עמוד הבית > נבואה > שמואלעמוד הבית > תקופת המלוכה > שאול

תקציר
המאמר עוסק בשמואל א ט' 1-13. המאמר מציע קריאה ספרותית מדוקדקת של סיפור חיפוש האתונות וסיפור המפגש בין שאול ושמואל ערב המלכתו של שאול.

 
לקראת המפגש שבין שאול לשמואל (שמו"ט ט', א-יג) | מחבר: אריה גאליה
 

החברה לחקר המקרא בישראל

היחידה מתחלקת לשני קטעים:
א. בין קיש לשאול בנו ובין שאול לנערו.
ב. לפנים בישראל – בסוד השיח והשיר.

שני הקטעים שונים זה מזה הן באפיים של האירועים והן בריקמה הלשונית.
בקטע א האירועים הם בתחום הפרט, אם בין קיש לשאול בנו ואם בין שאול לנערו. ואילו בקטע ב ההתרחשות היא בתחום הכלל, אם בעלייה להר של כל איש בישראל ואם בהצטרפותם של שאול ונערו לעליה זו.
הריקמה הלשונית בקטע א מתאפיינת על ידי מילות השלילה החוזרות בה, לעומת מילות החיוב שבקטע ב.
לשני הקטעים משותף הפעל הלך המוחלף בפועל אחר במשמעות זו בכל קטע וקטע. בקטע א בפועל עבר ובקטע ב בפועל עלה. הם מהווים יחידה אחת המאוחדים, מדעת או שלא מדעת, על ידי הצוו האלוהי קום לך.
שמו של שמואל לא נזכר בפסוקים במפורש, אולם הוא העומד במרכזם. תחילה כאיש האלוהים ואחר כך כהרואה. ואף העיר רמה של נזכרה במפורש. אולם היא נזכרת כאן שלוש פעמים כהעיר בה"א הידיעה. אמור מעתה, ששמואל ועירו לא נזכרו בשמם משום שהיו מפורסמים וידועים, זה כרואה וזו כעירו של הרואה.

עיון בפסוקים1

פסוק א: סיפורנו אינו מתחיל בשאול בין קיש, אלא בקיש בן אביאל (ושלשלת היוחסין שלו) ששאול הוא בנו. בכך, נמצאים אנו למדים, ששאול עדיין לא היה מפורסם כלל ובלתי ידוע בזכות עצמו.

פסוק זה הורחב על ידי רשימת יוחסין ממקור נוסף. וכן הוכנס בסופו:

בן איש ימיני שכבר נזכר בתחילתו ואיש מבן ימין.

פסוק ב:

ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב.
ואין איש מבני ישראל טוב ממנו
משכמו ומעלה גבה מכל העם.

במילת השלילה ואין, הבאה כאילו לציין שבחו של שאול, ראו חז"ל2 סימן לשלילה. ותמכו דבריהם תוך השוואה לאבשלום.

תיבת העם נמצאת כאן ועוד פעמים בפסוק יג. ישנה כוונה ברורה להציג לעימות את מי שעומד להיות מלך על העם עם מי שהוא נביא העם.

נעיין עתה באירוע העיקרי שהביא את שאול אל שמואל:

ג.

ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול
ויאמר קיש אל שאול בנו:
קח נא אתך את אחד מהנערים
וקום לך בקש את האתנת.

אף כאן חוזר הייחוס הכפול: לקיש אבי שאול... אל שאול בנו.

הצו הוא אמנם של אביו, אולם מן הרקע הלשוני מהדהד הקול האלוהי. בארבעה ציוויים נצטווה שאול. הציווי הראשון מתייחס לנער: קח נא אתך את אחד מהנערים. והוא, כלפי עצמו, נצטווה בציווי משולש: וקום לך בקש.

נבדוק עתה, האמנם קיים שאול את שנצטווה בו?

ד.

ויעבר בהר אפרים
ויעבר בארץ שלשה ולא מצאו
ויעבר3 בארץ שעלים ואין
ויעבר בארץ ימיני ולא מצאו

ה.

המה באו בארץ צוף
ושאול אמר לנערו אשר עמו:
לכה ונשובה
פן יחדל אבי מן האתנות
ודאג לנו.

בטור הראשון (פסוק ד) בסופו חסרה מילת השלילה המצויה בשלושה הטורים הבאים. ואין להבין את החסר הזה אלא בכך, שהשיר הושר או דוקלם והשתיקה כסימן לתהייה. החזרות החוזרות מעידות על כך שנלקחו מאפוס עממי.

בניגוד לציווי: קום, לך, בקש; הוא עבר, היינו ללא תשומת לב. לא קיים איפוא את הצו של בקש. הוא גם התעלם מן הנער אשר עמו, שכן רק אחרי ייאושו המוחלט, רק אז הוא פונה לנערו אשר עמו. וכך נתחלפו לשונות האני, היחיד, ללשון רבים, תחילה בלשון המספר המה ואחר כך בלשונו של שאול: לכה ונשובה ובהמשך ודאג לנו.

וכמה אירוניה יש בדבר, שמי שהוא משכמו ומעלה גבה מכל העם אינו חש ואינו מרגיש את האחריות שאחד מהנערים חש ומרגיש. ובוודאי שאינו דבק למטרה כמותו.

נקשיב נא לדו-השיח שביניהם:

ו.

ויאמר לו:
הנה נא איש אלהים בעיר הזאת
והאיש נכבד כל אשר ידבר בוא יבוא.
עתה נלכה שם.
אולי יגיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה4.

ז.

ויאמר שאול לנערו:
והנה נלך ומה נביא לאיש?
כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין
להביא לאיש האלהים מה אתנו.

ח.

ויסף הנער לענות את שאול ויאמר:
הנה נמצא בידי רבע שקל כסף
ונתתי לאיש האלהים
והגיד לנו את דרכנו.

כנגד האמירה של שאול: לכה ונשובה בא המענה של הנער: עתה נלכה שם. מפליא עד כמה שהנער נזהר שלא לעורר התנגדות בלבו של שאול. תחילה מדבר הנער על איש אלהים ורק אחרי ששאול עצמו מכנהו איש האלוהים (בה"א הידיעה) חוזר גם הנער על כינוי זה. וכך, תחילה מעלה הנער את הרעיון של ההליכה לאיש האלהים באולי יגיד לנו את דרכנו. ורק אחרי שהוא מציע לו את רבע השקל, שכנראה לא היה בידי שאול, כי לא התכונן לחיפוש ארוך, רק אז העיז לומר בלשון וודאי: והגיד לנו את דרכנו.

לפנים בישראל – פסוקים: ט-יג

זהו המקום היחידי במקרא שמתואר בו טקס העליה להר אל הרואה לטקס זבח היום לעם בבמה. ותואר זה, הרואה, לא נמצא אלא כאן ובהמשך בפסוקים יח-יט שבפרקנו5 והוא קשור לדרך המיוחדת של עבודת השם המיוחסת לשמואל הנביא (בירמיה ט"ו, א). ובמפורש נאמר בתהילים צ"ט, ו: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו.

עיון בפסוקים הבאים:

ט.

לפנים בישראל
כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים:
לכו ונלכה עד הראה. כי לנביא היום יקרא לפנים הראה6.

י.

ויאמר שאול לנערו טוב דברך
לכה נלכה
וילכו אל העיר אשר שם איש האלהים.

פסוק ט נראה לכמה מן הפרשנים החדשים כאילו אינו במקומו, אם משום שעדיין לא שמענו על הרואה ואם משום, שהוא כאילו מפסיק את השיח, שבין שאול לנערו. אולם הכתוב בא לספר על השתלבותו של שאול, והפעם מיוזמתו, בהליכתו אל הרואה לדרוש אלוהים, כדרך כל איש בישראל.

שש פעמים חוזר הפועל הלך בפסוקים אלו. והרי זהו הצוו שנצטווה בו שאול: קום לך בקש. עתה הוא אמנם המבקש לכה נלכה. הנוסח בתרגום השבעים הוא: לכו ונלכה כדרך הנוסח שבפסוק הקודם.

במקום בקש שבקטע א (קום לך בקש) בא כאן הפועל דרש (לדרוש אלהים). ומשמעותה של דרישה זו, לעלות להר ה' ככתוב:

זה דור דרשו
ומפורש שם (בפסוק ג):
מי יעלה בהר ה'.

מבקשי פניך... (תהילים כ"ד, ו).

בסוד שיח הנערות היוצאות לשאוב מים

יא.

המה עלים במעלה העיר
והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים
ויאמרו להן: היש בזה הראה?

יב.

ותענינה אותם ותאמרנה: יש הנה לפניך...

לעומת הדיבור בלשון יחיד שלעיל, בפסוק ד, כאן, המה... והמה מצאו. וכך, היש... יש הנה לפניך – לעומת ה-אין... ולא מצאו שבפסוק הנ"ל.

ההתגלות הפתאומית יש הנה לפניך מוכיחה, שהפגישה התקיימה בנקודת תפנית שממנה די בהפניית ראש להסב את תשומת הלב והעין לראות את שהיה מכוסה ונסתר. נמצא שנקודה זו תוחמת הן את המקום והן את הזמן, היינו בהאיר היום.

התשובה (שראשיתה הובאה) מתחילתו של פסוק יב נמשכת בפסוק זה וכן בפסוק שלאחריו, פסוק יג. היא לכאורה ארוכה מדי. וכבר תמהו חז"ל (ראה נספח) על אריכותה וניסו ליישבה אם בכך, שנשים דברניות הן ואם בכך, בכדי להסתכל ביופיו של שאול. אם כך ואם כך נתפרש דיבורן כלהג של נערות. הסבר זה נתקבל הן על דעתם של הפרשנים המסורתיים (רש"י ורד"ק ואחרים) והן על דעתם של הפרשנים המודרניים. וכך מגדיר בובר7 שיחה זו כלהג הנערות היוצאות לשאוב מים. וביתר פירוט: "משיחות הן כדרך שהן משיחות בינן לבין עצמן, באמרים משולבים זה בתוך זה ובאריכות דברים תכופה"8. והשאלה היא האמנם כך?

לשון הכתוב "ותענינה אותם ותאמרנה" המקדימה את תשובתן של הנערות מעידה, שמדובר בהצהרה והכרזה טכסית ולא בדברים שהוציאו מלבן9.

נבדוק את המשך הפסוקים הנ"ל ואת המשמעות הנובעת מכך.

לפנינו יחידות שירית המעוצבת להפליא. בית בן שבעה טורים הבנוי בשלוש זרועות (צמדי צלעות) סימטריות וטור מרכזי, הוא הטור הרביעי. הסימטריה בנויה על העימות שבזיקה, שהין העם לרואה, מהר עתה בטור 1 מקביל לועתה עלו בטור 7. ההמשך בטור 1: כהיום בא לעיר – (הרואה). ובטור 7: כהיום תמצאון אתו (אתם = העם). וכך בטורים האחרים.

בוודאי, שאין המדובר בלהג של נערות, שכן אין כאן שיחה בכלל אלא הכרזות של טקס. השאלה (של שאול ונערו) והתשובה (של הנערות) הן המכריזות על כניסתם של העולים בתחום המקום והזמן של האירוע הקדוש. חז"ל10 השוו את הופעתו של שמואל כהופעתם של משה ואהרן כשהשכינה בעמוד הענן מעליהם: מצינו במשה שנידבר עמו בענן ובאהרן... אבל בשמואל לא שמענו. ואיכן שמענו: ותענינה אותן ותאמרנה יש הנה לפניך.

השיר הושר או דוקלם – כך יש לשער – על ידי הנערות היוצאות לשאוב מים. המיועדות לכך. שיתופן של נשים בשיר ואף בתופים ובמחולות אנו מוצאים בשירת הים11.

השיר בא לזרז את העולים להר בכדי להגיע לזמן הנכון, בהאיר היום, לשעת רצון: בטרם יעלה הבמתה לאכול והוא המכוון בהצעתו של יעקב לעשו: מכרה כיום את בכרתך לי (בראשית כ"ה, לא).

עיון בנוסח של תיבות השיר

מראה מקומן של התיבות יסומנו לפי הטורים שרשמנו.

טור 1. כי היום: כך הוא הנוסח שלנו, אולם בתרגום השבעים וכן בכתב יד מינכן (ראה נספח) הנוסח הוא כהיום. וכך יוצא לפי טור 7 המקביל לו.

טור 6. הקראים – תיבה זו יתירה. היא נוספת, כנראה, לתיבת יאכלו תחילה כהערת שוליים ואחר כך נכנסה לטכסט גופו. הוספה זו נעשתה לפי הנאמר להלן בפסוק כב. אולם מסורת זו שונה ממה שנמסר בפרשתנו. ועל כך נעמוד במקום אחר. על כל פנים משירנו יוצא, שהכוונה לעם, הן לפי הטור הקודם והן לפי המקבילה שבטור 2.

טור 7. כי אתו – תיבת אתו מיותרת ואינה בת"י ולא בפשיטתא ולא בתרגום השבעים. וכן חסרה היא בכ"י מינכן (ראה נספח).

חז"ל למדו מפסוקנו את החובה לברכה שלפני המזון12.

זבח היום לעם בבמה

תחילתו של טקס זה הקשור לזבח היום בבמה, הוא בנקודה מסוימת במעלה העיר = ההר. טקס זה נפתח בהכרזה: לכו ונלכה. צירוף לשוני זה אנו מוצאים בנבואה על אחרית הימים בספר ישעיה פרק ב' פסוק ה:

בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.

ובעיון נוסף נגלה צירוף זה לכו ונלכה גם בפסוק ג שם:

והלכו עמים רבים ואמרו:
לכו ונעלה אל הר ה' / אל בית אלהי יעקב / ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו...

לפנינו בפסוק הרחבה להכרזה זו (לכו ונלכה). ואף ענין הגדת הדרך על ידי הרואה, שנזכר פעמים (בפסוקים ז-ח) אנו מוצאים בנבואת האחרית, כמובן בהרחבתם של המושגים.

בנקודת המפגש של מקום וזמן, בסמוך לבמה, מקום עמדו של הרואה, נשמעה הקריאה: היש בזה הראה? ותשובה: יש, הנה לפניך. עתה יש להתקרב אליו ולהגיע בזמן הרצוי. זוהי איפוא המטרה של השיר. אולם כשם שהוא בא לזרז כך הוא מתכוון להכריז על הזיקה שבין הנביא לעם ובין העם לנביא.

מן הראוי לשים לב לפרטים המפורטים בפסוק יא: עולים במעלה וכן הפרטים על הנערות היוצאות לשאוב מים, שאין בהם צורך לגופו של הענין, אלא להדגיש את המקום והזמן.

נקודת המפגש בין הרואה לעולה בהר מצוינת בשלושה טורים. שני טורים (טור 1 וטור 7) מתיחסים לזמן (כהיום) והטור השלישי, הוא הטור המרכזי מסמן בנוסף לזמן גם את המקום והפעולה: בטרם יעלה הבמתה לאכול.

זבח היום, ששאול ונערו נקלעו בארקאי, היה מאורע קדוש שהתקיים מדי יום ביומו.

רישומו של זה אנו מוצאים בקרבן התמיד של שחר. כך שנינו במסכת תמיד ג', ב: אם הגיע (זמן הקרבתו של קרבן תמיד של שחר) הרואה אומר ברקאי. (= האיר השחר).

נספח

כתב יד מינכן 95, מסכת ברכות 152/ב.
רבי נתן ברבי יוסי אומר אינו צריך, הרי הוא אומר:

בבואכם את העיר כן תמצאון אותו
בטרם יעלה הבמתה [לאכל]
[כי] לא יאכל העם עד באו.
כי הוא יברך (את) הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים.

וכל כך למה? אמר רב: מכאן, שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר, כדי להסתכל ביופיו של שאול, דכתיב: משמו ומעלה גבוה מכל העם.

ועתה עלו כי כהיום תמצאון אותו.

אמר רבי יוחנן: מכאן; שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.

הנוסח בדפוסים, מסכת ברכות מ"ח, ע"ב.

כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול.
כי לא יאכל העם עד באו. כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים. וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אומר, בכדי להסתכל ביופיו של שאול, דכתיב, משכמו ומעלה גבוה מכל העם. ורבי יוחנן אמר, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא הנימא.

חידושי מהרש"א לדברי רבי יוחנן, ועתה עלו כי אותו כהיום תמצאון הוא כפול, שכבר אמר לו: כבאכם העיר כן תמצאון אתו. הנוסח שלו בשינוי קל זהה לכה"י. הוא הרגיש בתקבולת אלא שטעה בזיהויה.

ההבדל בין הדפוס לכה"י הוא: 1. בנוסח הכתובים; 2. בכה"י רבי יוחנן מתייחס לפסוק אחר מזה של רבי נתן ברבי יוסי. הוא אינו שואל על אריכות דבריהן אלא על הזירוז.

הערות:

  1. ההבאות מן המקרא או ממקורותינו הקדומים מובאות ללא סימן ההבאה המקובל, בכדי להבליט ולמנוע סירבול.
  2. מדרש שמואל, מה"ד באבר יג (ז).
  3. בדפוסים: ויעברו, אולם בפשיטתא וכן בת"י הנוסח ויעבר.
  4. אשר הלכנו עליה – תוספת מבארת ואינה מן המקור.
  5. עם שפסוקים אלו אינם מאותו מקור על כל פנים הם שייכים לחוג של הסיפורים על הרואה. כמו כן הוא נזכר בספר דהי"א, ט', כב; כ"ו, כח, כ"ט, כט. בכולם שמואל הוא המכונה הרואה.
  6. מאמר מוסגר, המעיד על עצמו שהוא אינו מגוף המקור אך אפשר שהוא קדום.
  7. דרכו של מקרא, ירושלים תשכ"ד, עמ' 168.
  8. שם, 190.
  9. השווה דברים כ"א, ז: וענו ואמרו וכו' – זקני העיר בעגלה הערופה.
    שם כ"ה, ט: וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש.
    שם כ"ו, ט: וענית ואמרת – מביא הבכורים.
  10. פסיקתא דרב כהנא, מה"ד מנדלבוים תשמ"ז, בד"ה משה ואהרן בכהניו (תהילים צ"ט, ו) עמ' 69 והלאה.
  11. שמות ט"ו, כ-כא.
  12. מכילתא דרבי ישמעאל, האראוויטץ-רבין מה' שניה, ירושלים תש"ל. בא, פרשה טו, עמ' 61; ברכות מח, ע"ב; ירושלמי ברכות ז, א; מדרש שמואל יג.
ביבליוגרפיה:
כותר: לקראת המפגש שבין שאול לשמואל (שמו"ט ט', א-יג)
מחבר: גאליה, אריה
שם ספר: ספר פרופ' חמ"י גבריהו; מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל
תאריך: תשנ"א
הוצאה לאור : החברה לחקר המקרא בישראל; הכהן, רפאל חיים
הערות: 1. שני כרכים.
הערות לפריט זה: 1. המאמר הופיע בכרך השני של הספר.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך