עמוד הבית > עולם המקרא > מצרים

תקציר
מידע כללי על מצרים בתקופת המקרא ובייחוד על מלכי מצרים שיש להם קשר עם ישראל ועם ארץ ישראל בתקופת המקרא.

 
ארץ ישראל ושכנותיה : מצרים | מחברים: יוסף ניצן; יהושפט נבו
 

מכון מופ"ת

מקובל להתייחס להיסטוריה של מצרים משנת 3000 לפנה"ס בערך ועד הכיבוש הרומי בשנת 30 לפנה"ס, או עד המאה ה- 2 לספירה, שאז קיבלה עליה מצרים את הנצרות ונחתמה התרבות המצרית הקדומה.

בתקופה זו שלטו במצרים 31 שושלות ומקובל לחלקה לכמה תקופות:

  • הממלכה העתיקה או תקופת הפירמידות (השושלות ג-ו, 2700-2200 לפנה"ס)
  • תקופת הביניים הראשונה (2200-2000 לפנה"ס)
  • תקופת הממלכה התיכונה או התקופה הפאודלית, השושלת ה-יב (2000-1800 לפנה"ס)
  • תקופת הביניים השנייה (1800-1570 לפנה"ס)
  • הממלכה החדשה או תקופת הקיסרות (השושלות יח-כ, 1570-1100 לפנה"ס)
  • ההיסטוריה המאוחרת יותר: התקופה הכושית (השושלת ה-כה, 725-663 לפנה"ס).
  • תקופת התחייה הסאית (השושלת ה-כו, 663-525 לפנה"ס).
  • התקופה הפרסית (525-332)
  • בסקירה זו נתייחס למלכי מצרים שהיה להם קשר עם ישראל או עם ארץ ישראל בתקופת המקרא.

תקופת ההיקסוס

במאות השנים שקדמו ליציאת מצרים, היינו בתקופת האבות לערך, שלטו המצרים בארץ ישראל. בשנת 1720 בערך נכבשה מצרים על-ידי עמים שבאו מן הצפון והקימו בה את שלטון ההיקסוס, שמשמעה במצרית "מושלי הארצות הנכריות". מלכי ההיקסוס מלכו מבירתם צוען, באזור הדלתה של הנילוס, על מצרים, על ארץ ישראל ועל סוריה. אולם ידיעותינו על אודותם קלושות. החידוש הצבאי של מלכי ההיקסוס היה השימוש במרכבה רתומה לסוסים. נוסף לכך, בתקופתם הונהג השימוש ב"חלקלקה", חומות אדירות הבנויות בשיפוע כשלפניהן "חפיר" – חפירה עמוקה שהיו ממלאים במים לשם הגנה על החומות.

בתקופה זו נהג בארץ ישראל משטר של ערים, ערי ממלכה, והשלטון המצרי התערב בענייניהן הפנימיים כל עוד הן קיבלו על עצמן את מרותו. נאמנותם של מושלי הערים בארץ כנען לשליטי מצרים הובטחה על ידי שליחת בניהם לחינוך במצרים.

שלטון ההיקסוס פסק כאשר המצרים גירשו את השושלת הזרה במרוצת המאה ה- 15 לפנה"ס.

השושלת הי"ח


תחותמס השלישי

תחותמס השלישי (1468-1436 לפנה"ס) ערך כ- 16 מסעות מלחמה לארץ ישראל ולסוריה. מפורסם במיוחד הוא מסעו הראשון לארץ ישראל נגד ברית מלכי כנען באזור מגידו, מסע שתוצאתו הייתה מכרעת לייצוב השלטון המצרי בארץ ישראל. לפי המתואר בכתובת, הגיע הצבא המצרי ליחם שבצפון השרון ושם נערכה התייעצות באיזו דרך לבחור כדי להיכנס מהשרון לעמק יזרעאל. המצביאים הציעו לבחור בדרך הדרומית שעוברת ליד תענך או בדרך יקנעם. הם הזהירו את תחותמס השלישי מפני המעבר המסוכן בעמק הצר הוא נחל עירון. אולם תחותמס השלישי חשב שאם הדרך מסוכנת כל כך, מלכי הברית לא הציבו בה מארב, והוא הימר על דרך נחל עירון.

הכנענים, שלא ציפו לצבא מצרי במוצאה של דרך זו, הופתעו מאוד. הניצחון המצרי ביסס את השלטון המצרי בארץ ישראל. תחותמס השלישי הותיר רשימת ערים בארץ כנען הכוללת 119 שמות, שאת כולם אפשר לזהות בארץ ישראל ובדרום סוריה, והיא משקפת כנראה את סדר מסעו.

אמנחתפ השני (1436-1410 לפנה"ס), בנו של תחותמס השלישי, ערך שני מסעות צבאיים לארץ ישראל והמשיך לבסס את שלטון מצרים בארץ.

השושלת ה-יט

המטרה המרכזית של מלכי השושלת ה-יט הייתה להחיות את האימפריה המצרית שכללה את ארץ ישראל ואת סוריה. לשם כך הם העבירו את בירתם לדלתה הצפונית של הנילוס וקראו לה מימי רעמסס השני ואילך בשם פ-רעמסס. מלכי שושלת זו פעלו במרץ רב להחזרת שלטון מצרי מלא על ארץ כנען ולסילוק החתים, בני תחרותם על השלטון בארץ ישראל.

סתי הראשון (1303-1290) השאיר בבית שאן מצבת זיכרון, זכר למסעו לארץ ישראל, ובארמון בכרנך שבמצרים נמצאה רשימת ערים בארץ ישראל.

רעמסס השני (1290-1224) ערך בשנת 1286 לפנה"ס מסע צבאי מפורסם נגד החתים. בקרב שהתנהל בקדש שמעל נהר הארנת הופתעו המצרים ממארב שהציב להם הצבא החתי. ניצחונו הגדול של רעמסס השני בקרב זה היה בעיקר הצלת צבאו ממפלה מוחצת.

רעמסס השני הצליח לבסס את שלטונו על ארץ ישראל וסוריה הדרומית, ובשנת 1270 לפנה"ס נכרתה ברית שלום בין המצרים לבין החתים, ובמסגרתה נקבעו גבולות ארץ כנען. החוזה מצוי בידינו בנוסחו המצרי ובנוסח החתי, והגם שאיננו מפרט את הגבולות, אנו יודעים את גבולות ארץ כנען שבחסות מצרים ממקורות אחרים. מתברר, שגבולות אלה תואמים את גבולות ארץ כנען של המקרא. ישנה סברה שבעקבות הקרב בין המצרים לחתים עקר פלג של האמורי ממקומו וכבש את עבר הירדן בראשותו של סימון מלא האמורי.

מרנפתח (1223-1211) לפנה"ס, בנו של רעמסס השני, יצא אף הוא למסע צבאי לארץ ישראל. מרנפתח השאיר שיר ניצחון המזכיר את השם ישראל. לשון הכתובת היא: "נבוזה כנען בכל רע, לוקחה אשקלון, נלכדה גזר, ינועם היתה כלא היתה, ישראל הושם זרע אין לו". יצוין, שזוהי הכתובת המצרית היחידה המזכירה את השם ישראל. היא מסייעת לקבוע את תאריך יציאת מצרים, שכן מהכתובת עולה שבשנת 1220 לפנה"ס כבר היו בני ישראל בארץ ישראל.

לחלקים נוספים של המאמר:

ארץ ישראל ושכנותיה
ארץ ישראל ושכנותיה: מצרים (חלק זה)
ארץ ישראל ושכנותיה : אשור
ארץ ישראל ושכנותיה : בבל
ארץ ישראל ושכנותיה : חוקי חמורבי - השוואה לחוקי התורה
ארץ ישראל ושכנותיה : בבל והמקרא

ביבליוגרפיה:
כותר: ארץ ישראל ושכנותיה : מצרים
שם ספר: צוהר למקרא
מחברים: ניצן, יוסף ; נבו, יהושפט
תאריך: תשס"ד
הוצאה לאור : מכון מופ"ת
בעלי זכויות: מכון מופ"ת
הערות: 1. בראש השער: הוצאת ספרים בנושאי חינוך כליל.
2. מרכזת כליל: נעמי פרידמן.

 

מאגר ספרות הקודש | מאגר מידע |
פורום | קהילת מורים | אחיתופל | מקראנט ילדים | מקראוידאו | חדש בתנ"ך
חברי מקראנט | צור קשר | עזרה | תמיכה טכנית


סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך