המקרים הללו, כמו קודם לכן בשורה 35 – לפנינו פעלים מהשורש qiapu(m), ובהתאם לכך אף תרגומו.
40. ראה קוהנה, AOAT, 17, עמ' 51, הערה 237. אומר הוא כי בהתאם לשורות 56-62 יש להשלים כאן: sarranu sa-limiti-ka – 'המלכים אשר מסביבתך'. מורן, שם, עמ' 63, הערה 17, מקבל זאת בשינוי קל – 'של סביבתי' ועל פי ההקשר נראית לנו הצעתנו של קוהנה.
41. למלה n]a-ru-ti, כפי שקורא כאן קנודצון, קשה למצוא משמע הולם. מורן, שם, עמ' 63, הערה 19, מציע כאן lsla-ru-ti, וקריאה זו נראית לנו אפשרית.
42. ואפשר אף: '(ב)בנותיך (באם) יזכו'.
43. לשתי שורות אחרונות אלה, ראה תרגום שונה אצל מורן, שם, עמ' 60.
44. אצל קנודצון tib-ta, ואנו תרגמנו כאילו היה כתוב כאן tab-ta, ראה Ahw, עמ' 1377.b; ראה הצעתו של ארצי המובאת ב-CAD, L, עמ' 206, תחת liqtu. הוא קורא כאן: ana-ra-si-liq-la, ותרגומו: 'כדי לזכות במתנה'. מורן, שם, עמ' 60, מתרגם: 'כדי לזכות במעט זהב', וראה הערתו שם, עמ' 64, מס' 20.
45. יש לקרוא כאן: as-si-el, וראה CAD, S, עמ' 89a, תחת b.
46. כאן קיבלנו את הצעת השלמתו של מורן, לראש שורה 70. שם, עמ' 64, הערה 21. [u la] el-te-qe.
47. לקריאתו של קנודצון כאן אין מובן, וקיבלנו את הצעת קריאתו של מורן, שם, עמ' 64, הערה 22:
tugMA6-HI.A=nalbasu
48. תחילת שורה 71 על פי קריאתו של מורן, שם, עמ' 64, הערה 22.
49. כאן קורא קנודצון [i]-bu-bu, וראה מורן, שם, עמ' 64, הערה 25, הסבור כי ניתן לקרוא כאן: 'i'-[da]b-bu-bu.
50. כאן השלמה של קנודצון, וראה מורן, שם, עמ' 64, הערה 28, הסבור כי השלמה זו אפשרית. אשר למשמע המונח huradu ראה: M. Heltzer, 'Some Problems of the Military Organization of Ugarit (Ugaritic hrd and Middle-Assyrian huradu)', Or. An., XVIII (1979), pp. 246-253
51. כאן ut-tu-ni , צורת D (פִּעֵל) של uddu-idu, ראה I/J, CAD, עמ' 30b.
52. לפועל כאן מצטרפת סיומת נקבה (la-te-se-me-si-nu), והיא מוקשית כאן. ראה מורן, שם, עמ' 64, הערה 30, האומר כי אפשר מכוונים כאן לדבריהם או למלותיהם של השליחים, ואפשר שפשוט טעות לפנינו.
53. מורן, שם, עמ' 61, בתרגומו מכוון לשתי קבוצות שליחים. ובהרבה דן הוא בעניין זה במאמרו M. L. Moran, 'The Dual Personal Pronouns in Western Peripheral Akkadian', BASOR, 211 (1973), pp. 50-53, esp. p. 52 ומסכם הוא שם כי השליחים הרבים הנזכרים במכתב נתפסים כשתי משלחות.
54. כאן summa מורן תפס זאת כלשון שבועה. במאמרו שלעיל, שם, תרגם זאת ('אני נשבע'...) וכך בספרו הנזכר, עמ' 61. אנו בחרנו לתרגם כאן מעט אחרת.
55. כאן הלכנו בעקבות מ' הלצר, אשר כבר בעבודתו M. Heltzer, The Rural Community in Ancient Ugarit, Wiesbaden 1976, pp. 80-81 מביע הוא דעתו שה-hazannu היה פקיד מלכותי. באופן מפורט יותר, ותוך סתירת המשמעות הניתנת למונח זה בשני המילונים הגדולים – Ahw, CAD – 'ראש העיר', ראה ספרו המאוחר יותר של חוקר זה: The Internal Organization of the Kingdom of Ugarit, Wiesbaden 1982, pp. 151-152.
56. השווה לכאן, לשורות 90-95, את תרגומו של מורן, שם, עמ' 61-62. תרגומנו שונה.
57. אצל קנודצון כאן a-na q[at]iti ri-[k]a, כלומר: 'באמצעות ריכָּה. ראה הספר אותו כבר הזכרנו לעיל Pintore, II Marimonio, p. 151, n. 88, המציע לקרא כאן: sa-na-su-ti-ri-ka, הוא s של wataru , ולכך ראה Ahw, עמ' 1491. נראה כי בעקבותיו תרגם אף מורן, שם, עמ' 62, וראה הערתו שם, עמ' 64, מס' 33. כאן אומר מורן, כי ניתן לשער שהמלך המצרי מכוון למשאלה מיוחדת של המלך הבבלי – ראה 11, EA, שורות 17 ואילך – רצונו לחזות ביציקצ שמן על ראש נערה (כנראה בתו). יש לציין כי 11, EA הוא מכתבו של בּוּרְנַבּוּרְיָאש ה-III אל אמנחותפ ה-IV. למכתב זה ראה פינטורה, בספרו הנזכר, עמ' 27-28. כן ראה הנ"ל, שם, עמ' 169, הערה 348. סבור הוא כי אין הכרח למצוא במכתבנו, שורות 95-98, טקס מסוים. לעתים קרובות קבלו נשות הארמון שמן. Come dono 'profano'.
58. ראה: Z, CAD, עמ' 1a. מורן, שם, עמ' 63 מתרגם כאן: 'העלינו לצחוק?'. וראה שם, עמ' 64, הערה 34. מציע הוא כאן nisah, גוף ראשון רבים מהשרש sahu. לפועל זה, במשמע של 'להיות במצוקה', ראה: K. R. Veenhof, 'An old Akadian private letter, with a note on siahum/sihtum', Jeol, 24 (1975-76), esp. pp. 107-110; אצל וונהוף דיון מפורט בשורש זה. מבחינה אטימולוגית – יש קשור את siahum עם sih השמי-מערב, 'לצעוק, לצווח'. אשר למשמע צחק של שורש זה ראה: Ahw, עמ' 1096a, לכך מקביל צחק, ראה דיונו של ב' לנדסברגר, ב-ZA, 42, 1934, עמ' 163-166.
59. זוהי השלמתו של קוהנה, ראה AOAT, 17, עמ' 55, הערה 263: as0su(m) SES(ahu!)-ia a[na a-hu-za-ti] is-pu-ra; מורן מקבל השלמה זו, ראה אצלו, עמ' 65 וכן הערה 1.
60. אף זוהי השלמתו של קוהנה, שם, שם, משלים הוא: [DUMU.SAL-ka-a-ha-as-se-e]h; כך מקבל אף מורן, ראה שם, עמ' 65 והערה 2.
61. כפי שכבר ציינו, הטקסט שבור מאוד. בתרגומה של שורה זו הלכנו בעקבות מורן, שם, עמ' 65, ושחזורו שם, הערה 3. המשך שחזורו, עד סוף שורה 11 הוא כלהלן: '[הם היחידים אשר אני מקבל]ם [עבור בנותי] 11)[אף מלך לא] נתן [את בנותיו למישהו אשר אין מוצאו מזרע מלכותי]' השלמתו של מורן לשורות 10-11 נראית לנו ארוכה מעט.
62. כך קורא כאן פון זודן, ב-Or., 21, עמ' 427.
63. אצל קנודצון כאן: mart a-ni-a, ניתן היה לסבור כי a-ni-ia הוא כינוי. מעין 'שלי'. ראה S, CAD, עמ' 231a, וכן שם, A/I, עמ' 217a , תרגומם: 'a daughter of mine mine' . אך נודה כי לא נמצא לנו פשרו של כינוי זה. ראה אונגנד, ב-OLZ, 1916, עמודה 181, האומר כי יש לשנות כאן ל-marti-ia, וראה אף EA, 287, 26. מקור כתיבה זו, לדבריו, הוא בשפה השומרית, וכאן זה הפך להיות חסר מובן. שינוי זה מקבל אף פון זודן, שם, עמ' 427, וראה אף מורן, שם, עמ' 67, הערה 2. לעומת זאת, פינטורה, בספרו הנזכר, עמ' 26, קורא כאן a-NI-ia...
64. ראה פון זודן, שם, Or., 21, עמ' 427 הקורא כאן מעט אחרת.
65. hurasu sa ki kaspi ip-su – כך במכתבנו. וראה E ,CAD, עמ' 196a וכן שם, K, עמ' 322b; Ahw, עמ' 227a תחת II4. epsu - צורת הסטאטיב, ומשמע הביטוי: זהב אשר נראה כמו כסף.
קוהנה, ב-AOAT, 17, עמ' 54, מתרגם: '30 מנה זהב באיכות של כסף'. וראה מורן, שם, עמ' 67, הערה 6, האומר כי הזהב המצרי הכיל אחוז גבוה של כסף, וזה הקנה לו גוון אפרפר.
66. כך אף לפי אונגנד, שם, עמודה 181; פון זודן, שם, עמ' 427; קוהנה, שם, עמ' 54, הערה 252, אומר כי su-ul-ma-ni משמעו – 'מתנה'. ועוד אומר קוהנה, כי את החגיגה עליה מדבר המלך הבבלי, יש לזהות – עם אחת משלוש החגיגות אשר נערכו בשנים 30, 34 ו-37 למלכותו של אמנחותפ ה-III.
67. הטקסט שבור. ראה מורן, שם, עמ' 68, הערה 10, הוא משחזר את האכדית באופן חופשי. שם, עמ' 67 מתרגם הוא: '[המ]תנות (אשר נתָתָ לי) [לא היו] כאלה [אשר אני נתתי לך] מידי שנ[ה]'.
68. אצל קנודצון כאן. [a-mur s]a e-te-pu-us: '[ראה (את) אש]ר עשיתי'. פון זודן, שם, עמ' 427 סבור כאן:
[a-nu-um-ma bi]ta! – '[כעת בי]ת בניתי'. לעומת זאת, ראה מורן, שם, עמ' 68, הערה 11, המשלים כאן {E es-s]a – 'בית חדש', ומשווה הוא ל-EA, 5 שורות 13, 19. ואנו נציין כי אף שם השלמה. קיבלנו את הצעת פון זודן, שכן הבא בהמשך מתאים להשלמה זו.
69. מורן, שם, עמ' 68, הערה 12, משחזר באופן חופשי: 'שליחיך רא[ו ושמחו]'.
70. כאן השלמנו לפי מורן, שם, עמ' 68, הערה 12.
71. ל-terubat biti – 'חנוכת בית', ראה Ahw, עמ' 1351. וראה הסברו של פון זודן, ב-Or., 21, עמ' 427.
72. השלמתו של מורן, שם, עמ' 68, הערה 13. פון זודן, שם, עמ' 427, מביא השלמה זו בסימן שאלה.
73. ראה מורן, שם, עמ' 68, הערה 15, משלים הוא: '50 אנ[שים] העומ[דים לשירותי]'. ובתחילת שורה 31 משחזר הוא: '[ל(שם) חנוכת הבית]'. וראה אף קוהנֶה, שם, עמ' 55, הערה 259, בראש שורה 31 הוא מציע: '[למתנות עבורך] שלחתי [אליך]'.
74. לעניין מרכבות עץ ראה מורן, שם, עמ' 82, הערה 5 ל-EA, 9. הוא סבור כי היו אלה מרכבות קלות יותר, בעלות שני גלגלים, השונות מהמרכבות בעלות ארבעה גלגלים אשר שימשו למשאות וחוזקו בלוחות מתכת. ראה גם EA, 19, שורה 84.
75. ראה תרגומו של מורן, שם, עמ' 71, והערה 5, עמ' 72. אחרת קורא ומתרגם כאן קנודצון, ונראה כי בעקבותיו מתרגם אף שולמן, במאמרו ב-JNES, 38, עמ' 180, הערה 12.

ביבליוגרפיה:
כותר: לגלויו של טפח בנושא הנישואין הפוליטיים בעת העתיקה, תוך עמידה מפורטת על אל-עמרנה 1-4
מחברת: ארבלי- רווה, שושנה
תאריך: 1997 , גליון יא
שם כתב עת: שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום
עורכי הכתב עת: ויינפלד, משה ; גרינפלד, חיים יונה
הוצאה לאור : תנ"ך ישראל ע"י מ' ניומן
הערות: 1. יצא לאור בסיוע קרן פרי לחקר המקרא מיסודו של ס"ש פרי, האוניברסיטה העברית בירושלים.
הערות לפריט זה:

לאבי ומורי שהלך לעולמו בט"ו באלול תשמ"ח.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך