עמוד הבית > פרשנות המקרא > פרשנות ימי הבניים

תקציר
מידע על שלושה מפרשני המקרא שפעלו בימי הביניים בצרפת: רש"י, רשב"ם ורד"ק. המידע עוסק בעיקר בסגנון הפירוש של כל אחד מהם.

 
פרשנים בצרפת | מחברים: נח עמינח; יוסף ניצן
 

ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה

רש"י

רבנו שלמה בן יצחק מטרויש, צרפת (Troyes, בשנים 1040-1105) הוא גדול הפרשנים וזכה בשל כך בכינוי "פרשנדתא".
פירושו למקרא נתפשט ונתקבל בכל תפוצות ישראל עד ימינו. הספר העברי הראשון שהופיע בדפוס (בשנת 1475) היה תורה עם רש"י ומאז כמעט כל המהדורות הרבות של דפוסי המקרא כוללים את פירושו של רש"י.

הסיבות העיקריות לפופולריות של פירוש רש"י הן:

  1. המזיגה המופלאה של פשט עם דרש, הלכה עם אגדה.
  2. סגנון צח ובהיר, שאין בו ייתור ולא קיצור.
  3. הבנתו של רש"י ללבו של הקורא ולדרישותיו מן הפירוש.

כל קורא מוצא בפירושו של רש"י את מבוקשו. הקטן לפי השגתו והחכם והמלומד לפי כוחו ויכולתו.

רש"י השתמש לבניין פירושו בספרות המדרשית: מדרש רבה, המכילתות, הספרי והספרא, בתלמוד הבבלי, בתרגום אונקלוס לתורה ובתרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים. את התרגומים הירושלמיים לא הכיר.

שיטתו של רש"י הוא לפרש את הכתוב לפי הפשט, כמאמר התלמוד: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". רש"י, כשאר פרשני צרפת, מבחין בין "משמעו של מקרא" (ההוראה הראשונה של המלים) לבין "פשוטו של מקרא" (ביאור הפסוק כולו לפי קישור אל העניין שלפניו והכתובים שאחריו). ופעמים שרש"י כותב: "פשוטו כמשמעו" לאמור: עלינו לקבל את משמעות המלים היסודית, ולא להכניס עניין נוסף של דרש (עיין: ויקרא כב, יד-טו).

רש"י מפרש מלים ע"י הצעת דוגמאות ממקומות אחרים. לפירוש מלים השתמש רש"י גם ב"לעז", הכינוי לשפה הצרפתית. בפירושי רש"י כ- 3000 מלים "לועזיות", אשר רבות מהן נשמטו או נשתבשו בידי מעתיקים ומדפיסים.

בכמה מקומות מצביע רש"י על דרכו הפרשנית על-ידי הערות-אגב הפזורות בפירושיו: "ויש בזה מדרשי אגדה, אך זה ישובו של מקרא" (בראשית ג, ח), "רבותינו פרשו מה שפירשו... אך אין הדרשה והלשון מתיישב בו" (זכריה א, ח), "אין המקרא הזה אומר אלא דרשני" (בראשית א, א), "אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה" (בראשית א, ד).

כאשר רש"י מפרש על פי המדרש, הוא מברר מתוך המדרשים את המדרש הקרוב ביותר לפשט. וכך הוא כותב: "יש מדרשי אגדה רבים... ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו (בראשית ג, ח).
רש"י סובר שהרבה ממדרשי חז"ל הם פשוטו של מקרא, בייחוד מדרשי הלכה בחלק החוקים שבתורה.

גם במקומות שרש"י מפרש לפי הפשט, אין כוונתו לבטל את הדרש, אלא שניהם אמת, כדבריו: "דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי" (בראשית לג, כ). מתוך ראייה זו הוסיף רש"י דרשות לפירושו.

בענייני לשון ודיקדוק הלך רש"י בעיקבות דונש בן לברט ומנחם בן סרוק והוא מזכירם לעתים קרובות.
רש"י הבחין בן מלים נרדפות כמו "דשא – עשב", וכן עמד על סוגיה של התיקבולת (נרדפת ומשלימה).

כוחו של רש"י גדול בפירוש ענייני הריאליה שבמקרא, כגון: מעשה המשכן, בגדי כהונה, שמות בעלי חיים, גבולות הארץ. במקומות אלה הוסיף רש"י ציורים, אך הם לא שרדו.

א' ברלינר התקין מהדורה מדעית לפירוש רש"י בשם "זכור לאברהם" (ברלין תרכ"ז).

לרש"י קמו פרשנים רבים כדי לבאר את דבריו או את דרכי פירושו. החשוב שבהם הוא הרא"ם, ר' אליהו מזרחי, מרבני קושטא במאה השש עשרה. הרא"ם היטיב להסביר את רש"י, אבל גם חולק עליו בהרבה מקומות. בעיקבות הרא"ם נתחברו קרוב לשלוש מאות פירושים על רש"י, הידוע שבהם הוא הפירוש "גור אריה" של המהר"ל מפראג, העממי והנפוץ ביותר הוא "שפתי חכמים" לר' שבתי בס (מאה 17).

מחקר מיוחד ומקיף על אוצר לשונו של רש"י נתפרסם בספר "היכל רש"י" ע"י החוקר יצחק אבינרי.

רשב"ם

הוא רבנו שמואל בן מאיר, בן בתו ותלמידו של רש"י בטרוייש שבצרפת (1085 לערך – 1174 לערך).
הרשב"ם העריץ את סבו, אבל לא הסכים בכול עם פירושו והיה מתווכח עמו. וכך הוא כותב בפירושו לפרשת וישב (בראשית לז, א): "ואף אני שמואל בר' מאיר, חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי, שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום".

הרשב"ם התנגד לפרשנות בדרך הדרש: "אני לפרש פשוטן של מקראות באתי". ולכן אין הוא מביא כלל בפירושו ממדרשי הלכה וממדרשי אגדה כמו רש"י. הוא מפרש לפי המשמעות הלשונית גם אם פירושו מתנגד למדרשי חז"ל ואפילו להלכה. כגון (שמות כא, ו): "ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם" מפרש רשב"ם לפי הפשט: "כל ימי חייו", כמו שנאמר בשמואל: "וישב שם עד עולם", אבל פירוש זה מנוגד להלכה הקובעת: עד היובל.

רשב"ם תרם תרומה חשובה בתחום הפרשנות האסתיטית. הוא ציין את תופעת התיקבולת החוזרת ומשלימה כגון: בן פורת יוסף / / בן פורת עלי עין (בראשית מט, כב, וראה שמות טו, כ). הוא מעיד על סמיכות פרשיות, וכן על ענייני דיקדוק, שבהם סמך בדרך כלל על המדקדקים הספרדיים, מנחם ודונש.

סגנונו של הרשב"ם פשוט ובהיר. מביאוריו לכתבי הקודש הגיע לידינו פירושו לתורה בלבד.

רד"ק

ר' דוד קמחי מהעיר נרבונה (צרפת, 1160-1235), בן למשפחת פרשנים ממוצא ספרדי, כתב פירושים לספר בראשית, לנביאים ראשונים ואחרונים, לתהילים ולדברי הימים. ביאורו לנביאים נדפס במהדורות השונות של "מקראות גדולות".

גדולתו של הרד"ק היא בשלימות הפירוש. הוא דן בכתובים מבחינת הלשון, הניקוד, המסורה, הדיקדוק ופירוש המלים. רד"ק נדרש גם לבעיית חיבור הספרים וזמנם של הנביאים. הוא עוסק גם בשאלות היסטוריות וגיאוגרפיות.

בספר בראשית הוא נוטה לביאור פילוסופי – הוא מחפש את התועלת המוסרית של סיפורי התורה, שלדעתו לא באו לשם עצמם אלא טעמם נסתר (בראשית ט, כ; יד, א).

הרד"ק עושה שימוש רב בתרגום יונתן. הוא מפרשו בהרבה מקומות ומביא גירסות שונות.

בדומה לרש"י גם הוא מודה, כאשר אינו יודע את הביאור. "לא ידעתי טעם לסיפור הזה בזה המקום"; "לא מצאתי לו טעם נכון".

לפריטים נוספים בנושא:
פרשנות
פרשנים בצרפת
פרשנים בספרד
פרשנות פילוסופית
פרשנות הדרוש והקבלה
פרשנות על פי מדרשי הלכה
פרשנות עממית

ביבליוגרפיה:
כותר: פרשנים בצרפת
שם ספר: בשבילי היצירה התורנית לדורותיה
מחברים: עמינח, נח ; ניצן, יוסף
עורך הספר: שמידט, שלמה
תאריך: 1982
הוצאה לאור : ההסתדרות הציונית העולמית. המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה
הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך הפרק השלישי בספר.

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך