עמוד הבית > פרשנות המקרא > פרשנות ימי הבניים

תקציר
סקירה כללית על תולדות הפרשנות הקלאסית למקרא. על התרגומים, פירושו של רס"ג ופרשני ימי הביניים בספרד ובאשכנז.

 
פרשנות | מחברים: נח עמינח; יוסף ניצן
 

ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה

בכל הדורות, מימי הנביאים, הסופרים, התנאים והאמוראים, לא חדלו חכמי ישראל מלפרש מקראות מן התורה. ברם, פירוש שיטתי עקבי על פי סדר הכתובים, במטרה לסייע ללומד להבין את המקראות ולבאר לו אותם, לא היה קיים עד תקופת הגאונים. התרגומים הארמיים הם שמילאו תפקיד זה של פרשנות.

במאה העשירית נפתחה תקופה חדשה בפרשנות, עם פעולותיו הספרותיות והפרשניות של רב סעדיה גאון. אמנם רב סעדיה גאון המשיך את דרך התרגומים בתרגמו את התורה לערבית, אלא שאת התרגום הועיד לפשוטי עם. בשביל הקוראים המלומדים כתב פירוש ארוך ומקיף, שהכיל בתוכו שני עניינים חדשים: חקירות פילולוגיות של הלשון העברית, וחקירות פילוסופיות על חוקי התורה. מפירושו שרדו לנו קטעים בלבד.

פעולתו הפרשנית של רב סעדיה השפיעה השפעה עצומה על חכמי הדורות שלאחריו. בעקבותיו הלכו משכילי ספרד. ראשוני חוקרי הלשון בספרד היו מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, ואחריהם הגדיל לעשות ר' יונה אבן ג'אנח מקורדובה (המאה האחת עשרה), שספריו מלאים ביאורי כתובים עפ"י כללי המליצה והדיקדוק. ראשוני חוקרי הפילוסופיה הכניסו בספריהם פירושים פילוסופיים לכתובים רבים, כמו ר' בחיי אבן פקודה בספרו חובות הלבבות ור' יהודה הלוי בספרו הכוזרי. אבל פירוש מבאר היה עדיין רק תרגומו של רב סעדיה ופירושיו.

בצרפת לא דיברו ערבית, ואף ארמית לא הבינו, והשפה הרומית היתה בעיני יהודים לשון נצרות. הם למדו וביארו בעברית. הם נזקקו לפירוש עברי פשוט שיחליף את התרגום לתורה. וכשקם רבנו שלמה יצחקי (רש"י) וחיבר את פירושו, קבעו בעלי הלכה שבלימוד פרשה עם רש"י יוצאים ידי חובת "שנים מקרא ואחד תרגום".

רש"י השתמש בחקירותיו הפילולוגיות של מנחם בן סרוק, ואילו בספרד נעשה פירוש פילולוגי שיטתי בידי ר' אברהן אבן עזרא. אחריו נכתבו פירושים גם בשיטה הפילוסופית, כפירושיהם של ר' יוסף כספי, ר' לוי בן גרשון (רלב"ג) ובייחוד של ר' יצחק אברבנאל.

במקום מיוחד עומד פירושו של הרמב"ן, שמיזג בפירושו מחכמת הפילולוגיה והפילוסופיה. כן הכניס בו מתורת הנסתר, היא חכמת הקבלה, ומשיטת פרשנותם של המפרשים הצרפתיים, שהלכו בעקבות רש"י.

ספר שיש בו כעין מבוא לפרשנות המקרא והנבואה, הוא ספרו הגדול של הרמב"ם (מאה 12), "מורה נבוכים". בספר זה מבאר הרמב"ם בדרך שיטתית את משמעותן המעמיקה של מלים רבות שבתורה, כגון: "צלם", "דמות" וכיוצא באלה, שיש בהן תארים גשמיים של הקב"ה.

לפריטים נוספים בנושא:
פרשנות
פרשנים בצרפת
פרשנים בספרד
פרשנות פילוסופית
פרשנות הדרוש והקבלה
פרשנות על פי מדרשי הלכה
פרשנות עממית

ביבליוגרפיה:
כותר: פרשנות
שם ספר: בשבילי היצירה התורנית לדורותיה
מחברים: עמינח, נח ; ניצן, יוסף
עורך הספר: שמידט, שלמה
תאריך: 1982
הוצאה לאור : ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה
הערות לפריט זה: 1. מתוך הפרק השלישי בספר.
מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך